מי שומר עלי ? למה אני זקוק לשמירה ?
למה כותבים עלי "שיר" ?
זה "שיר" ? "סיפור" ? כרוז ? חידה ?
מי הכותב: השרברב המשורר ?
יש מוסיקה ?
בכבוד רב,
הכיור הריק
מי שבאמת אוהב וקורא שירה – יזכור, שה"מערכת" הורידה
כמה מהתגובות ל"שיר", כמו:
"שיר ? משורר?"
ואחרות.
גם דוד אבידן המנוח כתב על "ברזים ערופי שפתיים" –
ללא כיור או שרון.אבידן היה משורר!
צ’יקי או צ’יקו – הכיור אינו שיר והכותב איננו משורר,
עדיין.
אני רואה שהתגובה החכמה שלך "קורא שירה" ששואלת "משורר"? מופיעה. ואני קורא את תגובתך היותר מתחכמת שמשווה שורה משירו של אבידן לשירו של צ’יקי. ולחשוב שהיתה לך תגובה נוספת שאמרה בשיא החכמה: שיר?
אז הנה בית משיר שהופיע בספר ההוא שנשא את שם השיר של אבידן:
ועכשיו אני שואל:
מי הכתם?
מי הקיר?
מי גירד?
מה נשאר?
די כבר לביקרותיות יתר הזו.
מישהו כתב שיר. לא נראה לך "קורא שירה"? תכתוב אתה שירים, אל תכתוב, שב בשקט – ובכלל תודה לאתר שנותנים לך להגיב – כי תגובותיך אינן ראויות להתפרסם כתגובות כלל – אז אתה מבקר שיר שמתפרסם כשיר.
כמה נודניקים יש בעולם הזה שאין להם מה לעשות חוץ מלבקר. לך לווינט. תיבלע לך בין הר התגובות שלא ייקראו לעולם. המקום של המתיזים.
ומשחק קטן:
תחשוב שהשיר מדבר על קורא שירה באתר. הברז הוא הקורא. הכיור הוא החשיבות העצמית של הקורא וסגנונות השירה שהוא מכיר. פרשנות לשיר.
תודה על התגובות.
בדרך כלל איני סבור שיש לפענח שירים (זה כמו להסביר עץ, ברווז וקלנוע) אבל הפעם אחרוג ממנהגי: אני מפנה את התוהים על קנקנו של השיר, לשם השיר (שרון) ולמועד פרסומו (ימי הרכבת הממשלה). זהו שיר פשוט ולא אבסטרקטי, אף שאני שומר על זכותי לכתוב גם שירים שבהם הברז הוא ברז והכיור הוא כיור והקלנוע הוא קלנוע.
ודרך אגב, השיר על הממטרות יפה.
גם לי יש שיר מאד נחמד. אני בטוח שהוא יעלה חיוך נוסטלגי על שפתיכם. הוא בוודאי לא יעורר פולמוס או מחלוקת ושיהיה לעם ישראל שבוע טוב. לי דובון זריז וקט וקוראים לו י ו מ ב ו . אף מתוק ופה נחמד ובראש אין כלום לו.
למיכה, אני גם מעדיף צ’יקו על פני דורעם, וגם על פני מיכה. לרגע לא חשבתי שצ’יקו זה כינוי רע כל שהוא. רק שבהוויה הנוכחית בישראל צ’יקי בחר להיות צ’יקי ולא צ’יקו – ומי שמכיר את הצ’יקי יודע עד כמה רחוק ממנו הצ’יקו.
למרות הקריאה הזו שלך, שמן הסתם לא תחזור בך ממנה – היא רק מראה על נומך האדם שבך.
איני יודע מי אתה ומה אתה, אבל אני מניח שמאחורי הזעם העצור בך קיים אדם. מניח. אדם שחושב שאם היה מבין את המשפט אותו כתבתי, או מתעמק בו קצת יותר – לא היה מניח הנחות רוויות שנאה כאלו.
דווקא אנשים כמוך הם הרעל המתסיס את החברה, מייצר שנאה יש מאין, מדגיש הבדלים שלא היו, ומחפש ומוצא את המבדיל במקום המאחד והמחבר.
שיר מאוד יפה, קצר וקולע.
לעניות דעתי, אר"צ לא זכה עד כה ליחס הוגן מהתקשורת, וכן לא זכה לכבוד לו הוא ראוי על מדף הספרים הישראלי, ועל מקומו כאחד ממחוללי התרבות הישראלית של סוף שנות ה90 וראשית המילניום החדש.
