במשך שבוע השתררה בקרב חוגים ליברליים בישראל דאגה שמא הדמוקרטיה עומדת בפני קריסה. זה קרה עקב החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את ההתמודדות של חברי הכנסת אחמד טיבי, עזמי בשארה ורשימת בל"ד. החלטת בג"ץ לאפשר להם להתמודד שיחררה אנחת רווחה, כאילו הסכנה חלפה. לדעתי הרגיעה נובעת מהגדרה צרה מדי מהי דמוקרטיה. הסכנה איננה מתחילה ואיננה נגמרת בזכויות ערביי ישראל. פסילת הרוב הדורסני בוועדת הבחירות היתה רק ביטוי קיצוני אחד של "רוח התקופה" האנטי-דמוקרטית.
במשטר דמוקרטי האזרחים והמפלגות המייצגות אותם מסכימים על כללי משחק לפתרון המחלוקות בהידברות, ללא כפייה או שימוש באלימות. כללי המשחק הדמוקרטיים מכירים בלגיטימיות של המחלוקות ושל השוני בין האזרחים, ומסכימים גם איך לא להסכים: כיצד לחיות לצד השונה ולכבדו, מבלי לפסול אותו או לבטל את זכויותיו – לרוב הזכות להחליט על יעדי המדינה, אך בלי לפגוע בזכויות המיעוט.
הדמוקרטיה הישראלית הגיעה למבוי סתום. היא אינה מסוגלת להגדיר יעדים כלליים משותפים מבלי לפגוע באופן מהותי במישהו. התפתח שיח של פסילה בו כולם פוסלים את כולם. הימין פוסל את השמאל, והשמאל את הימין, החילונים את החרדים והחרדים את החילונים. אחדות לאומית פרושה פסילת הפלסטינים אזרחי ישראל, ואחדות חילונית מוסיפה לפסילה את החרדים. השיח הפוליטי האנטי-דמוקרטי בבחירות 2003 מסתכם באמירה: "אמור לי את מי אתה שונא ואומר לך בעד מי אתה מצביע".
שיח הפסילה מייצר פוליטיקה של שנאה העושה הכללות לפי תכונת האחר הפסול. שיח הפסילה ופוליטיקת השנאה אוכלת כל חלקה טובה, ואינה תכונה של מחנה אחד: הימין בנוי על שנאת "הערבים" ופסילת השמאלנים, והשמאל בנוי על שנאת "המתנחלים" ופסילת שרון. כדי לייצר לעצמם מקום כמרכז מפלגת שינוי פוסלת גם את "החרדים" וגם את "הערבים", ומגלה את שנאתה למזרח התיכון וליהודים המזרחים. שיח הפסילה הוא אנטי-דמוקרטי כי אין בו מקום להכרה או הידברות, אלא שלילה מוחלטת ומכלילה של האחר, ללא בירור פוליטי ענייני של מטרות ודרכים לחיות ביחד. כך נשמעה הכרזת מפלגת העבודה כי לא תשב בממשלה בראשות שרון כפסילה, ולא כדיון פוליטי: אחרי שנתיים של ישיבה בממשלה בראשות שרון, פתאום הוא הפך פסול ו"ראש מאפיה". שיח הפסילה אומר תמיד "או הם או אנחנו". כלומר אין חיים ביחד, אין הידברות.
שיח כזה מוביל את הדמוקרטיה בישראל למבוי סתום, כי אין דיון ענייני ואין אפשרות להקים קואליציה יציבה למען מטרות מוסכמות. זה לא רק "מבוך" כפי שטוען עוזי בנזימן (הארץ 19.1.03). אם תוקם קואליציה כלשהי אחרי הבחירות, זה יהיה תוך כדי הפרת הבטחה מרכזית של מישהו לבוחר. אבל בטוח לא תקום ממשלה שתסיים את הכיבוש. ממשלה בראשות מצנע, עם שינוי, מרצ והמפלגות הערביות לא תקום גם אם תהיה אפשרית (לפי סקרים מסוימים חסרים רק שני מנדטים). הסיבה היא שיח הפסילה ה"מאחד את העם" בשנאה לערבים. מה פתאום יסתמכו על "הערבים" כדי להיחלץ מן המשבר? הרי על כך כבר נרצח רבין.
