פרשת השחיתות החדשה בה מסובך עתה ראש הממשלה שרון, אותה הלוואה חשודה של מיליון וחצי דולר שקיבל לדבריו מידידו המיליונר המתגורר בדרום אפריקה, סיריל קרן, מעלה שוב על סדר היום את סוגיית קשרי הגומלין בין הון לשלטון. מעבר לחשדות הפליליים, אותם חייבת לחקור המשטרה, הקשרים ההדוקים בין כרישי ממון לפוליטיקאים, אינם רק אופייניים לשרון. הם חוצים את המערכת הפוליטית. גם למצנע המיליונרים שלו, גד זאבי הוא אחד מהם.
בעניין זה, כמו בכמה דברים אחרים שאינם ראויים לחיקוי, העתיקה ישראל את המצב בארה"ב. שם, הקשרים בין הון לשלטון הגיעו לרמה כה הדוקה, עד כי אינם מאפשרים למי שאינו נמנה עם אצולת הממון או סמוך על שולחנם, להתמודד למשרה ציבורית.
לנוכח העובדה שלא מעט ישראלים, בארץ ובחו"ל, מופיעים כחסידים שוטים של הדמוקרטיה האמריקנית, ראוי לומר כמה מלים מצננות שמאירות באור יותר מציאותי את הדמוקרטיה האמריקנית.
נתחיל בכך, שהדמוקרטיה האמריקנית היא בעצם משטר ללא אלטרנטיבות של ממש. גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים משועבדים לקפיטליזם האמריקני, ורואים בו את פסגת החלום האנושי. ההבדלים בין שתי המפלגות, ככל שנוגע לנושאים שבמהות המשטר – משטר שמעלה על נס את הטייקונים הכלכליים – הוא שולי. הוא דומה להבדלים שהיו בין הקומוניזם הסובייטי לעמיתו המזרח גרמני.
הנשיא בוש, כמו קודמו קלינטון, כמו קודמו בוש האב, כמו קודמו רייגן וכו’, קשורים בטבורם לעסקים ולחברות הגדולות. לכל אחד היתלוותה שערוריה כספית או כלכלית כזו או אחרת.
בדמוקרטיה האמריקנית ההשתתפות בבחירות לא עולה בדרך כלל על חמישים אחוזים מהאזרחים. הדמוקרטיה האמריקנית דואגת לכך שהפערים בין עשירים לעניים יהיו כה אדירים, עד שבארץ העשירה הזו יש איי ענק של עוני ודלות המזכירים את העולם השלישי.
וכמובן שמבין אותם חמישים אחוזים שלא משתתפים בבחירות ובהכרעות הציבוריות, חלקם של העניים הוא רב ועצום.
הדמוקרטיה האמריקנית היא גם לא נקייה. בבחירות האחרונות נבחר הנשיא בוש על ידי מיעוט הקולות כתוצאה משחיתויות וזיופים, שקיבלו בסופו של דבר את ברכת בית המשפט העליון השמרני והימני.
הדמוקרטיה האמריקנית היא חברה אלימה, כוחנית, בה כל זב ומצורע רשאי להחזיק נשק, עם מספר האסירים הגדול ביותר ביחס לאוכלוסייה בעולם הדמוקרטי – יותר משני מיליון אסירים.
בדמוקרטיה האמריקנית בתי הסוהר עברו הפרטה, ויש לבעלי בתי הסוהר עניין בהרבה אסירים שיקבלו כמה שפחות. הסיסמה: להשקיע כמה שפחות, להרוויח כמה שיותר.
בדמוקרטיה האמריקנית יש אמנם חופש עיתונות, במובן זה שכל אחד רשאי להוציא עיתון, אבל הרוב המכריע של התקשורת ההמונית, כתובה כמו אלקטרונית, משדרת פחות או יותר באותם קווי מתחם שאינם חורגים מקידוש הבעלות הפרטית והמשטר הקפיטליסטי.
הדמוקרטיה האמריקנית היא חברה עם הרבה עוולות ומעט סולידרריות; עם עולם תחתון מפותח, עם מאפיות, עם כמות נרצחים הגדולה ביותר בעולם המערבי.
הדמוקרטיה האמריקנית היא חברה מלחמתית, מייצרת את מספר כלי המשחית הגדול בעולם ומייצאת אותם לעשרות מדינות. רווחי המלחמה הם מרכיב חשוב בכלכלה האמריקנית.
