אחד הדברים היותר מרגיזים בימים אלה של שביתת עובדי המגזר הציבורי, הוא הטפות המוסר לעובדים מצד שר האוצר וראש הממשלה, "שבימים אלה של מצב ביטחוני וכלכלי קשה זה לא הזמן לתבוע תוספת שכר ותשלום תוספת יוקר". מילא, אילו ראש הממשלה אריאל שרון ושר האוצר סילבן שלום היו נימנים עם צדיקי הדור, אנשים המהווים דוגמא לזולת, ידועים בצניעותם ובהסתפקותם במועט, לא נוסעים ברכבים מוגנים עם גדודוי שומרי ראש שעולים הון עתק למשלם המסים, אלא רוכבים על אופניים או נוסעים בתחבורה ציבורית למשרדיהם ודואגים לקיצוץ משכורתם כך שלא תעלה על השכר הממוצע. גם אז לא הייתי תומך במדיניות היד הקמוצה בנושא השכר אל מול העושר המשתולל, אבל לפחות היה נמנע הכעס כלפי צביעותם האישית.
אולם כאשר הטפות המוסר באות משני אישים שנימנים עם עשירי הארץ, משרתים את ההון ובעלי ההון, עושים ככל יכולתם לרושש את העניים ומעמד הביניים ולהעשיר עוד יותר את העלוקות החיות בסופו של דבר במידה רבה מהקופה הציבורית ומניצול עבודה זולה, יש לדחות את דבריהם בבוז הראוי להם.
"הקופה ריקה" אמר שרון בפתיחת מושב החורף של הכנסת. ריקה? יש לו מיליארדים לבזבז על ההתנחלויות, הכיבוש וצבא הכיבוש, הוא מעשיר עוד ועוד קבלנים המעסיקים בשכר מביש עובדים בבניות חומות ברלין מיותרות, יש לו מאות מיליונים לבזבז על עשרות שרים וסגני שרים שלרובם אין בכלל עבודה, אבל אין לו כסף לתשלום תוספת יוקר זעומה לעובדים ששכרם נושק את שכר המינימום, ולא יודעים איך לגמור את החודש.
הגיוס של "המצב הביטחוני" כדי להימנע מתשלום תוספת היוקר, הוא תמיד דבר ציני, נשיאת שם הביטחון לשווא. ממשלת שרון לא המציאה את הגלגל הזה. זו מנטרה שחוזרת על עצמה כמעט אצל כל ממשלה שעומדת בישראל אל מול שביתה כללית. תמיד יש בישראל "מצב ביטחוני" שבגללו אסור לשבות. אבל אצל ממשלת שרון הדבר הוא ציני במיוחד, כי המצב הביטחוני והכלכלי הקשה הוא כולו מעשה ידיה. אפשר היה לכרות שלום עם שכנינו זה מכבר ולהיכנס לתקופה של פריחה כלכלית, אבל הממשלה מעדיפה להעשיר את ההתנחלויות ורבים מראשי המיתנחלים (שאוכלים לשובע מהקופה הציבורית) ולהשאיר את שכנינו הפלסטינים במצוקה קיומית איומה, שבחלקים ניכרים מועברת גם אלינו.
העובדים בישראל, עדיין מובלים כסומים בארובה והם קורבנות שטיפת מוח לאומנית. רבים מהם טרם הבינו את הקשר בין מצבם הכלכלי הרעוע לבין שגשוגן של ההתנחלויות ותקציב צבא הכיבוש המנופח. שחיתות בתוך שחיתות הן אותן התנחלויות הידועות כשכונות סביון של השטחים הכבושים, בהן גרים מיליונרים שיכלו להרשות לעצמם לממן גם בית יוקרה בתחומי הקו הירוק, אבל אם מציעים להם וילות באדמה שדודה בזיל הזול, אז למה לא לקחת? בקיצור, השטחים הכבושים הם ביצת שחיתות ישראלית בחסות הממשלה. מאפיה ממלתית.
