קבוצות ובודדים בשמאל הישראלי סולדים מגילויים של אופטימיזם הגורס כי הצלחת המאבק הצודק לשלום ולקדמה – בוא תבוא. שוררת תחושה שאחרי המפלות שספג השמאל רצוי שנתרגל לנחול כישלון אחר כישלון. בנסיבות קשות אלה, עדיפה ציניות בריאה על סיסמאות נבובות שנועדו לגייס את הגדוד. בלשון ימינו, רצוי שנתרגל לרעיון שאנו ‘לוזרים’. התכונות הרצויות לפעיל המקומי הן עקשנות וציפיות נמוכות. כך בתוך השמאל עצמו יש נטייה ללעוג לבעלי עודף תקוות ואמונה, המאמינים שהשמאל אכן רלוונטי.
ואמנם ציפיות נמוכות הולמות במובן זה, שמי שאינו סובל מאשליות אינו חייב להתאכזב שוב ושוב. אך יותר מדי ‘ריאליזם’ עלול לעוות את התמונה. אין סכנה שנמעיט בהערכת עוצמתם של אויבינו, בוש ושרון. אך יש אפשרות שנתעלם מסימנים המעידים שההתקפות הפרועות של האויבים הללו נובעות לא מכוח אלא מחולשה.
כמעט כל המשקיפים בארה"ב מודים היום כי ההערכה שהמשק האמריקאי יוצא מהמיתון היתה ‘מוקדמת’. הדו"חות הפיננסיים לא עומדים בציפיות ובשורה התחתונה – אין רווחים, שערוריות פיננסיות חדשות עולות לכותרות והסיכוי האחרון להבראה, אמון הצרכן וכושר הצריכה שלו, מתפוגג. כל אלה מבשרים על המשך המשבר. אין איש יודע איזה מחיר עומדת לגבות מלחמת עיראק, בדם ובדמים. אך ברור שהמשק במצב שברירי מאוד וששגיאות חמורות יעלו ביוקר לבוש ולממשל האמריקאי. אין להימנע מהמסקנה שארה"ב נתונה בלחצים המחייבים נכונות מתמדת לכפות את מרותה על כל משטר ועל כל חומרי הגלם באשר הם – כל הזמן ובכל מקום. הצורך לעבור משלטון כלכלי פוליטי עקיף לרה-קולוניזציה או קולוניזציה מחדש (RE-COLONIZATION) ישירה מזכיר יותר מכל אימפריות בימי שקיעתן. דווקא בשלב השקיעה נאלצה האימפריה להאריך ולמתוח את הקווים הפוליטיים והלוגיסטיים שלה ולהתפשט לשטחים שאין לה שום אפשרות לשלוט בהם באופן אפקטיבי ויעיל. אין הסבר מעמיק יותר לבולמוס הפוקד את מנהיגי ארה"ב, הנעים מהכיבוש בלתי נגמר באפגניסטן אל עבר כיבוש ישיר של עיראק ושלב חדש בהידוק הכיבוש של פלסטין.
ההיגיון הלקוי מאחרי הכיבוש-מחדש של השטחים על-ידי צה"ל דומה להיגיון השליט בוושינגטון בימים אלה. ההסבר הרשמי, שהפעילות האלימה של הפלסטינים חודשה כיוון שצה"ל הקל בעוצר, מוביל למסקנה שאי-אפשר לחסום את ההתנגדות הפלסטינית בלי נוכחות קבועה של צה"ל בכל השטחים. אבל, בשביל האימפריאליסטים הישראלים המקומיים, נוכחות מסיבית של צה"ל אינה דרך הניהול המסורתית העדיפה. שליטה ישירה כזאת היא ההפך הגמור מהחלום של ‘משטר פלסטיני דמוקרטי פרו-ישראלי’ המסוגל לשלוט באוכלוסייה בתנאים שניתן להציגם כנורמליים. ישראל היא בדרך ליצירת הכיבוש האולטימטיבי. הכובש לא יוכל להסתפק בשליטה צבאית היקפית ובמנהל אזרחי כפוי. חיל הכיבוש יצטרך להקצות חיילים וטנקים לכל רחוב, לכל בית ולכל משפחה. כך נוכל אנו בישראל לנהל ‘מלחמה נצחית נגד הטרור’ לצד ארה"ב, שזקוקה אף היא למלחמה מתמדת שכזו.
