אני יוצא מדעתי! עם שלם יושב לפתחו של לוע הר געש, בלתי פעיל ומצפה בקוצר רוח להתפרצות הבאה תוך אמונה, חסרת שחר, שככל שתקדם ההתפרצות כן יקל עלינו לספגה, כאילו נגזר גורלנו למיתה, במוקדם או במאוחר -מי במים ומי באש; מי בחרב ומי בחיה; מי ברעב ומי בצמא; מי ברעש ומי במגפה; מי בחניקה ומי בסקילה; וכל מה שנותר לנו הוא לבחור את הדרך המועדפת ואת המועד הראוי.
אני ומשפחתי איננו מ-פ-ח-ד-י-ם מתוצאותיה האפשריות של המלחמה, העומדת לפתחנו, שהרי את האובדן כבר חווינו ואת הכאב המלווה אותנו, יום יום, אי אפשר להפסיק אבל כנראה עם ישראל, במולדתו המתחדשת, עדיין אינו מבין איך זה לחיות בין יום זיכרון אחד ליום הזיכרון הבא.
אני משתגע! עם שלם שש אלי קרבות ונדחק לראש התור, בעולם, לצאת למלחמה נגד עיראק וסדאם חוסיין, בשם תשלובת, חסרת שחר, של קורבנות מתקפת הטרור במגדלי התאומים והקורבנות הישראלים של הטרור הפלשתינאי.
אני עצוב, היות ו-600 ויותר חללים בשנתיים האחרונות גרמו כנראה ,אך ורק, לזילות החיים של האוכלוסייה במקום ההפנמה הראויה בקדושת החיים.
אני כועס על אמצעי התקשורת, על מרב כותביהן ושדריהן העסוקים בליבוי המלחמה, תוך שהם מגלים אכזבה וזלזול מגילויי התאפקות נדירים של ראשי מדינות וכל מעייניהן מופנים להתבטאויותיה של קונדוליסה, חביבתו של ראש ממשלתנו.
אני מאבד את השפיות, כאשר העיתון השפוי במדינה, מביא לנו השבוע, בעמוד שלוש, את הכותרות לחיזוק המורל הלאומי- "משרד הביטחון יבקש מן האוצר מקדמות לייצור מסיכות מואץ"; "היום יחל חיסון צוותי בתי החולים מפני נגיף האבעבועות השחורות"; "יוזמה להקמת רשות לטיפול בקבורה המונית"; "הכבאים אינם ערוכים לאירוע רב נפגעים".
אני מאוכזב! היות והצ’מפיון של השלום, בעל פרס נובל, שר החוץ שלי מטיף בכל ערי הבירה בעולם למלחמה, כאילו אין שום סיכוי אחר להסדר, כאשר אולי בכל זאת, לפני הפעלתה של פצצת הגרעין העיראקית, העתידית, אולי הפקחים יפעלו; אולי הפריץ ימות; אולי הכלב ימות; ואולי העם העיראקי והעולם הערבי יבחרו בדרך של פיוס והשלמה.
אני כואב את שוויון הנפש של דיווחי כתבינו על אתר האוהלים בדרום עבור פליטי רמת גן, אלו אשר יצליחו להימלט, עם או בלי מסיכות האב"כ, עוד לפני שהם יעשו שימוש באתר הקבורה ההמוני בפארק הלאומי בעירם.
אני מבואס משדרינו המתמוגגים מנחישותו של הנשיא האמריקאי להילחם ויהי מה בעיראק ולהפיל את סאדם חוסין כאשר את המחיר המרבי אנו עלולים לשלם בחסות מטרייה של טילי פטריוט-איזה כינוי ראוי!
אני בוכה! היות ואם שכחנו הרי קבלנו תזכורת עצובה- בשידור החוזר במוצאי יום כיפור של הפרק על מלחמת יום כיפור מהסדרה "תקומה"- על איימי המלחמה, באמצעות הופעתה הכואבת של האימא, מקיבוץ דברת, המבכה את נפילת שני בניה.
אני משתגע, מתופי המלחמה הרועמים במדינת ישראל לאות הזדהות הקולנית של תושביה היהודים עם ההאשמות הנחרצות של האמריקאים בדבר אי מילוי החלטות האו"ם ע"י משטרו של סאדם. כמעט כל הישראלים יכולים לפרט את 15 החלטות האו"ם שעיראק הפרה בעשור האחרון אבל אין להם מושג ואם יש הם מעדיפים להתעלם מהעובדה שאלופת העולם באי מילוי החלטות או"מ היא מדינת ישראל כשם שהם אינם מודעים מה הם החלטות האו"ם 242, 338 ו-196 ו….. שישראל אינה ממלאת אחריהם, ואולי בצדק. אז אולי אין זה הטיעון הנכון וכל מטרתו של הנשיא בוש לחסל את נשיא עיראק-פוליטית ופיסית-מבצע שהוא חייב לאביו, הנשיא לשעבר במלחמת המפרץ הכושלת.