רק כאשר העובדים יהיו מודעים לקשר הזה, יתכן ונחזה בהתקוממות עממית שתטאטא בבחירות דמוקרטיות את כל המבנה של הדיקטטורה הצבאית והכלכלית ששולטת בהם; דיקטטורה שניבחרה לגודל הארוניה על ידם, שמזכירה לי במשהו את בחירתו מחדש של סדאם חוסיין לפני מספר ימים כנשיא עירק, הגם ברוב מעט יותר גדול מזה של שרון. ההבדל המהותי בין השניים בהשקפות, בדרכי החשיבה ובשיטות הפעולה הרצחניות הוא זניח לגמרי. איני מתעלם מהעובדה שסדאם מיישם את שיטותיו הרצחניות כלפיי עמו, ושרון בשלב זה בעיקרו נגד הפלסטינים. הבדל זה אינו דבר של מה בכך ככל שמדובר ביכולתי לפרסם טור זה למשל, ובעוד כמה זכויות שיש לאזרחי ישראל. אבל באופן דיאלקטי יוצר הבדל זה שוב דמיון בין השניים, באותו מובן ששרון וסדאם מתמחים בהטלת עריצות ואכזריות על ערבים.
ומה עם מפלגת הדפוקים ש"ס? היא משתפת פעולה עם השיטה, משרתת את המיליונרים ואת הכיבוש בהכנעה וסותמת לתומכיה את הפה בחלוקת גמ"חים שישאירו את הניזקקים קצת מעל קו הרעב.
השחקן והבמאי מוחמד בכרי, הפיק סרט על כיבוש מחנה הפליטים ג’נין בידי צבא הכיבוש הישראלי. הסרט ניקרא "ג’נין ג’נין". זהו סרט לא קל לצפייה עבור מי שנישטפו בתעמולה הישראלית של "בג’נין לא היה טבח". בניגוד לגרסת ישראל הצמחונית של חיילי הכיבוש הישראלי בסרט "יומני ג’נין" שכבר הוקרן בטלוויזיה, סרטו של בכרי מביא את הסיפור מזווית ראייה פלסטינית, הזווית של הקורבנות. ההבדל הוא כמובן תהומי. סרטו של בכרי מראה תמונות קשות של הרס, של גופות ילדים מתחת להריסות, של טנקים הדורסים בני אדם ובתים, של אוכלוסיה אזרחית מופגזת, בקיצור, סיפור של אכזריות ישראלית שאינו קל לעיכול עבור אזרחי הקולוניאליזם הישראלי.
סרטו של בכרי אמור להיות מוצג בסינמטק של תל-אביב, אחת משכיות החמדה של חופש ביטוי שנותרו בישראל, אבל סגן השר יורי שטרן , איש הימין הקיצוני, יבוא סובייטי למהדרין, נזעק להגן על אזרחי ישראל ותבע את איסור הקרנתו של הסרט. כפי שהממשלה מנסה למנוע את שביתת העובדים בנימוק הכוזב של "המצב הביטחוני", כך מגייס ח"כ יורי שטרן נשק ציני אחר ומנסה למנוע את הקרנת הסרט של בכרי בנימוק הכוזב שמדובר ב"תעמולה אנטישמית". יורי שטרן הוא חניך האסכולה הסובייטית של חופש הביטוי. הוא אמנם אנטי קומוניסט, אבל אימץ בחום את שיטות העריצות הסובייטיות, רק מצד ימין. כפי שבברית המועצות אסור היה להציג ביקורת על המשטר ומעשיו בשם המנטרה "תעמולה אנטי סובייטית", עושה עתה יורי שטרן דבר דומה בישראל, רק בשמה של מנטרה אחרת – "תעמולה אנטישמית". בשני המקרים מדובר באותה תופעה של צנזורה פוליטית מטעם שלטון שיודע מה טוב לאזרחים לדעת ולראות, כשבפי הפוליטרוקים נישא הדגל של "הגנה על העם והמדינה".
מכאן שלוחה ליורי שטרן עצה: תן לנו להחליט מה טוב לראות ומה לא. העם לא זקוק להגנתך.