גם כאן בישראל מדיניות הכוח מקיזה את דמה של הכלכלה. שרון הוא אמנם חביבם של עורכי העיתון ששמו "וול סטריט ג’ורנל", אך לאורך אותו רחוב ששמו וול סטריט, החליטו מנהלי האשראי בניו-יורק לפגוע קשות בדירוג הבנקים הישראליים העיקרים. ‘סיטי-גרופ’, הענק שבחבורה הפיננסית בארה"ב, ביטלה את תוכניות ההרחבה שלה. בהעדר פתרונות כלכליים בשעה של מתיחות גואה, שואף שרון ככל הנראה שארה"ב תכסה את גירעונות ישראל בתוך תת-סעיף הוצאות המלחמה שהיא מתכננת נגד עיראק.
בוש ושרון מרחיבים ללא הפסקה את מעגלי הזעם נגד מדיניותם. אף כי קורבנותיהם חלשים צבאית וחסרי ארגון, צורכי החיים וההישרדות בקרב ההמונים יהפכו שוב לכוח ממשי. צרכים דחופים של לחם ועבודה יהפכו למוקדי התנגדות בנקודות התורפה של השותפות בין שרון הכובש ובין בוש היוצא למסע כיבושים. התנגדות זו עשויה לעצב יחסי כוחות חדשים, ולהוכיח שקץ ההיסטוריה טרם הגיע למזרח התיכון.
לראובן, תודה על תגובתך.
אינני סבור כי יש רלוונטיות כלל לשאלה האם בן לאדן היה סוכן אמריקאי.האם זה מעניק לו מידה כלשהיא של הצדקה לטבח בתאומים? אז ידידים הפכו לאויבים, נו מה זה מצדיק?.
העלת גם טענות על כך שארה"ב חרחרה ריב בין שני אויבים. זוהי טקטיקה מקיווליסטית עתיקת יומין ואין בה שום רבותא.סכנתה היא כמובן יכולתה להסתובב לנשוך את המשתמש בה.כפי שיתכן ועשתה לאמריקאים.
אינני סבור שיש מישהו החושב שהאמריקאים הם צדיקי הדור. אולם דומני כי אתה מתעלם מהנקודה המכריעה ביותר והיא נוגעת לערכים אותם ארה"ב מייצגת. בסוף היום, אילו הם הערכים הצורמים וכואבים לאויביה. אני מדבר כמובן על ערכי החופש לאינדיבידום.
תאמר מה שתאמר- החוקה האמריקאית היא מסטר-פיס של גדלות רוח ואצילות הנפש. ושים לב- חופש לפרטים הוא סם רב עוצמה. נראה גם כי אין ממנו חזרה.הדרך להגמוניה רעיונית אמריקאית עוד רחוקה. אולם, מעבר לשיקולים ואילוצים טקטיים, דומני כי מתחילים להסתמן קווי המתאר של המאבק הבא שעשוי להרעיד את הסדר העולמי הקיים. ובל נטעה- זהו מאבק בין אידאות. מאבק ביו חירויות האדם,החופש לדיעות שונות ופלורליזם תרבותי מול הבערות, השבטיות והדיכוי של השונה ממך. אמר פעם אדם חכם כי אין חדש תחת השמש ואחר אמר (בציטוט חופשי) כי כל ההסטוריה כולה היא תנועה בין שתי קצוות- ראקציה וקאונטר-ראקציה. כוחות החופש האישי על כל השלכותיו ונגזרותיו ששחררה החוקה האמריקאית היו הראקציה. כוחות האיסלם הרדיקלי הבא להשליט ג’יהד על הכופרים הוא הקאונטר-ראקציה.
