הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 בינואר, 2003 6 תגובות

לכל סכסוך מדיני וצבאי יש בסיס כלכלי ותמיד ישנו מי שירוויח ממנו ומי שיפסיד, אם יסתיים. כך, גם אצלנו, ישנם המרוויחים והמפסידים מהמשך הסכסוך בן מאה השנים בין היהודים בישראל לפלסטינים – אינטרסים כלכליים רבי עצמה שאינם נראים לעין דוחפים ומאפשרים את המשך הסכסוך כשם שאינטרסים כלכליים מנוגדים עושים לסיומו. נוצר מצב, בו יכולים הנציגים הפוליטיים של האינטרסים הכלכליים המנוגדים להביא ליישוב הסכסוך או להמשכו, לפי רצון שולחיהם. לאורן של הנחות כאלה, ניתן גם להגדיר את המרוויחים והמפסידים ולמצוא מי חזק יותר עתה ומה הוא הסיכוי לשינוי במצב הנוכחי.

הגורמים הכלכליים המרכזיים בישראל הרוצים בהמשכה של המלחמה הם המגזר ה"בטחוני" שבו כלולים כל הגופים שעיסוקם ותכלית קיומם: המשכו של הכיבוש והמלחמה: צה"ל, כולל מערך הקבע של החיילים ושל המערכות הלוגיסטיות המייצרות ומתחזקות אמצעי-לחימה; התעשיות הצבאית והאווירית וכל המפעלים הרבים המייצרים עבור מערכת הביטחון. מרכיב קטן יותר אך רב עצמה והשפעה היא קהיליית המודיעין, המוסד, השב"כ, שלוחותיהם במשרד החוץ באמצעות נספחי הצבא והמודיעין במסווים שונים, וכן שלוחה חזקה בתקשורת לכל סוגיה באמצעות הכתבים והפרשנים לענייני צבא ביטחון ו"ערבים".


הערכות מבוססות בעבר קבעו כי המגזר הביטחוני מהווה כשליש מכלל המשק הישראלי. רובו ככולו דוחף להמשך הסכסוך בין ישראל לפלסטינים – על כי, השכנת שלום באזור תפגע קשות בקיומו ותפחית דרמטית את מעמדו מגורם רב-עצמה במדינה ומערכותיה הפוליטיות לגורם שולי ומבוטל. תוך מספר שנים ממועד כריתת חוזי השלום, ייפלטו לשוק העבודה כמחצית מועסקי המגזר ועשרות אלפים מעובדיו, יהפכו למובטלים. לעומתו: במגזר הלא בטחוני ניתן להגדיר את תנועת המתנחלים, כגורם מרכזי הדוחף להמשך הסכסוך כי סיומו ופינוי חלק-הארי של ההתנחלויות מאיים על כ-200 אלף היהודים שהתנחלו מעבר לקו-הירוק, בהפסד מגורים ופרנסה. אל המתנחלים יש להוסיף כוחות כלכליים כמו קבלנים ומפעלי תעשיה העובדים עבורם, עובדי ממשלה וסוכנות שעיסוקם ופרנסתם בהתנחלויות, יצרנים וספקים המשווקים למתנחלים את מוצריהם.


הסקטורים האחרים רבי העצמה שיש להם עניין בהמשך הסכסוך: המגזר החקלאי (מושבים ופרטיים), ענפי השירותים כמו מסעדות ובתי קפה וחלק מענף הבנייה. כאשר לא נותנים לפלסטינים לעבוד בחקלאות, במסעדות או בעבודות שחורות אחרות – אופשר, בנימוק של "טרור הפלסטיני" לייבא 250 אלף עובדי שכר-זול מכל העולם וכך מרוויחים המעסיקים שני שליש מהשכר שהיו צריכים לשלם לעובד ישראלי על פי החוק. החקלאים, מסעדנים, חברות כוח-אדם – כל המעסיקים עובדים זרים, מרוויחים בכל חודש לפחות 200 דולר על כל עובד הודות לשכר המופחת. על כלל העובדים הזרים נוצר רווח של 50 מיליון דולר לחודש למעסיקים. לסקטורים אלה, יש אינטרס ברור בהמשך הסכסוך, שאם יסתיים בהסדר, יאלצו לשלם לעובדים ישראלים או פלסטינים, שכר הוגן על פי החוק.


מנגד, ניצבים יצרנים וגורמים כלכליים שסיום הסכסוך יביא להם מיידית גידול ברווחיות: מפעלי טקסטיל שהחלו בייצור במדינות ערביות שכנות, יגדילו את היקף עסקיהם ואיתם ספקי תוצרת ישראלית שמכרו לפלסטינים סחורות ב-2 מיליארד דולר לשנה עד פרוץ האינתיפאדה ובשנים 2001-2002, פחות ממיליארד דולר – בגמר המלחמה, יוכלו לחזור להיקף הקודם, להגדילו ולשווק למדינות שכנות. כך גם ענפים שישגשגו עם בוא השלום: בניין, תיירות – ענפי-משק שהפסידו כ-80% מפעילותם מאז פרוץ האינתיפאדה ולהם אינטרס מובהק בסיום הסכסוך הצבאי ובמצב שלום.


