יש לי חדשות בשבילכם; ולכל חברי הכנסת; ואפילו לאטומים שבין חברי ועדת הבחירות המרכזית, שאומרים על היו"ר שאינו מזיז להם ויכול לקפוץ ועוד ביטויים: מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה – כבר עכשיו: על פי חוקיה. כמדינה דמוקרטית היא מדינת כל אזרחיה. כל מדינה דמוקרטית היא מדינת כל אזרחיה. יש מדינות המקנות זכויות-יתר לחלק מאוכלוסייתן, ושוללות זכויות מחלק אחר. אלה הן מדינות כאילו-דמוקרטיות; פסבדו-דמוקרטיות; או קצת-דמוקרטיות – המכריזות כי כל אזרחיהן שווים בזכויותיהם, אלא שיש מהם השווים יותר.
גם ישראל נמנית עליהן. אבל כל עוד הן מותירות לכל חלקי האוכלוסייה את זכות הבחירה, הן שייכות עדיין לתת-המשפחה של המדינות הדמוקרטיות. הזכות לבחור, שלפחות מבחינה פורמלית נתונה לכל אחד מהאזרחים במינון שווה (לכל אזרח יש קול אחד, ורק קול אחד), היא הזכות להיאבק על עיצוב הממשל והמשטר, על הזכויות האישיות והקבוצתיות של הציבור, ובעיקר על הגנת זכויות המיעוטים (הרוב שומר על זכויותיו ממילא). זכות זו היא התנאי הראשון, ההכרחי, שבלעדיו מדינה אינה דמוקרטית.
ישראל היא מדינה דמוקרטית – בינתיים או עדיין. כל עוד כל אזרחיה זכאים לבחור את מוסדותיה – היא מדינת כל אזרחיה ושום הכרזות כנגד הגדרה זו אינן יכולות לבטל מציאות זו. חברי הכנסת התחכמו אמנם וחוקקו חוק הקובע כי ישראל היא מדינת העם היהודי – אך זהו חוק ערטילאי, חסר משמעות.
לעם היהודי ישות ערטילאית. אין לו שום מעמד חוקי במדינת ישראל. יהודי (על כל אחת מן המשמעויות המיוחסות לו) שאינו אזרח ישראלי, אינו יכול להשתתף בבחירות לכנסת ובוודאי לא להיבחר אליה. מכאן שישראל אינה מדינתו. הוא יכול לאהוד אותה, לאהוב אותה, להיות חרד לה, אבל היא אינה מדינתו, באשר אינו אזרח מאזרחיה.
המשמעות היחידה שיש להגדרה זו היא בשימוש שנעשה בה כדי לנסות לנשל ערבים מזכותם להיבחר, ואולי יום אחד ישתמשו בה גם כדי לנשלם מן הזכות לבחור. ואז נהיה באמת מדינה לא דמוקרטית. אלא אם הם יצהירו הצהרה ריקה מתוכן כי הם מכירים בהיותה של ישראל "מדינת העם היהודי".
מדינת ישראל היא, כחזונו של הרצל, איננה מדינה יהודית, כי אם מדינת-יהודים. כשם שצרפת היא מדינת צרפתים. ישראל היא מדינת יהודים מכיוון שרוב תושביה יהודים (על פי תרבותם, מוצאם ועל פי הגדרתם העצמית, או אמונתם הדתית).
היא יהודית מכיוון שתרבותה הדומיננטית היא עברית, אף שיש בה גם עוד תרבויות. ואיפה אין ריבוי תרבויות? בצרפת, מדינת הצרפתים, יש מיליוני אנשים שהם בני עמים אחרים. אני יודע שיש המעדיפים את ההגדרה מדינה יהודית, מתוך הנחה שיש בה משהו מחייב לגבי מעמדה של ההלכה – מעין שלב בדרך להיותה מדינת הלכה (יהודית).
אלה הם דברי הבל. מעולם לא היתה כאן מדינת הלכה. איש אינו יודע מהי מדינת הלכה ואיך מנהלים אותה. בתקופת המקרא לא התנהלה המלוכה לפי עקרונות ההלכה (על רוב מלכי יהודה ועל כל מלכי ישראל נאמר ש"עשו את הרע בעיני ה’" – כלומר, לא קיבלו עליהם את מרות הכוהנים שראו עצמם מפרשי ההלכה הדתית).
