ההחלטה להקדים את הבחירות בשמונה חודשים מצביעה על מצב של משבר מתמיד בממסד הפוליטי הישראלי. מאז רציחתו של יצחק רבין, לפני שבע שנים, ראשי ממשלה בישראל מכהנים בתפקיד בממוצע כשנה וחצי. למזלן של המפלגות הבורגניות, הצבא היה לכוח המילואים של המערכת הפוליטית ובהיעדר פוליטיקאים ראויים ניתן תמיד לשלוף גנרל זה או אחר ולהכתירו בתואר חדש: מיניסטר. שחיקת דימוי הפוליטיקאים היא כה גדולה שהגנרלים לא מספיקים להתרגל לחולצה הלבנה, לעניבה (ולמושב הנכסף במועצת המנהלים של חברה בע"מ העוסקת בסחר בינלאומי בנשק או בתאגיד ממשלתי גדול) ומוציאים את עצמם יושבים סביב שולחן הממשלה. המשבר הממסדי המתמיד מוליד הפיכה צבאית מתמדת.
רא"ל (מיל) שאול מופז מונה לשר הביטחון ביום בו פורסם דו"ח "אמנסטי" ובו נכתב כי צה"ל ביצע פשעי מלחמה בג’נין ובשכם במהלך מבצע "חומת מגן". לפי הדו"ח, בין ה-27 בפברואר לסוף יוני השנה נהרגו בידי צה"ל קרוב ל-500 פלסטינים – מהם יותר מ-70 ילדים. מופז היה אז המפקד העליון של צה"ל. מושל צבאי לשעבר, בנימין בן-אליעזר היה אז שר הביטחון – מפקדו של המפקד העליון. אותו בן-אליעזר הוא עתה "ראש האופוזיציה". בצירוף מקרים שאינו פחות מאלף מפרסום דו"ח "אמנסטי" ומינויו של גנרליסימו מופז לשר הביטחון, הוכתר שר הביטחון המתפטר בן-אליעזר כ"ראש האופוזיציה". עם החלטת ראש הממשלה אריאל שרון על הקדמת הבחירות הוא הודיע נחרצות שמפלגתו ("העבודה") תעשה את הכל כדי התקציב שכבר עבר קריאה ראשונה יזכה לרוב.
ועוד צירוף מקרים: בן-אליעזר הודיע על פרישה מן הממשלה בגלל התקציב. ליתר דיוק, בגלל העדפת ההתנחלויות בתקציב. זו היתה הסיבה לפרישה. ומדוע ה"אופוזיציה" אמורה לתמוך בתקציב שהיה לסיבת הפרישה? בגלל האחריות הלאומית, כמובן. איש מפלגתו של בו-אליעזר, יו"ר הכנסת אברהם בורג עושה הכל שביכולתו כדי שהתקציב יאושר בהקדם האפשרי. הוא אף דחף הצידה בגסות את חברו לסיעה, ח"כ יוסי כץ (יו"ר ועדת הכנסת) שדרש לפצל את הדיון בחוק ההסדרים הנלווה לתקציב בוועדות השונות. בורג רוצה דיון מהיר ואישור מהיר עוד יותר. זה אותו בורג שהבטיח "לגנוז" את חוק ההסדרים – לפני שנתיים – בגלל אופיו האנטי-דמוקרטי.
מתחריו של בן-אליעזר להנהגת העבודה לא מפגרים אחריו. גם ב"עבודה" יש אופוזיציה שכזו. עמרם מצנע קרא לחבריו בכנסת להצביע בעד התקציב "בגלל האחריות הלאומית". ח"כ חיים רמון אף הרחיק והכריז שהוא מוכן לכהן כשר בממשלת אחדות לאומית בראשות… בנימין נתניהו.
מהו סוד קסמו של התקציב? מדוע כל נציגי המפלגות הגדולות, מפלגות הימין הקיצוני והמפלגות הדתיות מוכנים להצביע עבורו? הרי מדברי פואד, מצנע, בורג ורמון ניתן ללמוד שזהו תקציב "גרוע" וש"פוגע קשות בשכבות החלשות". התשובה לא נעוצה בתקציב. חרף ה"פריימריס" וחילוקי דעות הקולניים, חברי הקואליציה וה"אופוזיציה" (מבית מדרשו של בן-אליעזר) שייכים למפלגה אחת: מפלגת ההון. זו מפלגה שקופה. היא לא נרשמה אצל רשם המפלגות ואין לה מוסדות נבחרים. אבל למפלגת ההון יש המון נבחרים.
