נוכחותנו בח’רבת ינון במאבק נגד הטרנספר הזוחל, היתה מן הפעולות הקשות והאינטנסיביות של "תעאיוש" מאז הקמתה והיתה כרוכה בעומס עצום של עבודה וארגון. לכן, לא הצליחה הוועדה שריכזה את הפעולה להעביר לקבוצה דיווח שוטף תוך כדי מהלך הפעולה. לאחר דיון מקיף במליאה, אנו מבקשים להעביר לקבוצה דיווח מלא ככל האפשר על הפעולה, מטרותיה, הישגיה, קשייה, והשיקולים שהנחו אותה. הדיווח מתמקד בשבועיים הראשונים לפעולה בצירוף כמה השלמות.
הפעולה ומטרותיה
ביום ששי, ה-16 באוקטובר, עזבו שש המשפחות הפלסטיניות האחרונות את ח’רבת ינון. אלה המשפחות שנאחזו בציפורניהן במקום, לאחר ששאר יושביו (ינון מנתה כ-25 משפחות) עזבו את המקום בהדרגה נוכח הטרור השיטתי של מתנחלי איתמר. המשפחות עברו ברובם לעיירה עקרבה הסמוכה. במקום נותרה משפחה אחת. למחרת, בשעת מסיק הזיתים הערבי-יהודי ההמוני, הגיעה אחת מקבוצות הפעילים לעקרבה ושמעה על הדברים מאנשי ינון ועקרבה. הידיעה על עזיבת הכפר הפלסטיני הראשון במהלך האינתיפאדה גרמה זעזוע והתבקשה תגובה מיידית.
לנגד עינינו החל להתממש התהליך, עליו הצביעה "תעאיוש" מאז הקמתה באמצעות פעולותיה בשטחים הכבושים: תהליך ערעור התשתית החברתית והכלכלית של הקהילות הפלסטיניות, ובמיוחד הכפרים המבודדים, באמצעות הכתר והסגר, פעולות הצבא וטרור המתנחלים. מאז הקמתה חתרה "תעאיוש" לחזק את אחיזת האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית באדמתה באמצעות פעולות המוניות, המבטאות סולידריות קונקרטית, חושפות את שורשי הסבל והשנאה בכיבוש הנמשך ומצביעות על חלופה של חיים משותפים בצדק, בשוויון ובשלום. מוקד מרכזי של פעילותנו היה חיזוק הנקודות החלשות ביותר בניסיון למנוע את הטרנספר על כל צורותיו: הטרנספר המאורגן והדרמטי והטרנספר הזוחל, הסמוי מן העין, זה המבוצע על-ידי המתנחלים, על-ידי הצבא, או כרגיל – כמו בדרום הר חברון – על-ידי ברית בלתי-קדושה שלהם.
מנקודת מבטנו, עזיבת ח’רבת ינון היתה יכולה להפוך לתקדים מסוכן, המעודד את המתנחלים במסע הנישול וזורע פחד ודמורליזציה בעשרות כפרים אחרים, שמצבם אינו טוב באופן משמעותי מזה של ח’רבת ינון. במישור אחר, השלמה פסיבית מצד מתנגדי הכיבוש בישראל עם היעלמות ח’רבת ינון היתה אות מבשר רעות לעתיד ההתנגדות האזרחית לטרנספר. מכאן חשיבותה של פעולה מיידית, יהודית-ערבית.
