בסוף השבוע תיערך בתל-אביב "ועידת ישראל לעסקים", שיחד עם הכנס הכלכלי השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה ("כנס קיסריה" – שהשנה התקיים בירושלים), הוא מהמפגשים החשובים של בעלי ההון ובכירי הממשלה. ב"ועדת הנשיאות" של הוועידה חברים, בין היתר: נשיא התעשיינים, עודד טירה; יו"ר דלתא טקסטיל, דב לאוטמן; שר האוצר לשעבר, עו"ד יעקב נאמן; שמואל דנקנר (מבעלי בנק הפועלים); בני גאון; נשיא אונ’ ב"ש, אבישי ברוורמן (לשעבר מראשי הבנק העולמי וכעת חבר מועצת המנהלים של חברת "האחים עופר", בעלי "מפעלי ים המלח") ואחרים.
אשתקד ולפני שלוש שנים בעת ערב הפתיחה של ה"וועידה" נערכה הפגנה מתוקשרת היטב של מרכיבי "פורום ארגונים למאבק באבטלה". גם השנה תיערך הפגנה נוספת ביזמת ה"פורום", אך פתוחה גם לקבוצות, ארגונים ויחידים התומכים במאבק נגד האבטלה. אנו מקווים שהפעם היא תהיה גדולה יותר. הדבר תלוי בראש ובראשונה בהתגייסות הארגונים השונים למערכה והפעילים שלהם.
מה נעשה?
כאמור, "ועידת העסקים" נמשכת שלושה ימים: ערב פתיחה (בו נפגין) ועוד יומיים של דיונים בהם ייערכו סדנאות כגון "האסטרטגיה השיווקית של הוויאגרה", "לתמוך או לחדול: ערך המותג בזמן מיתון" או "מנהיגות כלכלית ועסקית בישראל: משנים את סדר העדיפויות הלאומי". הפעם, לא רק נפגין בערב הפתיחה, ננסה גם לקיים ערב עיון. במוקד ערב העיון: האלטרנטיבות למצב הקיים, להעמקת האבטלה ולמדיניות הממשלה. בין הדוברים: מנהלת מרכז אדוה, ברברה סבירסקי; חבר הנהגת ההסתדרות, אפרים דוידי; איש מטה הנכים, אריה צדקוביץ; חוקר מעמותת סיכוי, עלי חיידר; ד"ר יצחק ספורטה מהקשת הדמוקרטית המזרחית ואחרים.
איפה?
"ועידת ישראל לעסקים" תתקיים כפי שפורסם בעיתונות (וכפי שנעשה אשתקד) במלון "דויד אינטר-קונטיננטל" שברחוב הירקון בתל-אביב. לכן, ההפגנה תתקיים במקום זה, במוצ"ש 7 בדצמבר ולא מול מרכז הירידים שבצפון תל-אביב כפי שפורסם קודם. אנו ניפגש החל מהשעה 7 בערב במגרש החניה שמול המלון וליד מסגד חסן בק שבתחילת רחוב הירקון בתל-אביב.
מדוע?
בימים אלה נערך דיון בכנסת סביב תקציב המדינה לשנת 2003. מהצעת התקציב וחוק ההסדרים שנלווה לתקציב עולה תמונה קשה של העמקת קיצוצים בתקציבי חינוך ורווחה. זאת לצד שורה של פגיעות במסגרת "חוק ההסדרים" (חוק הנלווה להצעת התקציב ועם השנים היה לחלק בלתי-נפרד ממנו) כגון פגיעה בקצבאות הילדים של משפחות מרובות ילדים, הרחבת כביש חוצה ישראל (הפרטת דרכים לטובת חברות רב-לאומיות), הפרטה של קווי רכבת ודחיית מספר רב של חוקים חברתיים במסגרת הקיצוצים המתוכננים. בין היתר לקצץ מאות מיליוני שקלים מתקציב החינוך. פירוש הדבר: פחות חינוך כאשר מספר התלמידים הולך וגדל. עוד הגיש האוצר הצעת חוק להגבלת "החקיקה הפרטית". ה"חקיקה הפרטית" היא למעשה רוב-רובה של החקיקה למען הרווחה במדינת ישראל. האוצר דורש שחוקים אלה יתקבלו "רק אם הממשלה תיתן את הסכמתה או ברוב של חברי כנסת". כך, מרוקנים מתוכן את פעילותם של חברי הכנסת וזו אף פגיעה חמורה של עקרונות הדמוקרטיה והצדק החברתי.
השורה התחתונה של התקציב היא: "תקציב קטן ככל האפשר" (פרט לתחומי החזר חובות לארה"ב והוצאות הביטחון) כאשר המגמה היא "פעילויות המדינה מצומצמות ככל האפשר". אגב, צמצום הכסף המיועד לרווחה לא מהווה מכשול בפני הרצון להעניק יותר "סוכריות" לבעלי ההון. רק בסעיף אחד: השתתפות בתשלום הביטוח הלאומי של המעסיקים, "נקברים" מיליארדי שקלים. מאז הונהג "חוק ההסדרים" הראשון ב-1985 המדינה העבירה לידי המעסיקים כ-140 מיליארד שקל (140.000.000.000 שקלים חדשים) – פיצוי על השתתפות המעסיקים בחלקם ביטוח הלאומי.
