על-פי הערכות נמצאים כיום בישראל כ-50 אלף פועלים אזרחי רומניה (משרד הפנים אינו מוכן, ו/או אינו מסוגל לספק נתונים רשמיים). הקונסול הרומני בישראל מאשר את המספר הזה. כמעט כל הפועלים הגיעו לארץ עם היתר עבודה, אך יותר ממחציתם ממשיכים לעבוד לאחר שתוקף רשיונם פג. 90 אחוז מהם מועסקים בענף הבניין, והשאר הן נשים העובדות בענף הסיעוד ובמשק-בית. רובם המכריע של הפועלים הם בעלי-משפחה בשנות השלושים לחייהם.

בחודש פברואר השנה, נחתם הסכם בין "התאחדות הקבלנים והבונים בישראל" לבין "המשרד הלאומי לגיוס וההעסקה בחו"ל" המסונף למשרד העבודה הרומני. חתמו על ההסכם שמואל אלפינר, נשיא התאחדות הקבלנים, ודניאלה אנדרצקו, מנהלת משרד הגיוס הממשלתי ברומניה. מתברר שההסכם, שלכאורה נחתם כדי להגן על העובדים המגויסים ברומניה, פוגע למעשה בזכויותיהם. סעיף 7ה’ קובע כי שעות העבודה והמנוחה של העובדים הרומניים יהיו "בהתאם להוראות החוק הישראלי לגבי עובדים זרים". מאחר וחוק שעות עבודה ומנוחה אינו מבחין בין עובדים ישראלים לזרים, יש בסעיף זה משום הטעיה, ומגמתו כנראה, "להכשיר" את התופעה של העסקה בשעות ארוכות ללא תשלום התוספת לשעות נוספות בהתאם לחוק.

סעיף 5 בהסכם מטיל גם שורה של סנקציות מטעם ממשלת רומניה לעובדים שיפסיקו לעבוד לפני תום החוזה: התעודה "אישור העבודה", שמלווה את העובד בכל שנות עבודתו ברומניה ומהווה תנאי לקבלת עבודה, תילקח מעובד שמעסיקו ידווח על הפסקת עבודתו; עובד כזה, כשירצה לא יוכל לצאת לעבודה במדינות אחרות באופן חוקי.

לא ברור אם הבטחת הרצף בזכויות הסוציאליות, פנסיה, ביטוח בריאות ודמי אבטלה, שמוצגת על ידי התאחדות הקבלנים וממשלת רומניה כגולת הכותרת של ההסכם, תישמר לעובד שדווח כ"ברחן". כלולה בהסכם הבטחה לקיום ועדה משותפת להתאחדות הקבלנים ולמשרד הלאומי לגיוס וההעסקה בחו"ל, שתדון בסכסוכי עבודה בין הקבלנים לעובדיהם, אך עדיין לא הגיע לידיעתנו אף מקרה של עובד, שנהנה מסיוע של ועדה כזאת.

ההסכם אינו מפרט את הליכי הגיוס ואת התשלומים שהעובדים נדרשים לשלם עבור הגעתם לעבודה בישראל. את הפרטים על כך ועל הרווחים הגלומים בהסכם ניתן היה לקרוא במאמר ביקורת על ההסכם שפורסם בעיתון "Actualitatea Romsnvsdvs" ב-6 ביוני האחרון. מהמאמר עולה כי העובדים נדרשים לשלם 1300 דולר תמורת גיוסם לעבודה בישראל. סכום זה אינו כולל תשלום עבור הבדיקות לקבלת האישור הרפואי הנדרש על ידי שלטונות ישראל ולא את תשלום הטיסה לישראל. את הבדיקות הרפואיות ניתן לעשות בכמה מרפאות שהוכרו על ידי משרד הבריאות בישראל. אולם העובדים נדרשים לבצע את הבדיקות במכון מסוים ("קריטס", שמו). ואלו יקרות בהרבה מהאחרות המוכרות.