לבי כבד על עם ישראל, שהפך פתאום את עורו ובחר בברית עם כוח דלתא מערוץ AXN ועם הקאובויים מטקסס במקום לשמור על המסורת של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". אני מקווה בכל לבי שלא נמצא את עצמנו מול האמריקאים באותו מקום בו מוצאים הפלסטינים את עצמם מולנו- מלאי כוונות טובות כביכול ומתנצלים על כל הרג בשוגג או בקלות ראש, כאילו המיתות הבלתי הכרחיות הן הפיכות. שרק לא נעמוד עם אלפי אזרחים הרוגים ועם בקשות סליחה מן האמריקאים ועם אמפטיה של שאר מדינות העולם.
אני, החילוני המושבע, קורא לעמנו לחזור ולשנן את הפסוקים מתפילות יום הכיפורים-זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים – שהרי אין מטרה חשובה יותר מאשר קדושת החיים.
אני ממש מבוהל, מן השימוש בהפחדות היעילות על "איום קיומי" למדינת ישראל. הטרור הפלשתינאי הוא איום קיומי, לדברי הרמטכ"ל; עיראק היא איום קיומי לדברי אמ"ן; איראן היא איום קיומי לדברי מומחים ופרשנים והנה בראש השנה גלה, ראש ממשלתנו לאומה המתאוששת, שקיים איום קיומי חדש על ישראל-לוב! ואני משתגע- אחרי חמישים שנות קיומה של המדינה; אחרי 20,000 חללים ו-70,000 נכים במערכות ישראל; אחרי הפצצת הכור בעיראק; אחרי כיבוש חלקי ארץ של מצריים, סוריה ולבנון; תוך כדי כיבוש למעשה של שטחי הרשות הפלשתינאית והתנחלות על אדמות תושביה; כאשר התמ"ג לנפש בארץ גבוה פי עשר ויותר ממדינות העימות אתנו- אנחנו עדיין מצויים תחת איום קיומי? אם באמת זה כך, אולי כל האסטרטגיה המדינית שלנו, מאז קום המדינה היתה מוטעית לחלוטין? ואולי ראוי לנסות דרך אחרת ולהסתייג מן הג’יהאד האמריקאי-ישראלי על האיסלאם? שהרי גם אם ארה"ב יכולה להרשות לעצמה עימות חזיתי, בלתי מתפשר עם האיסלאם לא אחשב כמשוגע אם אניח שהזדהות, כה נלהבת, עם מלחמת קודש זו ע"י ישראל באמת עלולה לסכן את קיומנו המדיני.
ולכן אולי באמת לא נותר לנו, אלא לצאת מדעתנו, כאשר תופי המלחמה הם המבשרים לנו את בוא הסתיו?
לולא המתקפה האמריקאית ופעולות צה"ל בשטחים רמת הפיגועים (שהתחילה להזכירך לאחר הסכם אוסלו) היתה גדולה בהרבה ואם לא הינו מבצעים את כל פעולות של כוחות הבטחון לא היה לך איפה לגור.
אז כך את עצמך בידים ותפתח את העינים. הפלסטינאים רוצים אותך מת. ולא מגוש או פצוע אלה מת מכיוון שאתה יהודי. לכן, עליך להלחם חזרה ולגרשם לירדן כי אין מקום (גאוגרפית) לשני עמים ששונאים אחד את השני כמו שהפלסטינאים שונאים אותנו. ואל תטעה ותחשוב שזה בגלל שאנחנו משתמשים בכוח, כל מדינה אחרת היתה כבר מיזמן "פותרת" את הבעיה. מכיוון שאנחנו עם כ"כ הומניטרי המצב נמשך הרבה זמן.
אני מקווה שבסוף מעל ל 90% מהעם יתמכו במלחמה נגד הפלסטינאים ונפתור את עצמינו מהעול הזה.
כמעט משעשע לקרוא את זה עכשיו כמעט 5 שנים אחרי ולראות איך כל התחזיות האפוקליפטיות לא התממשו. משטרו של סדאם נפל מבלי שטיל אחד ינחת בישראל…אנא שילחו בשמי את המאמר לאלו שאומרים את אותו הדבר על התקיפה המתוכננת באיראן בצירוב איחוליי לראייה מציאותית יותר ופחדנית פחות של הדברים…:)