אחרי 13 שנה של פעילות במפ"ם-מרצ החלטתי לפרוש מפעילות בתנועה. למען האמת, אני דש במחשבה זאת זמן רב. היום החלטתי לקום ולעשות מעשה. החלטתי מגובשת משני חלקים עיקריים היוצרים את השלם. השאלה הראשונה היא האם מרצ היא מפלגה דמוקרטית? מרצ שהיתה מורכבת משלוש מפלגות הפכה למפלגה הנשלטת ע"י איש אחד – יוסי שריד. על אף שמרצ נחשבת בעיני רבים כמפלגה דמוקרטית ופלורליסטית, במשך 10 שנות שלטונו של שריד לא קמה לו שום אופוזיציה.
בתקופת שלטונו של שריד מרצ לא הוסיפה דבר לשיח הפוליטי הישראלי. היו"ר שריד הוא מפא"יניק העסוק בשמירה על שלטונו במרצ. כל ניסיון לשנות את המצב דוכא מיד ע"י המנגנון של שריד.
שאלה נוספת היא, האם מרצ ממלאת את תפקידה כחלוץ לפני המחנה? מרצ הופכת למפלגה לא-רלוונטית. בשנים האחרונות הפכה מרצ לגרורה אידיאולוגית של מפלגת העבודה. התהליך החל עוד בתקופת יצחק רבין ונמשך עד עצם היום הזה.
הסדק הראשון הופיע במועצת מרצ ב-1996, שדחתה ניסוח חדש לשאלת ירושלים כבירת ישראל. זאת בעוד יוסי ביילין וחבריו במפלגת העבודה החלו לנסח רעיונות חדשים לגבי שאלת ירושלים. אז החליטה מרצ לדבוק בהחלטה מיושנת הגורסת ש"ירושלים תישאר בירת ישראל…".
בשאלת היציאה מלבנון שריד שוב נגרר אחר עמדות שלא חידשו דבר. שריד התנגד נמרצות ליציאה החד-צדדית מלבנון. פתאום הופיע אהוד ברק "השמאלני" ועקף משמאל את מרצ ואת שריד.
אסור לשכוח כמובן שאף ח"כ של מרצ (למעט אולי נעמי חזן) לא בירך על תופעת הסירוב לקחת חלק במכונת הכיבוש. במקום לאמץ את תנועת המחאה, שהעתיד עוד יוכיח עד כמה היתה מוצדקת מבחינה היסטורית, החליטו חברי הכנסת של מרצ להיות "פטריוטים" וליישר קו עם הקונסנזוס הישראלי החם והמסריח.
מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל היו אירועי אוקטובר בתחומי מדינת ישראל, והאינתיפאדה הפלסטינית שמעבר לקו הירוק. באירועי אוקטובר בחרה הנהגת מרצ לבוא בטענות דווקא כלפי ערביי ישראל, שהתנהגו כביכול באלימות. שריד וחבריו שכחו באותם ימים דבר אחד פשוט. ההפגנות הסוערות של תושבי ועדי ערה והגליל היא תוצאה של קיפוח גזעני, שנעשה בידי כל ממשלות ישראל במשך 54 שנות המדינה היהודית.
התגובות המתנשאות של מרצ גרמו לי להבין שהייתי שותף למשחק הצביעות של "מחנה השלום" הציוני. חרף הצהרות רמות בדבר דבקות מרצ בערכים דמוקרטיים או סוציאליסטיים, מנהיגיה סבורים שקודם כל אנחנו יהודים – ורק לאחר מכן דמוקרטים או סוציאליסטים. רק אז הבנתי שמדינה יהודית לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית הנותנת שירותים שווים לכל אזרחיה – ללא הבדל דת, מין וגזע.
כמו רבים מחברי במרצ גם אני רוצה שתהיה זו קודם כל מדינה לכל אזרחיה, ואחר כך תהיה גם מדינה עם מסורת יהודית – יחד עם עוד מסורות שיש בארץ הטובה שלנו.
מלחמת השחרור הפלסטינית הפכה כצפוי את הציבור היהודי בארץ ליותר ימני. אמנם מרצ לא הצטרפה לממשלת האחדות הלאומית – אך מרצ היתה אופוזיציה שקטה מאוד לפעילות הנפשעת של הממשלה.
