ביום חמישי הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה לפסול את רשימת בל"ד (הברית הלאומית הדמוקרטית) לכנסת. בקשתו של היועץ המשפטי מגובה בחוות דעת של השב"כ. התביעה לפסילתנו נשענת על שתי טענות עיקריות. האחת, שתביעתנו להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. פירושה הוא למעשה תביעה לחיסול המדינה. השנייה היא שאנו פועלים ביודעין בתמיכה בהתקפה צבאית על ישראל ובכלל זה גם פעולות טרור.

שתי טענות אלה הינן חסרות שחר, מבוססות על עדויות שקריות המובאות מטעם השב"כ, ועל פרשנות פוליטית מגמתית של היועץ המשפטי לממשלה. אנו רואים בחומרה רבה את הניסיון של היועץ המשפטי לממשלה להשתמש בדו"חות שקריים וחסרי בסיס לשם רדיפה פוליטית, ותוך ביטול סדרי משפט בסיסיים של מדינה דמוקרטית. השימוש ב"ציטוטים" מטעם שירותי הבטחון מזכיר שיטות שהונהגו במדינות טוטליטריות. לא רק שאין ממש בטענות אלה, אלא שבמקרים רבים עמדותינו הפוכות לחלוטין.

הציבור הישראלי חשוף להסתה בלתי פוסקת בנוגע לעמדותינו ופעולותינו, ואנו מוצאים לנכון להבהיר את הנקודות העיקריות. היועץ המשפטי לממשלה מתבטא בעקביות, בכתב ובעל-פה, בגנות העיקרון של "מדינת כל אזרחיה." כעת הוא משתמש בכוחו כדי לפסול עמדה זו ולהוציא אותה אל מחוץ לשיח הציבורי הלגיטימי. השימוש בסילופים מכוונים על מנת להוציא אל מחוץ לחוק תנועה פוליטית ועמדות פוליטיות צריך לשמש תמרור אזהרה לכל שוחרי הדמוקרטיה.

ההאשמות החמורות שמפיץ היועץ המשפטי לממשלה כנגד ראשי בל"ד מעלות תמיהה: מדוע אין הוא מעמיד אותנו לדין, ומדוע הוא נזכר לדווח על כך לציבור רק לקראת הבחירות. שהרי מדברי היועץ המשפטי לממשלה משתמע שבל"ד מתכננת בהתמדה מאבק בלתי חוקי נגד המדינה, וקוראת לתומכיה להילחם במדינה. אלא שהיועץ המשפטי לממשלה יודע שלהאשמות הללו אין כל שחר, וכי אין הוא יכול לבסס אותן מבחינה משפטית. בנוסף הוא משתמש בטענות שעליהן כבר הגיש כתב אישום, ובגינן מתנהל כיום משפט. הוא מעז לשמש גם כתובע וגם כשופט, מבלי שיזכיר אפילו את טיעוני ההגנה במשפט. כך, למשל, הוא מסתמך על דיווח מעיתון "מעריב" על דברים שנאמרו כביכול באסיפה שערכה בל"ד בשנת 2000. בל"ד התלוננה כבר אז במועצת העיתונות על אותו דיווח שקרי.

יש לציין שבראשית דבריו קובע היועץ המשפטי לממשלה ש"רשימת בל"ד עוטה על פניה מסכה, ואין תוכה כברה." אבל כל הציטוטים המסולפים שהוא מביא באמצעות השב"כ, מתייחסים, גם על-פי טענתו של היועץ, לאירועים פומביים, שנערכו בגלוי. אין שם אפילו מסמך אחד המעיד על פעילות אחרת. לכן לטענת המסיכה אין כל שחר. דומה שהיחיד שעוטה מסיכה במקרה זו הוא היועץ עצמו – המסיכה המשפטית. העדויות המופרכות וההזויות המופיעות בדו"ח היועץ מבוססות על סילוף מכוון של נאומים. כך שמראש אין בסיס לטענתו, ולאוירה שהוא יוצר, כאילו בחדרי-חדרים פועלת בל"ד בדרכים אחרות, לא לגיטימיות. את הציטוטים שמובאים על-ידי סוכני השב"כ אפשר לסתור באמצעות עדויות של אלפי אנשים המשתתפים באירועים שמארגנת בל"ד.