אסקור כאן בקצרה מספר עבודותיו החשובות:
פינג פונג – ההופעה והדיסק. הרצועה הנקראת "נערת הכרך" ראויה להכנס לפנתאון של המוסיקה הישראלית, בצמוד לשירם של החלונות הגבוהים "התשמע קולי".
הנובלה הכושי, וכן ספרו המשובח אירובי, המביא יום בחייו של מדריך האירובי האופנתי ג’קי קזאן. ספר זה מעורר רצון עז לקראת ספרו הבא והמסקרן של מר אר"צ.
כשאר"צ מקדיש את ספרונו הנביא שירים וציורים מן השנים האחרונות לעיר "תל אביב, היפה, השמנמונת" הרי הוא יודע היטב למה הוא מתכוון.
שיר נשגב שהירטיט כל נימה ונימה בי. איזה שירה קסומה, איזה הוגה דגול. נימרודי סוחר הנשק משלם טוב בגלובס? יעני, פוזה של פציפיסט בשרות סחר הגולגלות. כאילו חכם, אבל חבר’ה, הבינו, צ’יקו ארד זה בחור שאין לו דבר וחצי דבר להגיד, פרט לאמביצייה אישית מטורפת, שום דבר אחר, ממש לא, רק שתיקת קבר תמצאו שם.
אחד מאלה שהיבהיר לנו ביד רמה, שעכשו עידן הקליקות, ואם אתה לא שם, אתה לא קיים. וכך מביאים זבל ומראים לנו מאיפוא משתין הדג, ואיך עבדקן הקליקות החצוף יכול להחדיר כל זבל לכל מקום. כשמרקס דיבר על כך שהיצור המודרני נעשה בחבורות אנשים, הוא לא התכוון להתגודדות בחבורות זאבים נוסח צ’יקצ’קו. ניסיתי לא להקיא. אבל צ’יקו, אל תטרח, לנין זה לא תחומך, אלא הכרישים דווקא, שאתה מבין בחושיך החדים איך לפעול בשרותם. גלובס כבר אמרנו? אני במקומך, לא רק שהייתי מנפנף בדגל סוריה, אלא גם מתפשט עם ניפנוף שיער נוסח ריטה באירוביזיון.
זין כמו צדק לא מספיק שיהיה, אלא צריך גם להראות, ומי שיחטוף יחטוף. אבל התחת, זה מה שהיה מדבר אז ברמה, ארוביזיון ותחת הולכים עכשו קומפלט. זה החיים לפי צ’יקו, רק התחת שורד.
באיזו רצינות צ’יקו הפך ממקרה לארוע, ומזמר כושל למשורר , ממשורר לאומן, ומאומן לסנדלר,
באיזו רצינות צ’יקו תוקע בהפוכה לכל מי שלא בטוח שהוא כיור בלי מטרה, כי לא מספיק לשפוך,
צריך גם להכיל , לפעמים לסגור ת’ברז , לפעמים להבין שמילות תואר שיוספו לתואר זמר כושל כ "משורר", "אמן", "מחזאי", וכו’ לא רק שיגרמו לברז להפסיק לטפטף, אלא גם לשיבר להישבר ולמים להסתם.
איכס.
מי שומר עלי ? למה אני זקוק לשמירה ?
למה כותבים עלי "שיר" ?
זה "שיר" ? "סיפור" ? כרוז ? חידה ?
מי הכותב: השרברב המשורר ?
יש מוסיקה ?
בכבוד רב,
הכיור הריק
מציע לתת לצ’יקו את פרס נובל האלטרנטיבי לספרות .
אמנון אתה מלך.
מי שבאמת אוהב וקורא שירה – יזכור, שה"מערכת" הורידה
כמה מהתגובות ל"שיר", כמו:
"שיר ? משורר?"
ואחרות.
גם דוד אבידן המנוח כתב על "ברזים ערופי שפתיים" –
ללא כיור או שרון.אבידן היה משורר!
צ’יקי או צ’יקו – הכיור אינו שיר והכותב איננו משורר,
עדיין.
אני יהודי יהודי יהודי
משורר ?
למרות מה שאומרים עליך צ’יקי (כמה עמוק ההבדל יש בין י’ לו’ בשם הזה אה?), אני חושב שהפיוט בתמציתו גדול מאד.
