הפרשן המדיני של ערוץ 1, אמנון אברמוביץ’, בעיני חכמולוג ירוד ושטוח, התגייס לאחרונה לעזרת מפלגת העבודה, באותו להט שבו הגן על אהוד ברק ועל מלאכת הריסת השלום של ראש הממשלה לשעבר. ביום שישי שעבר מנה ב"יומן" אחד לאחד את שמות הנצים שמפארים את רשימת העבודה לכנסת, וניסה לתאר אותם כיונים צחורות. למרבה הצער, הם לא מעוניינים בתווית הזאת, גם לא כדי לרמות את מצביעי מרצ התמימים מעצם טבעם (לא תאמינו, אבל התכוונתי למחמאה). פואד בן-אליעזר וחבורתו מבקשים לעקר את מצע המפלגה מהאיזכורים היוניים, וכיוון שהם שולטים לחלוטין ברשימה לכנסת, הם יתעלמו מהמצע בכל מקרה. פניה של העבודה מועדים לעוד קדנציה בממשלת שרון, והמאבק עתה הוא רק על כוחה היחסי בקואליציה עם הליכוד.
עמרם מצנע אינו רלבנטי. הוא עצמו סייע לנפות את שרידי היונים מרשימתו לכנסת, וכל הרעשים היוניים שהוא משמיע מסתירים את העובדה שהסיעה הנצית לכנסת הבאה היא מעשה ידיו. יוסי ביילין ויעל דיין, לא גיבורי חלומותיי, אבל עדיפים בהרבה על כל המועמדים האחרים, הוגלו למעשה למרצ.
יוסי שריד הצליח לרכז ברשימתו את כל היונים מהזן הציוני, וכך התבהרה התמונה, שציירתי בשנים האחרונות. מפלגת העבודה מייצגת את האגף המתון של המרכז הלאומני, ומרצ את מחנה השלום הציוני. מי שמצביע למצנע עוזר לשרון, כיוון שלא מדובר בהצבעה אישית. יחד עם מצנע תכניסו לכנסת גם את בן-אליעזר, אפרים סנה, דליה איציק, מתן וילנאי, שלום שמחון, יצחק הרצוג, אלי בן מנחם – ובמקרה הרע אפילו את ויצמן שירי. שכחתי את שמעון פרס? לא שכחתי, הדחקתי.
הניתוח הזה אינו משנה את העובדה שבן-אליעזר צדק בוויכוח שלו עם מצנע בעניין התקציב. נכון שפואד עצמו נתן יד להעברת התקציב ביולי 2002, ושוב בספטמבר, מתוך אינרציה של משת"פיות עם הליכוד. אנחנו גם מודעים לכך, שהוא עולה עכשיו על הבריקדות החברתיות אך ורק מטעמי תעמולת בחירות.
אבל לגופו של עניין, הוא צודק משני טעמים:
- מפלגת העבודה לא צריכה לתת יד לתקציב שפוגע בשכירים והורס את המרקם החברתי של ישראל (לכן פואד עצמו חטא כאשר ניסה בעבר לסייע לשרון בהעברת התקציב מסיבות לאומניות-קואליציוניות).
- אחרי שבן-אליעזר פרק את הקואליציה באמתלה שהוא מתנגד לתקציב, הימנעות המפלגה בשלב הזה היא מעשה לא קולגיאלי ומכוער.
העמדה של מצנע היא חמורה, ומהווה עדות מרשיעה נגדו מנקודת ראות שמאלית. מצנע זקוק עתה לתמיכתו של בן-אליעזר, ואף שיתף איתו פעולה בניווט הבחירות הפנימיות לכיוון נצי. בכך הוכיח את אין-האונות שלו כמנהיג ואת חובבנותו כאדם פוליטי.
ממה נפשכם: אם מצנע רוצה לקדם את הסכמי השלום, הוא זקוק לרשימה יונית. אז מדוע סייע לבן-אליעזר לאייש את צמרת הרשימה באנשי ליכוד ב’ כמעט מוצהרים? ואם, לעומת זאת, הוא רק מוליך אותנו שולל ופניו לעמדת מיקוח טובה יותר בממשלתו של אריאל שרון, אז בוודאי שאינו ראוי לאמוננו.
אבל התמרונים האלה ממש מתגמדים נוכח חומרת עצם ההתעקשות של מצנע לקדם את העברת התקציב בכנסת (זאת משמעות ההימנעות). המנהיג החדש של מפלגת העבודה עושה בגלוי את דברם של "ראשי המשק" – כלומר, המאיונים העליונים התומכים בו בכל לבם. זה לא מקרה שתומכו העיקרי בפרשת התקציב היה בייגה שוחט, שניווט את משרד האוצר הניאו-ליברלי למדיניות תאצ’ריסטית עזת מצח, שהביא לרעב, להתרוששות, לפינוי דיירים מבתיהם ולכל התופעות הקשות המבעתות עתה את החברה הישראלית.