גיורא יאר, הנציג הרשמי של התאחדות הקבלנים ברומניה, שבשנות שהותו ברומניה צבר הון וכוח, הכתיב לטענת המאמר הקמת חברה מתווכת שלה בלעדיות במסלול אישורי העבודה. החברה רשומה על שמה של אשתו של מר יאר, ומופעלת על ידי קרוב משפחה שלה. החברה בודקת את כל האישורים והמסמכים של העובדים (לא רק עובדי הבניין) והיא ורק היא מעבירה אותם לשגרירות ישראל ברומניה לאישור. תמורת השירות הזה עובדי הבניין מחויבים בתשלום של 40 דולר, ועובדי הסיעוד והתעשייה בתשלום 160 דולר. הכפלת מספרם של עשרות אלפי עובדים מגיעים מרומניה לישראל בשנה, בסכומים המחוייבים, נותנת סכומי עתק אותם גורפת החברה בבעלות אשתו של מר גיורא יאר.

אם המידע הזה נכון הוא מעלה ספק לגבי תקינות עבודתה של שגרירות ישראל ברומניה. ככל הידוע לנו נוהג כזה אינו קיים בשגרירויות אחרות, למרות שגם הן אינן שומרות על הפרדה בין עבודתן לבין האינטרסים של החברות העוסקות בהבאת עובדים זרים לישראל. סך הכל מגיע התשלום מהעובדים לסכום של כאלפיים דולר אותו משיגים בדרך כלל העובדים בהלוואות כנגד שיעבוד בתיהם.

באתר האינטרנט של התאחדות הקבלנים, מצאנו מידע המופנה לקבלנים, על אפשרות להסדר הלוואות לעובדים בסכום של כ-2000 דולר מבנק אוסטרי. לא ברור לשם מה צריכים עובדים המגיעים לעבודה לישראל כדי להרוויח כסף, לקחת הלוואות בבנק אוסטרי ובסיוע התאחדות הקבלנים ושלוחיה ברומניה, אלא כדי לכסות את העלויות המופקעות והבלתי חוקיות הנגבות בחסות ההסכם.

כותבי המאמר בעיתון הרומני טוענים שההסכם יוצר מונופול של התאחדות הקבלנים וגיורא יאר המטאטא את כל החברות הפרטיות משוק גיוס העובדים ברומניה, ומכריח את כל המעסיקים הישראלים לשתף פעולה עם הגוף החדש, אם הם רוצים לקבל עובדים רומנים מקצועיים. כתמורה לשירות זה החברות הישראליות שמזמינות עובדים רומנים, משלמות להתאחדות הקבלנים בישראל 100 דולר לאיש.

לא צריך להתאמץ כדי להבין מי הגה את רעיון ההסכם וסעיף הסנקציות ל"עובדים ברחנים". התאחדות הקבלנים אינה מסתפקת בנוהלי הכבילה ההופכים את העובדים בארץ לצמיתים של מעסיקיהם, היא מנסה להטיל על העובדים סנקציות גם בארץ מולדתם אם "יברחו" מהמעסיק.

ארגוני זכויות אדם המטפלים בעובדים זרים פועלים ללא לאות כבר שנים לביטול נוהלי הכבילה, ההופכים את העובדים לבלתי חוקיים כשהם עוזבים את מעסיקיהם, אם משום שלא שילמו להם שכר או מכל סיבה שהיא. גם בנק ישראל ומשרד מבקר המדינה הביעו את עמדתם בצורך לבטל את הכבילה. למרות ההסכמה הרחבה, עד היום הכבילה לא בוטלה, אלא למראית עין.

משרד הפנים הוציא אמנם באוגוסט 2000 "נוהלי מעבר ממעסיק למעסיק" אולם העובדים בבניין וחקלאות אינם מכירים אותם, וגם הם מותנים ב"ויזות הפנויות" של הקבלנים שאינם ששים לתת אותם לעובדים שעזבו מעסיקים שלא שילמו להם.

