לאורך שנים, ובמיוחד בעתות מיתון ואבטלה, התפתחה בקרב מעסיקים רבים המגמה להפר את חוקי המגן, שנועדו להבטיח לעובדים את זכויותיהם הבסיסיות: הזכות לשכר מינימום, האמורה להבטיח לכל עובד את המינימום לקיום אנושי בכבוד, הזכות לתשלום בזמן מחלה, הזכות לפיצויי פיטורים ועוד… הפיקוח על מי שמפר את החוק כמעט ואינו קיים. הממשלה אינה מקיימת את המוטל עליה, ואינה אוכפת את חוקי המגן. תביעה משפטית של העובדים כרוכה בהתגברות על מכשולים פרוצדורליים, כספיים ואפילו נפשיים, ויכולה להימשך זמן רב. בתי הדין לעבודה, המתקשים לעמוד בעומס התביעות, נוהגים ללחוץ על הצדדים להגיע לפשרה, שכמעט בכל המקרים היא לטובת המעסיק.
המצב המתואר עורר את הצורך לנקוט פעולה אחרת, נוספת, שתשתף את העובדים שנפגעו ואת אלה שעתידים להיפגע כצרכנים. האכיפה האזרחית מאפשרת לכל עובד ולכל אדם לתרום למאמץ המשותף להגנה על זכויות העובדים. זהו אמצעי שמאפשר ליחיד, המרגיש חסר אונים מול אינטרסים כלכליים גדולים ממנו, להראות כי בכל זאת יש לו כוח להשפיע ואין להתעלם ממנו.
"אכיפה אזרחית" מהי?
פעולה ציבורית מול מעסיקים המפירים זכויות עובדים, ומול רשויות ציבוריות המעלימות עין ואינן מפקחות.
הפעולה מתבצעת בשני מישורים:
- פרסום. בעלי עסקים עשויים להיפגע מפרסום מידע שמציג אותם כמי שמתעלמים מזכויות עובדיהם: לקוחות עלולים להירתע מהם, וגם מבחינה אישית – תדמיתם עלולה להיפגע בעיני קרובים ומכרים. הרצון להימנע מפרסום כזה עשוי לשכנע מעסיקים להקפיד יותר על זכויות עובדיהם. "קו לעובד" כבר מפרסם באינטרנט ובדפי מידע דיווחים אודות מעסיקים ששילמו לעובדיהם רק אחרי שהוגשה נגדם תביעה; מעסיקים שמשרד העבודה והרווחה מצא אצלם ליקויים בתשלום שכר המינימום; מעסיקים המחרימים דרכונים מעובדיהם בניגוד לחוק.
- העברת המידע למעסיקים, לרשויות ציבור ולגורמים בינלאומיים, בצירוף בקשה שלא ייתנו יד להפרת זכויות עובדים; שידעו כי חברות קבלניות הפועלות מטעמם מפירות את חוקי המגן; שיינקטו צעדים להפסיק כל פגיעה בזכויות העובדים הנעשית בשמם ותחת חסותם.
מי קהל היעד?
העובדים, הצרכנים והציבור בכללותו. אנו קוראים לא לקנות ממי שעושק, לא להתקשר עם מי שמנצל, לא לעשות עסקים עם מי שמפר את החוק, לא לחזק את מי שפוגע בציבור העובדים והצרכנים.
מה המטרה?
העצמת עובדים, בניית כח של חברה אזרחית, הרתעת מעסיקים מהפרת החוק, ואילוצם ליטול אחריות שממנה הם מנסים לחמוק. ועוד: פעולה ישירה מול מעסיקים, חברות ורשויות ציבוריות בהעדר אכיפה ממלכתית.
איך נאסף המידע על הפרת זכויות עובדים?
- פסקי דין בבית הדין לעבודה.
- תלונות ופניות עובדים בהן טיפלנו.
- הודעות משרד העבודה על ממצאי חקירות שניהל.
- פרסומים בעיתונות ובתקשורת.