מרצ – ישראל הדמוקרטית – פיספסה הזדמנות להיות מובילה בשיח הפוליטי בישראל דווקא בזמן שהחברה הישראלית הפכה לכל כך מאובנת מבחינה מדינית, כלכלית וחברתית. מרצ שכחה שהכיבוש הוא אם כל חטאת. זה הכיבוש המביא את הטרור לשני העמים ולא להיפך.
במקום זאת הנהגת מרצ לא חסכה מאמצים כדי "להוכיח" עד כמה אשם ערפאת במצב. יתר על כן. חלק גדול מהנהגת מרצ דוגל במדיניות הממשלה ביחסה להנהגה הלאומית הפלסטינית. גם היא מצדדת במאמצים הקולוניאליסטים לקבוע לפלסטינים (במקום שהפלסטינים יקבעו לעצמם) מנהיגות חדשה במקום ערפאת "הלא נחמד".
צחוק הגורל הוא שבמפלגת העבודה נבחר מנהיג שאומר בקול צלול שערפאת הוא הפרטנר היחיד לשלום – אם נרצה ואם לא נרצה. האבסורד הגדול ביותר הוא, שמפלגת שינוי גוזלת יותר ויותר קולות ממרצ.
בניסיון לתקן את הטעויות מנסה עכשיו שריד – בעל ההשקפות הקפיטל-סוציאליסטיות – לצבוע את מרצ בצבעים של מפלגה חברתית. ואיך הוא עושה זאת? פשוט מאוד. הוא מקשט את רשימתו בעסקני רכש ממפלגות אחרות. זה יכול להיות אלי מויאל, עסקן ליכודניק שיוכל להצביע עם הליכוד בשאלות מדיניות; רומן ברונפמן, שעל פי כל הסקרים מפלגתו לא עוברת את אחוז החסימה; או היונים של מפלגת "האבודה", שבמשך תקופת ממשלת השיתוק הלאומני נדבקו לכסאות ורק לאחר שהפכו להומלסים פוליטיים, זחלו ברגע האחרון למרצ. יחד הם יקימו מפלגה סוציאל-דמוקרטית של רמת אביב.
אלו כאמור הסיבות העיקריות לסיום פעילותי בתנועה. רבים מחברי במרצ מחזיקים בדעות הדומות לשלי, אך להבדיל ממני מעדיפים להישאר ולאכול את עצמם מבפנים… הטיעונים שאפשר להישאר ולשנות מבפנים הוכחו בעליל כלא נכונים. הניסיון לשנות בתוך מוסדות המפלגה הוא בזבוז זמן יקר.
ולגבי האלטרנטיבה? לאחר מחשבה רבה החלטתי חד"ש. זו התנועה בה אני רוצה לראות את הישראליות שלי. תנועה פוליטית אינה דבר מושלם. יחד עם זאת, חד"ש היא התנועה הכי רלוונטית כיום בישראל. דווקא כיום שהשסע היהודי-ערבי כל כך עמוק, חד"ש מציעה אלטרנטיבה טובה בשאלות אופיה של מדינה ישראל.
רק שיתוף פעולה אמיתי בין תושביה היהודים והערבים של מדינת ישראל תבטיח את המשך קיומה של המדינה. רק חד"ש מרימה את שני הדגלים: החברתי והמדיני. והכי חשוב, המסר הוא מסר אחיד לכל הקהלים – ללא הבדל לאומיותם.
ההחלטה לפרוש ממרצ לא היתה קלה. אבל ערב בחירות זו ההזדמנות הטובה ביותר לעשות חשבון נפש ולהגיע להחלטות הנכונות. אני קורא לכם חבריי ומצביעי מרצ לקום ולעשות מעשה אמיץ: החזירו את ייעודו של השמאל כעמוד האש לפני המחנה – הצביעו חד"ש.
מאמרך כתוב בכנות ולעניין.
אשקול את דברייך.
תודה.