רק מצער שהשתמשת בשורה משיר ולא סיפקת את כולו. השיר שלך הוא כמו טיפה אחרונה באותו ברז ישן. פתח את הברז חביבי – ותשפריץ.
דברים כמו:
באיזו רצינות הוא בוחר את
תיבות הדואר, הדוור
השכונתי הוותיק
או
באיזו רצינות הוא עונה על
שאלות מראייניו, העד
מהפיגוע האחרון
או
באיזו רצינות היא משפריצה על
המדשאה הרחבה, ממטרת
רשות הגנים העירונית
או
באיזו רצינות היא זורחת על
המדבר הרותח, שמש
הצפון הקרה והמטעה
או
באיזו רצינות הוא קורא את
הטקסטים באתר, הקורא
הרציני של הטקסטים באתר
אף פעם בחיי הקצרים לא השתמשתי במשפט הידוע מה רצה
המשורר להגיד? היום לראשונה אני נאלץ להשתמש בו
אני רואה שהתגובה החכמה שלך "קורא שירה" ששואלת "משורר"? מופיעה. ואני קורא את תגובתך היותר מתחכמת שמשווה שורה משירו של אבידן לשירו של צ’יקי. ולחשוב שהיתה לך תגובה נוספת שאמרה בשיא החכמה: שיר?
אז הנה בית משיר שהופיע בספר ההוא שנשא את שם השיר של אבידן:
מ?יש??הו? נ?ס??ה ל?ג?ר?ד א?ת ה?כ??ת?ם מ?ע?ל ה?ק??יר.
א?ב?ל ה?כ??ת?ם ה?י?ה כ??ה?ה מ?ד??י (או? ל?ה?פ?ך? – ב??ה?יר מ?ד??י).
א?ם כ??ך ו?א?ם כ??ך – ה?כ??ת?ם נ?ש??א?ר ע?ל ה?ק??יר.
ועכשיו אני שואל:
מי הכתם?
מי הקיר?
מי גירד?
מה נשאר?
די כבר לביקרותיות יתר הזו.
מישהו כתב שיר. לא נראה לך "קורא שירה"? תכתוב אתה שירים, אל תכתוב, שב בשקט – ובכלל תודה לאתר שנותנים לך להגיב – כי תגובותיך אינן ראויות להתפרסם כתגובות כלל – אז אתה מבקר שיר שמתפרסם כשיר.
כמה נודניקים יש בעולם הזה שאין להם מה לעשות חוץ מלבקר. לך לווינט. תיבלע לך בין הר התגובות שלא ייקראו לעולם. המקום של המתיזים.
ומשחק קטן:
תחשוב שהשיר מדבר על קורא שירה באתר. הברז הוא הקורא. הכיור הוא החשיבות העצמית של הקורא וסגנונות השירה שהוא מכיר. פרשנות לשיר.
פתאם השיר הוא לא רק שרון. נחמד לא?
גסות רוח – מקומה באתרים גסים ולא כאן.
"תגובתו" של "דורעם", משולה לפתגם הארמי: איסטרה בלגינה קיש קיש קריא,
באיזו רצינות הוא
מתייחס לעצמו,
איסא בסיסה
תודה על התגובות.
בדרך כלל איני סבור שיש לפענח שירים (זה כמו להסביר עץ, ברווז וקלנוע) אבל הפעם אחרוג ממנהגי: אני מפנה את התוהים על קנקנו של השיר, לשם השיר (שרון) ולמועד פרסומו (ימי הרכבת הממשלה). זהו שיר פשוט ולא אבסטרקטי, אף שאני שומר על זכותי לכתוב גם שירים שבהם הברז הוא ברז והכיור הוא כיור והקלנוע הוא קלנוע.
ודרך אגב, השיר על הממטרות יפה.
אפשר לפרש כל שיר, בתנאי שהוא שיר ולא חידה
תודה על המחמאה על השיר.
לקורא, שירים הם גם ובעיקר חידות.
נחש למה?
שיר מצוין
השם הוא חלק
כה חשוב בשיר
ואיך לא שם לב לכך
זה שלא שם
שיר ?
גם לי יש שיר מאד נחמד. אני בטוח שהוא יעלה חיוך נוסטלגי על שפתיכם. הוא בוודאי לא יעורר פולמוס או מחלוקת ושיהיה לעם ישראל שבוע טוב. לי דובון זריז וקט וקוראים לו י ו מ ב ו . אף מתוק ופה נחמד ובראש אין כלום לו.