כבר ביום ראשון, יומיים לאחר שהתרוקן הכפר, הוחלט לנסות לקיים במקום נוכחות של קבוצה קטנה של פעילי "תעאיוש" בניסיון ליצור במקום תנאים, שיאפשרו לאנשי ח’רבת ינון לחזור לכפרם. חשוב היה לפעול מהר, לפני שעזיבת הכפר תהפוך לעובדה מוגמרת. ברור היה, שנוכחותנו במקום חייבת להיות מוגבלת בזמן. נוכחות נמשכת היתה מחזקת את התלות בישראלים, שאף היא חלק ממאפייני הכיבוש. מטרתנו היתה להתערב במקום כדי לגרום לשינוי זמני ביחסי-הכוחות המקומיים, למקד את תשומת הלב של דעת-הקהל בתהליך הטרנספר ולבנות קשרי סולידריות – הן בקרב החברה הפלסטינית, הן בין שוחרי הצדק בקרב אזרחי ישראל, והן בקרב אנשי מצפון בעולם – עם תושבי ח’רבת ינון. רק מערכת כזו של סולידריות יכולה לשמש משקל-נגד לעליונותם הברורה של המתנחלים בשטח עצמו: ממוקמים על הרכס מעל לבתי ינון, מאורגנים היטב, חמושים, נהנים מחסינות מלאה ומשיתוף פעולה עם הצבא והמשטרה. נוכחותנו בכפר צריכה היתה לכן מצד אחד לאפשר את חזרתם של לפחות חלק מתושביו ומצד אחד לשמש מנוף לשינוי התודעה, להמחשת סכנת הטרנספר ולהתגייסות אקטיבית של מתנגדיו. מטרה זו הושגה ברובה.
הישגים ומגבלות
במהלך השבועיים שלאחר מכן, נמצאה בכפר משמרת קטנה של פעילי "תעאיוש" שהתחלפו כל יום. בערב הראשון שוחחנו על המצב בח’רבת ינון עם קבוצת מתנדבים מחו"ל ששהתה בעקרבה כדי לעזור במסיק, ורובם הצטרפו אלינו בינון. נוכחותם במקום ועבודתנו המשותפת כתף אל כתף היו חיוניות להצלחת הפעולה. למרות הקושי לגייס מתנדבים, שישהו במקום 24 שעות (ובפועל יותר) במהלך שבוע העבודה, עמדנו במשימה, בראש ובראשונה הודות למסירות העצומה של פעילי "תעאיוש". ההצלחה הפתיעה גם אותנו. אנשים רבים, הרבה יותר משקיווינו, נענו לקריאה לבוא למקום אתנו. אך כמו בפעולותינו האחרות בשטחים, אסור לשכוח שגם פעולה מוצלחת אין פירושה ניצחון של ממש כל עוד נמשך הכיבוש. ככל שהעמיקו פעולתנו במקום, כן הבנו טוב יותר את מורכבות הזירה ואת מגבלות כוחנו.
במהלך השבוע הראשון לנוכחותנו במקום החלו לחזור אליו משפחות התושבים. במשך השבוע הראשון, שוחחו פעילי "תעאיוש" ערבים ויהודים עם המשפחות שעזבו את הכפר ועברו לעקרבה. הפעילים דיברו על סכנת הפליטות: השארת הכפר בשממונו יכולה להוביל להריסתו או להשתלטות המתנחלים עליו ועל אדמותיו. לב השיחות היה שאלת הפליטים – אלה שהיו ואלה שיהיו. אלה היו שיחות ממושכות, בגובה העיניים. פעילי "תעאיוש" מהמשולש, יחד עם מתנדבים ממחנה הפליטים של שכם, דיברו על הפליטות של הוריהם וקרוביהם, וחיברו את ניסיונם למה שעוברים תושבי ח’רבת ינון. דיברנו על השלכות עזיבת הכפר הזמנית, שיכולה לסמן את סופו, על אשליית החזרה והצורך להחזיק בו. שיחות אלה היו אולי תמצית העבודה של "תעאיוש": כקבוצה ערבית-יהודית הפועלת "מלמטה", ללא כוח ופטרונות, בשם ההזדהות והסולידריות בלבד, יכולנו לדבר על כל הנושאים האלה מקרוב, בלי התנשאות. לשיחות האלה היה תפקיד חשוב בחזרת התושבים לינון.
