מה שמתרחש בישראל בשנים האחרונות, ובייחוד ערב הבחירות לכנסת, רק מוכיח כמה צדק פרופ’ ישיעהו ליבוביץ המנוח. עוד בשנת 1967 לאחר המלחמה וכיבוש השטחים הפלסטינים שבעקבותיה, הזהיר ליבוביץ מהשלכותיהם הקשות של המלחמה והכיבוש על ערכי המוסר והומניזם בישראל. ואכן, כיום אנו עדים לשפל הרוחני והמוסרי של שליטי ישראל ובראשם אריאל שרון. זו, כמובן, אחריות שאינה נעצרת בדמותו של שרון, לשפל המוסרי והרוחני שותפות גם המפלגות שבממשלה והמפלגות שהיו חברות בממשלה עד לאחרונה. ממשלת "האחדות הלאומית" הצטיינה בדיכוי האכזרי השטחים הכבושים, ברציחות ("חיסול ממוקד") המבוצעות מדי יום על ידי צה"ל. תופעות קשות כגון רעב או מניעת מסיק הזיתים על ידי המתנחלים מעוררות את מצפונם של הישירים בישראל. אולם אי-האכפתיות וההשלמה ההמונית עם מדיניות מפלגות הימין (כולל מפלגות המדברות בשם ערכי הדת) היא נחלתם של מגזרים רבים בחברה הישראלית. אבל למען היושר הציבורי יש לקבוע ברורות, שגם הנהגת "העבודה" בראשות פואד ופרס – משרתי שרון – שותפים לכך. יציאת מפלגת העבודה נובעת יותר מהחשש מצד מנהיגיה מאובדן השליטה על המפלגה ולאו דווקא פועל יוצא מחילוקי דעות עמוקים עם שרון.
השפל המוסרי, שבכל העולם מגנים אותו, הביא לישראל סכנה מוחשית להשתלטות פשיסטית, לחיזוק אביגדור ליברמן ושותפיו ולמנהיגות ימנית-קיצונית במפד"ל. כולם עושים יד אחת לחקיקת חוקים אנטי-דמוקרטיים, במטרה להבטיח את שליטתם ולהשתיק עד כמה שאפשר כל התנגדות למדיניות הכושלת של הממשלה. אחרי הכל וערב בחירות, כאשר עורכים סיכום פעילותן של הממשלה והמפלגות השותפות בא, מסתבר שלא השיגו מאומה. גם הימין הקיצוני התומך במדיניות הרצחנית של אריק שרון – לא השיג דבר. התמיכה במדיניות הממשלה לא נעצרת בחוגי הימין הקיצוני. גם "שינוי", שלכאורה נאבקת בכפיה הדתית, למעשה אינה מסתייגת ואף תומכת במדיניות ממשלת שרון.
השפל המוסרי הביא גם להקמת תנועות חדשות – פטנט ישראלי: "ישראל אחרת". תנועה דורשת "הקמת ממשלת מומחים". על פי השקפה זו, השרים אמורים להיות מומחים בכל שטחי החיים, אולי גם לניקיון ולזבל. ה"מומחים" ישלטו בישראל על פי הבנתם. ועוד: הכנסת לא תתערב בעבודת המומחים-שרים. רבים בישראל מצדדים בראיה אבסורדית ופרימיטיבית זו של המשטר הדמוקרטי.
אפליה כלפי המיעוט הלאומי
אחד מכל חמישה אזרחים ישראלים הוא ערבי-פלסטיני. המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל אינו משלים עם מדיניות הממשלה ועם האפליה הלאומית הקיימת בישראל. ולכן, שליטי ישראל ומפלגות כגון הליכוד או ש"ס מנצלים את שליטתם על משאבים עצומים כדי לרכוש סוכנים, לשחד אחדים ולהשיג קולות בקרב הערבים. דבר העומד בסתירה מוחלטת לאינטרסים של האוכלוסיה הערבית בישראל. אך, מכוון שצעדים אלה אינם מספיקים, נחקקו חוקים המיועדים לשלול את זכות הבחירה מאישים וממפלגות ערביות שונות.
יעדי החקיקה והאפליה הבוטה הם ברורים: להרחיק את הערבים מן המגרש הפוליטי. חלומם של אותם החוגים השליטים הוא שהפלסטינים אזרחי ישראל לא יצביעו, שלא יבואו אל הקלפי. הם רוצים להרחיק 20 אחוז מהבוחרים מההכרעה הדמוקרטית. מימוש המטרה יכול להסיר מכשול בדרך להעמקת הכיבוש בשטחים והאפליה הלאומית מבית. אחת הטענות של החוגים השליטים כלפי הנבחרים הערבים היא ש"עוסקים יותר מדי בסוגיה הפלסטינית". ובמה הם אמורים לעסוק? כאילו הפלסטינים בישראל אינם חלק מעם פלסטיני – שרובו יושב בשטחים. האם העמידה לצד העם המדוכא בשטחים, באחת משעותיו הקשות, היה לפשע? מתברר שבשפל המוסרי של היום, הדבר יכול להיחשב לפשע.
חרף השפל המוסרי, המשך האפליה והדיכוי, העמקת הכיבוש – יש בישראל המתנגדים נחרצות לעמדות הממשלה והימין הקיצוני. להתנגדות זו תומכים רבים, גם בקרב יהודים וערבים. להתנגדות עקרונית זו יש ביטוי פוליטי: החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. חד"ש היא גם האופציה היחידה של שותפות בין יהודים וערבים בבחירות ההולכות וקרבות. חד"ש היא האופציה היחידה הדוגלת בביטול כל אפליה כלפי המיעוט הלאומי הפלסטיני בישראל, לסיום הכיבוש ופועלת ללא פשרות למען שלום צודק, כולל ויציב. אני סבור שעמידה איתנה זו של חד"ש נגד כיבוש, האפליה ונגד ההליכה ימינה של החברה הישראלית, תתורגם בחיזוק כוחה בבחירות הקרובות.
