הקמת מדינת ישראל והמלחמות שבאו בעקבותיה דחקו מאז ועד היום את המאבק לשוויון חברתי ולסוציאליזם בחברה הישראלית. יתרה מזו, הסנוניות של סוציאליזם שליוו את הקמתה וראשיתה של המדינה: הקיבוצים, המושבים, הקואופרטיבים לייצור, צריכה ושירותים; הלכו ודעכו במשך השנים עד למצב של גסיסה בו הם נמצאים היום. תהליך זה נתמך על ידי החלטות מעשיות והאידיאולוגיה של השלטון, גם של "שמאל" (מפא"י, מפ"ם, אחדות העבודה) וגם של הימין, שלא פספסה כל הזדמנות לקעקע כל זכר של מפעל או חלום סוציאליסטי בכלכלה, בחינוך ובתרבות – מחיסול הפלמ"ח ועד השתלטות על ועדי עובדים המיליטנטיים.
תהליך זה הואץ עם נפילת ברית המועצות, ותקופה של פריחת הקפיטליזם, עליית רמת החיים, התקדמות המדעים והטכנולוגיה וקבורה ב"זיכרון הקולקטיבי" של האנושות את זכרן המר של שתי מלחמות עולם, כמה מלחמות "קטנות" ואפילו מלחמה "קרה" אחת ארוכה. לזמן מה, נראה שה"שכל הישר", הקידמה, ואף ה"כלכלה החדשה והנכונה", יפתרו עם הזמן כל תחלואי האנושות, ורק צריך להיעזר בסבלנות עד שה"יד הנעלמת" של השוק החופשי תפתור כל בעיה, כשהעוגה תהיה יותר גדולה ויהיה יותר מה לחלק. על רקע זה אף צמח רעיון הבוסר של "מזרח תיכון חדש" ו"הסכמי שלום" שחוץ מלהיות גדושים בכוונות טובות, התבררו כדרך בטוחה לגיהנום.
נשאלת השאלה האם התנאים בשלים? האם התנאים לסוציאליזם במדינת ישראל בשלים? כאן המקום לחזור על המלים של ליאון טרוצקי במאמרו "מעמד, מפלגה והנהגה":
"ניצחון (מהפכת) אוקטובר הינו עדות רצינית ל’בשלות’ הפרולטריון. אולם בשלות זו הינה יחסית. מספר שנים מאוחר יותר, יהיה זה אותו פרולטריון עצמו שירשה לביורוקרטיה שמוצאה בשורותיו הוא – לחנוק את המהפכה. הניצחון איננו, כלל ועיקר, הפרי הבשל של ‘בשלות’ הפרולטריון. הניצחון הוא משימה אסטרטגית. צריך להשתמש בתנאים הנוחים של משבר מהפכני על מנת לגייס את ההמונים. אם יוצאים מרמה נתונה של ‘בשלותם’, יש צורך לדחוף אותם קדימה, ללמד אותם להבין כי האויב אינו בשום פנים ואופן כל-יכול, כי הוא נקרע בין סתירותיו, כי מאחורי חלון הראווה המרשים שהוא מציג, שוררת בהלה".
"אלמלא הצליחה המפלגה הבולשביקית לבצע היטב עבודה זו, אי-אפשר היה אפילו לדבר על ניצחון המהפכה הפרולטרית. הסובייטים היו נמחצים על ידי היסודות האנטי-מהפכנים, והחכמים הקטנים מכל העולם היו כותבים מאמרים וספרים על כך שרק הוזי-הזיות מסוגלים לחלום על דיקטטורה של פרולטריון כה חלש מבחינה מספרית וכה ‘בלתי- בשל’". עד כאן דבריו של טרוצקי.
לדעתי זו התשובה הרלוונטית כאן ועכשיו, במדינת ישראל. האחריות של ההנהגה, ובאופן קריטי בנקודות היסטוריות של משבר כלכלי וחברתי עמוק כפי שקיים כיום בישראל, היא להפוך את התנאים ל"בשלים", לתנאים המאפשרים שינוי מהפכני.

אנא פרט מהם תנאים בשלים ובאיזה דרך יש להבשיל את ההמונים.