בענף הסיעוד בוטלה הכבילה במידה מסוימת, עובדות ועובדים יכולים לעבור ממעסיק למעסיק מרצונם הם מכוח נוהלי מעבר ממעסיק למעסיק. בענף הבנייה נעשה המעבר באופן חוקי רק כשהמעסיק מעוניין בכך מסיבותיו הוא: פרויקט בנייה שהסתיים, פשיטת רגל או לשם עשיית רווח מ"השכרת" העובדים. בודדים בלבד המקרים שעובדים הצליחו לעבור באופן חוקי למעסיקים אחרים בענף הבנייה מרצונם.

ההסכם שנחתם בין התאחדות הקבלנים לבין מחלקת "העבודה והסולידריות החברתית" במשרד העבודה הרומני, הוא ביטוי מוחשי לגלובליזציה של ההון, ולכוח השפעתם של בעלי ההון, הן על השלטון בישראל והן על השלטונות ברומניה. אולי מה שיכול לנטרל את השפעתם של בעלי ההון על השלטון, כאמור, הוא האינטרס של ממשלת רומניה להצטרף כחברה באיחוד האירופי. ידוע לנו ששגרירות רומניה בישראל נוהגת זה שנים לשתף פעולה עם קבלנים המחרימים דרכונים של עובדים מרומניה. בחודש מאי השנה, לאחר שנואשנו מהאפשרות להיפגש עם אנשי השגרירות על מנת ללבן איתם את הנושא, כתבנו מכתב לשגרירות בו מחינו על הגיבוי שהיא נותנת לקבלנים מחרימי דרכונים והזכרנו כי החרמת דרכונים היא עבירה חמורה לא רק לפי חוק העונשין הישראלי אלא גם לפי המשפט הבינלאומי וזכויות האדם האוניברסליות, המחייבים את הזכות לחופש התנועה של כל אדם. העתק מהמכתב נשלח לנציבות זכויות האדם בפרלמנט האירופי.

לא קיבלנו תשובה מהשגרירות, אך בספטמבר האחרון זכינו לקבל תשובה מהפרלמנט האירופי בשטרסבורג, בו נתבשרנו כי בעקבות מכתבנו נקרא שר החוץ הרומני לבריסל כדי להגיב על טענותינו. עוד לפני שהגיע המכתב, יצא נציגנו, רועי וגנר לוועידה נגד סחר בבני אדם שהתקיימה בבריסל. מספר חברי הפרלמנט האירופאי הביעו עניין רב במה במידע שסיפקנו על סחר בעובדים בישראל בכלל ועל חלקה של ממשלת רומניה בסחר בעובדים מרומניה.
 
לסיכום:

הגורם הראשי המאפשר למעסיקים לנהוג בפועלים בשרירות לב גמורה זו היא המדיניות הישראלית של כבילת העובד למעסיק. התביעה לתת היתר עבודה לפועלים ולא למעסיקים עומדת במוקד הלחצים, ש"קו לעובד" מגייסת בארץ ובחו"ל.

משרד הפנים ומשרד העבודה אחראים גם לשורה ארוכה של עוד פגיעות בעובדים: ביטול רשיון העבודה של מי שהתחתן בארץ, סירוב לא מנומק לבקשות חידוש הרשיון, אי מתן מידע לעובדים על זכויותיהם (וסירוב להתיר חלוקה של עלוני זכויות מטעם "קו לעובד" בשדה התעופה), תנאי המעצר הגרועים של המועמדים לגירוש, ועוד.

הן ממשלת ישראל והן ממשלת רומניה אשמות בהפרה חמורה של אמנות האו"ם (בנושא זכויות האדם) וארגון העבודה הבינלאומי (בנושא זכויות מהגרי העבודה). גופים בינלאומיים יכולים להפעיל סנקציות נגד שתי הממשלות בדרישה לקיים את האמנות המחייבות אותם. "קו לעובד" עומד בקשר עם מוסדות האיחוד האירופאי כי הסכמי הסחר שנחתמו עמה נותנים בידה מקור לחץ העשוי לסייע במאבק לכיבוד הזכויות של מהגרי עבודה בישראל.

Share on Facebook