אנא ציין בבקשה את הדברים שעשתה חד"ש שהביאו את היהודים והערבים לחיות יחד בשמחה ובששון. לא במה הם תמכו. כי מאד קל להיות בחוץ ולהשקיף ולתמוך בצדק המוחלט. מה חד"ש עשתה ששינה את המרקם החברתי יהודי ערבי ואת המרקם החברתי ערבי ערבי? איפה היא הובילה את המחנה? במה היא היתה החלוצה שלאורה הולכים. ארגונים כמו רופאים לזכויות אדם אני מבין. תעאיוש אני מבין. בצלם גם. אני אפילו מבין את רבנים לזכויות אדם ולפעמים אבל ממש לפעמים את שלום עכשיו. אבל מה חד"ש עשתה שאיחד את הארגונים הללו? מה היש שינתה במרקם החברתי מהפכני שהיא כל כך מדברת עליו. אפשר לבקר את מרצ על שלא עשתה הרבה. אבל גם חד"ש דיברה. וכל אחד נמדד בין היתר על הצהרת הכוונות שלו. חד"ש לא הצהירה שהיא תוביל את המדינה ולכן לא נכשלה שם. אבל הצהרת הכוונות שלה להוביל שינוי חברתי אמיתי כבר שנים בקרב שכבות שאין לה מושג איך מגיעים אליהן כשהח"כים שלה תומכים בערפאת – כל מה שהוא לא חברתי וסוציאלי – נו אז באמת. תן לנו קצת קרדיט. נכון שיכול להיות שהיא הכי ראויה. אבל אחרי ההדחה של הדבר החברתי האמיתי היחיד שהיה לה ולאורו היה שווה ללכת – הקול שלי – כלומר ח"כ תמר גוז’נסקי – אז למה שאני אלך עם מי שלא רוצה אותי. חד"ש הוכיחה שהיא לא רוצה אותי. פשוט כך. אז שתבקש ממישהו אחר להתחרות על הלאומנות הערבית יחד איתה. את הקול שלי בבחירות האלה היא לא תקבל. ושיסלחו לי כל שותפיי האחרים לדרך. חבל שלא נמצאה המפלגה הראויה. אבל בכיס אף אחד לא שם אותי.
אתה יודע מה, אפילו את העתיד היא לא נותנת לי בצעד שעשתה. להדיח את הקהל הערבי ולנסות לחבור לאחדות ערבית שמנגד. מה שהיה אמור להיות עמוד האש בקצה המחנה של הדחויים מכל המחנות שרואים את האמת ואת האופציה של לחיות יחד – הפך להיות זריקה מהבית. היום לסוציאליסטים ולקומוניסטים ולפעילי חברה אותנטיים אין בית. והמצער הוא שהם בקושי יכולים להרים מנדט אחד. היה שלום מחנה אהוב ועזוב. ניפגש בבחירות הבאות – מי שישרוד את האחדות ההורגת והלאומנות המחריבה.
תודה לך חד"ש על מה שהיית תודה לך מרצ על מה שלא היית.
מאוד מעניין מה שכתבת. וזה בא לי בזמנים של התלבטות קשה לגבי למי להצביע. אני לא בטוחה שאלך בכלל להצביע. אבל חד"ש כפי שאתה מסמן אותה היא בהחלט אופציה (חבל שגוז’נסקי כבר לא תהיה שם).
תודה ליאור קיי.
ליאור. צור איתי קשר באימייל tomer@tapuz.co.il
לחיזוק אכזבתו של חבר מרצ ומצביעיה בעבר:
ב"הארץ" 13 בדצמבר 2002 מצוטט מי שהיה שגריר ממשלת
שרון בצרפת, הפרופסור אלי בר נביא, שהצטרף למרצ
בשבוע שעבר:"לז’וז’ה בובה (נשיא התאחדות האיכרים
בצרפת הלוחם נגד "גלובליזציה", שביקר בישראל, השתתף
בהפגנות פרו-פלסטיניות ) לא הייתינותן להיכנס לישראל".גם שגרירה לשעבר של ישראל באו"מ, יוחנן ביין, הצטרף למרצ. כל מי שיטרח לקרוא את נאומיו הנלהבים להגנת הכיבוש, ההתנחלויות ופשעי המלחמה של
שולחיו – יגיע לאותה מסקנה של אלן קיי: אם הם במרצ –
זו לא מפלגתי.
הנני מברך על החלטתך האמיצה.מרץ ובתוכה מפ"מ מקימים
עכשיו מפלגה סוציאל דמוקרטית.(שלמעשה מחליפה את מפלגת העבודה ומפ"י ההיסטורית הגולשת ימינה.)