בימים אלה אנו רואים עוד הדגמה כיצד נשיא אמריקני שנבחר כתוצאה משחיתות מוביל את ארצו ומנסה לגרור את העולם לעוד מלחמה שעלולה להבעיר את אזורנו עד כדי השמדה.
זכויות אזרח בארה"ב הולכות ומתמסמסות, אנשים נעצרים ללא משפט, נשארים חודשים במעצר מינהלי, והתיוג האתני המפלה שוב מושל בכיפה.
הדמוקרטיה האמריקנית לא מכבדת חיי אדם. מספר המוצאים להורג ברשיון מטעם המדינה הוא הגבוה בעולם המערבי.
מערכת המשפט האמריקנית היא טובה לעשירים וקטלנית לעניים ולמיעוטים. לכן המוצאים להורג הם בחלקם הגדול שחורים והיספנים, שלאחר הוצאתם להורג מתברר כי היו ביניהם גם חפים מפשע. וזו רשימה חלקית מאד של הפגמים בדמוקרטיה האמריקנית.
יש גם דברים טובים בדמוקרטיה האמריקנית, שלהם אקדיש טור אחר, אבל אלה לא כל כך רלבנטים לישראל, כי בישראל הולך ומשתלט הצד האפל של הדמוקרטיה האמריקנית, וכמו שקורה לעתים אצלנו, אנחנו נעשה את זה הרבה יותר גרוע מאשר בארה"ב.
למנוע אסון – לכבול את שרון
בישראל ובעולם מתנהל דיון ער בסוגייה: מה יעשה סדאם כאשר יהיה נתון במצוקה וגבו אל הקיר? האם ישתמש בנשק השמדה המוני בבחינת תמות נפשי עם פלשתים?
כמעט ולא מתנהל דיון מקביל בשאלה, מה יעשה שרון במצב של מצוקה? אם בכל הקשור לסדאם זהו ויכוח על מצב עתידי, והיה וארה"ב תתחיל במלחמה, הרי לגבי שרון זהו כבר מצב עכשווי.
הפרסומים היומיומיים על שחיתויות שרון והליכוד, ההאשמות כלפיו כי הכניס את העולם התחתון לפוליטיקה, הדרישות הגוברות להתפטרותו וכו’, מכניסות אותו ללחץ לא נורמלי. הדבר ניכר במסיבת העיתונאים שכינס, ובה לא ענה על אף שאלה, והשאיר את כל החשדות על כנם.
האיש הלחוץ הזה, שרוצה להיבחר בעוד כמה שבועות ולזכות ברוב, רואה כיצד הסקרים שלו פחות ופחות ידידותיים. מה הוא זומם עתה? מה עובר בראש של האיש המסוכן הזה שכבר סיבך אותנו במלחמות? שרון זה לא סדאם. שרון בניגוד לסדאם שולט על צבא גדול חזק ומצויד היטב, שרון בניגוד לסדאם שולט על ארסנל אדיר של נשק השמדה המוני: מאות פצצות אטומיות, נשק כימי שכולל את כל הגזים שניתן להעלות על הדעת, נשק ביולוגי הכולל מיליארדי חיידקים של המחלות הנוראות ביותר שמהווים את התשתית לנשק הביולוגי המיוצר במכון הביולוגי בנס ציונה.
מה מתכנן לנו מוחו האפל של האיש? על איזה מבצע גרנדיוזי עובדים עתה במשרד ראש הממשלה, בתקווה כי הוא יחזיר את הפופולריות שלו ויסיט את תשומת הלב מהשחיתויות של שרון?
האם יש איזו יד מרסנת בסביבתו של שרון? האם אני סתם מפחד מהסתבכות נוספת אליה ניסחף ביוזמת שרון? הלוואי ופחדיי יתבררו כפחדי שווא.
עניים ובוזזים
היום פורסם בעיתונות כי שלושה צנחנים נעצרו כחשודים בביזה מבתיהם של פלסטינים לאחר שנמצאו ברשותם תכשיטים, מציתים וכסף מזומן.
השלושה טענו כי עשו זאת בגלל שמשפחתם נתונה במצוקה.
בידיעה נמסר כי מדובר בתופעה רחבה וצפויים מעצרים נוספים.
הנה לנו שילוב הרסני. צבא כיבוש שחייליו עניים בוזזים מבתיהם של הנכבשים רכוש וכספים כדי לעזור למשפחותיהם.
