חידה רצינית ניצבת לפני העוקבים מקרוב אחרי המשבר הכלכלי הפוקד את ארה"ב. מצד אחד, התרבו הדיווחים על פיטורים המוניים במפעלים שהסתבכו וקרסו. אך פיטורים אלה לא באו לידי ביטוי בנתוני האבטלה שמפרסמת מדי חודש משרד העבודה של ארה"ב. העובדה שמספר המובטלים בסטטיסטיקה הרשמית לא עלה ונמשך ‘אימון הצרכן’ כפי שנמדד על ידי מכוני מחקר, היו יסוד טענת הממסד כאילו המשבר אינו כה עמוק וכי ההבראה הנכספת ממתינה מעבר לפינה.
מסתבר שצדקו אלה שהטילו ספק לגבי נתוני האבטלה הרשמיים. מיליונים, בעיקר גברים, נשרו מכוח העבודה במשך עשרות שנים, ככל הנראה אחרי שלא יכלו למצוא עבודה בשכר הדומה אף בקרוב לזה שקיבלו בתור עובדי "צווארון כחול" – מאחר מקומות עבודה אלה עברו לארצות בהן העובדים משתכרים שכר נמוך. פועלים אלה מסרבים לקבל מקומות עבודה שבהם משתכרים הרבה פחות, אינם מועסקים ואינם מחפשים עבודה. אין הם נכללים בשיעור האבטלה, ומספר הולך וגדל של פועלים אלה תלויים בקצבת הבטחת הכנסה ממשלתית. אחרי שסופרים את ‘בלתי-קיימים בבחינה סטטיסטית’, תמונת שוק העבודה המתקבלת דומה עד מאוד לזו שבעשורים עגומים (כך, על פי העיתון "ניו יורק טיימס" – 1 אוקטובר 2002).
כלכלנים מעריכים שבנוסף לירידה מסוימת במספר המועסקים שבאה לידי ביטוי בדיווח הרשמי, קיימים שני מיליון עובדים נוספים שנשרו מכוח העבודה וכי רמת האבטלה בקרב גברים דומה לרמה הגבוהה שנרשמה בתקופת המיתון הקשה בשנות השמונים המוקדמות.
מי הם אותם נושרים? מדובר בפועלים שבעבר לא נטשו את מקומות העבודה שלהם אף כי סבלו מבעיות בריאות ממשיות. מאחר שפוטרו ולא מצאו עבודה מתאימה בחרו באופציה שהיא – לכאורה מפתיעה – אך מובנת לחלוטין. הם ביקשו וקיבלו קצבה בעקבות פגיעה בכושר השתכרות – בהתאם להוראות הביטוח הלאומי. משנת 1990 עד היום מספר מקבלי הקצבה על פי סעיף פגיעה בכושר ההשתכרות כמעט הוכפל ל- 5.4 מיליון בני אדם. מדוע עובדים אלה המעדיפים את הקצבה הממשלתית הצנועה על חיפוש מקומות עבודה ראויים? התשובה היא פשוטה למדי: אין מספיק מקומות עבודה.
קיימת קבוצה נוספת של נושרים. אוכלוסיית בתי הסוהר בארה"ב אף היא כמעט הוכפלה מ- 1990 ומגיעה היום לשני מיליון אסירים! כמובן, האסירים אינם חייבים לדאוג לסיפוק הצרכים המיידים שלהם, אך משפחותיהם סובלות ממצוקה ממשית הדומה לזו של משפחות המובטלים. בנוסף לשתי קבוצות האלה קיימים מקרים רבים של נושרים שקשה לאמוד את מספרם כי אינם מקבלים תמיכה ממשלתית כלשהי. מסקנת העוקבים אחר תנודות באבטלה בארה"ב היא חד-משמעית: הנתון הרשמי לפיו רמת האבטלה בארה"ב היא שישה אחוז מכוח העבודה רחוקה מלשקף את המציאות.
מרתק.
חלק מהמובטלים החדשים מושתקים על ידי כליאה ואחרים מושתקים על ידי קיצבה עלובה.