יתר על כן, היועץ המשפטי מסתיר במכוון עדויות רבות שללא ספק זרמו אליו על נאומים של ח"כ עזמי בשארה בפורומים שונים, שבהם טען דברים הפוכים בתכלית מאלה המיוחסים לו על-ידי היועץ. כך, למשל, אין זכר בדו"ח שלו להתבטאויות מפורשות נגד פעולות טרור נגד אזרחים, כולל באסיפות בשטחים – וכן התנגדות למאבק אלים של האזרחים בישראל. כולל באסיפות של נוער ובמחנות קיץ של צעירים. חשוב לציין כי לא אחת הביע היועץ המשפטי לממשלה את התנגדותו לעמדה הפוליטית של בל"ד, וכדי להביא לפסילתה הוא איננו מהסס להשתמש בעדויות שקר.

בל"ד היא תנועה פוליטית, שמביעה את עמדותיה בגלוי, ונאבקת כדי לזכות בתמיכה בעמדות אלה. היועץ המשפטי לממשלה חושף את כוונותיו הפוליטיות כאשר הוא טוען שמאז כניסתנו לכנסת התרבו התומכים בגישותינו המוצהרות והידועות לציבור. זו בהחלט מטרתנו, ומטרתה היסודית של כל מפלגה פוליטית.

להלן נענה על הטענות אחת לאחת ובהזדמנות זו נביע את עמדותינו המפורשות. לא רק שאנו סבורים שעמדות אלה הן לגיטימיות, אלא שאנו רואים אותן כאלטרנטיבה היחידה שתבטיח דמוקרטיה, שוויון, שלום ופיוס היסטורי.

להלן נתייחס לעיקר הטענות שהועלו בשמנו, תוך מגמה להבהיר את עמדתנו בכל אחת מהסוגיות הנדונות:

הטענה בעניין שלילת אופייה היהודי של מדינת ישראל

בל"ד קוראת להגדרת ישראל כמדינת כל אזרחיה. זהו אחד העקרונות המייחדים אותנו, ואשר אותו הצבנו כאתגר בפני החברה הישראלית כולה. זו איננה תביעה לחיסול המדינה, אלא לדמוקרטיזציה שלה, כך שתבטיח גם את זכויות היהודים וגם את זכויות הערבים. התביעה לפסול את הריצה שלנו לכנסת על בסיס תביעה זו כמוה כתביעה לפסול את הדמוקרטיה. תנועת בל"ד מעולם לא שללה את קיומה של מדינת ישראל, או את זכות הציבור היהודי בישראל להגדרה עצמית. אנו מאמינים בקיום משותף של יהודים וערבים על בסיס של שוויון מלא וצדק היסטורי.

מכיוון שהיועץ המשפטי לממשלה מתקשה להתמודד עם עקרון זה, הוא מנסה לטעון שמאחוריו עומדת התביעה לחיסולה של המדינה, ואף לא מהסס להאשים אותנו ברצון לפגוע ביהודים. זוהי עלילה ממשית. אין שום שחר לקביעה שח"כ בשארה טען אי-פעם שאין ליהודים שהגיעו אחרי 48 זכות להשאר בארץ. מי שטוען שח"כ בשארה התבטא כך, הוא או טיפש גמור או אדם מרושע שמנסה להפליל ביודעין. זו עמדה מנוגדת בתכלית לעמדותיה המפורשות של בל"ד, המכירה בזכות ההגדרה העצמית של היהודים בישראל, ואשר קוראת לחיים משותפים של יהודים וערבים על בסיס של שוויון וכבוד הדדי. חולשת הטיעון של היועץ המשפטי לממשלה מובילה אותו להשתמש בטענות מופרכות והזויות. אין זה מקרה שטענה זו איננה ספציפית ומתייחסת לכנס עלום של "בכירי בל"ד באזור הצפון" שלא ברור אפילו היכן התקיים. כל הטיעון של היועץ המשפטי לממשלה מתבסס על סילוף אחד זה, ובלעדיו מתמוטט כל חזון הבלהות שבנה כמו מגדל קלפים.

אין לנו ספק שכל היהודים המכירים אותנו ואת עמדותינו, ובכלל זה יריבינו העיקשים ביותר, יודעים שזהו סילוף חסר שחר. אנו משוכנעים שגם אחרים מטילים ספק בדימוי המפלצתי שמייחס לנו ד"ר רובינשטיין. הצורך להשתמש בסילופים כאלה מעיד עד כמה חלשות טענותיו של היועץ המשפטי לממשלה. טענות היועץ המשפטי לממשלה, מעידות יותר על הסיוטים ואולי על תחושות האשמה שלו, מאשר על מחשבותינו אנו.

