השבוע, בו מציינים שנה לפיגועי הטרור בוושינגטון ובניו-יורק, מציג הנשיא בוש בפגישה עם בלייר ובעצרת האו"ם את תוכניתו למלחמה נגד עיראק. מסע הלחצים שהפעיל ממשל בוש, במטרה לכונן קואליציה של מדינות, שתתייצב לצד המתקפה האמריקאית נגד עיראק, לא הניב את התוצאות המקוות. מרבית מדינות אירופה, סין, רוסיה, המדינות הערביות והמוסלמיות, ראשי האו"ם – כל אלה הודיעו, כי הם מעדיפים לחפש דרכים מדיניות-דיפלומטיות להתמודדות עם שאלות הקשורות בעיראק.
אך בהבדל ממדיניות הממשל האמריקאי במלחמת המפרץ (1991-1990), ממשל בוש הבן אינו מציב את הקמת הקואליצייה המלחמתית כתנאי לפתיחה במתקפה הצבאית. הממשל בראשות בוש וצ’ייני, המייצג נאמנה את האינטרסים של חברות הנפט ותאגידי הנשק, הגיע למסקנה, כי הצבא האמריקאי יכול להסתדר לבד, וכי גם מדינות המתנגדות למתקפה לא יתייצבו בפועל לצד עיראק.
הכנות בהילוך גבוה
ממידע שהתפרסם בתקשורת העולמית עולה, כי ממשל בוש נמצא כבר בעיצומן של ההכנות המעשיות למלחמה נגד עיראק. לפי ידיעות שפורסמו בבריטניה, הפנטגון העביר כבר 50 אלף חיילים, לרבות חיילי מרינס ואנשי חיל האוויר, לבסיסים הנמצאים במרחק כזה, שיאפשר את הפעלתם המיידית לצורך המתקפה. כוחות פריסה מהירה של המרינס, המגובים על-ידי טייסות מסוקים, הוצבו גם באוקיינוס ההודי ובמפרץ. התירוץ להצבתם של חיילים אלה ולריכוזן באזור של נושאות מטוסים, שעליהן מצויים מטוסים המצוידים בנשק גרעיני, היה – ההערכות של ארה"ב למלחמה בטרור.
למרות שהמדינות הערביות הודיעו על התנגדותן למתקפה צבאית על עיראק, בבסיסים אמריקאיים בנסיכויות, בתורכיה, וכן על גבול כוויית-עיראק מוצבים מטוסי תקיפה ומטוסי תדלוק, שהצבא האמריקאי יוכל לעשות בהן שימוש בעת הצורך. והיה והמדינות האלה לא יסכימו שמטוסי תקיפה ימריאו מהבסיסים שבשטחן, הפיקוד האמריקאי יעשה שימוש בנושאות המטוסים המשייטות באזור.
לפי הפרסומים, הפנטגון שוקל להתחיל את המתקפה בכיבוש דרום עיראק ונמל בצרה, אשר ישמשו לאחר מכן כבסיסים לצורך המתקפה לעבר בגדאד.
מה שמכונה "מלחמה בטרור"
קריסת מגדלי התאומים ומותם של אלפי בני-אדם בפיגועי הטרור שאירעו לפני שנה, זעזעו את ארצות-הברית ואת כלל עמי העולם. ממשל בוש ניצל את הזעזוע הפוליטי והכריז על "מלחמה עולמית נגד הטרור". במסגרת מלחמה זו, פלש צבא ארה"ב, יחד עם צבאות של מדינות נאט"ו אחרות לאפגניסטן, מיגר את שלטון הטליבאן והחליף אותו בשלטון של ראשי שבטים. בארה"ב עצמה דרס הממשל זכויות אזרח בסיסיות, הנהיג מעצרים ללא הגבלת זמן, והזין מסע של הפחדת אזרחים ממוצא ערבי והטלת ספק במהימנותם.
כחלוף שנה ניתן לומר, כי הפיגועים נוצלו על-ידי הניצים והשמרנים להשתלטות מלאה על הפוליטיקה האמריקאית. בשנה שחלפה ניהלה ארה"ב מדיניות תכתיב בוטה בכל התחומים. לאחרונה תובע ממשל בוש מכל מדינות העולם לחתום עמו על הסכם, לפיו לא יוסגרו חיילים אמריקאיים לבית הדין הבינלאומי החדש בהאג. הממשל מאיים על המדינות שטרם חתמו בביטול סיוע כלכלי וצבאי, אם לא יחתמו.
מבחינת מוקדי המתיחות, בשנה שחלפה התרכז הממשל האמריקאי במלחמה באפגניסטן; בגיבוי המלא לישראל, המבצעת כיבוש מחדש של השטחים הפלסטיניים; ובהכנות למלחמה נגד עיראק. אך ברשימת מטרות "המלחמה בטרור" מצויות מדינות נוספות, וביניהן – קובה, אירן, קוריאה הצפונית ולוב.
הציפיות של הניצים וראשי תאגידי הנשק והנפט של ארה"ב, כי ההיערכות המלחמתית המוגברת וניהול מלחמות בפועל ייחלצו את המשק האמריקאי מהמשבר החמור שהוא נקלע אליו לפני שנתיים – אינן מתממשות. הנתונים האחרונים לגבי מצב הכלכלה האמריקאית מעידים על המשך הדשדוש במקום. ולכך יש להוסיף את השערוריות הפיננסיות הגדולות, שבחלקן קשורות ישירות עם אישים בממשל בוש.
הנשיא האמריקאי ומעריצו ראש ממשלת ישראל
ממשלת שרון-פרס היא הממשלה היחידה בעולם, אשר הגיבה בהתלהבות לתוכניות האמריקאיות למתקפה צבאית על עיראק. שרון לא רק בירך את בוש על ההחלטה למגר את סדאם חוסיין בכוח, אלא אפילו האיץ בו לא לדחות את מועד המתקפה. שרון הוא גם המנהיג היחיד, פרט לבלייר, אשר בפומבי התחייב להילחם לצד ארה"ב, אם זו אך תבקש זאת. שרון גם הכריז, כי בוש הבטיח לו "הודעה מוקדמת" בדבר המלחמה. בשבוע שעבר אמר שרון, כי להערכתו, המלחמה תחל בחודש נובמבר. אולם גם אם בוש לא ישלב את הצבא הישראלי במתקפה, אזרחי ישראל עלולים להיות מעורבים בה.
כזכור, במלחמת המפרץ הקודמת נפלו טילים שנורו מעיראק על ערים בישראל וגרמו קורבנות בנפש והרס. ראשי הממסד הצבאי והפוליטי הישראלי מסבירים שוב ושוב, כי קיימת אפשרות, שגם במהלך המלחמה הקרובה יפלו טילים על ישראל, ומוסיפים, כי ייתכן שטילים אלה יצוידו בראשי חץ כימיים או ביולוגיים. אך למרבה התדהמה, מידע מפחיד זה לא עורר זעם ציבורי על הפיכת אזרחי ישראל לשבויי המתקפה האמריקאית הצפויה בקרוב.
סדאם חוסיין, השליט העריץ, מנהל כבר שנים מדיניות המנוגדת לאינטרסים של עמו ומנהל מסע דיכוי חריף נגד קומוניסטים ואחרים. אך שום מלחמה אמריקאית לא תשרת את העם העירקי, את עמי האזור, לרבות העם בישראל ואת שוחרי הדמוקרטיה, המתנגדים למשטרו של סדאם.