מושם דגש על אמינות המידע ופרסומו רק לאחר בדיקה מקיפה. אין הדבר בא על חשבון הצורך הבסיסי באכיפה אזרחית להשמיע אמירה ברורה, להעז ולצאת גם נגד גורמים חזקים ובעלי השפעה.
מקרים בולטים ב"אכיפה אזרחית"
סולל בונה
במרץ 2001 פנה "קו לעובד" לשגריר ארה"ב בישראל, מרטין אינדיק, בעקבות ידיעות כי חברת "סולל בונה" זכתה במכרז לבניית בסיס לצבא האמריקאי בנגב. שווי המכרז הוערך בארבעים מיליון דולר.
בפנייה לשגריר נסקר פסק הדין, שניתן אך חודשים ספורים קודם לכן, ובו הורשעה "סולל בונה" בהפרת חוקי המגן ובהחרמת דרכונים של מהגרי עבודה סינים. כמו כן, צוין כי משרד העבודה והרווחה מנהל חקירה כנגד "סולל בונה" בנוגע לשורה של הפרות נוספות. במקביל, ביקשנו את התערבות ה"ועדת העבודה הלאומית", ארגון אמריקאי בלתי ממשלתי העוסק בחינוך וקידום זכויות עובדים בעולם השלישי. הארגון התפרסם במאבקיו בחברות המעסיקות עובדים בעולם השלישי מתחת לתנאי המינימום והצלחתו לאלץ את הצבא האמריקאי לבטל פרויקט משותף עם צבא בורמה לתפירת מדים לחיל האוויר האמריקאי, בשל הפרת זכויות האדם בבורמה. נציגי הארגון, לאחר שחקרו ובדקו את הנתונים שהעברנו להם, והוציאו דו"ח משותף, שהועבר לחברי קונגרס ומקבלי החלטות בגבעת הקפיטול. בסוף אותו חודש כתב השגריר אינדיק בתגובה לפנייה, כי ארה"ב מקפידה על קיום החוק במדינות בהן היא פועלת, ועל כן נערך בירור מקיף מול "סולל בונה". השגריר הבטיח כי יערך פיקוח על פעולת "סולל בונה", וכי אם יימצאו הפרות מצדה יינקטו הצעדים המתאימים.
זמן קצר לאחר מכן חל שיפור ניכר בהתנהגותה של "סולל בונה" כלפי עובדיה. החברה חדלה מלנקוט שורה ארוכה של הפרת זכויות ותכסיסים, ובשיחות עם אנשי "קו לעובד" סיפרו אנשיה על הלחץ שהופעל עליהם מצד האמריקאים. תלונה של 400 מהגרי עבודה סינים, שהוגשה באותו זמן כנגד "סולל בונה", הסתיימה בתשלום 1.8 מיליון דולר לעובדים, תוספת על השכר שהובטח להם.
אריה את עופר בע"מ
ביוני 2002 הגיעו אנשי "קו לעובד", ביחד עם עובדים סינים ורומנים, ליריד דירות שהתקיים בבאר שבע. ביריד הקימו חברות בנייה שונות דוכנים בהם שיווקו את עצמן, וביניהן "אריה את עופר בע"מ". אנשי "קו לעובד", והעובדים שהגיעו עמם, חילקו לעוברים ושבים מידע על הפרת זכויות מצד החברה, שכללה אי תשלום שכר מינימום והלנת שכר לעובדיה.
"אריה את עופר בע"מ" פנתה לביהמ"ש בבאר שבע, בתביעה על לשון הרע ובקשה מיוחדת מביהמ"ש, להוצאת צו כנגד ההפגנה ביריד, שגורמת לחברה, לטענתה, נזק בקרב לקוחותיה, ועלולה להוביל להפסדים. הצדדים הסכימו על השעיית ההפגנות לעשרה ימים שבהם ינוהל מו"מ עם העובדים המתלוננים.
