מי לא זוכר את התמונה: יהודי מובא למשפט במוסקבה כמרגל ציוני. בני-המשפחה והחברים באים לצפות במשפט, אך לא נותנים להם להיכנס. אין מקום, כל הספסלים כבר תפוסים. אנשי קג"ב מילאו את האולם בעוד מועד, ועם כניסת הנאשם פותחים עליו בשאגות רמות: "בוגד!" "מרגל!" "להרוג אותו!". שלשום ראיתי את זה בתל-אביב.
בית-המשפט המחוזי עמד לדון בבקשה לעצור את מרוואן ברגותי עד תום משפטו. האיש מוכר זה שנים כראש תנועת פת"ח בגדה המערבית, מנהיג פוליטי בולט. אחרי אוסלו, היה בהפגנות-שלום רבות. הוא נחטף על-ידי צה"ל והובא להישפט באשמת טרור. פעילי שמאל ושלום באו כדי לראות ולפקח על המשפט.
הגעתי שעתיים לפני המועד. לא ניתן לי להיכנס, אף שהצגתי תעודת-עיתונאי. כל הקהל הוצא מהאולם, מפני שנערך בו תדרוך לאנשי-הביטחון לקראת המשפט. הספקתי לראות שבאולם ישבו עשרות אנשי-ביטחון ואחרים. תוכנן שם מה שעמד להתרחש.
בינתיים הצטופף קהל לפני הדלת. היו בו פעילי-שלום רבים. אנשי-הביטחון הורו לכולם לרדת לקומה שמתחת. שם הוקם מחסום לרגלי המדרגות, ומאחוריו התקבצו אנשי-ביטחון ופקידות משרד ראש-הממשלה. בידיהם היו רשימות. "רק מי שנמצא ברשימה יורשה להיכנס!" הכריזו.
מי נכנס? קבוצה של עיתונאים ואנשי-טלוויזיה, על פי רשימה שהוכנה על-ידי לשכת-העיתונות הממשלתית. כמה נציגים דיפלומטיים וחברת-כנסת. מלבדם הוכנסו רק אנשים שהופיעו ברשימה של "ארגון נפגעי הטרור".
זה שם תמים לארגון ידוע היטב: גוף ימני-קיצוני, מאורגן ומתודרך היטב, המתמחה בהפגנות מתלהמות. לעתים קרובות מופיעים ה"נפגעים" לצד אנשי "כך" – קבוצת-טרור שהוצאה מחוץ לחוק. מובן שארגון זה מייצג רק קומץ קטן מבין רבבות הנפגעים, השייכים לכל חוגי הציבור. הפיגועים הרי אינם מבחינים בין שמאל וימין, אזרחים יהודיים וערביים.
חוץ מחברי ארגון זה לא הורשה אף אדם אחד נוסף – אף לא אחד!!! – להיכנס לאולם. אני עיתונאי. זה חמישים שנה אני מחזיק בתעודת-עיתונות ממשלתית. אני גם ח"כ לשעבר. אבל זה לא הועיל: עמדתי שעתיים וחצי, לחוץ בקהל הצפוף, בלי יכולת לזוז, נושם בקושי בחום המחניק, כאשר עברו על פני אנשי "ארגון הנפגעים", נושאים כרזות מקופלות ותצלומים. יחד איתי הצטופפו שם עורכי-דין, פעילי-שלום, עיתונאים זרים וסתם סקרנים.
בישראל ובעולם כולו ראו את ההמשך: כאשר הוכנס ברגותי לאולם, פתח הקהל בתוכו במהומה, נופף בתצלומים וצעק "טרוריסט!" "רוצח!" "להרוג אותו!" זה נראה כמו קרקס ברומא העתיקה או משפט לינץ’. הצופים בארץ ובעולם לא יכלו, כמובן, לדעת שזוהי הצגה שאורגנה ותוכננה מראש על-ידי ממשלת-שרון.
