עונת הבחירות החלה. החל נשף המסכות. שרון הודיע כי הוא מקבל את מתווה בוש. זוהי עבודה בעיניים. מתווה בוש הוא מתווה אוסלו: שורה של הסכמי ביניים המותירים את דמות הסדר הקבע פתוח. הייתכן ששרון מקבל את מתווה אוסלו? ממש בלתי אפשרי. "לא יהיה משא ומתן תחת אש" מכריזים שרון, יעלון ומופז. כלומר, לא יהיה משא ומתן. אי אפשר להפסיק את הטרור כל עוד נמשך הכיבוש. עד שלא יושג הסדר יימשך הטרור. ייתכן שהטרור יימשך גם זמן מה לאחר חתימתו כיוון שיהיו קבוצות שירצו לקעקע את ההסדר.
הדרך של שרון, יעלון ומופז לריסוק הטרור נכשלה. צה"ל ושירותי הביטחון הצליחו לרסק את הטרור לחוליות קטנות ועצמאיות ללא מרות מרכזית, גם לא מרות ממתוני הפת"ח המנסים להפסיק חד-צדדית את הטרור. דגי הטרור שוחים בתוך ים של תמיכה ושנאה שמייצרים הכיבוש המחודש והדיכוי של צה"ל. ישראל מנסה לייבש את הים בכפית ולצוד פה ושם טרוריסט. אין לממשל הנוכחי תשובה – כי אין תשובה כוחנית לטרור.
שרון, יעלון, מופז ובוש מציעים לפלסטינים את הקולוניאליזם במרעו. הם רוצים לחנך את הפלסטינים, להביא להם את בשורת הדמוקרטיה, לכונן מנהל תקין ומערכת משפט. מדוע? כדי שיתרגלו לקיומן של התנחלויות בשישים אחוזים של שטחיהם. "לצרוב להם את התודעה" כפי שיעלון אמר.
והרי שתי החדשות:
- הדיון על הרפורמות בקרב הפלסטינים נערך מרצון ולא בכפייה ישראלית או אמריקנית. ובעצם, הוא נערך למרות הכפייה מבחוץ.
- הרפורמיסט הרדיקלי ביותר והמתון ביותר שבין הפלסטינים לא מוכן לקבל את מה ששרון, יעלון ומופז מציעים. הפלסטיני המתון ביותר והדמוקרט ביותר לא מוכן לפחות מאשר נסיגה ישראלית לקווי 1967, להסרת הריבונות הישראלית מהר הבית ו/או מהכותל המערבי, ולוויתור ישראלי בסוגיית פליטי 1948.
לעומת זאת, המדיניות הישראלית בנויה על שלושה לאווים. שלושה לאווים שהחליפו את שלושת הלאווים הערביים של סוף 1967: לא שלום עם ישראל, לא משא ומתן עימה ולא הכרה בה. ועידת הפיסגה הערבית קיבלה ב-1976 את שלושת הלאווים שצוינו. כעבור יותר מרבע מאה, ועידת פסגה ערבית אחרת קיבלה (במארס השנה) תוכנית שונה הגורסת: כן לשלום, כן להכרה וכן למו"מ עם ישראל. התשובה הישראלית הרשמית היא: לא לנסיגה לקווי 1967, לא לויתור על ריבונות ישראל על הר הבית ו/או הכותל, לא לשום ויתור בנושא פליטי 1948 – ולו ויתור סמלי וקטן. לצערי, רבים במחנה השמאל תומכים בחבילת הלאווים הללו. הדבקות בהם היא כאמירת לא להסדר קבע. אך, בל נטעה, בתחום המדיני מערכת הבחירות הנוכחית היא בדיוק סביב סוגייה זו.
ומה מציע בוש? ואם שרון היה מקבל את הצעת בוש,האם מה שהיו מצייעם לא היה בנטיסנטן?
אני לא מאמין – רק להסוג לגבולות 48 , רק להחזיר את מחצית ירושלים , רק להחזיר את הפליטים והכל יהיה בסדר . ומה היה לפני 48 . לא היה טרור ?
