השבוע החל את כהונתו נשיא ברזיל החדש, לואיס אינאסיו דה סילבה – המכונה "לולה". הכתרת מנהיג מפלגת העובדים לוותה במסיבות המוניות. מאות אלפים יצאו לרחובות ברזיליה הבירה, ושום כוח משטרה לא היה גדול מספיק כדי לעצור את ההמונים. החוגגים, שפרצו את כל גדרות הביטחון, לא ביקשו לתפוס את מוקדי השלטון. הם חשו שאחד משלהם עשה זאת והגיע אל המוקד המרכזי של השלטון: לולה – העובד/נשיא של המעצמה הקפיטליסטית העשירית בעולם.
לאחר סיום הטקס נפגש לולה עם שני ידידים ותיקים: נשיא ונצואלה הוגו צ’אבז, ונשיא קובה פידל קסרטו. ביום השנה למהפכה הקובנית (1 בינואר) אמר קסטרו למאות הכתבים שבאו לסקר את טקס ההשבעה: "ניצחונם של לולה והעם הברזילאי הוא המתנה הכי גדולה שהעם הקובני יכול לקבל ביום המהפכה".
ידידיו של נשיא ברזיל ונאומו בעת טקס ההכתרה הם יותר מאמירה. זהו מצע פוליטי של ממש. בעת נאומו אמר לולה כי ברזיל הכירה במשך מאות שנים תקופות של שפע: הסוכר, הזהב, הגומי, הקפה. ובדורות האחרונים – התיעוש המואץ.
ברזיל היתה מסוגלת להפוך לאחת המעצמות התעשייתיות בעולם. אך חרף ההתקדמות העצומה, דבר אחד לא השתנה – העוני. או כדברי לולה: "הרעב לא נעלם באף אחת מתקופות השפע והגידול במשק". כך הדגיש לולה את המחויבות העמוקה שהוא חש כלפי העבר המפואר של מאבקי עובדים ומאבקים עממיים בברזיל, ונחישותו לסיים את הקדנציה ביישום הבטחתו – שמדי יום כל תושבי ברזיל יזכו לארוחת בוקר, ארוחת צהרים ולארוחת ערב.
השאיפה לשנות את החברה הברזילאית היא מובנת. הרצון קיים ללא ספק. האם לולה באמת מסוגל לחולל שינויים אלה ללא מעורבות פעילה של אותם ההמונים שיצאו לרחובות בשבוע שעבר? עם העוינות הגלויה והגוברת של הממשל האמריקאי (שעלולה להתפרץ בכל רגע) ועם מפלגות ימין המחזיקות עמדות מפתח בפרלמנט ובמנגנון המדינה?
האם לולה יהיה לסלוודור איינדה הברזילאי, איש הרפורמה הסוציאליסטי שהופל על ידי ארה"ב; או יהיה למהדורה חדשה של הוגו צ’אבז, הפופוליסט מוונצואלה שארה"ב מעוניינת להפיל בכל מחיר; או שהוא יהיה לגרסה מקומית של קסטרו; האיש שארה"ב מנסה להפיל מזה שנות דור ללא הצלחה?
סביר להניח שלולה יהיה הוא עצמו ולא איידנה, צ’אבז או קסטרו. כלומר, ינסה להגיע לפשרות בדרך לקיום ההבטחות. עיון ברשימת שריו מגלה שהפשרות כבר החלו: שר התעשייה החדש, איש העסקים העשיר לואיס פרנאנדו פורלאן; מנגד, שרת הסביבה היא מרינה סילבה, פעילה סביבתית ומארגנת העובדים באיגודים המקצועיים במחוז מגוריה – אחד החלשים של ברזיל.
פורלאן (56) הוא יו"ר מועצת המנהלים של חברת סאדיה – עם מחזור עסקים של כמעט 2 מיליארד דולר, ויועץ למספר רב של חברות רב-לאומיות הפועלות בברזיל. פורלאן אמר עם מינויו לתפקיד: "לא ברור אם ניתן יהיה להמשיך בתהליך ההפרטה – אך לא יעלה על הדעת להלאים את החברות שכבר הופרטו". לעומת פורלאן, בוגר האוניברסיטאות האמריקאיות, השרה סילבה למדה קרוא וכתוב רק בגיל 16.
לולה יכול לחולל בחברה הברזילאית שינוים לעומק. לעת עתה מאזן הכוחות הפוליטי לטובתו. מה יקרה ביום שצעדיו ירגיזו את ממשל ארה"ב או את בעלי האדמות הגדולים – קשה לנבא. מה שברור הוא שעל השמאל בברזיל לתרגם את מאזן הכוחות הפוליטי החיובי למאזן כוחות חברתי חיובי. במלים אחרות: על כוחות השמאל לעודד ולארגן תמיכה פעילה בנשיא ולחתור להעמקת השינויים החברתיים שההמונים כבר מחוללים – כגון תפיסת חלקות של בעלי הקרקעות הגדולים על ידי פעילי תנועת האיכרים חסרי האדמה.
האם תפיסת אדמות שכזו היא ענין חוקי? האם כאשר יש שלטון שמאלני לא סביר שהפעילות המועדפת תהיה חקיקה גורפת הנוגעת במדיניות פנים וחוץ? או שפעילות כזו תעורר מהר מדי את זעמה של שליטת העולם הקפיטליסטי?
האם תמיכה ציבורית מופגנת (עם זה אני מסכים) ותפיסת אדמות הם באמת הפעילות המועדפת בברזיל עכשיו?