ומי אמור לדאוג לצרכים הגדלים של האוכלוסיה? ה"שוק", "כוחות השוק", קרי בעלי ההון. את בעלי הון שיתכנסו בתחילת דצמבר בת"א, לא מעניינים הרווחה או החינוך של ילדי ישראל. אותם מעניינת ה"שורה התחתונה" – הרווחים. כאשר המדינה נסוגה, נכנסת ההפרטה. והפרטה מתבצעת רק כאשר נציגי חמישים המשפחות המנהלות את המשק הישראלי מוצאים לנכון "להיכנס לעסק ולעשות רווחים". במידה ואין רווחים, ההפרטה לא מתבצעת וקיימת הסכנה שהשירות ייפסק. הנוסחה פשוטה: ממשלה ובעלי הון – יד רוחצת יד.
הגעה
הקווים המגיעים ל"מוסף כרמלית" הם: 3, 12, 13, 14, 16 (מדרך הטייסים ושכונת התקווה) , 17, 19, 20, 21, 24 (מאוניברסיטת תל-אביב), 30, 31, 33, 47, 48, 61 (מרמת גן וגבעתיים), 62, 63 (מגבעתיים דרך תחנת רכבת מרכז ומסוף אגד שבסמוך לטרמינל "אל-על") 64, 66 (מפתח תקווה ובני ברק), 82, 90, 121, 147 (מרעננה וכפר סבא), 149, 150, 119, 166, 247, 282. במקום עוברים גם הקווים 10 ו-25 (מבת-ים ויפו). לאלה המגיעים עם רכב, מומלץ לפנות לכיוון הים בצומת קיבוץ גלויות שבנתיבי איילון. עבור המגיעים מהדרום ומירושלים, זהו הצומת הראשון של "איילון" בתוך ת"א. עבור אלה הבאים מחיפה והצפון, הצומת הוא האחרון ב"איילון". כאשר פונים לכיוון הים, ממשיכים ישר עד לשדרות ירושלים ביפו ("מתחם תיאטרון נוגה") ושם פונים ימינה לכיוון תל-אביב. ברמזור הרביעי ניתן להבחין בצד שמאל ב"דולפינריום" ובצד ימין במלון "דייויד אינטרקונטיננטל".
פרטים נוספים ניתן לקבל בטלפונים 050-5201416 או 050-6441498.
אין גבול לחוצפה ועזות המצח של קבוצות הבכיינים והנצלנים אשר חיים ומעוניינים להמשיך לחיות על חשבון משלמי המיסים. טיעוניהם מופרכים , פאטתים ואינם מחוברים למציאות כלשהיא. לידיעתכם מדינת ישראל משלמת סכום מטורף של יותר ממאה מיליארד שקלים בשנה עבור תשלומי רווחה. ( חלק גדול ממקבלי תשלומים אלו הוא כידוע פרטיז אשר אינו מעוניין להתאמץ ולפרנס את עצמו ומעדיף לחיות על חשבון אחרים.) גם לאחר שמדינת ישראל מבזבזת כחצי מתקציביה על תשלומי הרווחה לשיטתם של אנשי הרווחה הבכיינים מדיניותה הכלכלית של ישראל אינה "חברתית" דיה. מדוע כל כך קשה להבין את המציאות . הרי ברור כי אם הכנסות המדינה ממסים יורדים אזי גם סכום הנדבות שהיא מעניקה לאוכלי החינם אמור לרדת.
חלק הארי של תקציבי ה"רווחה" מופנים לחרדים שרק
20 אחוז מהכשירים לעבודה אצלם – מועסק. כמעט כל
הקןאליציות שהשאירו את ממשלות ישראל בשלטון – התקיימו בקולות החרדים, התומכים בכל תועבה "ביטחונית" או אחרת, בתמורה למילארדים הנשפכים
אליהם כאתנן לתמיכה בכיבוש ושיעבוד הפלסטינים,כשהם
צופים בנעשה מישיבותיהם של "תורתם-אומנותם", בסיסי
המשתמטים מצה"ל.
חלק גדול מהמובטלים אינם מועסקים בגין מאות אלפי
הפועלים הזרים, המובאים לציון ככוח עבודה זול וצייתני.
ממשלות הליכוד והעבודה-מרצ הן האחראיות למתרחש
ולהתדרדרות המתגלגלת.חלק הארי של הפועלים הזרים
אינו משלם מיסים ומעביר את מרבית שכרו הדל לחו"ל –
הכנסות המדינה מתדלדלות. ההוצאות גדלות. הכיבוש
וההתנחלויוח גוזלים את שארית הפליטה וחוזר חלילה.