בתום עשרת הימים המוסכמים, לאחר שלא הושגה שום התקדמות במו"מ על השבת זכויות העובדים, דחה ביהמ"ש את בקשתה של "אריה את עופר", התיר את קיום ההפגנה, ופסק כי על החברה לפצות את "קו לעובד" ואת העובדים המפגינים ב22,500- ש"ח על מניעת ההפגנה שנכפתה עליהם.
ממשלת רומניה
באוקטובר 2002 השתתף נציג "קו לעובד", ד"ר רועי וגנר, בוועידה כנגד סחר בבני אדם, שהתקיימה בבריסל. בוועידה זו נפגש רועי עם דיפלומטים ואנשי ארגוני זכויות, ועניין אותם בשיתוף הפעולה המתמשך מצד ממשלת רומניה עם ניצול עובדיה בישראל.
זאת בשני מישורים בולטים: האחד, השגרירות בישראל נתנה גיבוי לקבלנים וחברות כ"א שהחרימו דרכונים של עובדיהם. השני, הסכם שנחתם בין התאחדות הקבלנים בישראל לממשלת רומניה, ומטיל סנקציות כנגד עובדים רומנים העוזבים את מעסיקיהם ומפירים בכך את הסדר הכבילה בישראל.
בעקבות הפגישות בועידה, זומן שר החוץ של רומניה להופיע בפני הנציבות האירופית בבריסל, ולהסביר את התופעה. נציגי קו לעובד הוזמנו לפגישה בשגרירות רומניה בישראל וקיבלו דיווח כי שונו הנוהלים להשבת דרכונים לעובדים. במקום שהדרכונים שהמעסיקים מחזירים לשגרירות יישלחו מיידית לרומניה, כפי שהיה נהוג עד כה, הם יושארו בישראל למשך שישה חודשים שבמהלכם יוכלו העובדים לקבלם לפי רשימות שמיות שיוצגו בשגרירות.
כמו כן, העלו נציגי "קו לעובד" את הבעיה בפגישות עם מי? שקיימו בברלין בחודש נובמבר. אחד הרעיונות שקיבלנו בפגישות אלו היה לפנות בעניין למועצת אירופה, המפעילה את ביה"ד האירופי לזכויות אדם.
ברגר קינג
בנובמבר 2002 נודע ל"קו לעובד" על עשרות עובדים אפריקאים, אשר עבדו בלילות בניקוי משרדיה של חברת "ברגר קינג", ולא קיבלו את שכרם. התברר שחברת כח האדם דרכה הועסקו שילמה להם בצ’קים ללא כיסוי. "ברגר קינג" ביקשה להתנער מאחריות, בטענה שתשלום השכר הוא באחריותה של חברת הניקיון.
כדי להדגיש את אחריותו של המעסיק בפועל, כפי שהוכרה כבר בפסיקת ביה"ד לעבודה ("מודל ההעסקה במשותף"), ניצבו מתנדבי "קו לעובד" מול סניף "ברגר קינג" ברחוב אלנבי בתל-אביב, וחילקו לעוברים ושבים צילומי כתבה שהופיעה בנושא בעיתון "העיר". המשטרה הוזמנה למקום, ולאחר שהורתה למתנדבים להתרחק כמה מטרים מהסניף, הם עשו כן והוסיפו לחלק את הכתבות.
רשת פוקס
בספטמבר 2002 טופלה ב"קו לעובד" תלונתה של עובדת בחנות "פוקס" בהרצליה, אשר טענה כי לא קיבלה את שכר המינימום. התלונה הועברה למשרד העבודה והרווחה, וזה הודיע לנו כי אכן נמצאו ליקויים בתשלום שכר המינימום ע"י החברה במקרה זה, וכי התיק הועבר למחלקה המשפטית להמשך ההליכים.