אילו המיליארדים המושקעים במבצעי הכיבוש וההתנחלויות היו מנותבים לשיפור המצב הכלכלי בחברה הישראלית, היינו קוטפים שני יתרונות: אין כיבוש ואין עוני.
מצנע הפטריוט
יו"ר מפלגת העבודה עמרם מצנע התקבל לשיחה אצל ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר. זה היה הסיפתח הבינלאומי של מצנע בתפקיד יו"ר המפלגה.
שרון הביע רוגז על הפגישה, אבל הוא דווקא צריך לברך עליה. מצנע נידבק בחידק הטורף התוקף לא מעט ישראלים שעה שהם נוסעים לחו"ל: סטרפטוקוקוס מקבוצת פטריוטיסמוס. אז מה עשה שם מצנע עם טוני בלייר? ביקש לזרז ייצוא בטחוני לישראל שבריטניה החליטה לעכב בגלל פשעי המלחמה של ישראל בשטחים הכבושים, וכן ביטא מצנע הבנה למדיניותו של שרון שהחליט למנוע ממשלחת פלסטינית לצאת ללונדון לכנס שידו ברפורמות ברשות הפלסטינית.
אם כך הוא מתנהג באופוזיציה, מה יקרה אם יהיה בממשלה?
חסר פרט קטן במאמרך הארכני – מה האלטרנטיבה . איזה דגם שלטון מקובל עליך ?
נראה לי שאתה מגזים מאוד בתאור החברה האמריקאנית על חולייה .
צא מחוץ לניו יורק ותראה קהילות החיות ללא סגירת ביתן במנעול . יש הרבה ארגוני צדקה וחמלה רבה .
יש התפתחות חיובית ביחס לשחורים , ראה פאוול וקונדליסה .יש מערכת מפותחת של ביטוח לאומי ומענקי אבטלה .אין ספק יש צללים ונקודות חלשות במשטר האמריקאני אולם לציירו בצבעים כפי שאתה ציירת זה מוגזם . לסיום כל העולם הוא כפר קטן , אך אמריקאני !
משה,
מדוע אתה חושב שביקורת על האמריקנים הופכת את המוסלמים הפאנאטים ל"ידידי"?
אז יש לי חדשה מרעישה בשבילך. כאדם חילוני ונאור (לפחות בעיני עצמי) אני רואה בכל הפאנאטים הדתיים מכל הדתות בני חושך. לכן לא יתכן שפאנאט דתי, מוסלמי, נוצרי או יהודי, יימנה על ידידיי.
הבעיה שלך שאתה חושב באורח תיוגי, לפיו כל מי שמבקר את המשטר בארה"ב, הוא או בן לאדן או קומוניסט טרום גלסנוסט.
מאחר ומעולם לא הייתי קומוניסט וגם לא חבר באל קאעידה, אזיי תצטרך להסכין עם העובדה, שהביקורת שלי על הדמוקרטיה האמריקנית, שואבת ממקורות רוחניים אחרים, כמו למשל ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם (שבן לאדן, אם איני טועה, לא יאהב כל כך).
יש באמריקה הרבה מאד בני אור, הומניסטים, סוציאליסטים, ליברלים, ירוקים, אבל הם לא בשלטון ואין להם כמעט ייצוג בקונגרס. הביקורת שלי על החברה האמריקנית דומה מאד לביקורת של ידידיי (בלי מרכאות) האמריקנים הנימנים עם בני האור שמניתי לעיל.
הנשיא דבליו בוש, לא נימנה עימהם, ודווקא אותו ואת חבריו הפונדמנטליסטים הנוצרים והשמרנים אני מאד מבקר.
לכן אתה צריך להתמודד עם הטענות לגופן.
חלקים מהמאמר נראים כלקוחים ישירות מפמפלט של בן לאדן (או לחילופין רוסיה מימי טרום הגלאסנוסט).
היכלם לך פוחז. הפגן היסוס לרגע בטרם תנאץ את שטוב. על אף מגרעותיהם – האמריקאים הם בני אור. ידידך המוסלמים הפנאטים הם בני חושך.
גדעון, הגם שלא חשדתי לרגע כי נמנה אתה על תומכי בן לאדן וסדאם, אינך יכול שלא להבין כי ביקורת משולחת כזו משרתת את מטרותיהם.
ההבדל בין ביקורת בונה להורסת הוא ההבדל בין ידיד ליריב. אדרבא- מחויבותך לרעיונות האמריקאים הדגולים של חופש לכל, ליברליזם, הומניות ואהבת האדם צריכה להיות נר לרגלך כשאתה בא לבקר את האמריקה- וחשוב שתעשה זאת. אך עשה זאת בחומכה למען לא ישפך התינוק עם המים.