למקום חזרו במהלך השבוע הראשון לנוכחותנו במקום כ- 15 משפחות – הרבה יותר מאשר שהו בכפר במהלך השנה האחרונה. עם זאת, חזרת חלק מן המשפחות נשארה רופפת ובלתי-שלמה. חלקן חזר בשלב ראשון למשך המסיק והשאיר את המיטלטלים בעקרבה. אי-אפשר היה לצפות שניתן יהיה תוך ימים ספורים להפוך על-פיו תהליך התפוררות ארוך שנמשך כמה שנים. עם זאת, הפסקת הנוכחות המתמדת במקום לא גרמה להתמוטטות הכפר: בשבועיים שחלפו, התחזקה אחיזתן של המשפחות בכפר. נוכחות הפעילים במקום אפשרה למסוק בהדרגה את רוב חלקות הזיתים של ינון, ובכללן אלה הגובלות במאחזי המתנחלים. בתגובה לנוכחותנו במקום ולעניין הציבורי בגורל ח’רבת ינון, הפגינו הצבא והמנהל האזרחי נוכחות במקום. הם התעניינו לפתע בגורל הגנרטור ששרפו המתנחלים, ולאחר דין ודברים, אבטחו את מסיק הזיתים. עם זאת, ברור היה מניסיונם של התושבים, שהדברים נעשו אך ורק בתגובה לנוכחותנו במקום וללחץ הציבורי שנוצר.
המתנחלים, הצופים על כל המתרחש בינון, שמרו רוב הזמן על פרופיל נמוך. ביום ראשון, ה- 25 באוקטובר, שהתה בינון קבוצה קטנה של פעילי "תעאיוש" ושל מתנדבים בינלאומיים. בבוקר אותו יום, בשעת שהפעילים עסקו במסיק הזיתים, נכנסו המתנחלים לאדמות ואדי ינון והחלו למסוק את העצים. כמה שעות לאחר מכן, כאשר נודע על הפיגוע ליד אריאל, בו נהרג אחד ממתנחלי איתמר, ירדה קבוצה חמושה של מתנחלים מן ההיאחזות לכיוון ינון, כשהם מנצלים את העובדה, שהצבא והמשטרה כרגע עסוקים ושנאמנותם למתנחלים תהיה חזקה עוד יותר מאשר כרגיל. הם תקפו בקתות רובים ובאבנים את התושבים והפעילים, שהיו בדרכם חזרה ממסיק בשדות שבקרבת הכפר. שניים מתושבי הכפר נחבלו וארבעה מן המתנדבים: ג’יימס דלפליין מארה"ב, בן 74, הוכה קשות בפניו; רובי קלי מאירלנד נחבל באוזנו ונזקק לתפרים; מרי יו תומפסון הוכתה קשה בזרועה וחפציה האישיים נגנבו; עומר אלון, פעיל "תעאיוש", בן 24, ניסה לחסום בגופו את התוקפים ונחבל חבלות קשות בפניו, בבטנו וברגליו. כל הפעילים קיבלו טיפול רפואי ראשוני בעקרבה. המשטרה הגיעה למקום לאחר יותר משעתיים. השוטרים הודו כי הם מהססים להיכנס לאיתמר ולעצור את הפורעים. הפצועים הובאו לתחנת המשטרה באריאל למסור עדות, ושניים מהם – ג’יימס ועומר – הועברו לאחר-מכן על-ידי אנשי הקבוצה שהגיעו למקום להמשך הטיפול בבתי-חולים בתחום ישראל. התקפת המתנחלים היא סימן לבאות, אך גם חיזקה את הברית בין פעילי "תעאיוש" לתושבי ינון. השותפות עמדה במבחן הראשון. קשה היה שלא להבחין בקרב רבים מן התושבים בהתרגשות שעורר בהם אומץ ליבם של הפעילים, ששמרו על עקרונות הפעולה הבלתי-אלימה נוכח אלימות המתנחלים. האירוע חיזק גם את אמונם של הפעילים הפוליטיים בעקרבה ובינון, ששיתוף הפעולה אתם אפשר את הפעולה כולה. עד היום לא נעצר איש מן הפורעים.