בעניין הסוציו-אקונומי נחלקת סיעת העבודה העתידית בכנסת לשני חלקים: ימין כלכלי תאצ’ריסטי המשמיע רעשים יוניים לפני שהוא מתגייס לקואליציה עם הליכוד; ולאומנים שמשמיעים רעשים פופוליסטיים לפני הבחירות, אבל זונחים אותם יום אחרי ההצבעה – גם הם כדי להתגייס לקואליציה עם הליכוד.
מצנע שייך לקטגוריה הראשונה; בן-אליעזר לקטגוריה השנייה. ואיך אני מסביר את התגייסותם של יונים עקביות לא רק למען מצנע, אלא למען מפלגתו? אין לכך הסבר רציונלי, אלא פסיכולוגי. כולם זקוקים לתקווה, וכך נפלו רבים וטובים גם ברשתו של עוכר השלום אהוד ברק. לכל קורבנות מקסם-השווא הקרוי מצנע – יש להזכיר שהוא מציף את מטהו באנשי ברק.
נכון שגם ליוסי ביילין יש נטיות לעבודת האלילים של כלכלת השוק, אבל בעניין הזה הוא יהיה מיעוט במרצ, שהופכת בהדרגה למפלגה סוציאל-דמוקרטית ימנית, אולי בכל זאת קצת משמאלו של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה.
ח"כ רן כהן, למשל, הזדעזע מהמפגינים של השמאל נגד הגלובליזציה (טוב, גם אני הזדעזעתי כשהוא חיבק בכנסת את שר הביטחון שאול מופז), ועמדת מרצ בעניין נשק ההרתעה הגרעינית היא לאומנית מובהקת.
אבל מרצ בכל זאת אינה משועבדת למולך של כלכלת-שוק קניבלית ואנטי-חברתית, ויוסי שריד היה שר החינוך הטוב ביותר בהיסטוריה של ישראל מנקודת ראות שוויונית. היריעה בטור הזה קצרה מכדי לתאר ולנתח את כל חסרונותיו של שריד, שאותם מניתי אחד לאחד במהלך השנים האחרונות. אבל הוא הרבה יותר טוב ממצנע מכל הבחינות – מדינית, הומנית, וכלכלית-חברתית.
אכן, לאנשי שמאל יש ברירות טובות יותר מאשר הצבעה למפלגת העבודה. בכל זאת, קשה להבין למה חיים ברעם מתעלם בעקביות ממעלותיו של מצנע ומנסה לגמד את דמותו בכל הזדמנות.
תזכורת – מעולם לא עמד מועמד מפלגת העבודה לפני בחירות והציג תכנית מדינית שעיקרה חזרה לקווי 67′ פחות או יותר. ברק הבטיח להתעקש על עפרה ובית אל ועמד בדיבורו ולכן אין מקום להשוואה בין השניים. חשוב מכך: מעולם לא הצהיר מנהיג מפלגת העבודה טרם בחירות כי מפלגות ערביות רצויות בקואליציה שברשותו. לגבי נקודה זו, כל ניסיון להציג דמיון בין מצנע לברק מעליב את האינטילגנציה של הקורא.
חיים ברעם חייב הסבר לקוראים מדוע הוא סבור שהבדלים אלה זניחים ולא ראויים להתייחסות.
אין זו קריאה, חלילה, להצביע לבן אליעזר ולאפרים סנה – רק תביעה להגינות המחייבת הבחנה בין שני פוליטקאים השונים בתכלית זה מזה.
חשבתי שתהיה ישר ותגיד שעריקת בילין ודיין למרץ במטרה להקים מפלגה שלישית היא מעשה זנות פוליטית . כנראה שאתה דבק באימרה אויבו של אויבי ידידי.
שוב ושוב מוכיח חיים ברעם שהוא איש שמאל עקבי. אין הוא לניניסט לצערי ואולי גם משום שאינו מכיר את הלניניזם אלא מכלי שני וסלפני של הפריזמה של אנשי חד"ש, אולם הוא שמאלי עקבי ישר, מה שאיני יכול לאומר על אלו הקוראים לעצמם אנשי שמאל אך התומכים בגנרל ציוני, גזעני אשר מבטא את אינטרס ההון הפיננסי בישראל.