במקרים שונים הבענו את עמדתנו תוך הפיכת מה שאמר אחד משופטי בית-המשפט העליון: שישראל היא יהודית במהותה ודמוקרטית באופייה. אנו קוראים להגדרה לפיה ישראל היא דמוקרטית במהותה ויהודית באופייה, תוך תביעה להכיר בזכויות האזרחיות והלאומיות של הערבים בישראל, קרי הזכויות של מיעוט לאומי, כפי שהגדרנו בשורה של הצעות חוק שהגשנו לכנסת.

בהקשר זה תוקף איש השב"כ את בל"ד כמי שתומכת במדינה דו-לאומית, וקובע שפירושה הוא חיסול מדינת ישראל. זוהי דוגמא נוספת לסכנה הנשקפת כאשר איש כוחות הביטחון מביע את עמדותיו בעניינים אידיאולוגיים מובהקים שבהם אין לו כל סמכות וכל הכשרה. גורמים רבים בבל"ד רואים בהחלט את האופציה הדו-לאומית כאחת האופציות האפשריות להסדר המבוסס על שוויון וצדק היסטורי. אולם קבענו מפורשות שזו האופציה שהמציאות ההיסטורית תצמיח אם יכשל הפתרון של שתי מדינות, שבו אנו דבקים ואשר הוא מרכיב יסודי במצע של בל"ד. מכל מקום, אנו סבורים שכל הסדר חייב להבטיח שוויון מלא בין שני העמים, כבסיס לבנייתו של עתיד משותף. בכל מקרה הטיעון הוא תמוה: האם אין דו-לאומיות מניחה את קיומם של שני הלאומים ולא רק לאום אחד? כיצד על בסיס זה ניתן להאשים אותנו באי-הכרה בלאומיות היהודית?

זכות השיבה

בל"ד רואה את זכות השיבה כזכות שלא ניתן לוותר עליה. זוהי זכות המוקנית בהחלטות האו"ם והחוק הישראלי איננו מונע אימוץ של החלטות או"ם. לעניות דעתנו אנחנו לא המפלגה היחידה בכנסת שתומכת בזכות זו. יש דרכים שונות למימוש זכות זו באופן שיקח בחשבון את זכות ההגדרה העצמית של היהודים, ואת המציאות הישראלית שנוצרה מאז 48. אולם אי אפשר לתבוע מהפלסטינים לוותר על זכויותיהם, הפרטיות והלאומיות, ולהסכים לגלות נצח. מה שקבענו באותם מקומות המצוטטים במסמך הוא שמתווה קמפ-דיוייד איננו מאפשר פתרון מסוג זה. הציטוט שמביא היועץ המשפטי לממשלה לפיו "אסור לוותר על זכות השיבה, ואולם אין להפוך את מימושו בן ערובה להמשך האינתיפאדה" ממחיש במקרה זה את עמדתנו: משמעותה היא שאין לכרוך את המשך האינתיפאדה במימוש זכות זו.

הטענה בעניין קריאה למדינות ערב להתקיף את ישראל

טענה זו משמיע היועץ המשפטי לממשלה על בסיס נאומו של ח"כ עזמי בשארה באזכרה לנשיא הסורי אסד. אולם זוהי עמדה שונה ואף הפוכה לחלוטין מהדברים שאמר שם בשארה. לא רק שבשארה לא קרא שם למדינות ערב להתקיף את ישראל. בשארה טען שם שממשלת שרון מנסה לצמצם את המרווח שבין התכתיבים הישראליים ובין מלחמה. הוא הסביר שההתנגדות הפלסטינית לא תשיג את מטרותיה ללא יוזמה מדינית ערבית. שוב ושוב, וחרף מחאותינו החוזרות ונשנות, מוצג פסוק זה כקריאה למלחמה. לא רק שבשארה לא קרא למלחמה, אלא שהוא קרא ליוזמה מדינית ערבית. זאת בקנה אחד עם עמדתה העקרונית של בל"ד לפיה השגת פתרון לסכסוך לא תתאפשר אלא במסגרת של ועידה כוללת, בהשתתפות ישראל, ההנהגה הפלסטינית וראשי מדינות ערב. בינתיים זכתה קריאה זו לאוזן קשבת, והובילה ליוזמת השלום של מדינות ערב שהתקבלה בביירות בחודש מארס האחרון. אנו דבקים בעמדתנו שקבלת יוזמה מדינית זו היא האלטרנטיבה היחידה מול המדיניות של ממשלת שרון. אנו קוראים זה זמן רב למחנה השלום הישראלי לקבל את היוזמה הערבית ההיסטורית, ולקרוא לועידה בינלאומית.