תמימים שכמוכם הערבים לא ינומו ולא ישנו עד להשמדתנו הסופית . בכך אין הבדל בין ערבי קומוניסט , מוסלמי , לאמני וכד’.
ממאמרך משתמע כי הטרור מוצדק וכי אין להלחם בו . מה עם עשרות המתאבדים שנלכדים .
אולי תיצא את הצעותיך להודו , אינדונזיה , ארצות הברית , הולנד , קניה ועוד .
האם גם שם יש כיבוש ? או שהשיטה של טרור חוצה גבולות ? כל מאמרך מייצג את הצד הערבי , אילו לפחות היית מהאום .
זה לא עיניין של גבולות,לא 67 ואף לא 48!
אלא מילחמה עולמית של המוסלמים בכופרים היהודים ובמערב ביכלל!
דרך אגב-מדוע ערפאת הטרוריסט לא הסבים ל97%+3% של מדינה פלסטינית???
אולי כי בתמורה הוא היה חייב להפסיק את הטרור שהוא כה אוהב…
למה חצי מהעם יצא לרחובות ולא היה מוכן לתת חצי ממה שהתכוון להציע רבין ויצר אווירה קצת שהביאה לרצח ראש הממשלה?
למה בזמן המשא ומתן של ברק עם עראפת הימין לא נתן לו שקט וביטחון מבית לעשות שלום (כמו שנותנים לשרון שמאלנים שהתפכחו את השקט לעשות מלחמה)?
למה בזמן שברק הציע הצעות הוא יישב את פלסטין הרבה יותר ממה שנתניהו חשב שמותר לו?
למה ברק עצר את עניין הפעימה השלישית?
למה אני כובש בשמך ובשם ימניים שלא התפכחו?
למה אני צריך להגן על דורשי ישראל השלמה?
זה שרבים כמוך עברו ימינה והם גאים בזה לא הופך את החלטתך לנכונה. נהפוך הוא – המצב בזכותכם רק החמיר. רק החמיר.
אל שמאלני -דע לך שהכל נקבע במדינה על פי רוב התושבים . בעוד חודש וחצי תהיינה בחירות ואז תראה שהרבה יותר מחצי עם חושבים אחרת .
נו, לא מצפים מאדם כמוך להבין מהי דמוקרטיה. ואל תענה לי
זה פשוט מדהים לראות עד כמה אנשים שאמורים להיות מוממחים לנושא מגלים חוסר הבנה בסיסי לכל מה שקשור לסיכסוך הישראלי ערבי.
זכות השיבה היא לב הסיכסוך. כל עוד הנושא הזה על סדר היום, שום מחווה או וויתור, ממשיים או סימליים, של ישראל לא ישנו כהוא זה.
המושג זכות השיבה הוא פיקציה שהומצאה ע"י הערבים כאמצעי להבטיח את הנצחת הסיכסוך לדורי דורות. מלבד השם שמצלצל יפה, לא מסתתר מאחורי המושג הזה שום דבר ממשי. אין שום קשר, ולו המיזערי ביותר, בין מה שקרוי זכות השיבה, לבין זכויות כל שהן, אמיתיות או מדומות, שכביכול נישללו מהערבים.
בכל מחלוקת אמיתית ניתן להגיע לפשרה. אפשר היה להתפשר על השטחים ואפשר היה להיתפשר על ההיתנחלויות, ואפילו ניתן היה למצוא פשרה לגבי הריבונות בירושלים אם אלן היו באמת הסיבות שגרמו לסיכסוך.
על זכות השיבה אין מה לדבר. זה לא עיניין של הסכמת ישראל לקבל בתחומיה מספר כזה או אחר של פליטים ערביים (למיטב ידיעתי יש עד היום כמה מאות אלפי פליטים ערביים שכבר שמצאו את דרכם לתוככי מדינת ישראל), כל עוד הערבים אינם מוכנים לרדת מהעץ הזה, פשוט אין על מה לדבר. כל מי שאינו מכיר בכך אינו יודע מה הוא סח.
. מצב זה מזכיר לי 3 אנשים שמנסים לשבת על ספסל שמתאים רק לשניים אחד יצטרך למצוא ספסל אחר.