התוצאה השנייה של הפעולה בינון היא בצירוף עם המערכה על מסיק הזיתים, מיקדה הפעולה בינון את תשומת-הלב באלימות המתנחלים וחשפה את מטרותיהם האסטרטגיות. כתוצאה מכך, אהדת חלק ניכר מדעת הקהל בישראל היתה עם התושבים המנושלים והמתנחלים מצאו עצמם מבודדים פוליטית. שום פעולה קודמת של "תעאיוש" לא הציבה אותנו בעימות חריף כל-כך עם המתנחלים. העימות גבה מאתנו מחיר כבד: תוך כדי הפעולה בינון, במהלכה הותקפו אנשי הכפר והפעילים, החריף מצבו של עמיאל ורדי, פעיל "תעאיוש" מירושלים, שנורה על-ידי מתנחלים במהלך מסיק הזיתים המשותף בעינאבוס. רסיסי קליע ונתזי אבנים שחדרו לבטנו גרמו לזיהום חמור והוא הועבר לניתוח דחוף בבית-החולים הדסה בירושלים.
פעולתנו בינון השתלבה באווירה הציבורית העוינת למתנחלים, גם בהקשר הפינוי לראווה של "חווות גלעד". מכאן התמיכה הרבה לה זכינו – אך הדבר הציב בפנינו גם בעיות. הדיון הציבורי באלימות המתנחלים התמקד בסמל העמוק והמוחשי של עצי-הזית, אך נטה להציג את הצבא ככוח נייטרלי ולהתעלם מהמטרות ארוכות הטווח של מערכת המתנחלים נגד המסיק. תרומה הייחודיות של "תעאיוש" היתה לכן כפולה: ראשית, ניסינו – בהצלחה חלקית, אך משמעותית – להציב את מסע הטרור של המתנחלים בהקשר תהליך הטרנספר הזוחל ולהצביע על כך, שמטרת המתנחלים במלחמתם במוסקים ובשוד עצי הזית היא להשמיט את הקרקע תחת הרזרבות הכלכליות האחרונות של החברה והכפרית ולהשתלט על אדמותיה. שנית, בעוד שהדיון הציבורי בישראל חזר עד מהרה והצטמצם לדיון ישראלי-יהודי פנימי על שמירת שבת ויחסם של המתנחלים לחיילים, מיקדה "תעאיוש" את תשומת-הלב בנפגעים העיקריים מתהליך הנישול, באויב העיקרי שבו מתמקדים המתנחלים: האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בשטחים הכבושים.
בסיכומם של השבועות האחרונים אפשר לומר, שהמתנחלים נחלו תבוסה במאבק על דעת-הקהל; המסיק נגע ללבם של רבים וגייס ישראלים רבים, שלא השתתפו עד עתה בפעולות בשטחים. מצד אחר, יש למתנחלים הישגים משמעותיים בשטח – בהשתלטות על אדמות ובשוד היבול. יש לכן חשיבות גדולה להמשיך את פעולת המסיק באמצעות שיווק מאורגן בתוך ישראל של זיתים ושמן-זית מכפרים הנתונים במצור. פעולה כזאת לא רק תסייע לחיזוק הכפרים אלא תאפשר לאנשים רבים שלא השתתפו בפעולות בשטחים לתרום באופן מוחשי למאבק.
הפעולה בינון היתה מכוונת גם לדעת הקהל הפלסטינית בשטחים. עזיבת ינון הצביעה על סכנת הטרנספר והעקירה ועל חולשות בהתמודדות אתה. היא חשפה את העדרה של תשתית תומכת בכפרים המבודדים ואת הצורך הדחוף בפעולה לחיזוק המרקם החברתי ובפיתוח הסולידריות המקומית והעל-מקומית בחברה הפלסטינית. עם זאת, פעולות "תעאיוש" לא נועדו להחליף את הסולידריות הפעילה בקרב החברה הפלסטינית. הפעולה בח’רבת ינון נועדה להעביר לחברה הפלסטינית בשטחים את המסר, שבמאבק האזרחי הקשה נגד תהליך הנישול, יימצאו לה בני-ברית – גם אם כוחם מוגבל – בחברה הישראלית. בנוסף לכך ניסתה הפעולה להצביע על אפשרויות מאבק קונקרטיות – במקום הסתפקות בפעולות סמליות ובמחאה בפני דעת הקהל העולמית. הצלחתנו במישור זה היא חלקית בלבד. הפעולה זכתה לאהדה רבה ועוררה הדים חזקים בכפרים פלסטיניים רבים. אך עדיין בפנינו עבודה רבה לפיתוח צורות המאבק האזרחי הבלתי-אלים המשותף.