ברןך מחייה מתים – טרוצקי חי וקיים. בקרוב יעלה
ארצה על פי חוק השבות, אי"ה
תשובה אולי ארוכה לשאלה מאוד קצרה,
לאביב שניר:
איני עוסק בתבשילים ואין לי מתכונים לתבשילים. גישתי המארקסיסטית מבוססת על ניתוח המציאות בלי דעות קדומות או רצפטים מוכנים מראש. אומנם, ניתוח המציאות אינו מטרה לשם עצמה אבל הוא תנאי הכרחי (לא מספיק) לכל פעולה. פעולה ללא תיאוריה נכונה אין לה כל סיכוי לשנות דבר, בדיוק כמו תיאוריה ללא פעולה, (וכמה שהיא תהיה נכונה).
ההמונים "מבשילים" לבד. אין צורך "להבשיל" מפוטרים, רעבים, חסרי בית, חסרי כל. אבל הדבר שחסר להם זו התודעה, ההבנה, ולכן פעילותם, אם יש כזו, לא משנה דבר.
לכן, יש צורך להסביר להם ממה נובע מצבם. יש צורך להסביר להם שהסיבות לכך לא ב"מצב הביטחוני". יש מאות מליונים כמוהם בעולם במצב דומה, וזה לא "בגלל המצב הביטחוני".
אבל יש צורך להסביר גם ל"ברי מזל" שעדיין עובדים ומתפרנסים "בכבוד", שאולי הם הבאים בתור, ושעתידם אינו מובטח. צריך להסביר להם שדמי הפנסיה והחסכונות שלהם מופקרים(כן,לא מופקדים) בבנקים המלווים כספים אלה
לבעלי עסקים הרפתקנים שמחר יפשטו רגל על חשבונם.
יש צורך להסביר גם למשכילים, לאנשי אקדמיה ומחקר שהתיאוריה הכלכלית עליה מבוססת השיטה הקפיטליסטית של "כלכלה חופשית", אינה יכולה להתקיים ללא התערבות גסה ומסיבית של גורם חיצוני ל"מערכת" (externalities) בשפה המקצועית = הממשלה. ויש צורך להסביר לאינטלקטואלים ולאנשי הרוח שללא סולידריות, האדם שוקע בניכור וביאוש.
ויש צורך להסביר לעצמנו וגם לאחרים, שאין ברירה, כיוון שהאלטרנטיבה בזמנים אלה, כפי שהיתה במאה ה20, היא מלחמות והרס או
שינוי רדיקלי של החברה והשיטה, אבל יגידו כל אלה ה"מובשלים": "מה האלטרנטיבה?" "מה אתה מציע?", "ראה מה קרה בבריה"מ, בסין, בצפון קוריאה, אפילו בקיבוצים ובמושבים שלנו".
ראשית: מכל הכשלונות ניתן ללמוד, ולהפריד את החלק הטוב מהטעויות שהביאו לכשלון, בביקורת אמיצה ובלתי מתפשרת.
שנית: כל ההסטוריה של האנושות רצופה בכשלונות והצלחות. 100 או 200 שנה בהיסטוריה האנושית זה זמן לא רב.
שלישית: מיותר להגיד שהמצב נזיל, בלתי יציב כמו הר געש העומד להתפרץ. האדמה רועדת תחת רגלינו. ייתכן שהר הגעש לא יתפרץ, אבל הכוחות האדירים מתחת לאדמה רועשים. המצב(לא רק בארץ הקטנה שלנו) לא יישאר כך לאורך זמן ובמוקדם או במאוחר ההתפרצות תבוא.
אבל, "מובשלים" שוב יגידו: "הכל בטבע האדם,שאי אפשר לשנות" ואני אומר: תראו איזה שנויים עברה האנושות ב100 השנים האחרונות, או באלפיים השנים האחרונות, ביחס ל7מליון שנה מאז האדם בנה את כליו הראשוניים?
וחוץ מזה,אין לנו בררה, כי אפילו אם נזכה במפעל הפיס או נצליח להצטרף למעטים בעלי ההון והכח, תמיד נהיה מנוכרים, מבודדים, מפוחדים מהמוות האישי והאנושיות שלנו.
בשלב ראשון, אנו צריכים את החלום, את התקווה ואת החזון. אבל כל אלה אינם מספיקים. צריכים גם את ההבנה, את התבונה ואת התודעה. אבל כל אלה גם לא מספיקים. צריך גם את הפעולה.