מן הידועות היא שהאמריקאים מחזיקים באידאות גדולות אולם לעולם יהיו פרקטיים ולא יבחלו באף טריק מלוכלך הקיים בספר(או מחוצה לו)למען האינטרסים שלהם. אז מה? גם אם נניח כי האמריקאים יפתחו במלחמה מהסיבות הכי אינטרסנטיות שיש, למען הנפט העירקי והשד יודע מה עוד – האם זה ישנה את העובדה כי מיליוני עירקים יצאו לחופשי? האם זה ישנה את העובדה כי התרבות העירקית תתעורר לתחייה? האם אתה מוכן לשלול כל זאת ממיליוני העירקים רק כי עשוי להיות שם גם מקדולנד’ס?
אז נניח שהאמריקאים יקבלו את הנפט העירקי לכמה שנים-סו פאקינג וואט?
מה עם מיליוני העירקים שיהנו מחופש אישי, תרבותי, וכדומה? האם זה לא שווה? האם שחרורם מעולו של הטיראן המטורף והברברי לא שווה את זה? נו באמת.
אז דבליו לא הוגה הדיעות הגדול בהיסטוריה (ואפילו לא השני), האם זה פוגע בנכונות מטרותיו? זכור גדעון- מי שחשוב בהתחלה, באמצע ובסוף הם האנשים הקטנים – אנחנו- אז מה דעתך ? מיליוני העירקים הפשוטים צפוים להרוויח או להפסיד מהמהלך האמריקאי? ואם ירוויח העירקי הפשוט – למה אתה מתעקש לחבל בהצלחת המהלך שיביא לשחרורו ? חשוב ותווכח כי לעיתים יש להפגין איפוק, כי מתוך רע יצא טוב גדול יותר.
למשה,
אילו הייתי מאמין או חושב שהאמריקנים מתכננים מלחמה נגד עיראק כדי לשחרר אותם מעריצותו של סדאם, ובהמשך להקים שם חברה דמוקרטית, שמושתת על משטר רב מפלגתי ועיתונות חופשית ומערכת משפט עצמאית, וחינוך חינם ופלרליסטי לכל, ופיתוח כלכלי ועוד כל מיני דברים יפים כאלה, אזיי הייתי במצב יותר קשה בכל הקשור לעמדתי באשר למלחמה, אבל גם אז הייתי צריך לשקול מול כל הההוד וההדר הזה את המחיר הנורא בהרג המוני של אזרחים שמלחמה כזו צופנת בחובה, ואת האפשרות שהאמריקנים יכשלו במלחמה, ואז אנחנו נישארים רק עם הנזקים בלי כל התכניות היפות שאתה מייחס לאמריקנים.
אבל להערכתי אני פטור מכל ההתלבטות הנ"ל, כי אין לי ספק שהנשיא האמריקני וממשלו אינם חבורה של אלטרואיסטים שהולכים להילחם אלפי קילומטרים מביתם למען דמוקרטיה בעיראק, כי זה בכלל לא מעניין אותם.
די לבחון את מדיניות החוץ האמריקנית בחמישים השנים האחרונות (אפשר גם לפני כן) כדי להיווכח כי הממשלים האמריקנים, בין רפובליקנים בין דמוקרטים, תמכו, וממשיכים לתמוך, בכסף ובציוד מלחמתי במשטרים עריצים ואכזריים ביותר, כל עוד שירתו ומשרתים את האינטרסים הכלכליים של ארה"ב. לכן תמכה ארה"ב גם בעיראק של סדאם חוסיין האכזר, בנשק ובכסף כולל ציוד שאיפשר לו לפתח את יכולתו הגרעינית, כאשר הדבר תאם את האינטרסים שלה. אז אכזריות של סדאם כלל לא הפריע לממשל האמריקני.
השאלה שאתה מעלה, אם יהיה או לא יהיה סניף מקדונלד בעיראק, כלל לא עומדת על סדר היום מבחינתי.
מה שברור לי מניתוח הארועים כפי שאני מבין אותם, הוא, שארה"ב כלל לא מתכוונת להשתיל דמוקרטיה בעיראק. די לראות את האופוזיציה העיראקית שמתארגנת עתה בחוץ ביוזמת ובמימון ארה"ב, ואשר בוש מייעד לה את השלטון, כדי להבין שהעיראקים ייפטרו אולי מסדאם, כתוצאה מהתקפה אמריקנית (וכאמור גם זה לא בטוח, כי לעולם אינך יודע איך תתפתח המלחמה), אבל יקבלו תחליף לא פחות עריץ ומושחת.