עזיבת ח’רבת ינון היתה פרי תהליך ממושך. היא ביטוי של תהליך מבני כללי ושל הנסיבות המיוחדות במקום:
- המדובר בכפר קטן, שמקורות הפרנסה שלו מוגבלים. שוד הקרקעות (יותר משליש מאדמות עקרבה נגזלו לצורך הקמת ההתנחלויות והמאחזים), הפיכת חלק מן המטעים הסמוכים למאחזים לאזורים שהגישה אליהם אסורה וערעור הביטחון בכפר החלישו עוד יותר את הבסיס הכלכלי שלו. חלק ניכר מאדמות ינון אינן נמצאות בבעלות תושביו; הם חוכרים אותן תמורת חלק מן היבול.
- אפשרויות הפיתוח בינון מוגבלות כיוון שהוכרזה "כפר בלתי-מוכר". מאז 1992 אוסר המנהל האזרחי על כל בנייה במקום. באופן זה נחסמה גם האפשרות לחדש ולפתח את החיים בכפר, אם לא באמצעות פיתוח מקורות המחיה, לפחות באמצעות ניצול אפשרויות הבנייה והשיכון. משפחות צעירות נאלצו לכן לעזוב את הכפר.
- ינון הוא כפר מבודד. מאחזי איתמר נמצאים מרחק מאות ספורות של מטרים ממנו, בעוד שהגישה לעקרבה מצריכה נסיעה של יותר מרבע שעה בדרך עפר שקל מאוד לנתק אותה. בעקרבה מתגוררים קרובי משפחה של תושבי ינון. מן הבחינה הזו, עקרבה רחוקה מדי מכדי לתמוך באופן אפקטיבי בתושבי ינון בעת צרה – וקרובה מספיק כדי שתושבי ינון יעברו אליה בשעת צרה.
- במהלך השנים האחרונות הלכה תשתית החיים היומיומית בינון והתערערה. דוגמא טובה לכך אפשר למצוא בתחום החינוך. בעבר היו ילדי ח’רבת ינון הולכים לבית-הספר היסודי שבינון התחתית, הקרובה לעקרבה. כאשר התנכלויות המתנחלים הפכו את הדרך לבית-הספר למסוכנת, נפתח לפני פחות משנתיים בית-ספר קטן במקום (בית-הספר שנסגר כאשר המשפחות האחרונות עזבו את הכפר). כך הלך מרחב החיים היומיומי והתכווץ. התיכון הקרוב נמצא בעקרבה, שהפכה רחוקה. וכך, מי שמבקש שילדיו לא יפסיקו את לימודיהם, נאלץ לעזוב את ינון ולעבור לעיירה. אך גם ללא שיקול זה – מי יחליט להישאר במקום שהמתנחלים נכנסים אליו בלילות, צועדים על גגות הבתים ופורצים לתוכם?
מאפיינים ייחודיים אלה מסבירים במידה רבה, מדוע הפכה ח’רבת ינון לכפר הפלסטיני הראשון, שלחץ הכיבוש הצליח לגרום לתושביו לעזוב אותו. הם מבהירים גם, כי עזיבת הכפר היתה חלק מתהליך רחב יותר, שהוחרף על-ידי טרור המתנחלים, אך אינו נובע ממנו בלבד. לולא טרור המתנחלים, אפשר להניח שכמה מתושבי ינון היו מחלקים את זמנים בין עקרבה ובין ינון. השינוי באורח חייהם והעתקת מקורות פרנסתם מחוץ לכפר לא היו מערערים את אחיזתם בקרקע, לא היו מסכנים את משפחותיהם ולא היו גורמים לעזיבתו. זהו ההקשר שבו אפשר לבחון את תוצאות הפעולה עד כה. אי-אפשר להפוך תהליך ממושך זה במשך ימים ספורים של נוכחות במקום. חזרתן של חלק מן המשפחות לכפר היתה לפיכך בתחילה חלקית. לחלק מן המשפחות אפשרנו לחדש את הקשר עם הכפר, לעבד את חלקותיהם ולמסוק את הזיתים בלי שיעתיקו מחדש את מרכז חייהן לכפר עצמו. לחלק אחר מן המשפחות – במיוחד אלה שנאחזו במקום בעקשנות עד ה-18 באוקטובר – אפשרנו לחזור ולהתבסס בח’רבת ינון. אך בעוד שעד ה-18 באוקטובר חיו במקום שש משפחות, היום העבירו עשר משפחות את מרכז חייהן לינון, בעוד שהאחרות מקיימות במקום נוכחות חלקית. ינון חזרה לחיים – אף שחיי הכפר אינם מובטחים. באחרונה גיבשנו בעצה עם התושבים והפעילים במקום דפוסים להמשך העבודה במקום. ראשית, אנו מבקשים לשמור על קשר הדוק עם התושבים – ובכלל זה, לערוך ביקורים של משלחות "תעאיוש" במקום.
שנית, אנו מבקשים להיות מוכנים להתגייס לעזרת התושבים: להגיע למקום במקרה הצורך, להפעיל לחץ פוליטי בישראל ובחו"ל. שלישית, הצענו רעיונות לביסוס התשתית הכלכלית של הכפר. אם תתגייס החברה הפלסטינית לקדם אותם, נוכל לתרום את חלקנו לפרויקטים כאלה. ואכן, בשבועיים האחרונים החל להגיע לתושבי הכפר סיוע מן החברה הפלסטינית (שיקום הגנרטור, הספקת מכלי מים, התחלת עבודות שיפוץ בבתים). רביעית, אנו מבקשים להמשיך במאבק משפטי – להביא למעצר הפורעים ואולי לנסות אפיקי פעולה משפטיים אחרים. חמישית, אנו מבקשים להביא את פרשת ינון – ודרכה, את סכנת הטרנספר – לתודעתם של אנשים רבים באמצעות ארגון אירועים והפצת חומר הסברה. אנו ממשיכים לעמוד לצדם של תושבי ינון.
רק לו הייתם רצים לכנסת. זו היתה רשימה ערבית יהודית אמיתית וכנה עם קבלות. הייתם גורפים את כל הקופה.
לפעילותכם החוץ פרלמנטרית ערך רב, אך רב יותר יהיה ערככם הפרלמנטרי. רוח חדשה תנשב על פני ישראל. רוח החיים ביחד מתוך כבוד צדק ושוויון.
כל הכבוד, אני ממש מרגישה רע על שלא הצטרפתי לפעילות הנהדרת שלכם ושלכן.
סתם לעידוד הרוח: בכנס של אנשי חינוך ישראלים ופלשתינים שנערך ברומא לפני כשבוע, דיווחו אנשי חינוך ממקומות רבים ושונים בשטחים, על שינוי בדעת הקהל הפלשתינית, שהפעילות של תעיוש בשטחים בכלל ובמסיק הזיתים ובינון במיוחד, היו מהמחוללים העיקריים שלו. (זאת מפי אימי, שהייתה ודווחה)
אז כל הכבוד, גם אם נדמה שהמאבק הוא רק קצה קצהו של מה שעוד צריך להעשות, הרי שהתוצאות מוכיחות את עצמן, והפעילות הצליחה מאוד. המשיכו כך!