ואם יהיו כל אלה, נוכל להגיד "זו הדרך"
"הרעב נובע במישרין ממשטר חברתי מסוים. כל זמן שהמשטר קיים, אין למנוע רעב. אפשר להעבירו מן העולם אך ורק על ידי ביטול משטר חברתי זה." ציטוט של לנין. אח"כ הוא הוסיף ואמר שהיות והרעב אינו נמנע במשטר החברתי המדובר הוא הורס איכרים שפונים אל העיר שהופכים לפרולטריון עד למצב שבו הם תוהים על עובדות היסוד של הקפיטליזם. אני מניח שלזה אתה קורא תודעה והכרה מעמדית. עוד טוען לנין שהפילנטרופיות של החברה היא רפלקס בורגני שמבטא את פחד מוטבי השלטון הקיים מפני מהומות.
האם לשיטתך יש להרעיב אנשים שידוע שבעזרת תקציבים וחוקים שונים ניתן לשפר את מצבם כדי שהם יפתחו תודעה?
האם ניתן להביא אנשים שאת כל חייהם העבירו בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה, שסבלו מאפלייה חינוכית ומהעדר עיסוק בשאלות כאלו למצב בו הם יוכלו לנתח את המציאות וההיסטוריה מנקודת מבט מעמדית?
האם אפשר שהמהפכה תעשה ללא הבנה אינטלקטואלית של הרעיון?
מהי הפעולה הרצויה אם כן? חינוך מתקדם? הרעבת אוכלוסיות? אולי נקיטה בשיטת ‘הפוך-על-הפוך’ ופתיחת השוק לפריצות אינטרסנטית לחלוטין כדי לזרז את התפתחות התודעה?
ודרך אגב, מהו החזון שעליו אתה מדבר?
לאביב שלום רב:
תשובתי אלך:
השאילות והנושאים בו אנו דנים הם מורכבים
ונרחבים כדי למצות אותם באמצעים המוגבלים העומדים לרשותנו כאן,אך בכל זאת אנסה לענות בתמצות רב ועל כן אבקש סליחתך מראש וגם של האחרים שיעברו על דו-שיח זה:
1)הרעב במלניום השלישי,עם כל האמצעים הטכנולוגים
העומדים לרשות האנושות נתן היה לחסלו מעל פני האדמה
ואם הוא קיים,הנו על מצפונו של האנושות כולה.
במדינות "מפותחות",אולי אין רעב ללחם,אבל יש "רעבים"מסוג אחר.בשוודיה וביפן,אחוז המתאבדים מן הגבוהים בעולם,על אף שלא חסר שם אוכל לאף אחד.
2)בכל זאת עבר זמן מתקופתו של לנין ומזמן האיכרים
(במדינות המתועשות וגם בישראל)הפכו לפרולטריון עירוני.הפיכת האיכרים או הבורגנות הנמוכה לפרולטריון ואף למובטלים אינה מביאה אוטומטית לתודעה ולהכרה.במשטרים פציסטים הם הופכים בקלות ללאומנים ולגזענים.
3)תפקידו של שמאל אמיתי הוא לנתח ולהסביר את הסיבות ואת המנגנונים שיוצרים את העוני,הפער החברתי והרעב.אנשים בעיירות הפתוח "מרגישים" שהשיטה והמשטר דופקים ומנצלים אותם,אבל מנגנוני המשטר יודעים לכוון אותם לא לאויב האמיתי ומפנים אותם ל"אליטות",ל"אשקנזים",ל"רוסים",ל"ערבים"ואף ל"שמאל".פשוט,צריך להסביר להם מיהוא האויב האמיתי שלהם.
4)היו ויהיו התפרצויות ומהפכות ספונטניות של המונים אבל כל אלה הושקטו באמצעים שונים על ידי השלטון.
כל עוד לא יהיה ברור איך פועלת השיטה של הניצול עם כל התחכום והשיטות להגן על עצמה,ולא תהיה ברורה מה האלטרנטיבה,לא יהיה שנוי של ממש.וכאן,אנו מגיעים
לשאילה מה היא האלטרנטיבה?
אך לפני זה שתי מלים לגבי "הרעבת אוכלוסיה כאמצעי?אני מקווה שלא הבנתי נכון את השאילה.האמצעים לעולם לא מקדשים את המטרה.
האמצעים הם הם שקובעים את התוכן,האיכות והמהות של כל מטרה.