אם במרץ,כמו במפלגות סוציאל דמוקרטיות אחרות יש "כוונות טובות" והמון יפי נפש ואנשים טובים וישרים,החשדנות מהמרקזיסם והקומוניזם (שמקורה בבורות
ובדעות קדומות)חזקה מההסתייגות מהקפיטליזם.זו לא פעם
ראשונה שהסוציאל דמוקרטיה תתחבר לימין כנגד מהפכות
אפשריות.הבסיס המעמדי שלה מעונין בשנויים במצב הקיים
אבל לא על חשבון שנוי רדיקאלי ומין היסוד.בדרך זו
היא משרתת את המשחק של הימין וממשיכה את ההצגה של כאילו דמוקרטיה וחופש.איכן מייסדי הקיבוצים?איכן
מניפי הדגלים האדומים?איכן החולמים על חזרה לעבודה,
ליצירה המשותפת ולממוש החלום כאן ועכשיו?
כללית אני (חבר מרצ) מסכים עם טיעוניו של ליאור. על הנייר גם אני סבור שחד"ש היא אלטרנטיבה. אלא מה, הדגש הוא על הנייר. הלכה למעשה חד"ש מהווה שופר של הלאומיות הערבית (שלא לומר לאומנות). בעיני כל לאומיות מגונה בין אם מקורה בימין ובין אם מקורה בחד"ש.
מסכימה עם תגובתו של פנחס זמיר.
א. נהניתי ביותר לקרוא את דבריו של זמיר. כל מילה בסלע.
ב. הערה קטנה לגבי התנגדותו של שריד לנסיגה מלבנון (*).
שריד הצהיר כי: "לא ישכב לפני הטנקים העוזבים את לבנון, אך מאידך, בהכירו את הנפשות הפועלות, ואת ההתנהגות הישראלית, הוא בטוח שאם צה"ל יסוג מלבנון, הוא יחזור לשם כעבור זמן, בכוחות גדולים יותר ובמחיר רב יותר של הרוגים".
גם אם התנגדתי נמרצות לאי תמיכתו בנסיגה, הרי שזו לא נעשתה משום שמחת ותאוות הכבוש, אלא מתוך ראייה מדינית שונה משלנו, ולגיטימית ביותר.
ג. גם אני כמוכם כואבת ומצרה על כנסת ישראל ללא תמר גוז’נסקי. חסרונה יזעק לשמיים.
(*)מפי מי שהייתה מראשי המאבק, ולאחר פגישה רישמית עם שריד.
שוב, דבריו של פנחס זמיר, כל מלה נכונה.
עד לפני חודש הייתי בטוח שאצביע חד"ש. מרצ גם אותי אכזבה כבר מזמן, ותקופה מסויימת חשתי שיש צורך במפלגה יהודית-ערבית מזן חדש, כזו שתהיה באמצע בין מרצ לחד"ש, שהתכנים שלה יקלעו גם לאלה שרצו בביקורת ובפעולות נמרצות יותר נגד הממשלה ונגד הכיבוש, ושלא תומכים דווקא בקומוניזם. חד"ש לא מלאה את הצורך הזה, לטעמי. כידוע, לא קמה מפלגה כזו, והחלטתי בכל זאת ללכת עם חד"ש. אך פרישתה הכפויה של תמר גוז’נסקי והברית המטופשת עם טיבי, הובילו אותי לשקול אנדנידינו בין שלוש המפלגות בשמאל. בשבוע האחרון זה נהפך לאנדנדינו בין השתיים- מרצ או חד"ש. למרצ קשה לי מאוד להצביע, ולא צריך לפרט מדוע. לחד"ש, בגלל שירקה בפרצופם של בוחרים רבים שלה.
מה אצביע, עדיין איני יודע.
ל – א.פ לשאלתך היכן ( ולא איכן )מניפי הדגלים האדומים , אנשי הקיבוצים .
שם כבר לא עובדים , חולמים על נדלן ובקושי שורדים .
ליאור חבל שאתה מרים ידים ולא מנסה לשנות את מרצ
מבפנים ,חד"ש לאחר שטיבי נכנס וגם לפני זה לא היתה מפלגה חברתית, אלא מפלגה ערבית שיש בה גם אנשי מקי.
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית וגם בית לאומי של העם היהודי ואני חושב שלשמאל אסור לשכוח את זה,וצריך
לבנות חברה שתהיה גם מדינת כל אזרחיה.
למה …אני לא מבינה מה קורה במדינה הזאת למה יהודים צריכים להיות נגד להודים . מה אכפת לכם מהערבים יש להם מספיק מדינות וארגונים שידאגו להם.אתם אוהיבים ערבים יותר מיהודים. תתבישו לכם .בושה וחרפה שיהודים נגד יהודים…אן לי בעיה אם הומואים וגם אן לי בעיה אם הלזביות .יש לי ולהרבה אנשים במידינה. שאתם נגד העם שלכם.
