"אנחנו חיילים במחנה שמוביל הנשיא בוש", אמר שמעון פרס בראיון לרשת טלוויזיה אמריקאית וחזר לרחף על פני השמים והארץ מוושינגטון למדינת מיין, כדי לבלות לילה ויום עם מארחו, אביו של הנשיא האמריקאי. באותו ערב, אמר הנשיא לשעבר ביל קלינטון, לשומעיו היהודים בטורונטו, שהאזינו לו בתמורה לאלף דולר קנדים ששילמו עבור כרטיס הכניסה: "אם ישראל תותקף – אקח רובה ואבוא להגנתה".
לשלושה מארבעת הנשיאים האמריקאים שכיהנו מאז 1980 -"עבר" צבאי מפואר: רונאלד רייגן, סיפר פעם לאזרחיו על השתתפותו בפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה. התברר שהוא "השתתף" בה כשחקן בסרט הוליבודי… במציאות, לא ביקר באירופה (כחייל או כאזרח) אף ולא פעם אחת, בטרם נבחר לנשיא. ביל קלינטון סירב לשרת בצבא, בעת מלחמת וייטנאם וברח לקנדה ולאחר מכן לבריטניה, בה גויס לשירות המודיעין האמריקאי, כדי למסור ידיעות על חבריו בתנועת המחאה. בשליחות זו, במימון ה-FBI, נסע עם הילרי קלינטון לברית המועצות, כ"סרבן מלחמה". עתה, תמורת 350 אלף דולר קנדים, הוא "מוכן להתגייס" לשירות בצה"ל. הנשיא המכהן, בנו של מי שהיה נשיא ארצות הברית ומנהל ה-CIA בוש סיניור – הצליח להתחמק משירות קרבי בוייטנאם, בזכות קשריו הטובים של אביו, שהסדיר את "שירותו" בבסיס "המשמר הלאומי" בטקסס. עתה, הפך למפקדו של החייל האמיץ שמעון פרס, שגם הוא לא שירת בצבא.
בניגוד לקלינטון שמוכן להקריב את חייו שלו, שמעון פרס הצהיר בלשון רבים: "אנחנו" כשהוא "מגייס" אותנו, אזרחי מדינת ישראל למלחמתה של משפחת בוש, שאפילו הקונגרס האמריקאי, לא אישר אותה. שמעון פרס הרוצה ב"דמוקרטיה" אצל הפלסטינים – מוותר עליה במדינתו הטובעת במרחץ הדמים, של ממשלת שרון-פרס-בן אליעזר. ממשלת ישראל טרם קיימה דיון כלשהו במטרותיה המדיניות ולא הביאה את תוכניתה "שלום וביטחון" לדיון ואישור הכנסת.
באותה ידיעה ("הארץ", 4 באוגוסט 2002 ) בה נמסר על "חיולו" של שמעון פרס לצבא-בוש – התבשרנו ש"ישראל ערוכה לחיסון נגד אבעבועות שחורות". לאמיתו של דבר: אנו זקוקים תחילה, לחיסון נגד שרון וממשלתו, המביאה עלינו פורענות גדולה הרבה יותר.
מלים יפות
מתנגד אני לדעותיו של פרס אני ימינה ממנו . אולם אי אפשר לקחת ממנו את תרומתו לבטחון המדינה .
אם מותר לי לשאול אל אלכס מה הוא תרם למדינה ? ומענין יותר אם הוא מזלזל כל כך בנשיאי ארצות הברית שנבחרו בבחירות דמוקרטיות בעד איזה אישים הוא ? האם סטלין או קסטרו או אולי סאדם או קדאפי ? יהיה מעניין מאוד אם יואיל אלכס לענות לשאלתי זאת בכנות .השאלה היא – איזה משטר בעולם אהוד עליו או מה הוא המשטר שהינו הרע במיעוטו ?
הלו קלינטון – מחכים לך.
רק היום הבחנתי בתגובה למאמרי מאוגוסט 2002
שלא קראתי אותה, בהיותי בחו"ל. המגיב,שאל:
איזה משטר אני מעדיף. אינני מבין מדוע עלי
להשיב על כך, כשמאמרי לא עסק במשטר האמריקאי
אלא בנשיאיו אך,אין לי קושי להשיב: משטר פרלמנטארי עדיף על משטר נשיאותי, ב"מודל"
של ארה"ב. גם אצלנו, נוסתה "הבחירה האישית"
של ראש הממשלה ונכשלה. הנשיא בוש, נבחר בשנת
2000 בפחות מ30 אחוזים מבעלי זכות הבחירה.
אילו היה מתקיים סיבוב בחירות שני,כמקובל
גם במשטרים נשיאותיים (כמובצרפת,למשל)-היה אל גור,יושב בבית הלבן על כי,שלןשת מליוני המצביעים שנתנו קולם לרלף ניידר, מועמד השמאל, היו מצביעים בסיבוב השני בעד גור.