ישראל היא המדינה היחידה בעולם המחילה גיוס-חובה גם על נשים. לכן, היא גם המדינה היחידה בעולם בה קיימת סרבנות נשים. תנועת הסרבנות הנשית בישראל הולכת וגדלה, אך לא קיימים נתונים לגבי הקיפה המדויק. הצבא נמנע כמעט לגמרי מפרסום נתונים על התופעה. באוקטובר 2002, תת-אלוף אבי זמיר, ראש חטיבת תכנון באגף כח אדם של הצבא, מסר לוועדה למעמד האשה של הכנסת שמספר הנשים שלא מתגייסות מטעמי מצפון הוא חסוי. נתונים שתנועת "פרופיל חדש" אספה מתוך ידיעות בתקשורת, מעידים ש-40 אחוז מהמועמדות לגיוס לא מתגייסות, מדי שנה, ובעשור האחרון מספר הנשים שלא מתגייסות מטעמי מצפון ודת, עלה ב-10 אחוז ומגיע ל-30 אחוז מכלל המועמדות לגיוס.
בניגוד לגברים המצהירים על סירובם להתגייס, ונשלחים לכלא הצבאי, עמדתן המצפונית של נשים שמצהירות על סירוב לשרת, זכתה להכרה רשמית של שלטונות הצבא. נשים אלה זכאיות לפטור משירות – בתנאי שיצליחו לשכנע ועדה צבאית הידועה בכינוי "ועדת מצפון", בכנות הצהרת הסירוב שלהן.
רוב הציבור ובתוכו ציבור המועמדות לגיוס, לא מודע להכרה החוקית והמעשית בזכות הסירוב של נשים. קשה להשיג מידע על הדרך למימוש זכות זו. קשה מאוד למצוא את האזכור הזעיר של הנושא בתוך חומר ההסברה שנשלח למועמדות לגיוס. נשים שמפנות שאלות בנושא ללשכות הגיוס, נענות בהרבה מקרים שאין דבר כזה. לכן, נערות רבות לא ממשות את זכותן לפגוש ב"ועדת המצפון".
התהליך שנדרשות לעבור הנערות שפוגשות ב"ועדת המצפון" אינו פשוט. "ועדת המצפון" מזכה סרבניות צעירות בטיפול שרירותי ובלתי עקבי. לפעמים הראיון איתן קצר וסתמי; לפעמים הוא משפיל במכוון וכולל מרכיב משמעותי של הפחדה. נערות לא מעטות אינן מודעות לזכותן לערער על החלטת הוועדה או לדרוש לעיין בפרוטוקול שלה. עד לא מזמן, דחתה "ועדת המצפון" את רוב הנערות שפנו אליה, בפנייתן הראשונה, ורק בפעם השניה – כאשר ערערו על ההחלטה – שיחררה את רובן. ואולם נשים רבות לא היו מודעות לאפשרות הערעור.
תנועת "פרופיל חדש" עוסקת מאז שהיא נוסדה באיסוף ופרסום מידע בנושא זכות הסירוב לנשים ואופן מימושו. באתר האינטרנט שלה, "פרופיל חדש" מציגה חבילת מידע מפורט בנושא זה שחיברו סרבנית המצפון מורן כהן ועו"ד יוסי וולפסון. רשת המלוות והמלווים של התנועה מציעים הסברים ולווי אישי תומך לנשים שהחליטו לסרב מטעמי מצפון. היום, יותר ויותר נשים צעירות מודעות לאופציה של סירוב על רקע הכרתן המצפונית, ורוב הנשים שמתייצבות בפני הוועדה הצבאית זוכות לפטור מהשירות.