כאן נעוץ היסוד המערער את השיטה הדמוקרטית בישראל. שלילת זכותם של הפלסטינים בשטחים למדינה משלהם (או לזכויות אזרח שוות) היא אנטי-דמוקרטית באופן מהותי, ובהכרח מובילה לפתרון המחלוקות באמצעים אלימים. המרחק משם לראיית הפלסטינים אזרחי ישראל כאויבים קצר מאד. אולם מרגע ששוללים את זכותה של קבוצה אחת, אי אפשר לעצור את "שיח הפסילה": השמאל הופך בלתי לגיטימי כי הוא בן בריתם של "הערבים". "החילונים והשמאל" מסכנים את המדינה היהודית ולכן החרדים הופכים להיות שומרי הסף שלה, ואילו ה"ימין" שואב את כוחו מן הכיבוש, המלחמה ופוליטיקת השנאה.
בחירות 2003 לא יפתרו אף אחת מבעיות היסוד האלה, וגם לא נועדו לכך. הן נועדו לתת מראית עין דמוקרטית להמשך קיומו הבלתי דמוקרטי של הכיבוש.
הדמוקרטיה בסכנה מפני שאנשים מתונים נאלצים להסכין לפיגול כדוגמת מרזל. על מנת להמתיק את הפיגול – מאשרים את הפיגול הנגדי- בשארה וטיבי.כך גורמים אנשי בית המשפט העליון לפגיעה אנושה בערכי היסוד הציוניים עליהם מושתתת המדינה היהודית (אגב – מדובר במוסד שמעולם לא נבחר ב"בחירות דמוקרטיות" ולפיכך מהווה בסיס כוח לתפיסות שמאל קיצוניות, מקיים את עצמו בשיטת "חבר מביא חבר", ומביא לכך כי אליטות השמאל שולטות בנו למעשה,מזה 50 שנה, ללא תלות בתוצאות המשחק הפוליטי. מגמה דומה רווחת באקדמיה.גם באוני’ בן גוריון).
עמדת השורש שלך "מלומד" יקר ברורה בעיני – חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כל טיעוניכם , שלך ושל חבריך, מתבססים על שאיפה זו. אחת הדרכים החביבות עליכם היא להעצים ככל האפשר את המתח בין "יהודית" ו"דמוקרטית". בדרך זו אתם מנסים לרקוח מיקס של תפיסות מרקסיסטיות, אנטי ציוניות,אובדניות. קוקטייל מהביל זה של דיעות מקולקלות שפג תוקפן מביא את ה"דאבל ספיץ’" של אורוול לשפל חדש.
וכן – לא חסרים רפי שכל ומחשבה בקרבינו המתפתים ללגום מהשיקוי.
אז גורו לכם יריבים:
ישראל תמשיך להתקיים כבית הלאומי של העם היהודי.
ישראל תתגבר על חיות הטירור הדו רגליות הפלסטינאיות ותאפשר להמוני הפלסטינאים הנאנקים תחת המלחמה שנכפתה עלינו ועליהם- חיים של כבוד.
הציונות חיה, ותמשיך לחיות- על אפכם וחמתכם.
אנו לא נתנצל על כך שניצחנו, לא נתנצל על כך שהעם היהודי חזר לביתו, לא נפסיק לעשות מילואים, לא נפסיק להאמין בזכותכם להפיץ את דיעותיכם המקולקלות. אך כן נשים קץ לאויבנו הטירוריסטים, ללא רחמים ובלי לקחת שבויים. כן נלחם בטירור ולא נקרא לו לוחמי חופש. כן נצטער על חפים מפשע בצד הפלסטינאי. כן נזכור את השואה ולקחיה. כן נזכור למה גרמה התנועה הקומוניסטית/מרכסיסטית חביבתכם.
על אפכם ועל חמתכם – "מלומדים" ו"נאורים" בעיני עצמם.
1. אתה צודק
2. פסילת הפוסלים אף היא פסילה…
3. כיוון שהשמאל הלא ציוני לא מסוגל לתת אזרחות לפלסטינים בשטחים, או לצאת משם, כי הוא לא בשלטון, אז לא נותר לו אלא לפסול את השלטון ואת הקיום של המדינה היהודית, לא?