חברי מפלגת העבודה: אני פונה אליכם כאחד החברים האלמוניים במפלגה ממנה נותר רק השם. אני – כמוכם, חבר במפלגה שאין היום בין שמה לבין תוכנה דבר, פשוט מפני שהיא נותרה ללא תוכן, ללא משמעות, ללא דרך וללא מנהיגות שתנחה אותה בעת צרה זו. הגיעה העת לחשבון נפש ומכיוון שחשבון זה אינו בא מלמעלה, אם מפני אנוכיות ההנהגה הדבוקה לכיסאותיה ואם מפני ריקנותה, הגיעה השעה לאמר – "המלכות עירומה" – עליה, על סובביה, על קודמיה – ללכת הביתה.

מדוע הפכנו ללעג לרש – ממפלגה מפוארת – מפא"י, שקמה על בסיס מרד בן גוריון וחבריו כנגד ההנהגות שקדמו להם? למה היינו – מאותו מגזר מוביל, שייצג ודאג למעמד הפועלים, לאלה שאין להם, שחרט על דגלו – הקמת מדינה בה יבלוט השוויון לצד הפרט. מדינה בה ייכון אדם חדש – שונה מן הגולה – איש בעל ערך לעצמו ולגולתו, העמל בתחומו, בעל קדמה וגאווה עצמית, אשר אישיותו מצויה בקדמת הרוח והמעשה. איך הפכנו מאותה מפלגה שהנהיגה בצוק עיתים הקמת מפעלים כבדים – את ההסתדרות, את הקיבוצים, את המושבים, את עיירות הפיתוח, את תנועות הנוער, את הצבא, את הערים, את המדינה למפלגה שכל האופק האידיאולוגי שלה מסתכם בהקמת "גדר".

היינו למפלגה המייצגת את השמנה והסלתא במדינה, הדואגת להותרת ולהרחבת הפערים החברתיים על כנם, המוכנה למכור הכל או כמעט הכל, כדי ש"מנהיגיה" – שהם חסרי כל ערך ודרך מלבד טובת עצמם, יוכלו להשאיר לעצמם את חלקת העוגה השלטונית היבשה. אלה מנהיגים המוכנים להיות חלק מממשלה שאין בין דרכה לבין דרכה ההיסטורית של המפלגה דבר וחצי דבר. ממשלה המנצלת ועושקת את ה"מעמד הנמוך" וה"מעמד הבינוני" בארץ קרועה זו ומוסיפה חטא על פשע בימים איומים וקשים אלה, שהם קשים במיוחד למגזרים אלה – ביטחונית וכלכלית גם יחד. זו ממשלה הרוצה לבטל את שירות התעסוקה – להילחם במובטלים ולא באבטלה, המקצצת מתקציביהם של החלשים ומספרת סיפורי בדים על פועלה נגד הונם של העשירים. ממשלה שהביאה אותנו למצב החמור ביותר אי פעם של חסר ביטחון אישי מינימלי. זו ממשלה ללא דרך, ללא עתיד – אבל עם הווה קשה שאנו משלמים, ונשלם, עבורו בריבית דריבית.

היינו למפלגה שאינה עושה חשבון נפש אודות דרכה והאחראים למצבה ובוחרת בדרך לא דרך רק בתחום הכביכול "מדיני", משום שאין לה כל ערכים אחרים ייחודים למכור לציבור, משום שמנהיגיה השבעים שכחו שהדרך המדינית שאפיינה אותה היתה הדרך הריאליסטית וההמונית גם יחד. משום שמנהיגיה הדבוקים לכיסאותיהם שכחו שהדרך החברתית-כלכלית אמורה לייחד אותה מן המפלגות האחרות והיא אמורה להוות בסיס ומסד לדרכה. דיון אודות הפער החברתי, ערכי שוויון מינימליים, האבטלה החמורה, ההתעמרות במגזרים החלשים – זה לא. אבל דמגוגיה על "אישה זקנה במסדרון בית החולים", הותרת כל התיקים החברתיים בממשלה הקודמת והנוכחית לאחרים, אפילו ללא מאבק או רצון להשפיע בהם, נקיטת בדרך קפיטליסטית מובהקת בשלטון ופסדו-אופוזיציה – זה כן.

מפלגת העבודה צריכה לעסוק במלחמת חרמה בפערים החברתיים, במלחמה בערכי הכסף והרדידות של החברה שלנו, במיסוי מסיבי של ההון, למען הורדת משכורות בכירי המגזר הציבורי, העברת משאבים למגזרים החלשים, החלפת פקידי אוצר אופורטוניסטים באנשים שיש להם גם ראייה חברתית מלבד ראיית הקופה והמשרות שמחכות להם לאחר סיום תפקידיהם, מלחמה במונופול של מספר משפחות על המשק הישראלי, שינוי מכריע של סדרי העדיפויות הרעיוניים והתקציביים, ריאקציה לתהליכי הפרטה מסיביים המשחקים לידי השכבה השלטת ובמיוחד מלחמה בגופים הכלכליים שולטים בחיי כל אחד מאתנו, תוך מניעת הישנות הסתאבות מערכתית כבעבר, קיצוצים בשומנים ולא התעמרות והחמרה עם החלשים והמובטלים, השקעה מסיבית ברווחה, בחינוך לשוויון האדם, הפעלת מרכזים ערכיים על בסיס תנועות הנוער, חבריה אל כל המפלגות הדומות, יציאה מיידית מן הממשלה ותקיפתה עד חרמה בכל מחדלי וכישלונות בשל דרכה הקפיטליסטית הימנית והאנוכית. מדינת ישראל לא קמה כדי להפוך לעוד מדינה קפיטליסטית מנוונת הדואגת לאלפיון העליון.

Share on Facebook