אף שצה"ל פוטר נשים סרבניות בקלות, יחסית לאופן שבו הוא מטפל בגברים סרבנים, הסרבנות עצמה אינה צעד קל. היא מצריכה התמודדות של כל אשה עם עצמה, עם החינוך שהיא קיבלה, ועם הסביבה שפעמים רבות מתנגדת לצעד הזה ולא מסוגלת להבין אותו. נוסף לכך, האפליה לטובה של נשים ביחס לגברים, בתחום ההכרה בזכות הסירוב, נובעת ישירות מהמעמד הנחות של נשים בצבא ובחברה הישראלית בכלל. נשים זוכות לפטור משום שהן לא חשובות כביכול, הן לא "הדבר האמיתי" – חייל לוחם. בהתאמה לכך, הסירוב שלהן, מעשה אישי לא קל ואמיץ, "לא נחשב", לא מדווח בתקשורת, ולא נראה לעין בציבור.
בשבועות הקרובים נביא עדויות שנכתבו על-ידי סרבניות מצפון. הן מספרות על עצמן, על הסירוב שלהן, על התהליך שעברו, על נקודות משמעותיות בדרך. סרבניות נוספות (לפני, אחרי או בעיצומו של התהליך) מוזמנות לשלוח לנו את העדויות שלהן.
קטעים מעדויות של מספר סרבניות
"…ואז חשבתי על היום שבו הבנתי באמת ובתמים, שלא רק שאיני שייכת לצבא, אלא שהצבא יפעל נגדי בעת הצורך, … הבנתי שאיני שייכת אליהם – והם אינם רוצים בי." (נועה קאופמן)
"… המדריך הסביר על רובי הצבע החצי אוטומטיים, על ההתמגנות הנכונה, איך לכוון ל"אויב", איך מחליפים מחסנית. במשחק הזה לא השתתפתי. חזרתי הביתה בתור פציפיסטית." (דניה ועקנין)
"… מאותו יום, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה איך אני יוצאת מהבוץ שהמדינה הזאת הכניסה אותי אליו. … החלטתי לא לשקר, או לזייף, ולהיות בסדר עם הצבא עד כמה שאפשר." (מורן פרחן)
"אביב שאל אותי אם אני עדיין מתכוונת לסרב. ואמרתי לו שכן, כי היה לי ברור שכן. כי זה רק מוכיח את זה יותר, לא? אם אנשים מתים אז צריך להפסיק את זה, לא? הרי לא צריך להרוג עוד אנשים, נכון? אבל אביב כבר הפסיק להקשיב לי. לתמיד, בעצם, כי מאז הוא לא דיבר איתי יותר. וגם האחרים…" (טל מטלון)
"… לטנטור (מרכז תיאולוגי נוצרי, השייך לכנסיה הקתולית ונחשב לשטח אקס-טריטוריאלי) הגעתי בחודש מאי 2001, במסגרת סמינר לדיאלוג ישראלי-פלסטיני למדריכי נוער." (אילת מעוז)
"…אחרי ‘ועדת המצפון’ יצאתי מתל-השומר וצלצלתי הביתה. היה פיגוע בתל-אביב. … נער בחר להתאבד כדי להרוג ישראלים. אם רק הייתי יכולה לספר לו על ישראלים אחרים, שמסרבים להיות הכובשים שלו… " (שני וורנר)
"כולם צחקו עלי ואמרו שעד הצבא זה יעבור לי. זה לא עבר לי." (נועה לוי)
על מה הן כותבות ? סרוב לשרת בשטחים או בצה"ל בבלל ?
האם "הגדה השמאלית" היא במה לסרבני-גיוס ? הכותבות
מבטיחות לנו לכתוב עוד ועוד ?
"הגדה השמאלית" היא ביטאון ולא אתר-סרבני-גיוס:
הכותבות יכולות להקים אתר לעצמן ול"גייס" קוראים –
נראה שתנועות ופעילים של מטרות שונות, רוכבים על
כתפי "הגדה השמאלית" שלא נועדה להיות שופר להם.
וטוב שתנועות שאין להן במה בתקשורת הממוסדת – יקבלו במה באתר מעולה זה.
באמת! איזה חלומות של סרבניות.
הרי: הבוקר הודיעו ברדיו על ביטול גיוסן של בנות רבות לשרות הלאומי, כי יש יתר מדי מתנדבות. כל כך הרבה עד שאין תקציב לקלוט אותן אפילו.
