כאיש מרצ ופעיל שלום נמרץ האינתיפדה הפלסטינית בשנתיים האחרונים פקחה את עיני במובנים מסוימים בכל הנוגע להבדל המעשי בין מחנה השלום הציוני לבין מחנה הימין.
עד לפני כשנתיים עולמי כמו רבים מאנשי תנועת השלום היה מחולק למחנה השלום השמאלי (ממפלגת העבודה ושמאלה) כאנשים השפויים והטובים שתמיד צריך לתת להם צ’אנס ומן הצד השני הימין הישראלי שגם אם ילחץ את ידו של ערפאת יהיה תמיד פסול בעיני.
וככה היה אצל רבים מאיתנו: תמיד אהבנו לאהוב את שמעון פרס שהיה ממקימי ההתנחלויות הראשונות .אהבנו לאהוב את יצחק רבין שהיה שר הביטחון בהתקוממות הפלסטינית הראשונה. את אהוד ברק חלקים מהשמאל אהב לאהוב גם אחרי שנהרגו 13 פלסטינים אזרחי מדינת ישראל… מאידך גיסא, את בגין שעשה את השלום ראשון עם מצרים ויותר מזאת המנהיג הישראלי הראשון, ולצערי האחרון, שהיה לו האומץ לעמוד מול המתנחבלים בסיני, ניערנו את חוצנינו ממנו בבוז מתנשא.
גם לרבים מאנשי השמאל הרדיקלי כולל אנשים בחד"ש ובגוש שלום יש כמעין יראת קודש וכבוד לתנועת העבודה הציונית. זאת התנועה שהחלה את רעיון הטרנספר, זאת התנועה שהחלה בבניית ההתנחלויות ויש עוד דוגמאות רבות.
תנועת העבודה כולל רוב רובה של מרצ הם הדלק שמתחזק את הכיבוש: הכיפות הסרוגות, השומר הצעיר הם הראשונים ההולכים לשרת בשטחים.
בשם הציות הקדוש רובם של החבריה עם החולצות הכחולות יורים ובוכים וכמו גדולים שומרים על המתנחלים ,אבל אל דאגה, בשבת הראשונה כל החבריה מהגרעין ילכו לבכות בכיכר רבין שכמה הכיבוש הנורא.
בתקופת ברק ורבין הוקמו לא פחות התנחלויות מאשר תקופת שמיר ונתניהו וכל היתר רטוריקה.
אין הבדל משמעותי בין תנועת העבודה הציונית לבין הליכוד ההבדל היחיד הוא במלל.
ביום שבו יעשה שלום -השלום יעשה על ידי הימין אז "מחנה השלום" יתמוך בו מהצד השמאלי ויגיד: "אמרנו לכם" ההיפך לא יהיה. אל נשכח שבדרום אפריקה דקלרק עשה שלום עם מנדלה בצרפת דה גול עשה שלום עם ה-אפ.אל.אנ. וארץ ישראל – פלסטין ערפאת יעשה שלום עם מנהיג מהימין אולי עם שרון ואולי (כן כן… אתם קוראים נכון), עם נתניהו שיצא מיותר שטחים כבושים מאשר הגנרל המאפייניק אהוד ברק.
ליאור יקר,
פעם הייתי גם אני פעיל מרצ מאוכזב (לפני המון זמן, אני מקווה שאף אחד חוץ ממך לא קורא את זה…) אבל המסקנות שלי לגבי "לאן עכשיו" אחרות משלך.
המפלגות הציוניות (מהימין הקיצוני ועד וכולל מרצ ואולי גם חד"ש אינני יודע) כשהן מדברות על "שלום" הן מדברות על המשך הכיבוש והניצול באמצעים אחרים. "שלום" הפכה להיות בעיני מילה גסה. יש שיר חביב שמציע לדבר על צדק במקום. הצדק נמצא מחוץ לגבולות הציונות – בוא ותראה.
אני מבין לחלוטין את אכזבתך מה"שמאל" הציוני, ואף מהסיבות הנכונות – אבל המסקנות שלך מוכיחות שמי שרוצה להישאר ציוני למרות העובדות הברורות – מוצא את עצמו בסוף בימין…
כל טוב,
יוסי
הטיעונים במאמר, אם יש כאלו בכלל, די מגוחכים.
בינתיים, נראה שאנחנו הולכים לקראת שבע שנות חושך נוספות
יוסף, אם בחרת להיות לא ציוני, מדוע אתה חי בישראל? יש ריבוא יהודים בגולה. מדוע אם כך, לא תחבור אליהם וחיו תחיה את חייך עמם? באמריקה של ארה"ב משוועים המהגרים לקצת יהודים שמאלנים וליברלים.
אח, אתם הציונים תמיד מגיעים בסוף לטרנספר:
טרנספר של היהודים מכל העולם לפלסטין
טרנספר של הפלסטינים מ48 ועד היום החוצה מפלסטין
ולבסוף, טרנספר של היהודים שלא מוצאים חן בעינכם החוצה מפלסטין.
אז תודה על הצעת ההגירה הנדיבה שלך (זה בא עם גרין קארד?) אבל לא תודה.
דרך אגב, אני לא "שמאלני" (במובן הישראלי או האמריקני של המושג) ובטח לא ליברל – למה אתה משמיץ אותי כך?
ועם זאת, עדיין לא קיבלתי את תשובתך, מה אתה עושה בישראל. אינך שבוי כאן. והימצאותך כאן היא קולוניאליזם. גם אם אתה מבקר אותו. אתה מתחזק אותו במסיך, אתה מחיה אותו בניצול משאבים שהיו שייכים פעם לתושבים אחרים שגורשו או הופחתו תנאיהם. מה בעצם אתה אומר? שכרגע אין ברירה? שאין לך גרין קארד? נו באמת.
אתה חלק מתנועת הטרנספר העולמית. אתה יהודי שטרונספר מהיכן שגר לא בגלל רצונו אלא בשל רצונם. וגם אם היית מגיע לאוגנדה או לסתם מדינה ולא כקולקטיב לאחר תקופת השואה היית מטרונספר ומקובע כמהגר שמחפש אחדות עם שאר העם היהודי הפצוע. לאף אחד אין פתרונים מה היה קורה אז ומה היה קורה עם יהודי ערב ועם אלו שלא עברו את השואה.
חבל שהשואה היא מעצבת האומה. וחבל שאנשים לא מסוגלים לראות למרחקים. וחבל שפוליטיקאים מנצלים את זה.
שהפתרון לכל דבר הוא טרנספר:
אנטישמיות? – טרנספר ליהודים
התנגדות לכיבוש? – טרנספר למתנגדים (יהודים ופלסטינים)
הפתרון למציאות שלא מוצאת חן בעיניך הוא לא לטרנספר את עצמך החוצה ממנה, אלא לנסות לשנות אותה. וזה עונה לשאלתך מה אני עושה כאן: מפריע לך להינות בשלווה מפירות הקולוניאליזם (אתה אמרת) והכיבוש.
חבל לך שכך? יופי. בשביל זה אני כאן.
ל"באמת חבל"
טרנספר אינו מילה גסה. צריך רק לשאוף שהוא יעשה תוך מינימום סבל לכל המעורבים בדבר (פיצויים וכו’)