בין חור לחור, במגרש הגולף של הנשיא ג’ורג’ דבליו בוש ג’וניור, טווה הממשל האמריקאי, תוכנית שכולה עשויה חורים. חורים שהמקשר ביניהם הם חוטיה של רשת קנוניות מקומיות ובינלאומיות. הנשיא בוש, כזכור, נבחר בסופו של דבר בגלל כמה חורים שלא נפתחו כהלכה, בכרטיסי הבוחר של מספר יהודים קשישים בפלורידה, שרצו את אל גור כנשיאם אך הבקיעו בשגגה את חורו של המועמד הרפובליקני ג’ורג’ בוש הבן.
TIPS היא שמה של תוכנית הנשיא להלשנת אזרחי ארצות הברית. איש על רעהו. אנו זוכרים עדיין, את סיפורי הנסים והנפלאות על נשות ברית המועצות, שהוצבו בכל אחת מקומות מלונות התיירים, כדי לעקוב אחרי הנכנסים והיוצאים מחדריהם. ברה"מ חדלה מלהתקיים, אך ארה"ב מצאה עניין בשיטה הסובייטית – כל אחד מדיירי הבתים בערי ארצות הברית יהיה לחדרנית רוסית. על פי תוכנית הנשיא, אזרחי ארה"ב יחויבו בקרוב להודיע לשלטונות על מעשי השכנים. בברית המועצות, גומלו הסוכנות "החשאיות" בתשר ממשלתי מתאים. אך, בארצות הברית הקפיטליסטית, מחייב החוק החדש הלשנת-חינם.
"טיפ" שמשמעותו בעגה האמריקאית הוא "ידיעה" ("הנה טיפ על המנייה" או "טיפ על מחירי טיסה מוזלים" וכיוצא באלה) – הוא גם תשר. בעברית תקנית: משאירים "טיפ" למלצרים במסעדה ובבית הקפה, לנהג המונית או לחדרנית בבית המלון.
ממשל בוש עשה את התשר לחוד החנית במדיניותו: 55 שומרי ראש אמריקאים הוענקו כ"טיפ" לנשיא ממשלת הבובות באפגניסטן; 850 מליון דולר נשלחו לנשיאה החדש של קולומביה, להבסתה של המהפכה העממית והנצחת משטר כנופיות הסמים; 30 מיליארד דולר נשלחו לממשלתה של ברזיל, כדי לסכל את בחירתו של מועמד השמאל בבחירות המתקרבות ו-200 מליון דולר תוקצבו לממשלת שרון-פרס "למלחמה בטרור". 165 מליון דולר, הושמו בצד, כתשר ל"רפורמה הפלסטינית" אם יועמדו בראשה רג’ובים, שאומנו והודרכו במתקני הסי.איי.אי ואילו טייוואן, תזכה בתשר של צוללות ישראליות, כדי לסכל את יחסי החוץ והכלכלה של מדינתנו עם סין העממית. "האופוזיציה העיראקית" מחזרת על פתחי וושינגטון כדי לקבל אף היא תשר. והתור ליד הבית הלבן הולך ומתארך.
הנשיא בוש ומשפחתו המורחבת: אבא בוש וחבר מרעיו בממשלי רייגן-בוש 1980-1992 התרגלו לתת ולקבל תשרים. בשבוע שעבר, פרסם הקונגרס האמריקאי את ממצאי ועדת החקירה על פרשת "ספירת" 25 הקולות היהודיים בפלורידה, שהביאו בקוצר ראייתם את בוש למגרש חורי הגולף הנשיאותי. המבצע בראשותו של ג’ימס בקר, מי שהיה שר החוץ של אבא-בוש, עלה יותר מ-100 מליון דולר או 400 אלף דולר לכל "קול". 18 מליון דולר מהעלות היו "תשר" מחברת "אנרון" שקרסה בראשית השנה השנייה לכהונתו של חביבה, בוש הצעיר, שנשבע לאזרחיו כי לא קיבל ממנה, ולו סנט אמריקאי אחד.
עוד הוא דוחף את כדור הגולף מחור לחור, יורד חינו של נותן התשרים, בעיני הציבור האמריקאי, שבתוכו עשרות מליוני שכירים המתבוננים בחרדה על צלילתן לחורי-גירעון של קרנות הפנסיה שלהם. קרנות שהשקיעו מאות מיליארדים מכספי הפנסיה של העובדים, בחברות הבועה האמריקאיות ו"הגלובליות", תוך כדי שמנהלי ההשקעות שלהן, זכו בתשרים נדיבים. וממי קיבלו אותם מנהלים את תשרים השמנים? ממנהלי אותן החברות בהן הם השקיעו את חסכונות העובדים. השקעות שירדו לטמיון. אך בוש אינו נח לרגע ומכין עתה את ארצו ואזרחיה לצלילה עמוקה עוד יותר: לחור העמוק של הפלישה לעיראק, כשבעלת בריתו היחידה, לפי שעה, היא ממשלת שרון-פרס-פואד.