ממלכת החשמונאים (יותר מ-100 שנות עצמאות ויותר שנות מלוכה בחסד הרומאים) היתה למעשה ממלכה הלניסטית. שמתם לב שכמעט לכל מלכיה, להוציא הדור הראשון, היו שמות יווניים: אלכסנדר, אריסטובלוס, הורקנוס, אנטיגונוס, הורדוס, אגריפס? ומאז ועד הקמת מדינת ישראל לא היתה כאן מדינה של יהודים, ובוודאי לא מדינה יהודית.
מדינת ישראל היא מדינת יהודים משום שמציאותה היא כזאת, ואם תשתנה מציאות זו היא תחדל מלהיות מדינת יהודים ולא יעזרו שום הגדרות שבחוק. על אחת כמה וכמה ההגדרה מדינת העם היהודי, שהיא לגמרי חסרת משמעות מחוץ לממד הצהרתי מעורפל.
ישראל – כל עוד היא מדינה דמוקרטית וכל עוד תמשיך להיות מדינה דמוקרטית – תהיה מדינת-כל-אזרחיה.
חשבון למתחילים
בסקר האחרון של מינה צמח השיבו 71% מהנשאלים שהם תומכים בפסילתו של ח"כ אחמד טיבי ו-70% בפסילתו של ח"כ עזמי בשארה ורק כ-20% התנגדו להחלטת ועדת הבחירות המרכזית. על שאלה אחרת: "האם תפגע פסילתם ביחסי יהודים-ערבים?" השיבו 57% בחיוב – כלומר: כ-70% תומכים בפסילה ואילו 57% יודעים שההחלטה תפגע ביחסי יהודים וערבים. גם אם נחסיר מה-57% את כל מתנגדי הפסילה, בהנחה שכולם חושבים שתפגע, נמצא שבין 35 ל-38 אחוזים, יותר מחצי המצדדים בפסילה – תומכים בה, אפילו שהם יודעים שתוביל לקרע נוסף בין יהודים לערבים, בישראל.
ידוע מכבר, שהמשיבים לסוקרים לא חושבים דיים, לפני שהם משיבים וזה מעיד כמובן על טיב הסקרים – אבל, המסקנה היא בלתי נמנעת: הם יודעים שהיחסים בין שני העמים יתערערו עוד יותר וזו היא, הסיבה שהם תומכים בפסילתם של טיבי, בשארה ובל"ד.
מן הבחינה הטכנית הכל נכון, בהסתיגות אחת: "חוק השבות". "חוק השבות" הוא לא רק שער הכניסה למדינת ישראל, אלא גם אביהם של חוקים אחרים (כמו חוק האזרחות וחוק מנהל מקרקעי ישראל וכיו"ב), היוצרים את האפליה היומיוממית בין אזרחי ישראל: בחינוך, בתעסוקה, באישות ועוד.
כל זמן שהגדרת "מיהו יהודי" – וכפועל יוצא מכך "מיהו אזרח סוג ב’, מי סוג ג’, ומי בכלל לא" – נמצאת בידי שלטןן פסאודו-ציוני המפקיד את ההחלטות בידי רבנים אורתודוכסיים, הרי שהמפתח לשער הכניסה למדינה ולמנגנוניה נמצא בידי אותם רבנים.
לדן תמיר:
שלטון "פסוידו-ציוני"- מה זה? ומה כוונתך לומר?
במאמר נכתב:
"בתקופת המקרא לא התנהלה המלוכה לפי עקרונות ההלכה (על רוב מלכי יהודה ועל כל מלכי ישראל נאמר ש"עשו את הרע בעיני ה’" – כלומר, לא קיבלו עליהם את מרות הכוהנים שראו עצמם מפרשי ההלכה הדתית)."
הערה:
– הסיפורים על תקופת המקרא לפי ספר המקרא כתובים בהתאמה לדעותיהם של היהודים, למן עזרא ונחמיה ואילך. מה פלא שבעיניהם של אלה זה "היה רע בעיני יהוה"? אבל שום הלכה דתית יהודית לא היתה קיימת אז. גם סביהם של "מפרשי ההלכה הדתית" עוד לא נולדו…
מדינת ישראל איננה דמוקרטית. אומנם לכל אזרח יש את הזכות לבחור,אך אין זה בלבד מגדיר דמוקרטיה אזרחית.
גם בדיקטטורה יש לכל אזרח זכות בחירה אשר בעקבותיה נבחר דיקטטור.
המפתח הדמוקרטי נמצא במבנה השלטון. ביכולת האזרח להשפיע על ידי נציגיו ברשות המכוננת והמבקרת.