המוסלמים ממלאים עתה בזירה העולמית את התפקיד שהאנטישמים יעדו ליהודים. פעם האשימו בצרות העולם את היהודים, היום מלבישים כל מעשה זוועה על המוסלמים. בפינלנד התפוצץ מישהו במרכז קניות, וכבר האשימו את המוסלמים, עד שהתברר כי מי שעשה זאת הוא בכלל אזרח פיני צעיר, שמניעיו טרם נודעו.
מעשה הטרור הנורא באי באלי באינדונזיה, בו ניספרו עד כה כמאתיים הרוגים ומאות פצועים של אנשים חפים מפשע שבאו לנפוש ולנוח, ניזקף מיד אף הוא לאל קאעידה או ארגון מוסלמי אינדונזי אחר הקשור אליו, מבלי שיש בשלב זה לחוקרים קצה חוט באשר לאנשים או לארגון שביצעו את המעשה. אל קאעידה זו בהחלט אפשרות, אבל מעבר להערכות, ראוי לחכות לנתונים עובדתיים.
בין אם פעולת הטרור בבאלי בוצעה על ידי מוסלמים קיצונים, בין על ידי פרובוקטורים אחרים, זהו פשע מלחמה קשה, שבאכזריותו דומה לטבח שביצע הרוצח ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים חפים מפשע במסגד חברון. אותו סגנון, אותה שנאה תהומית, אותו זלזול בחיי בני אדם.
אין ספק שהאיסלם הקיצוני, כמו גם היהדות הקיצונית, מציבים היום אתגר קשה להתמודדות. טבח ורצח אנשים חפים מפשע אינו יכול להתקבל על דעתו של אף אדם המחוייב לזכויות אדם. יחד עם זאת צריך להיזהר ולא להכפיף כל פעילות אלימה שמבוצעת במקום כלשהו ברחבי כדור הארץ בידי מוסלמים למאבק העולמי של אל קאעידה; כפי שהיהודים והקהילות היהודיות ברחבי העולם אינם נושאים באחריות אוטומטית למעשי הטבח והפרת זכויות האדם של ממשלת שרון.
לממשלת ישראל נוח כמובן להציג את המאבק הפלסטיני נגד הכיבוש כחלק מטרור של האיסלם הקיצוני הבינלאומי. התמיכה הגורפת של בוש בשרון מוכיחה כי בשלב זה הדבר עולה בידיה.
לא כולם נופלים לפח היקוש של שרון ושליחיו. יש עדיין אנשים בעלי תבונה, גם בעולם המערבי שישראל מתעקשת להיספח אליו, שמבינים כי המאבק הפלסטיני בכיבוש הישראלי החל זמן רב לפני אל קאעידה, והוא נעוץ קודם כל בתנאים המקומיים. הוא קיים כתוצאה מהכיבוש והדיכוי הישראלים, שהחלו עם תום מלחמת יוני 1967. המאבק הפלסטיני בכיבוש מוצדק (לא כן כל שיטותיו) מכוח החקיקה הבינלאומית המכירה בעקרון ההגדרה העצמית, ובזכותם של נכבשים להשתחרר מעולם של כובשים.
ממשלת ישראל מנצלת כמובן גם את פשע הטרור בבאלי ומגייסת גם אותו, כמו לפניו את קריסת מגדלי התאומים, להצדקת פשעי הטרור שלה. אני מניח כי לא ירחק היום ובו יבינו יותר ויותר אנשים, גם בישראל, את הקשר התודעתי העמוק שקיים בין מבצעי הטבח באמצעות מכוניות תופת בבאלי לבין מבצעי הטבח בחאן יונס ובעזה באמצעות טילים ממטוסים ופגזי תותחים מטנקים. בשני המקרים מדובר בארגונים המבקשים לשלול את זכות הזולת לחיות בחופש.
האמפטיה לאויב גדולה יותר מהאמפטיה לעם שלך? ההשוואה היחידה שיש לך לרצח בבאלי היא לגולדשטיין? 14 אנשים (כולל ערבים) חפים מפשע לא יכלו לשמש דוגמא? בכל אשם הכיבוש. אז איך תסביר את
הטרור הערבי לפני הכיבוש?
כדאי שתבדוק את שורשיך!!!