הלל שוקן, הרואה את עצמו כ"שמאלי", מציע לנהוג "הפוך על הפוך". מכיוון שהשמאל הוא מפלגת העבודה, ומפלגת העבודה אינה מסוגלת (או אינה רוצה, או אינה מעונינת) לחולל שום שינוי אמיתי, אז נעניש את העבודה – כי כך "נבנה שמאל אמיתי". ואיך מענישים את מפלגת העבודה? מטילים פתק לבן לקלפי. אילו הבחירות היו בין שתי השותפים-הסיאמים-שהופרדו-שנים רבות לאחר לידתם, אריאל שרון ובנימין בן-אליעזר, מילא. כי במקרה כזה… מה עדיף: קוקה קולה או פפסי קולה?
אבל הברירות הפוליטיות במדינת ישראל אינן מסתכמות בבחירה בין מפלגת העבודה ולבין הליכוד. וחשוב מזה: האם קיים קשר בין שמאל למפלגת העבודה? ראשית כל, התואר הזה גדול עליה. שנית, היא אף אינה מתיימרת להציג את עצמה כ"שמאלית". ה"שמאלי" שבין הטוענים לכתר במפלגת העבודה: עמרם מצנע מגדיר את עצמו כ"פטריוט" – ר"ל "אני חס וחלילה לא שמאלני – אני לאומן כמוכם, או לאומן במידה כפי שאתם מצפים מגנרל החבר בעבודה ולאו דווקא בליכוד".
לצמצם את כל האפשרויות הפוליטיות העומדות בפני אזרחי ישראל לבחירה בין נציגיהן של שתי המפלגות הבורגניות הגדולות זו עוולת או קוצר ריאה. ואין ספק שהצגת הדברים כך – משחק לידי מנהיגי שתי המפלגות הגדולות. חלומו הרטוב של כל פוליטיקאי ישראלי (מהעבודה או מהליכוד) הוא לדבר בשם "הקונסנזוס". ה"קונסנזוס" היה למצע הפוליטי היחידי שהם מסוגלים לשווק. הביטוי הפוליטי של ה"קונסנזוס" הוא ממשלת האחדות הלאומית. כל מי שנמצא מחוץ לקונסנזוס "לא שייך". השתייכות ל"שבט" היה לבסיס המוסרי ל"קונסנזוס". וה"שבט היהודי" בא"י – הגדול שבין שבטי ישראל בתפוצות הוא העדר שהפוליטיקאי התורן חולם להוביל.
מי נמצא מחוץ ל"שבט" וה"קונסנזוס"? קודם כל הערבים. אפשר לגייס דרוזים לצבא ולהפוך בדואים לגששים. לא ניתן להכניס ערבים ל"שבט". ומי עוד נמצא מחוץ ל"שבט" – מאות אלפי ספק יהודים ממהגרי רוסיה ועוד כמאתיים וחמישים אלף מהגרי עבודה (עובדים זרים). ועוד אלפים ואולי רבבות יהודים (על פי ההלכה) שאינם רוצים להשתייך לעדר. או בגלל שלא רוצים רועים מהסוג של שרון או פואד, או מפאת גילם המתקדם וניסיונם הרב (כבר ראו הכל ונמאס להם) או מפאת גילם הצעיר וניסיונם הרב (לא רוצים להפוך לבשר תותחים במפעל כיבוש הארץ). אגב, אל מחוץ ל"שבט" נפלטים גם רבים וטובים: מובטלים, אמהות חד-הוריות, משתכרי שכר מינימום. הידיעות על גירושם מעבר לגדר ה"שבט" טרם התקבלו אצלם. אבל בקרוב ירגישו זאת.
במרוצת השנים השבט הולך ומצטמק. השבט הולך ונעשה צר והקונסנזוס שברירי. אז, למען הדוגמא ניתן "לטרנספר" עובדים זרים או לאיים "לטרנספר" את הערבים, או למחוץ מובטלים ואמהות חד-הוריות. תפקיד השמאל האמיתי, הלוחם והעקבי הוא לנפץ את מיתוס השבט והקונסנזוס. וכדי לעשות זאת, יש לבנות כוח חברתי המסוגל לחולל שינויים מן היסוד. שלום צודק עם הפלסטינים הוא אחד מהשינויים להם אנו זקוקים. אבל לא היחידי. לכוח החברתי זה דרושות שתי רגליים: תנועות העממיות (ורחבות כלל האפשר) וביטוי פוליטי. רק חד"ש מסוגלת למלא תפקיד זה. רק חד"ש יכולה להיות הגרעין השמאלי יהודי-ערבי עקבי.
מר שוקן: הצעתך הוא לא יותר מניסיון "לטרנספר" את קול המחאה מעבר לגדר. צעד זה משלים את משאלותיהם הקסומות של אריק, ביבי ופואד: חברה ללא אופוזיציה ופוליטיקה ללא שמאל מיליטנטי.