ועכשיו בקשר ל"חזון" (או לאלטרנטיבה לקיים)=
ארשה לעצמי לצתת את דב חנין במאמרו:"סוציאליזם עכשיו,-עשר תזות לדיון"
"על פי התפיסה המרקסיסטית הסוציאליזם איננו תוצר
של חשיבה מופשטת.הוא איננו חברה אוטופית המאופיינת בכל מה שאנחנו רוצים לראות.
עבור מארקס ואנגלס הקומוניזם אינו(כלשונם ב"אידאולוגיה הגרמנית")…"מצב אותו יש לכונן,אידיאל אליו צריכה המציאות לסגל את עצמה".
אלא,"התהליך הממשי המבטל את המצב הנוכחי".
פרושו של דבר,שתוך זהוי הניגודים הפנימיים,הסתירות ונקודות הכשל של הקיים,והמאבק להסרתם,יצמח ה"חזון",יתגשם החלום.ואני אביא דוגמה אחת בלבד:
חסיפת הסיבות לאבטלה ומאבק חסר פשרות נגדה ונגד הסיבות לה,זו אחת מאבני הבנייה של ה"חזון".
על מנת להגיע לפתרונות לבעיות הקשות הנוכחיות, יש צורך בהתערבות ממשלתית ערכית בכלכלה אולם אין סיכוי מעשי לממש סוציאליזם אוטופי לפחות לא במאה הנוכחית (ועם כל האידאלים שיש לי, לא כל כך מעניין אותי מה יקרה במאות הבאות). חייתי בקיבוץ ושם למדתי מהו טבע האדם. על כל תאוריתיקן לקחת בחשבון גם את עובדות החיים.
אשר, להמשך הדיון פנה אלי באימייל
snir_a@bezeqint.net
לדוד איתן:
אם תסתכל אחורה למאה השנים שעברו,תגלה שלהתפתחויות
ולדינמיקה יש האצה=הדברים מתרחשים בקצב הולך וגדל.
התפתחות האינטרנט והמחשבים מאיצים הדברים עוד יותר.
עובדות אלה,ועוד התחזיות בתחומים רבים לשנים הבאות
(בתחום הכלכלה,האקולוגיה,מקורות אנרגיה,דמוגרפיה
מדעים ופוליטיקה)מסמנים קוו ברור לשנויים גדולים בכל משמוכר לנו היום כ"מציאות".לא תצטרך לחכות מאות
שנים כדי להיות מופתע.השאילה איפא אתה נמצא בכל
התהליך הזה.לדעתי,כדי שבהצגה הזו החד פעמית שהיא
החיים שלנו,כדי שיהיה מעניין,צריך גם להיות שחקן ולא
רק צופה.
אשר,
אשמח אם תוכל להביא קישור למאמרו של דב חנין (או הפנייה ביבליוגרפית)
איך אתה מסביר את העובדה שרוב המובטלים מצביאים
פעם אחר פעם ללכוד?
המובטלים והעניים לא מאמין לאף מילה של השמאל הישראלי. השמאל הישראלי חוטא בכך שהוא תומך בפלסטינאים. המיעוט היהודי בעולם נעשק ונגזל והשמאל הישראלי אינו מעלה ואינו מעלה דבר בעניין זה – משום הגישה שיש לאחד את כל החברות לחברה אחת שלמה – זהה, ללא אבחנה מיהו מה ומאין בא.
לכן העוני הישראלי – המובטל , השכבות הסוציואקונויות החלשות, שלהן חוכמת חיים, נסיון וותק באידיאות אוטופיות, לא קונות את ההצטרפות לשמאל כאמצעי או פתרון לבעיות שלהם. השמאל הישאלי, כבר אמרתי, חולה בעיוורון אדום, הוא אינו תומך במיעוט הנגזל, אינו תומך באף מיעוט אלא ברוב העצום של האנטי ציונים שעושים בו שימוש מבוקר. כשיסתיים השימוש הוא ימצא עצמו מדבר אל הקיר, או אל מיעוט נרדף וחסר בית בחברה השניה – פלסטין ואולי תומך בו לצורכי מקלט – אבל את מעמד הפועלים הישראלי השמאל הישראל לא ישמש כמקלט כי הפרולטריון הישראלי – רואה בו, בצדק, יריב לזכות הקיום הראשונית שלו. לחיים.