ההתנגדות לכיבוש

תנועת בל"ד הביעה לא אחת את עמדתה בדבר הזכות העקרונית של עם תחת כיבוש להיאבק למען חירותו, אבל מעולם לא קראה לשום פעולה אלימה. יתר על כן, עוד לפני האינתיפאדה בל"ד יצאה נגד יוזמת השלום ההרפתקנית של ברק, והזהירה שהיא תוביל למשבר ולאלימות. לא רק שלא קראנו לאלימות, אלא שניסינו להזהיר שמדיניות הכיבוש וההתנחלות, שרק הועצמו בתקופתו של ברק, יובילו לכך.

יתר על כן, ח"כ עזמי בשארה הביע באופן נחרץ את התנגדותו לפיגועי ההתאבדות, בארץ ובמקומות רבים בעולם הערבי, גם כאשר עמדה זו לא היתה פופולרית. זאת גם בהרצאה שנשא ברמאללה בפני עשרות משתתפים וגם ברשתות הטלויזיה הערביות. אין לנו ספק שהשב"כ והיועץ המשפטי לממשלה מודעים להתבטאויות אלה, ולכן טענתם שלא הצבנו סייגים ברורים ביחס להתנגדות לכיבוש, לא רק שהיא שקרית, היא עומדת בניגוד ברור לדברים מפורשים. לא רק שהיועץ רובינשטיין איננו מהסס לשקר במצח נחושה, הוא גם מעלים עובדות.

עם חלק מהציטוטים המובאים כנגדנו אנו בהחלט מזדהים, אם כי גם הם מופיעים בדו"ח בצורה מעוותת. כך, אנו בהחלט סבורים כי שלום, ביטחון ויציבות לא יושגו אלא על ידי חיסול הכיבוש וההתנחלויות, נסיגה ישראלית מלאה מהאדמות הכבושות, הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים והכרה בזכות השיבה. רבים בציבור הישראלי מזדהים עם עמדה זו ורואים בה בסיס למשא ומתן הסדר שלום ממשי.

הטענה כי בל"ד תומכת בחזבאללה

בל"ד לא הביעה תמיכה בחזבאללה, מעולם לא ניהלה כל מגעים עם ראשי החזבאללה, ועקרונותיה שונים בתכלית מהעקרונות של החזבאללה.

עם זאת טענו מספר פעמים שהמאבק שניהל הארגון בדרום לבנון הוא מאבק גרילה לגיטימי נגד צבא כיבוש. לדעה זו שותפים גורמים שונים באקדמיה ואפילו בממסד הישראלי. לפיכך גם הבענו סיפוק מסיומו של הכיבוש ומיציאת צה"ל מלבנון. זאת למרות שעמדתנו העקרונית היתה שראוי שיציאת צה"ל מלבנון תתבצע במסגרת הסכם עם ממשלות סוריה ולבנון, ובמסגרת של הסדר כולל.

הטענה כי בל"ד תומכת בחמאס

אחת הטענות המובאות על ידי היועץ המשפטי לממשלה היא דברים שאמר כביכול ח"כ עזמי בשארה במפגש עם הנהגת החמאס בחברון בחודש ספטמבר 2000, שם טען שיש להקים חזית אחידה נגד ישראל.

ח"כ עזמי בשארה מעולם לא נפגש עם הנהגת החמאס. הוא השתתף בפגישות ובאסיפות רבות, לפני האינתיפאדה ואחריה, בהן נכחו נציגים של זרמים שונים, והביע בפניהם את עמדותיו. בכל הנושאים העומדים על הפרק יש הבדלים עקרוניים בין עמדת בל"ד ובין הארגונים האיסלאמיים.