אינני מפקפק בצד איזה דגל אתה וחבריך עומדים.בחן בעצמך, האם יתכן כי כוונות השלום הנאצלות שלך ושל מצדדי דעתך, משמשים בידי אוייבי החופש. האם תפקפק ביתרונות האדירים שנבעו מהקדמה האמריקאית, על כל מגרעותיה?(עצם העובדה כי אתה ואני מתכתבים, ולא בגרמנית, כבר מספיקה לדידי). החופש האישי, הוא כוח רב עוצמה אשר מעולם לא נוסה בהיקפים כאילו מאז ראשית תולדות המין האנושי. אך טבעי וצפוי הוא הדבר כי תתעורר תגובת נגד מצד כוחות האופל,אותם משרתים אילו החפצים לכבול את רוח האדם בשלשלאות הדת הפנטית (מוסלמית, נוצרית ויהודית כאחד)והפרימיטיות השבטית.
היאבק בעד דיעותיך,באותם הכלים שסיפקה לך התרבות המערבית החילונית, אך חשוב להערכתי להסתכל בכיווני הכוחות והצטברותם. כעת, כשהעולם החופשי מגייס כוחותיו לסלק עוד רודן אופל מכוחו להזיק, לנו ולעמו, נראה כי דיעותיך משמשות בשירות אויביך(ארוכי הטווח)המרים ביותר,אויבי הרוח האנושית החופשית, ההומניסטית והפלורליסטית.
הרוח הזו נצחה את הקומוניזם, הנאציזם ותנצח גם את האיסלם הרדיקלי.
אלי, שלום,
תודה על הערותיך. אנסה להשיב.
1. מעט מאד תענוגות יש לו לאדם בעולמנו. אחד מהם, הזכות לבחור לו את ידידיו ואת אויביו. אם הטענות שלי כלפי בוש ושרון צודקות, הכינוי "אויב" הוא נימוסי ביותר.
2. מה שמקשה על הדיון בינינו הוא העדר גרסה היסטורית משותפת. שלטון הטליבאן מקורו בתמיכה וגיבוי של ארה"ב שביקש למנוע משטר ניוטרלי בעקבות הפלת המשטר הפרו-סובייטי. אוסמה בן לאדן הופיע לראשונה בשטח כסוכן של הסי.אי.איי בתקופה זו. הטליבאן התבסס בעזרה פעילה של פקיסטאן במסגרת אסטרטגית של ארה"ב בפינה זו של העולם. סדאם חוסיין, שהוא רודן רצחני זכה לעידוד ולעזרה מצד ארה"ב כל עוד לחם נגד איראן. הם התעלמו אז מפשעי מלחמה איומים שלו ושל משטרו.
3. בוש מתכנן מלחמה בגלל הלחצים האימפריאלים עליהם דיברתי. מאז פרסום מאמרי פורסמה תורה אמריקאית רשמית למדי מפיה של קונדליזה רייס על הצורך הדחוף להבהיר לעולם כולו שארה"ב תשלוט בעולם ושהיא תהיה מוכנה לדכא כל אתגר לשליטה מוחלטת זו.
4. עיראק שולטת ב- 11% של רזרבות הנפט בעולם. בוש וצ’ייני סגנו, הם בעלי הון בתעשיית הנפט. שליטה אמריקאית ישירה בבגדאד תאפשר "אילוף" טהרן וערב סעודי בכל הנוגע לזרימת הנפט וקביעת מחירו. סדאם חוסיין הוא רודן שנוא אך ישנם עשרות כמוהו. לאחרונה התבסס שלטונו של הגנרל מושרף בפקיסטאן לאחר ש"דמוקרט" זה ביטל ששים סעיפים של החוקה ופסל כל מועמד היכול להתחרות עמו על השלטון. רודן זה הוא בעל נשק אטומי (רשמי). הוא מאיים רק על הודו, בעל 800 מיליון בני אדם. ומשורף נהנה מתמיכה בלתי מסויגת מצד ארה"ב.
