עוד את מיישרת גבות מול ראי
אנשים נשים וטף נורים בחצר
עוד את מחטבת ישבן
מול ראי מלא תחת
נשפטים חיילים לשישים ימי מחבוש
בגין הפקרת ביטחון ישבנך
ואת לא בעד ולא נגד
לך לא אכפת
ענייך נשואות מערבה
שם את אורחת רצויה
שם מוחאים לך כפיים
פורסים לך שטיחים
שם את פצצה מאה טון
אף אחד לא יודע של מה
אף אחד לא שואל
תגובות

לא קצת שוביניסטי?
אחלה שיר
תכתוב/י קצת יותר.
קצת אומנות מחאה עןד לא הזיקה לאף-אחד
יהיר למדי.
כאילו סולם ערכים אחד הוא הנכון לעומת אחר.
השיר עצמו פשטני מדי ונוטף זעם ילדותי.
ממש ממש שיר יפיפה!!!
הייתי קונה את ספר שיריך, אם היית מספרת לנו עליו, אולי יש כזה, אולי אין.
יש?