לגבי הדברים המיוחסים לו שם, הרי הם נראים כתיאור מעוות של עמדה שאותה הביע בשארה במקומות שונים ובגלוי, ובכלל זה בעיתונות העולמית (ולא רק הערבית): הוא קרא פעמים רבות להקמתה של הנהגה פלסטינית לאומית משותפת, מכיוון שרק כך ניתן לנהל אסטרטגיה אחידה המשלבת התנגדות לכיבוש עם עמדה מדינית ומונעת ניגוד בין השניים. הוא יצא נגד התחרות בין הסיעות הפלסטיניות השונות המונעת את הגדרתו של מסר מדיני ברור. יש לציין שה"מפגש" הזה מיוחס לתקופה שלפני האינתיפאדה. בשום מקום לא הציגה את עצמה בל"ד כלוחמת נגד ישראל, אלא כלוחמת נגד מדיניות הכיבוש והנישול.

כמו כן טוען המודיע של השב"כ כי ח"כ בשארה אמר שם שהחברות בכנסת היא בעיני רק כלי: אפשר תמיד כמובן להפוך אמירה כמו "אנו נאבקים בכלים פרלמנטריים" לסילוף כמו "בל"ד הופכת את הפרלמנט לכלי," או לסלף אמירה כמו "אני לא רואה בישיבתי בכנסת מטרה אלא אמצעי" (כן, גם לשם מאבק נגד הכיבוש) ל"אנחנו משתמשים בפרלמנט ככלי במאבק נגד הכיבוש." אנחנו בהחלט רואים את הישיבה בפרלמנט ככלי לשם מימוש מטרות פוליטיות ולא כקריירה.

הטענה שבל"ד מחנכת את הנוער הערבי בישראל למאבק במדינה

זוהי אחת הטענות ההזויות המופיעות בדו"ח היועץ המשפטי לממשלה, והיא מעידה שאין גבול ליכולת לסלף על מנת להשיג מטרות פוליטיות. אנו מחנכים את הנוער למאבק למען דמוקרטיה ושוויון מלא. זאת מבלי לוותר על זהותו הלאומית הערבית-פלסטינית ועל התביעה לצדק היסטורי.

לא ח"כ עזמי בשארה, ולא אף אחד אחר מבכירי בל"ד, קראו מעולם לנוער בל"ד להקים צבא נגד המדינה. רעיון משונה זה לא עלה על דעתנו, והוא מעיד על קלות הדעת שבה מתקבלים דיווחים של מודיעים זעירים. סילוף זה בודאי לא מבוסס על אי-הבנה, אלא יש בו כוונת הסתה ברורה. אנו רואים בגיבוש התודעה הפוליטית של בני הנוער מטרה חשובה, ומחנכים אותם לערכים של דמוקרטיה, וכן להכרה ומחוייבות כלפי המורשת הלאומית והעבר הלאומי שלהם.

הטענה שח"כ בשארה קרא לנוער "לזרוק אבנים" היא שקר בוטה במיוחד. בשארה מעולם לא קרא לזרוק אבנים. אולם אנו שבים ומבהירים שכל עוד רואה המדינה את אזרחיה הערבים כאוייבים, וכל עוד ננקטים נגדם צעדים אלימים מטעם הרשויות, עליהם להתארגן למאבק למען זכויותיהם.

אנו קוראים לכל שוחרי הדמוקרטיה והשוויון בישראל להצטרף למאבקנו נגד פעולותיו המסוכנות של היועץ המשפטי לממשלה. אנו רואים בחומרה את השימוש בשב"כ כמקור להתקפה פוליטית ולדיווחים שקריים שאין להם כל בסיס. זוהי תופעה מסוכנת המערערת על יסודות הדמוקרטיה, שלב בהפיכת ישראל לדיקטטורה מוחלטת.

אנו רואים את מצע בל"ד כאלטרנטיבה היחידה גם לערבים וגם ליהודים המאמינים בשוויון אזרחי ולאומי מלא. אנו מציגים עמדה עקרונית כוללת, יחד עם עמדה מדינית ריאלית, אשר תבטיח את זכויות שני העמים. לפיכך, לצד תפקידנו כנציגי האוכלוסייה הערבית בישראל, אנו רואים עצמנו כנציגים של כל אלה המאמינים באמת ובתמים בעקרונות של דמוקרטיה ושוויון, ואשר שואפים להסדר המבוסס על סיומו המיידי של הכיבוש.

Share on Facebook