המטרה היתה ברורה. אחד המשתתפים, סווירי שמו, חשף אותה בגילוי לב כאשר רואיין בטלוויזיה: "רציתי שיראו בעולם את הקורבנות של ברגותי הרוצח!" כלומר: מארגני המהומה לא באו לראות ולשמוע. הם הרשיעו את ברגותי עוד לפני שהתחיל משפטו. ההנחה שכל אדם הוא חף-מפשע, אלא אם כן הורשע כדין, לא הגיעה לאוזניהם, והיא בוודאי אינה תופסת לגבי פלסטינים.
עצם הכנסת "נפגעי טרור" בלבד לבית-המשפט, תוך גירוש כל שאר הקהל, מהווה הרשעה מראש. הקורבנות מול "האשם". משמע, כל המשפט אינו אלא הצגה תעמולתית, משפט-ראווה מהסוג המקובל במשטרים רודניים.
המהומה המתוכננת נערכה בין כתלי בית-המשפט. יחידת שומרי בית-המשפט, ביניהם הרבה אנשי שב"כ, השתתפה בהכנת ההצגה, שעליה ניצח משרד ראש-הממשלה. קשה להאמין שכל זה נעשה בלי שמנהלי בית-המשפט ידעו על כך ונתנו לזה יד.
זוהי בושה וחרפה למערכת-המשפט, שהיתה פעם תפארת המדינה ומקור גאוותנו.
מן הסתם לא היה מנוס מהידרדרות זו. אחרי שבית-המשפט העליון החליט לאשר עינויים ("לחץ פיסי מתון"), הגלייה והריסת בתים של קרובי "מחבלים", החזקת בני-ערובה בידי המדינה (שייח’ עוביד ודיראני), זהו שלב בלתי-נמנע. יש להוסיפו על מחיר הכיבוש והאינתיפאדה: גם בתחום זה אנחנו יורדים לדרגת העולם השלישי.
ערוצי-הטלוויזיה בישראל הציגו את המהומה בבית-המשפט, מבלי להראות ולדווח איך היא תוכננה והוכנה בקפידה. ומה הפלא: לטלוויזיה קרה מזמן מה שקורה עכשיו לבית-המשפט. עכשיו, אחרי שאריאל שרון השתלט עליה בגלוי, זה כבר בולט לעיני כל צופה. זוהי טלוויזיה רודנית. שרון מרואיין בה כמעט מדי יום ומדבר ארוכות אל האומה. כל מעמד כזה מבוים היטב על-ידי יועצי-התעמולה שלו. הוא מופיע בין חיילים, על רקע טנקים, בחברת ילדים, בכנס משפחות שכולות, בטכסי זיכרון – אך לא אצל מחוסרי-העבודה בירוחם או המשפחות הרעבות בדימונה, המשלמים את מחיר הכיבוש וההתנחלויות.
בכל יום מוזמן אחד מחברי-הממשלה, לפי התור, לראיון טלוויזיוני ארוך ומתמשך ומסביר את הישגיה האדירים של הממשלה ושלו עצמו. אם דרוש איזון, מתעמת איש-ימין עם איש-הימין-הקיצוני. לפעמים, לעתים יותר ויותר רחוקות, מוזמן "שמאלן" לצורכי אליבי וניתן לו להכניס כמה משפטים על שלום, כשדבריו משוסעים ונקטעים בצעקות. איזה בידור!
ככה זה ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
תגובה לתגובתו של יואש:
ניכר כי אתה כואב כאב עז ואמיתי, וכי אתה חרד באמת ובתמים לגורלינו. ובכל זאת, אתה הלא יהודי מאמין: היכן האהבה, תחושת השותפות והרצון לחיות יחד בשלום עם כל בני עמך? כל כך הרבה כעס ושנאה יש בדבריך, כל כך מעט פיוס, הבנה ונסיון כן לשכנע. דומה כי אתה שונא אותנו, השמאלנים, יותר מאת הפלשתינאים, והרי כל ישראל ערבים זה לזה…
אכן מר אבנרי, הרבה מחשבה הושקעה בתגובה של האתר, "כאן לא יורקים","התנהגת לא יפה", "לך לשלום". אתה וחבר שמאלנייך בטח חושבים שהימני הפרימיטיבי מתפוצץ מזעם מול האותיות האדומות.