5. חוששני שלא הבנת את הנאמר בנוגע לקשר הסיבתי, כביכול, בין הסרת עוצר זה או אחר ובין פגועים. אבל, נגיב לפי שיטתך. איפה הסטטיסטיקה הזאת על הקשר שבין הסרת העוצר ובין פיגועים? מתי התפרסמה? האם הוא אמורה להיות ‘אובייקטיבי’? לפי דעתי מדובר בעוד מניפולציה תקשורתית, אחת מבין מאות שאנו שומעים כמעט כל יום.
6. ביטול היוזמה של סיטי-גרופ לא הוצגה כגורם יחיד אלא כסימפטום של מצב כללי.
האם ישנו מישהו בארץ שצריכים לשכנע אותו שיש משבר כלכלי ושהוא נובע בחלקו (לפחות) מהאינתיפדה?.
7. משיב אחר למאמרי רצה לדעת אם אני ושכמוני המתנגדים למלחמה של בוש נמצאים במחנה סדאם? השבוע הפגינו כשלוש מאות אלפים אנגלים בהפגנת שלום הגדולה בהיסטוריה של ארץ זו. אופתע אם תוכל למצוא בתוך הרבבות הרבות, בודדים ספורים שהם תומכי סדאם. לא, איננו במחנה של סדאם, אנו במחנה השלום. יללא, אפשר להצטרף.
בברכה ראובן קמינר.
מספר תמיהות לראובן:
1. אם בוש ושרון אויביך (ולא יריבים פוליטיים,שזה לגמרי סביר)- באיזה מחנה זה ממקם אותך (סדאם?, בן לאדן?, חיזבאללה?).
2. ממאמרך עולות מספר תמיהות וכשלים לוגיים:אם מצב המשק בארה"ב כה שברירי, כיצד מעז בוש הפנות כל כך הרבה מאמצים כלפי חוץ, במקום להפנות משאבים אילו פנימה -( לחינוך, השקעה בתשתיות וכדומה) ומסתכן בפיאסקו ומאבקים פוליטיים מרים מחוץ ומבית?
3."מצב של כיבוש מתמשך באפגניסטן" ???!!! , אתה מעדיף את שלטון הטאליבן הדמוקרטי, הנאור והכי חשוב-זה שמשקף את רצון האפגני הפשוט ששרר שם קודם?? זו טענה מגוכחת מדי אפילו להתווכח עליה (או אולי את שלטונו ההומני, הצודק והאהוב על עמו של סדאם (אויב- אויבך – ידידך?).
4. נבצר מבינתי להבין מהם אוצרות הטבע והמשאבים המסתתרים באפגניסטן או בעזה. גם איך תרוויח ארה"ב מ"שליטה" כל כך בעייתית על הנפט העירקי עוד לא הצלחתי להבין(והאמן לי- חרשתי אתרים ושאלתי רבים- תשובה אחת סבירה שעולה בקנה אחד עם כללי הכלכלה וההגיון הפשוט טרם שמעתי. דמגוגיות שמעתי בשפע: אבל נו- מילא)
5. מדוע אתה מתעלם מנתונים מובהקים סטטיסטית בנוגע לעלייה הדרמטית במספר הפיגועים המתרחש מיד כשמסירים עוצר וכד? ( גם ממש קל לבדוק או להפריך את זה )
6. אם הגעת למצב בו עליך לאשש את מסקנותיך על החלטה עסקית של בנק אמריקאי שהחליט שלא להרחיב את סניפו בארץ – נו טוב – גם פה הטיעון כל כך קלוש לעומת פרמטרים מסבירים נוספים שחבל אפילו להתעכב על כך (ובכל זאת- מה דעתך על משתנים מסבירים נוספים כגון – הצטמצמות כללית של סניפי הבנק הספציפי הזה בעולם, מצב כלכלי לא טוב בחו"ל (וגם בארץ), תחרות חריפה, קריסת ההי טק בעולם ופה שהקטינה את העושר הפיננסי בפועל והחזוי של הפרטים).