ליאור,
אני חושבת שאם יש כאן מין ‘הוצאה להורג’ של מרצ,צריך לדון גם באלטרנטיבה השנייה שאתה מציע-המעשה של חד"ש שדחק את דב בבחירות הקודמות עומד באותו קו של שפל,עם מעשייה של מרצ בקדנציה האחרונה.וגם כעת,האיחוד המסתמן עם טיבי/בשארה.מפלגה גברית בלי קול נשי,בלי סעיף שמדבר על הקהילה ההומו-לסבית (והרי זה נושא כל-כך חשוב ובוער).אני חושבת שאת ההתלבטות הזו בין חד"ש למרצ רבים מרגישים-אני בעצמי ראיתי בחד"ש אופציה,אבל הרשימה שלהם פשוט מעוררת גועל-אי אפשר להתעלם מהעובדה הזו שאין קול נשי ברשימה,שזו רשימה גברית מבחנתי מאוד פרמטיבית.
אני לא טוענת שמרצ היא הבחירה הנכונה והטובה,אני טוענת שהיא ברירת מחדל ומתוקף היותה מפלגה שמתחייבת להלחם גם למען נושאים אחרים מלבד הכיבוש היא תקבל ככל הנראה,את הקול שלי.אך,בהחלט יכול להיות שאם תוקם שוב מפלגה כמו ‘קול המצפון’ של הבחירות האחרונות אני אצביע לה.
ובלי כל קשר,אני חושבת שבדק בית קשה מאוד לעשות,לקום ולעזוב מפלגה אחרי שספגנו ממנה ערכים ואידיולוגיה במשך הרבה שנים זה לא עיניין של מה בכך-הערכתי על כך.
אלוהים,אני קוראת כאן את התגובות ולא מאמינה
שאלו האנשים איתם אני מצביע או הצבעתי יחד לחד"ש
אני נגעלת ממש
כל מה שמעניין אותכם שיהיה יהודי ברשימה (מה שממש אבל ממש לא שיוויוני ,במצב בו הערבים הם המיעוט המדוקא במדינה )
אתם שחצנים ,שיטחיים ,גזענים
אחמד טיבי היה חבר כנסת לא רע בכלל אתם לא מוכנים להודות בזה,כל מה שמעניין אתכם שיהיה יהודי ,לא משנה שהוא גבר אשקנזי
חלק מהאליטה השלטת ,הוא הוא בעינכם מייצג את המאבק המהפכני ,תתבישו לכם
ותזכרו שום גבר אשקנזי ,הטוב ביותר ,אינו מייצג את 90 אחוז או יותר של מצביעי חד"ש הערבים
לא מיהודים הכוח האלקטורלי אלא מערבים ,ראוי היה אם הייתם יודעים לפנות מקום לחלק המדוקא בחברה לבטא את עצמו על חשבון המנדטים המאטים כל כך
תתביידו לכם גזענים קטנים ואליטיסטים ,ש"לא מאמינים בלאום "
לכם קל להגיד אתם לא הלאום הנרדף
אתם יושבים במקדש הפריוילגיות ברמת גן ומתפלספים על שיווין ואנטי לאומיות אם אתם אלו שמצביעים איתי זה גורם לי ברצינות לחשוב על האם להצביע לחד"A
מאיה , את צודקת , וכמו כן ,, ללא קשר למה שכתבת , נשמה את חייבת להקפיד על דידוק
*אני לא מתכוון לסידור המשפטים אלא לכתיב..
נגד "להודים" ..אתם "אוהיבים".."אן"לי בעיה "אם" הומואים,וגם "אן" לי בעיה "אם" "הלזביות"..ולהרבה אנשים "במידינה"
היי.. מקווה שכבר מצאת עבודה.
ומיסרי ד"ש לקב"ן של הנ"מ (מי שמראיין אותך מעניין אותו איזה חייל היית , ולא המיקום של הבסיס) **שנת 2001 קבלתי בעזרתו פטור מאבטחה.
כל הודעה שמהותה תיקון שגיאות כתיב או דקדוק תכיל לפחות שגיאת כתיב או דקדוק אחת.
"דידוק"
"ומיסרי"
*ידוע גם כחוק בל.