יש עוד נקודה שעליך לזכור כאשר מדובר במלחמה בעיראק. מאחר ואין לך חוזה להצלחת המלחמה כפי שמתכננת אותה אטרה"ב, אתה צריך לחשוב גם על ההשלכות במקרה שהעסק לא יתפתח כמתוכנן. מה שיכול לקרות הוא, שכל המזרח התיכון יעלה בלהבות, כולל ישראל, ויהיה שימוש בנשק השמדה המוני שיביא להשמדה המונית ולהפיכת האזור לבלתי ראוי למגורי אדם. נו, ומה השגת אז? לא יהיה סדאם ולא תהיה ישראל. הישג נאה.
מעולם לא פעלו עמים ואומות אלא למענן בלבד. למען האינטרסים שלהם ושלהם בלבד. הרוסים והאמריקאים סיימו את משטר הנאציזם אך ורק בלבד שהוא סיכן את האינטרסים שלהם. בדרך הצילו קצת שארית פליטה של יהודים וכו’. ביחסים בין מדינות אין אלטרואיזם – יש רק אינטרסים. נו -ואז? האם עלינו לכבד פחות את העובדה כי העם היהודי ניצל מהשמדה? רק בגלל שזו לא היתה כלל המטרה? . הנקודה היא גדעון – שראיית עולם אידיאליסטית היא דבר נהדר , אבל כמצפן בלבד. ברגע שהיא נתקלת בקרקע המציאות הפרטנית, השוחקת, האידאות נשחקות.
אז האמריקאים אינם גדולי צדיקי הדור,נו? אז הכל בשביל הנפט? נו? אז הם תמכו בעבר בסדאם ובבן לאדן, נו, נו, נו !.
מ ה- ז ה – מ ש נ ה- ל ע י ר א ק י- ה פ ש ו ט??
האם הוא ירוויח כמו (ועם אלף אלפי הבדלות), שאנחנו הרווחנו מזה שהיטלר עלה יותר מדי על העצבים של המעצמות השכנות שלו?
הנקודה האחרת שאתה מעלה היא ענין ההרג הרב של העירקים והתהליך הלא ודאי- ראשית : אינני סבור שבכל החלפת שלטון אחרת היו נהרגים פחות (רוב הסיכויים שיותר – שהרי במצב הנוכחי רק צד אחד עירקי). שנית – הסיכונים להשמדת המזרח התיכון (וכעת העולם כולו) תמיד קיימים, ומן הסתם ימשיכו להתקיים כל עוד (ובטח עכשיו אני ממש אכעיס אותך), כל עוד הערבים לא ישתחררו מהתרבות המוסלמית בצורה שתאפשר להם להיות ליברלים, הומניים וסובלניים לאחר. כשהערבים ידכאו פחות את נשיהם, ההומוסקסואלים שלהם, המפגרים, הנכים ויתר החלשים בחברה שלהם, אז ורק אז יפתח אופק לעתיד טוב יותר.אצלנו החברה מצליחה (בינתיים- ולא בהצלחה מלאה) לשמור את הפנאטים הדתיים (מזרחיים ואשכנזים כאחד) בתוך הבקבוק.בעולם המערבי המצב טוב מעט יותר. כל עוד התרבויות האיסלמיות יפעלו על בסיס מודל הטאליבן והאייתולות – הסכנה תשאר.(וזו הסיבה המרכזית לכך שהאמריקאים מתחזקים את משטרי העריצות-לייט בירדן ובמצרים- על מנת לשמור את האיסלם הקיצוני בבקבוק).
אז מה עדיף – המשטר של סדאם או משטר פרו אמריקאי (לא דמוקרטי) שבכל זאת לא יכול להתעמר באזרחיו באופן גלוי מדי? אני דווקא חושב כי הסיכוי לקיום משטר דמוקרטי אפשרי . אולי המשטר החדש בעיראק, על כידוני האמריקאים, יהפוך את החינוך העירקי לדמוקרטי יותר, סובלני יותר ומשם תתפתח הישועה. (אל תשכח שהם הצליחו בעבר עם הגרמנים ועם היפנים – שתי אומות פשיסטיות מטורפות ש"חזרו למוטב")