7. לסיכום: אני קורא עליך תיגר -האם תהיה מוכן לשקול (רק פעם אחת- לא נהפוך את זה לתקדים) לשם שינוי – שאולי החזק צודק והחלש רע וטועה ? אולי לשם שינוי אנחנו במחנה הנכון? אולי אתה פשוט כל כך אוהב להיות בצד האנדרדוג עד שאתה שוכח לבדוק את מניעיו, שיטותיו, ובמיוחד- מדוע לך, במיוחד לך, הוא מאיר פנים.
אם בוש ושרון הם אויבך ולא בעלי פלוגתא , מדוע לא תאחז בנשק ותצא נגדם ?
אגב מה הוא המשטר הנראה לך אידיאלי הדמוקרטיה העממית בעירק סוריה לוב וכו’ או המלוכה בסעודיה ובירדן . ומי אתה רוצה שיהיה ראש ממשלה תמר גוז’נסקי או אחמד טיבי .
הדעות המרכסיסטיות פשטו את הרגל והתיאוריות של מהפכת הפרולטריון והקומוניזם הוכחו ככשלון מוחלט.
הכוחות העולים כמו קוריאה הדרומית , סין והאחוד האירופי כולם נוקטים בשיטות אמריקאיות .
ראה איפה ברית המועצות ז"ל , קוריאה הצפונית אכולת הרעב וקובה המתפוררת , צא מהסכמות שלך , היה מדען הנותן ספק בכל תיאוריה . כל מאמין בתיאוריה בלא לבדוק נכונותה מדי פעם הוא אדם דתי .
חשוב כשם שאדם דתי יצחק לך כשתאמר לו אין אלוהים , כך אתה מסרב לשנות דעותיך ודבק בתיאוריות שאבד עליהן הקלח .
אמנון, אתה מציע לי קפיטליזם בירוקרטי נוסח סין?
או אולי קפיטליזם דורסני נוסח ארה"ב?
או שמא קפיטליזם דורסני וסמוי נוסח אנגליה?
המרכסיזם, כפי שאתה לא טוען, לא נוסה מעולם במדינה מערבית, דמוקרטית מן השורה הראשונה ולא ממדינות העולם השלישי. זכור זאת.
על אוטופיה אסור לעולם להפסיק לחלום.
על אוטופיה לאדונים שאתה ושכמותך מאחלים לי – אני מוותרת מרצון.
ואגב, מי אמר שאויב רק הורגים?
אמנון,
יפה כתבת! אך לא התיחסת לאף טענה במאמרי. אולי תתאמצץ ותתוכח במה שכתוב שם ולא בקריקטורה של דעותי.
אגב, המאמר דן בסיבות להתקפה המתקרבת של ארה"ב על עיראק.
להתראות בארצנו.
לאלי,
הרוח האנושית, החופשית, ההומניסטית והפלורליסטית היא המפעמת, לעניות דעתי, בתפיסת העולם הקומוניסטית-מרכסיסטית הדוגלת בשלום אמיתי[לא כפוי] המבוסס על רעיון הסוציאליזם, שוויון וצדק חברתי לכל, שמירה והגנה על זכויות אזרח ועוד
ונגד -לאומנות, גזענות, אמונה עיוורת וחשוכה, סהרורית-משיחית בדת כלשהי, נגד אימפריאליזם וקולוניאליזם, קפיטליזם דורסני המבוסס על ניצול ושיעבוד של החלש והמדוכא בידי החזק ובעל האמצעים והכוח.
רוח זו אומנם ניצחה את הנאציזם הברוטלי בשעתו ויגיע יומה לבשר לאנושות אץ קץ הברוטליות של שלטון הרשע והאימה האימפריאליסטי-קפיטליסטי!
ותרשה לי לחלוק עליך באשר ל"קומוניזם" ששרר בברית המועצות לשעבר: רעיון הקומוניזם הסגולי שהיה נכון בתחילתו שם הסתאב במהלך הדורות ואין פלא שיכולנו לצפות בקריסתו. אלא שצא וראה מה החליפו? שלטון אוליגרכים קפיטליסטי דורסני ומצוקה נוראה של ההמונים.
אשר לאיסלאם הרדיקלי דומני שדעותינו אינן חלוקות.