גם דון קישוט הלך להילחם נגד טחנות הרוח שנראו לו "איומות" ואשר לא היו במציאות.
חוששני כי מלחמתן של סרבניות הגיוס לא היתה מביישת את דון קישוט.
מי בכם יהיה סרבנטס ויכתוב את ה"רומן" החדש.
דואג העברי.
אני רוצה להיות הסרבנטית שתכתוב את הרומן החדש!
(:
למה "חלומות" מר העברי, באם יבטלו את שירות לאומי (למה שהמדינה תסגור גוף שמחזיק כוח עבודה זול יותר מעובדות זרות..) אפשר להתנדב "על אמת" בחינם, בלי טפטופי ה$ של הממשלה.
אחלה של דבר שיש פלורליזם של הרבה תנועות שונות בעלי א’גנדות שאומנם קשורות בהרבה דרכים אחת אל השנייה אבל יש בהן גם סתירות בין קבוצה אחת לשנייה שזה דבר תוב. אחלה כתבה, שני
(:
עלו והצליחו כול סרבניות המצפון!
איה
ברצוני לסרב מטעמי מצפון
מה בדיוק עלי לטעון בפני הועדה?
האם יש קישור שאוכל לקבל שיעזור לי כיצד להתייצב מולם?
מאיה – הכנסי לאתר של "פרופיל חדש".
ובקשר לדחייתן של בנות הרוצות לתרום בשירות לאומי – זו אכן בעיה גדולה, לדעתי.
אני חושבת שזו צריכה להיות אופציה מוכרת לבנות וגם לבנים שאינם מעוניינים/מסוגלים לשרת.
אני השתחררתי מהצבא מטעמי מצפון וכיום משרתת בשירות לאומי, ומתוך העבודה שאני עושה, אני יודעת בוודאות שאני תורמת ומסוגלת לתרום הרבה יותר משאי פעם הייתי תורמת בצבא, אם בכלל.
במדינת ישראל כיום השירות החברתי חשוב ונדרש לא פחות ואולי אף יותר מן השירות הבטחוני, וחבל שאין מי שיאמר את זה, ושאין מספיק אנשים המסוגלים להבין עד כמה שהשירות החברתי באמת חשוב.
אני רוצה להצטרף לפעילות – כאמנית, וגם כמנחת סנדאות. זה יכול להיות דיון שמתחיל מסיפור חוויות שלי מהכלא, ולהמשיך – ההשקפה שלי היא: כל נושא/ת נשק קר או חם, כל ממלא/ת ו/או נותן/ת פקודות, כל מי שלובש/ת או לא לובש/ת מדים בזמן המעשים הנ"ל – הי/וא פושע/ת, ועל כך אפשר לקבל עונש מוות, כי זה כולל רצח או כוונה לרצח, או אפילו סיוע לרצח (עניין של כח אדם). זזה נכון, אגב, גם לגבי המשטרע (וזו לא שגיאת דפוס). אמנות יש הרבה… אין פה מספיק מקום. צלצלו אלי 03-6883421 ונעשה מעשים.
בנות,\
לא ברור מן המאמר ומן התגובות מהי השקפת העולם העומדת מאחורי הסרוב לשרת. אם הסיבה היא פציפיזם טהור-הרי שיש לסרוב הצדקה. אבל מן הדברים עולה רושם כי לא כך הדבר.גם פציפיסטים בצבאות זרים משרתים שירות אלטרנטיבי, ומן הראוי כי גם בסוגיה זו תיבחן האפשדרות של שירות אחר (לאו דווקא שירות לאומי) והאפשרויות הן רבות:שירות בבתי אבות,טיפול בקשישים שאין באפשרותם להתקבל בבתי אבות בשל מצבם הכלכלי, טיפול בנוער במצוקה,התנדבות בהוסטלים, שירות במוסדות של מוגבלים, מתן עזרה במעונות של נשים מוכות, ועוד. קשה להבין מדוע הדוברות ששות לקבל פטור משירות ואינן מציעות אלטרנטיבה אחרת.