לכאורה, נראה כי חלק ניכר של המגזרים שאינם "ביטחוניים" או מתנחלים – מעוניין כלכלית בסיומו של הסכסוך ואם כך, מדוע לא הצליחו להתגבר על השפעתם המכרעת של המגזר הביטחוני וההתנחלויות? – כדי להבין זאת ולהכיר את הגורם הסמוי הדוחף להמשך הסכסוך, יש לעיין בנתוני דו"ח ועדת הכנסת, שפורסם בימים אלו על הגידול בעוני ובחוסר השוויון בישראל. ב-20 השנים האחרונות בלבד גדל מספר העניים בשליש, הפער בחלוקת הרכוש גדל בצורה מדהימה וכיום 10% מהאוכלוסייה, מחזיק ב-81% מההון. הגידול בהתעשרות העשירון העליון הוא תוצאה של מדיניות כלכלית מכוונת של כל ממשלות ישראל בעשרים השנים האחרונות, להוציא את ממשלת- רבין.


לדוגמה: פטור המעסיקים מחלק ניכר של תשלומי הביטוח הלאומי עבור עובדיהם ("כדי לעודד תעסוקה") הזרים 100 מיליארד שקל למעסיקים במקום לקופת המדינה, אך לא הביא ליצירת מקומות עבודה חדשים. ישראל הפכה לשנייה בארצות המפותחות, אחרי ארה"ב, בפער בין עשירים לעניים. כל מדינה, שהיה חל בה בתקופה כה קצרה מהפך כזה היתה מתנסה בשביתות, מהומות והתמרדויות המקופחים ואולי גם מהפכה, אך ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה רוב העניים תומכים שנים רבות בפוליטיקאים שהם נציגי ההון המתעשר וההופך אותם לעניים יותר.


העשירון העליון הישראלי מצליח להתעשר עוד יותר. ללא כל התנגדות של מי שהופכים לעניים מרודים – רק בגלל המצב הביטחוני. חלק מהעושר זורם גם לשניים-שלושה עשירונים מתחתיו אך בשיעורים קטנים בהרבה. כאשר רועמים התותחים, שותקות לא רק המוזות, אלא גם השביתות. במלחמה, אין מלחמת-מעמדות. ההיסטוריה בכל ארצות-העולם מלמדת כי המלחמה היא הפתרון הנפוץ ביותר למשברים כלכליים. כאשר מתאבדים מתפוצצים באוטובוסים – ההסתדרות מתקשה לארגן שביתות והפגנות. המשך הסכסוך מאפשר לעשירון העליון ושלוחותיו בכנסת ובממשלה להמשיך בהתעשרות ללא התנגדות.


בישראל אין רוב פוליטי לסיום הסכסוך כיוון שעצמת ההתעשרות ושיתוק מאבקם של העובדים נגד המתעשרים – מחזקים את המגזר הכלכלי הביטחוני ואת המתנחלים.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. גיא שלום הגיב:

    שרון לא הביא שלום ולא ביטחון. הימין המטורף גורר אותו באף למחוזות אשר יביאו פיתרון כפוי על ישראל. במצב של תלות מוחלטת של ישראל בארה"ב, יכולת התגובה לא קיימת כלל, כאשר האמריקאים מתמקדים בעירק וישראל "מבקשת" סיוע כספי במיליארדים מהם. מה שבדרך הוא פיתרון כפוי. אולי הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לשני הצדדים שמתמקדים במסע האינסופי של הרג והרס הדדי.

  2. שמואל אמיר הגיב:

    מאמר מצויין שמפנה את תשומת הלב לנושא החשוב בזמן מלחמה. רצוי להמשיך ולחפור באותו כיוון. למשל מה חלקם של תעשיות המלחמה האמריקאית במלחמות שלנו. רצוי גם להוציא את הסקטור המלחמתי הישראלי, המעוניין בהמשך המלחמה, מאלמוניותו (אם אפשר). מי הן החברות ובעליהן, מי הם אנשי קשר הפוליטיים בינם לבין השלטונות.

  3. שמואל אמיר הגיב:

    לגיא,

    ה"פתרון הכפוי" כבר כאן. בלי כפיה אמריקאית ישראל לא הייתה יכולה להמשיך בכיבוש אפילו יום אחד.
    כדאי שנגמל מן התקוה והאמונה של השמאל המתון שלנו, שהאמריקאים יביאו לנו את השלום."מפת הדרכים" של בוש היא גירסא מעודכנת להמשך הכיבוש.

  4. יגאל לביב הגיב:

    לר.שלום
    את מערבבת בין האינתיפאדה למצב הכיבוש.ברור כי המסעדנים מפסידים כאשר ישנם פיגועים.אולם עד פרוץ ההתנגדות העממית לכיבוש היה כיבוש נקי,בו יכלו המסעדנים ומעבידים אחרים להעסיק פלסתינאים בשכר מצחיק וללא תנאים סוציאלים,ומשפרצה האינתיפאדה הוחלפו הפלסתינאים בעבדים זרים.כל עוד לא היו פיגועים היה במצב זה רק רווחים למעבידים.

  5. jחנה ק. הגיב:

    יפה, יגאל. ההוכחה לנכונות התיזה שלך היא סקירה של כל מלחמות ישראל, חוץ ממלחמת השחרור: כולן התקיימו על רקע מצב כלכלי קשה. כולן הדחיקו את תנועות המחאה שקמו כאן כבר בשנות השישים.רק שבניגוד לניו דיל האמריקאי, שניצל את המלחמה כדי לטפל בשפל הכלכלי, אצלנו ממלחמה למלחמה המצב הכלכלי רק מתדרדר.

  6. ר הגיב:

    אפשר והתיזה נכונה. מה שלא מובן הוא מה יש למסעדנים להרוויח מהמלחמה אם היא מרוקנת להם את המסעדות?
    הרווח בגין פועלים זרים הוא שולי ביחס להפסד "מהמצב"

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים