עוד שבוע איום ונורא עבר עלינו. עוד שבוע של פיגועים, של פצועים והרוגים, של משפחות הקוברות הורים וילדים. ראש הממשלה, כשלצידו שר בטחון חדש, שהיה אחד הרמטכ"לים הגרועים ביותר בתולדתנו, שבימיו נפגעו מספר חסר תקדים של אזרחים, ממשיכים במדיניות התגובה הצבאית, מודיעים על עוד מבצע "לחיסול קני הטרור" – הפעם בבית לחם.
ושוב, כמו בהילוך חוזר, כמו בסרט שכבר היינו בו: נותנים שם למבצע; מדליפים ששוקלים גיוס מילואים; צה"ל נכנס לעיר הפלסטינית בתרועה רמה; ושוב התמונות של הטנקים ברחובות הריקים, כאשר מאות אלפי פלסטינים בבתים בעוצר; דובר צה"ל שוב מודיע על תפישת מבוקשים, ועל "הריסת עוד בתי מחבלים".
אבל בינתיים, ראו זה פלא – הטרור לא מפסיק. גם כשמופז שר הביטחון, גם כשמפלגת העבודה לא מפריעה "לחסל את הטרור" הטרור לא מתחסל. הטרור לא מתחסל משום שלא ניתן לחסל את הטרור בכוח צבאי בלבד. רק הפסקת הכיבוש יכולה להפסיק את הטרור. רק אם תחוסל התשתית האמיתית של הטרור, זאת שבלב האנשים, זאת שמובילה אותם למאבק בנו, רק אם תחוסל התשתית של השנאה והייאוש – רק אז יוכל להיפסק הטרור. רק אם נפסיק את הכיבוש ונצא מהשטחים, נוכל להתחיל לחיות בביטחון.
שר הביטחון מספר לנו שבשלושת החודשים האחרונים בית לחם הפכה "עיר מקלט לטרור". יכול להיות. אבל אם זה המצב, אז למה חיכיתם? אם זאת הדרך להשיג ביטחון – הייתם צריכים להיכנס לבית לחם לפני שהמחבל יצליח לבצע את זממו, לפני הפיגוע. אז בבקשה, אדוני שר הביטחון, אל תזרה חול בעינינו. הדרך הזאת, של תגובה צבאית אחרי כל פיגוע – לא עובדת. במשך שנתיים אתה מנסה אותה כרמטכ"ל, ועכשיו כשר הביטחון של שרון – אבל כבר שנתיים אין לנו ביטחון. אין לנו ביטחון בשלום של מופז, ואין לנו ביטחון בשלום של שרון.
שר הביטחון אומר: "הסכם יהודה תחילה מבוטל", ולרגע אפשר לחשוב שהיה הסכם, שראש הממשלה ישב עם ערפאת, או אולי שר החוץ נשא ונתן עם ההנהגה הפלסטינית על "הסכם" יהודה תחילה. האמת הרבה פחות דרמטית. האמת היא שצה"ל החליט לשנות את הפריסה שלו בשטחים, והוא עשה זאת במידה מסויימת של תיאום עם הכוחות הפלסטינים, וכניסוי לבחון אפשרות של נסיגה מערים נוספות. אז בבקשה, אדוני שר הביטחון, אל תזרה חול בעיני הציבור.
הציבור מבין יפה מאוד את המצב. הציבור יודע שממשלת שרון מובילה למבוי סתום ולהידרדרות. הציבור יודע שכבר שנתיים כל שמובטח לו הוא המשך ההתקפות והתגובות שכנגד, הציבור יודע שלימין אין פתרון ואין תשובה לבעיית הביטחון. ולכן, בעוד חודשיים, כשתעמוד בפניו הבחירה בין המשך ההידרדרות ומעגל הדמים, לבין תקווה לשינוי, תקווה לעתיד בלי כיבוש, תקווה לעתיד בלי תגובות ותגובות שכנגד, תקווה לעתיד של שלום – הציבור ייבחר בתקווה.
חגית את רואה מהרהורי ליבך . סוף סוף לימין יהיה בעזרת השם רוב מובהק בבחירות .
להוי ידוע לך כי הערבים רוצים לסלק אותנו מכאן זאת רצו לפני ה"כיבוש" וגם ירצו אחרי הכיבוש . לחברי מצר : ליבי ליבי אתכם , אתם הכובשים אתם יושבים על כפר ערבי בשם ביר אל איסקר את השם גנבתם מהכפר הערבי מסר ומזילים דמעה על הכיבוש .
הטרור היה לפני הכיבוש ומה את רוצה שנעמוד ונחכה למתאבדים או נחסל אותם בבתיהם .
כדאי שתחשבי מה עשו האמריקאים הקנייתים האינדונזים ההודים לערבים . זו דרכם דרך הטרור , יגיע היום וגם את תביני זאת .
בטוח אני שלא אוכל לשנות את דעתך כי יש בה אלמנטים דתיים . אדם מאמין לא ניתן לשכנע !
לבסוף אני מזמין אותך לעיין בצומת השרון . אחד מאנשיכם דן חמיצר מלין על ה"כיבוש" והיכן הוא גר בעין הוד בבית ערבי כאשר אנשי הכפר יושבים בקרבת הכפר כישוב לא מוכר – עין חוד . אכן צביעות למהדרין !
למיטב ידיעתי, אדמות קיבוץ מצר נקנו כחוק. כלומר, הם בין היחידים שאינם צבועים.