מפלגת ההון הוקמה אי-שם באמצע שנות ה-80 ומאז היא התחזקה רבות. היא התחזקה כי התחזקה שליטתן של עשרות משפחות בעלי הון על המשק הישראלי כולו. אלה אותם גבירים המתייצבים מדי משבר אצל ראש הממשלה התורן ומצביעים על הכיוון הרצוי למשק הישראלי. הם אלה המוגדרים "ראשי המשק". הם עשו זאת בסלון אצל רבין, במשרד ראש הממשלה אצל ביבי, בחווה של אריק ועתה הם פועלים בצורה גלויה לכל. עכשיו הם מגיעים למשרד ראש הממשלה ולכנסת. רכובים על מכוניותיהם החדישות והמפוארות, ראשי המשק מתייצבים מתי שצריך ואיפה שצריך. לטובת המשק, כמובן.
התקציב חשוב להם מאוד. הרי רוב "ראשי המשק" התעשרו בצילה של המדינה ובסיועו הנדיב של תקציב המדינה. מאז אמצע שנות ה-80 קיבלו המעסיקים בישראל לידיהם כ-140 מיליארד ש"ח (140.000.000.000 שקלים חדשים) – השתתפות המדינה בדמי הביטוח הלאומי שהם אמורים היו לשלם. וזו רק דוגמא אחת. דוגמית. אבל, מפלגת ההון רוצה עוד. המצב לא טוב, המלחמה הקולוניאלית בשטחים ובמשבר בקפיטליסטי העולמי פוגעים ברווחים. ועל מנת לשמור על רווחיות העסקים יש לחתור ל"הורדת עלות העבודה". קרי: הפיכת ציבור העובדים בישראל ציבור של משתכרי שכר מינימום. לצורך זה הומצאו בעשורים האחרונים פטנטים רבים: הכנסת עובדים פלסטינים, הכנסת עובדים זרים, הבאת עולים חדשים, שבירת האיגודים המקצועיים. אבל הכסף הגדול טמון בתקציב. באמצעות התקציב ניתן לשלול תוספת שכר, או להפסיק את זחילת שכר המינימום, או לפגוע ברשת הביטחון של מאות אלפי אזרחים. כל האמצעים מקדשים את המטרה: עובדים זולים יותר – רווחים גדולים בהרבה.
איש בקואליציה וב"אופוזיציה" אינו חולם לפגוע בשלושים "ראשי המשק". גם לא מרצ ולא "עם אחד" (שלה "המנהיג החברתי של ישראל" – ח"כ עמיר פרץ). דמעות התנין של יו"ר העבודה בכל הקשור ל"כספים הרבים הנקברים בהתנחלויות" (זאת, לאחר השנים בהן היה שותף פעיל בקבורתם) אינן יכולות להסתיר את ההבנות הבסיסיות הקיימות בין כל המפלגות הבורגניות שבקואליציה ובאופוזיציה בדבר חיזוק בעלי ההון הגדולים ושותפיהם שמעבר לים.
לכן, המגמה להקים ממשלת אחדות לאומית לא תפסק. המשבר הפוליטי והכלכלי הוא כה עמוק, שלאחר מספר חודשים של התנצחויות קולניות (ולאו דווקא על סוגיות עקרוניות של שלום וצדק חברתי), כולם ישבו יחד סביב שולחן הממשלה. לא העבודה ולא הליכוד, לא אריק ולא ביבי, לא פואד, מצנע או רמון יקבעו מה טוב למדינת ישראל. הקובעת היא מפלגת ההון וכך יהיה לאחר הבחירות הצפויות בעוד כתשעים יום.
צריכים ליצור התנייה אצל הפוליטיקאים שסגידתם לטייקונים תביא להדחתם ולהכתרת כוחוכת פוליטיים חדשים לחלוטין.
http://www.ale-yarok.org.il