לאנשים כחיים ברעם המוצאים עצמם שבויים של הנהגת חד"ש העושה מניפולציות מכוערות מאוד, אנו אומרים: הבה ונקים מפלגת פועלים עצמאית מכל האגפים של הציונות. מפלגה שאינה רפורמיסטית ואינה תומכת במדינה הציונית, מפלגה שהיא חזית מאוחדת שמאלית בה יוכלו להשתתף כל השמאל הממשי וכל הפעילים, בניגוד לבירוקרטים, בהסתדרות המבקשים להיאבק באמת עבור העובדים.
מפלגה הכוללת את מק"י-חד"ש, אבנא אל באלד, דע"ם, "מאבק סוציאליסטי", בפ"ס, ואנשים שאין להם ארגונים כיום אך הם אנשי שמאל מובהקים כאייל רוזנברג האנרכיסט למשל.
מפלגה שקושרת את המאבק לרפורמות: שכר מינימום שיאפשר לחיות, העלאת שכר, הצמדת השכר ליוקר המחייה, הגנה על החירויות והזכויות הדמוקרטיות, סילוק צבא הכיבוש והמתנחלים מהשטחים שנכבשו ב67 , לתביעות יותר רדיקליות שאנו הטרוצקיסטים מכנים תביעות מעבר. תביעות הכוללות זכות השיבה הבלתי מוגבלת של הפליטים, תפיסת מפעלים אשר המעבידים מאיימים לסגור, תחת פיקוח פועלים. שבוע ימים מקוצר ללא כל קיצוצים בשכר ובתנאים. אסיפה מכוננת לכל תושבי הארץ כולל כבושי 67, ממשלת פועלים. מפלגה בה הפרוגרמות השונות תוכלנה להיאבק על הפרוגרמה, ועל הדרך ועל שיטות המאבק. כולל כמובן שביתה כללית, ארגון אסיפות עממיות בכל השכונות ובכל הערים. אנו כמובן נאבק למען הפרוגרמה המהפכנית של מדינה אחת חילונית דמוקרטית וסוציאליסטית. אחרים יאבקו על הפרוגרמות שלהם. לאן תתפתח מפלגה זאת ייקבעו הפעילים על הכרתם המתפתחת והתנאים האוביקטיביים של המשבר המתפתח בו אנו נאבקים.
יוסי שורץ
ברית הפועלים הסוציאליסטית
אין טעם ואין צורך ל"גמד" את דמותו של מצנע,חרף עברו הקשה כאלוף פיקוד המרכז. אבל כאשר אדם מצהיר הצהרות יוניות לצרכי בחירות (אתם זוכרים את ברק?) והולך לבחירות כראש חבורה שרוניסטית, המכילה את בן-אליעזר, פרס, איציק, סנה, וילנאי, הרצוג, יתום, שוחט, שימחון, נוקד, בן-מנחם, אסור להתייחס אליו כאל מרצה בסימפוזיון אקדמי, שבו שוקלים את האופציות השונות. מצנע אינו עומד לבחירה, אלא מפלגת העבודה המשת"פית. אני מצפה מכל אלה שעדיין נוהים אחרי מצנע, לפסול בגלוי את מפלגתו כפי שעשה כאן המגיב הראשון למאמרי. מצנע הוא בחזקת חשוד בלבד, אבל חבריו הם נצים עם קבלות.
מכתב ההמלצה הנלהב של ברעם על מר"צ מעורר תמיהה רבה,כמו גם הטלת הדופי בעמרם מצנע בגלל עברו הצה"לי.
מדוע עברו הבטחוני של מצנע פסול ועילו עברו הבטחוני של מספר 2 במר"צ רן כהן נעלם מעיני ברעם?
שהרי כהן הגיע לדרגת תת-אלוף בשתפו פעולה במסירות ובהתלהבות עם מלחמת השולל של אריאל שרון בלבנון,תוך התמסרות לכוונות הפסולות ביותר של שרון.
מצנע,אם ברעם שכח,יצא בפומבי נגד שרון בגלל מלחמת לבנון,מעשה שכמעט הביא לסילוקו מצה"ל.רן כהן אותה שעה המשיך לעלות בסולם הפיקוד.
אולם ההמלצה הגורפת של ברעם על מר"צ כמפלגה הציונית-סוציאליסטית האמיתית היחידה מעלה ספקות לגבי יושרו ומצפונו של ברעם.
האם שכח כי מר"צ היתה יד-ימינו של חיים רמון בחיסול ההסתדרות הכללית והפיכתה לכלי שבור?האם שכח כי מר"צ המופתית בעיניו גרמה לפירוק המעוז העיקרי של העובדים בישראל ולהוצאת קופת-חולים הכללית וחברות רבות משליטת תמועת-העבודה לשוק הפרטי?
האם המפלגה שפירקה את הסתדרות העובדים יכולה להיחשב בעיני שמאליבכלל,שלא לדבר על שמאלן כברעם,כראויה לאמון?