זמן קצר לאחר מכן פורסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כתבה גדולה ומפרגנת על רשת "פוקס". בעקבות הכתבה שלחנו תגובה, המספרת את השתלשלות התלונה והממצאים של משרד העבודה והרווחה. במקביל, החלו להתפרסם ידיעות כי "פוקס" מעורבת במו"מ לרכישת הזכיון להפעלת רשת "זארה" במסגרת "המשביר לצרכן" בישראל.
על כן, פנינו לזכיינית הבינלאומית של "זארה", והבאנו לידיעתה את התיק שנפתח כנגד "פוקס" ואת הממצאים שנמצאו. פנייה זו פורסמה גם בעיתונות. בתגובה, כתבה "פוקס" ל"קו לעובד" כי הפנייה לזכיינית הבינלאומית פגעה במעמדה במו"מ, ובסיכוייה לזכות בזיכיון המבוקש.
בנוסף, איימה "פוקס" בתביעת דיבה בטענה כי מדובר ב"רדיפה", וכי אין זו אלא תלונה בודדת שטופלה. "קו לעובד" מצא לנכון לפרסם התנצלות בעניין זה, בה הובהר כי מדובר בתלונה אחת שבעטיה נמצאו ממצאים.
חברת "השמירה"
זה חודשים ארוכים מטפל "קו לעובד" בתלונות של עובדי שמירה ואבטחה. מתלונות אלה הצטיירה חברת "השמירה" כאחת מהחברות המפירות באופן שיטתי את זכויות העובדים המעוגנות בחוקי המגן ובהסכם הקיבוצי בענף השמירה.
בקיץ 2002 נודע כי חברת "GROUP 4 FALCK", מהגדולות בדנמרק, מתעתדת לרכוש את "השמירה". בעקבות כך פנה "קו לעובד" לחברה הדנית, וביקש לשתף אותה בידוע לו על הפרת החוק מצד "השמירה". בתגובה, כתבה "השמירה" ל"קו לעובד" כי זכויות העובדים היו יקרות לליבה מאז ומתמיד, וכי היא תשמח להיפגש ולמסד שיתוף פעולה בתחום. "קו לעובד" נענה לקריאה, וניסה במשך כמה חודשים לתאם פגישה, אך ללא הועיל. רק לאחר שנשלח מכתב ל"השמירה", ולפיו בהעדר פגישה יראה עצמו "קו לעובד" חופשי לפרסם את הידוע לו על החברה בכל אמצעי, נקבעה פגישה.
בפגישה השתתפו המשנה למנכ"ל החברה, היועצת המשפטית וראש אגף משאבי אנוש. אלה טענו כי זכויות העובדים הן נר לרגלי החברה, בעוד שנציגי "קו לעובד" סקרו דוגמאות להפרות רבות הננקטות בחברה, כמו למשל, אי הפרשת כספים לקרן פנסיה לעובדים. נציגי "השמירה" יצאו כנגד הפנייה לחברה הדנית, והדגישו כי הדבר עלול היה להסב להם נזק כבד. בפגישה הוחלט על הקמת ערוץ תקשורת ישיר בין "קו לעובד" ל"השמירה", לטיפול בתלונות עובדים. ואולם, פניות "קו לעובד" לחברה מאז הפגישה טרם נענו.
מבט לעתיד
המקרים הללו, ועוד רבים אחרים המפורטים באתר האינטרנט ובדפי המידע של "קו לעובד", לימדו אותנו על היותה של "אכיפה אזרחית" כלי אפקטיבי להשפעה על מעסיקים ולשינוי.
התגובות בהן נתקלנו לאחר פרסום כתבה אודות "אכיפה אזרחית" ב"ידיעות אחרונות", כמו גם מעובדים וממעסיקים המתוודעים אליה באופן שוטף, מעידות כי מדובר בפעילות בעלת פוטנציאל לעורר מעורבות של עובדים ומעסיקים. דומה אפוא כי בעתיד תיבחן "אכיפה אזרחית" הן ביכולתה לחלחל יותר לתודעה הציבורית, תוך ביסוס מהימנות ויכולת, והן בהצלחתה לשמש מנוף להישגים קונקרטיים.