נכון מר אבנרי, התגובה הראשונה לפעלים שלך היא כעס וגועל אבל במחשבה שניה מי אנחנו שנפלל לראות ביסורייך, שכן הצדק, באופן מרהיב כבר נעשה.
אתה מבין מר אבנרי, היהודים בעולמו של בורא עולם מתחלקים לשתי קבוצות, הראשונה בה היהודים מוצאים ביהדותם מקור לניחומים, להבנת העולם כמו שהוא באמת ולהכרה בגורלם לטוב ולרע. והשניה, בה נמצאים יהודים מסוגך, יהודים שמנסים בכל כוחם להמלט מיהדותם, עבורם היא מקור לבושה, ליסורים, דבר נתעב היא בעיניהם וכל רגע בחייהם הם מבוססים במלכודת הזו.
לכן מר אבנרי, אתה יכול להמשיך ולשנוא את עצמך, אתה יכול לשנוא את היהודים, תמשיך להתפרנס ולהתכבד מידי האנטישמים ברחבי העולם, (זאת פרנסה לא רעה כלל וכלל) תמשיך לגונן על רוצחים שדם יהודים על ידיהם, אבל מר אבנרי, את העונש שלך אתה מקבל בכל רגע ורגע, כי אתה מר אבנרי מתענה במשימה הסיזיפית לחדול מלהיות יהודי, אתה מר אבנרי לעולם תהיה יהודון בזוי בעיני אותם אנטישמים שאיתם אתה מתחבק ומתרועע, את ההפרדה המלאכותית בינך ליהודים השנואים עליך רק אתה עושה שכן אתה איתם בסירה אחת. יהודים מסוגך מר אבנרי המציאו את הבולשביזם, את הקומוניזם , מיני רעות חולות כגון האליל החדש שמצאתם ושמו "שלום" וחלקם אף ביקש להצטרף ל"היטלר יוגנד". דבר לא עזר להם.
לכן מר אבנרי, למה לי לירוק ולקלל מול מעשיך הכעורים ששינאה איומה פורצת מהם, די לי להבין איזה מנת יסורים נופלת בחלקך יום יום על מנת להבין איך הצדק נעשה כבר בידי בורא עולם. ולא נותר לי לאחל לך ולשמאלנייך, חזור בתשובה, זאת הדרך היחידה.
נ.ב.
תתאמץ להכניס קצת הגיון להשוואות שאתה עושה בין רוצחים לקורבנות, קשה לי להאמין שהמעריצים שלך כל כך טיפשים.
ה"מרגלים הציוניים" שא.אבנרי מתאמץ כל-כך להשוות את ברגותי אליהם, לא עסקו בטרור כנגד רוסים.
כמה אירוני, מר אבנרי שהרג וגרש ערבים במלחמת השחרור ועתה מנסה "לכפר" על כך בסיוע לרצח יהודים ובצווחות " האינתיפאדה תנצח" , קורא לעצמו איש שלום העומד בגוש שלום.
מעשיך, מר אבנרי, משאירים אחריהם נתיב דמים ואתה הולך ומבוסס בהם. אדם עלול לקבל את הרושם שמר אבנרי הוא אדם מתוחכם בעל רמת חשיבה הגיונית ומתוחכמת משהו, אך בקריאת המאמר הנ"ל שלך מתברר כי המלך הוא עירום, ההשואות המגוכחות שילד בכיתה א’ יכול לסתור אותן, רמת הכתיבה והמסקנות המעוותות של מר אבנרי משאירות טעם של פליאה על איך ריקנות כזו מצליחה להוציא כל כך הרבה רשע.מר אבנרי, אתה לא חי בשנות השישים או החמישים של מפא"י ובן גוריון, המחשבה שארועים כמו אלו שתארת בבית המשפט לא מאורגנים מלמעלה, נראה לי יותר כי אתה פשוט סובל מפראנויה קשה. בשעה שאני קורא את הגיגיך הדמיונים והמוזרים אני מבין שלך ולשכמותך אין כל סיכוי להצליח ואין כל עתיד.
מעניין איפה, ע"פ יואש, הבורא היה מציב אנשים כגון ישעיהו ליבוביץ’ או ארגון רבנים למען זכויות אדם.