אין אנו דמוקרטיה.
הכנסת נשלטת על ידי הממשלה(הרשות המחוקקת נשלטת על ידי הרשות המבצעת), והממשלה נשלטת על ידי אוסף של מפלגות חלשות המונהגות על ידי אספסוף של מרק פוליטי
רקוב.
דקה אחרי הבחירות , נכנס שלטון המפלגות.
השיטה קרסה.השיטה גם לא מתאימה למאה העשרים ואחת, לעידן המידע כאשר כולם רואים ושומעים.אל לנו לזלזל באזרח.
על מנת שיהיה כאן שלום קודם כל עלינו
לדרוש שאכן תהיה כאן דמוקרטיה עממית ישירה. הבחירות לכנסת או לעיריות תהינה ישירות, אזוריות עם בית עליון ותחתון. תוך כדי הפרדת רשויות וחוקה אשר בבסיסה היסוד אשר יתן לכל אזרח במדינה את הזכות לחיות חיים הוגנים ומלאים.
הסתייגות נוספת: אם אני זוכרת נכון, 97% מהקרקע בישראל שייכים למעשה למדינה (ומוחכרים לאזרחיה). אדמות אלה ניתנות ליהודים בלבד, אם איני טועה על-פי חוק. מאז קום המדינה לא קם בה ישוב ערבי חדש. החוק המפלה מצטרף להקצאת המשאבים המפלה המונעת פיתוח הישובים הערביים הקיימים, ולגזענות העמוקה של הציבור היהודי-ישראלי המונע מערבים לגור בישובים יהודיים, כלומר, משאיר אותם בלי שום פתרון. דמוקרטיה היא לא רק פרוצדורה, היא גם זכויות מיעוט. ןבעניין הזכות לבחור ולהיבחר – התהליך ברור מאד. זכות הבחירה ניתנת, אך אפשרויות הבחירה מצומצמות ע"י ועדת הבחירות הימנית והגזענית.
לעוזי אורנן,
צדקת, ההלכה לא היתה קיימת לא בתקופת המקרא ואפילו לא בתקופת החשמונאים והיא החלה להיווצר זמן רב לאחר מכן. הערתי על המלכים שעשו את הרע בעיני ה’ כוונה למה שאמרו עליהם הכוהנים וכלי הקודש, שלא הצליחו לכפות עליהם להישמע להוראותיהם כמפרשיה של הדת. ההלכה ביקשה לא יותר מאשר לקבוע לקהילת המיעוט היהודי את אורחות חייה בתחום הדתי ובתחומים אחרים שבהם היתה ליהודים אוטונומיה, אבל הותירה את ניהול המדינה בידי השלטון של אותה מדינה. ומכאן הביטוי "דינא דמלכותא דינא" שפירושו: בענייני המדינה קובע משפט המדינה ולא ההלכה.
הלוואי ומה שדוד שחם אומר היה נכון. הלוואי שיהיה נכון במהרה בימנו. כיום אין זה כך כלל. לא ניתן ליישב בין "מדינה יהודית או "מדינת יהודים" ל"מדינת כל אזרחיה".
התנועה הציונית ביקשה להקים מדינה שכל משאביה יכוונו כדי להשפיע על יהודי העולם להגר אליה. לכל איש ממוצא יהודי בארצות הברית יש יותר חלק ממשאבי המדינה מאשר לערבי מנצרת או מסכנין. לערבי מהגליל אסור בדרך כלל לבנות בית ברישיון. למה? האדמות שסביב יישובו "שמורות" לאותו יהודי מארצות הברית או מקנדה, עד לרגע בו יתחשק להם לבוא.
"מדינה יהודית" או "מדינת יהודים" לא יכולה להיות דמוקרטית גם כלפי אזרחיה היהודים. הפרדת הדת מהמדינה, למשל בתחום הנישואים והגירושים, יערערו את עצם זיקתם של אזרחי ישראל ממוצא יהודי ל"אחיהם" ברחבי העולם, כי תרבות יהודית לא דתית היתה גם היתה, אך היא היתה ייחודית לכל עדה ואף לכל קהילה. מה שאיחד קהילות יהודיות בברזיל ובתימן היה אך ורק שמירת המצוות והמסורת ההלכתית.
ישראל היא לא "יהודית" כמו שצרפת היא "צרפתית". במקרה כזה היינו אומרים שהיא "ישראלית". ישראל היא "יהודית" כמו שדרום אפריקה של האפרטהייד היתה "לבנה".