הבחירה ב28 בינואר איננה בין מפלגות שאינן קיימות
– את פתק ההצבעה אפשר להטיל לקלפי רק מבין הרשימות
שנרשמו להתמודדות ולכן, הטפתו הארוכה של שוורץ – אינה לעניין והתקפתו המוכרת לשיממון ולזרא, על חד"ש – אין בה כל חדש.ברעם תוקף את העבודה/מצנע ומשבח את שריד – אבל, הבחירות אינן תחרות-יופי, גם לא סמינר רעיוני. יש לנו הזדמנות להשפיע על מה שיקרה לנו,אזרחי ישראל, מיום ליום ומבחירות לבחירות. שוורץ וה"ברית" שלו אינם עומדים לבחירה. ה"עבודה" היא ברירת-מחדל אך כדי שאולי, תממש את תקוות המיואשים בינינו – עלינו להצביע בעד הרשימה שלבטח,לא תצטרף לממשלת דמים נוספת. נראה בעליל, שרק חד"ש היא הכתובת – על כי מרץ,כמוה ככרטיס-פייס: אפילו שריד השמאל,יוסי, אינו יכול להבטיח לעצמו לקיים את הבטחותיו וכבר היו דברים מעולם: Read my lips אמר ב1999 והבטיח שלא ישב בממשלה עם ש"ס… הוא וחבריו ב"קואליצית השלום" – עלולים לקפוץ לכל כרכרת -מלחמה, כשתופיו של בוש, יחלו להרעים בקולם.
לכן: שוב אין חדש בקלפי ויהיה עלי להצביע חד"ש
ליגאל לביב היקר,
אין צורך להגזים ב"תמיכה" במרצ.כל דברי הביקורת שלך הם נכונים, וכמובן שכתבתי אותם בעיתוני מאות פעמים.אבל מרצ עדיפה על העבודה, לגבי אנשים שלא רוצים או לא מסוגלים להצביע חד"ש, שהיא האופציה הטובה ביותר. מרצ לא השתתפה בממשלת שרון, ויש לה קווים אדומים. העבודה נגועה כולה בשרוניזם, עם או בלי מצנע. למעשה, אין לך ולאף אחד אחר טענת נגד אמיתית לתיאור הזה של המצב.מעולם לא הצבעתי מרצ, ואין בדעתי לעשות כן גם בעשרים ושמונה בינואר. אבל ההבדלים בינה לבין פואד-סנה-פרס הם חד-משמעיים. אני לא תובע ממך או מאבנרי להתנער ממצנע, למרות שאני חושב שזהו מקסם שווא. הדרישה המינימלית היא לקרוא למצביעים להעדיף את חד"ש, ואפילו את מרצ, על פני המשת"פים של שרון. אני משוכנע שגם אתה מבין את מהות התביעה הזאת, ובסופו של דבר תביע הזדהות עימה.
מן הראוי.שכותבי המאמרים יתאפקו ולא יגיבו בתגובה,
על כל תגובה. אפשר להמתין,יומיים שלושה, להצטברותם של תגובות אחדות ורק אז להתגונן/להתקיף/בחזרה/ להבהיר/ לתקן/להסביר.
מן הראוי שכותבי המאמרים יגיבו כאווות נפשם. ירחיבו, ישנו, יתנצלו, יתקפו, ימחקו, יאמרו ויגידו.
אם כותבי המאמרים יגיבו על כל תגובה – או אז, גם
המגיבים יחזרו ויגיבו: פזמון חוזר לשם כך יש
פןרןמים ומוטב ש"הגדה השמאלית" תתקין פורום לוויכוחים.
לחיים וכל הקוראים
אין צורך לשכנע אותי כי חד"ש עדיפה על העבודה או מרצ.אני מצביע עבורה בעשרים השנים האחרונות.מצביע ולא אוהד,שכן גם חד"ש אינה בעיני סמל ומופת למפלגה קומוניסטית.
אני מצביע עבורה מאותה סיבה שאני קונה מוצר שיש לו אבא.אני יודע כי המוצר לא יאכזב ויהיה תמיד נאמן להגדרותיו.מכל המפלגות בישראל,חד"ש תמיד תהיה לימין העובדים והחלשים,תמיד בעד שלום ונגד מלחמה,תמיד בעד הסדר של שתח מדינות עצמאיות באזור.
אולם עדיין העבודה של מצנ"ע עדיפה בעיני על מר"צ של שריד ורן כהן,כובש לבנון.ועדיין הריסת ההסתדרות היא בעיני אחד האירועים החשובים ביותר בישראל שיתווה את חותמו על דמות המדינה לנצח.