מכל המלל שנכתב כאן כתגובה מטרידה אותי ההערה הקטנה של המתכנה דורעם, הערה אודות ההבדל בין צ’יקי לצ’יקו…………. אני מעדיף עשרה צ’יקו על פני דורעם אחד
כך בדיוק נכתב ה"שיר": בצ’יק צ’ק.
למיכה, אני גם מעדיף צ’יקו על פני דורעם, וגם על פני מיכה. לרגע לא חשבתי שצ’יקו זה כינוי רע כל שהוא. רק שבהוויה הנוכחית בישראל צ’יקי בחר להיות צ’יקי ולא צ’יקו – ומי שמכיר את הצ’יקי יודע עד כמה רחוק ממנו הצ’יקו.
הלוואי וישראל היתה חוזרת חזרה לימי הצ’יקו שלה.
דורעם,
על זה נאמר CUT THE BULLSHIT,
אתה גזען מהסוג הנאלח ביותר, גזען במסווה "ליברלי כזה כאילו".
למרות הקריאה הזו שלך, שמן הסתם לא תחזור בך ממנה – היא רק מראה על נומך האדם שבך.
איני יודע מי אתה ומה אתה, אבל אני מניח שמאחורי הזעם העצור בך קיים אדם. מניח. אדם שחושב שאם היה מבין את המשפט אותו כתבתי, או מתעמק בו קצת יותר – לא היה מניח הנחות רוויות שנאה כאלו.
דווקא אנשים כמוך הם הרעל המתסיס את החברה, מייצר שנאה יש מאין, מדגיש הבדלים שלא היו, ומחפש ומוצא את המבדיל במקום המאחד והמחבר.
שנאת חינם שמעת. לך תחריב עוד משהו.
צ’יקי !
ועל זה נאמר : אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה
אם זהו שיר
אני צנצנת
אם זה משורר
אני למנהלי האתר מתחננת
הסירו את הבדיחה הצבועה
כי רדודה היא אם רייטניג של פחות מאחוז
לא שיר, לא חמשיר וגם בלי חרוז
העניין מה היה קורה אם את שרון היינו מחליפים בשמעון?
ובקיצור, הכל פוליטיקה זולה, דמגוגיה בגרוש
וחבל
אכן את שרון אפשר להחליף בשמעון ואף אחד לא ירגיש. גם לא את. גם לא הם.
באיזו רצינות הוא שומר על
האבוקדו המרקיב, הסלט
הירוק הישן
צחוקים איתכם. בכל אופן הנה ציטוט-לא-מדויק מהזכרון של שיר של אותו דוד אבידן שהוזכר קודם, הסכיתו ושמעו:
שיר זה משהו
שאני מפרסם כשיר
אחרי שכתבתי
כשיר או כלא שיר.
ועכשיו תחליטו
מזה שיר.
אז נראה אתכם מחליטים
עדיף לגור בבאר שבע
שיר מאוד יפה, קצר וקולע.
לעניות דעתי, אר"צ לא זכה עד כה ליחס הוגן מהתקשורת, וכן לא זכה לכבוד לו הוא ראוי על מדף הספרים הישראלי, ועל מקומו כאחד ממחוללי התרבות הישראלית של סוף שנות ה90 וראשית המילניום החדש.
אסקור כאן בקצרה מספר עבודותיו החשובות:
פינג פונג – ההופעה והדיסק. הרצועה הנקראת "נערת הכרך" ראויה להכנס לפנתאון של המוסיקה הישראלית, בצמוד לשירם של החלונות הגבוהים "התשמע קולי".
הנובלה הכושי, וכן ספרו המשובח אירובי, המביא יום בחייו של מדריך האירובי האופנתי ג’קי קזאן. ספר זה מעורר רצון עז לקראת ספרו הבא והמסקרן של מר אר"צ.
כשאר"צ מקדיש את ספרונו הנביא שירים וציורים מן השנים האחרונות לעיר "תל אביב, היפה, השמנמונת" הרי הוא יודע היטב למה הוא מתכוון.
תל אביב היא אר"צ
ואר"צ הוא תל אביב.
חה חה, הבנתי, מצחיק מאוד
מרתק באיזו רצינות מגיבים הקוראים פה אחד לשני.
נפלאה ההתעסקות הזו בך. רועי, תצליח.
מאוד מאוד אהבתי.
שיר נשגב שהירטיט כל נימה ונימה בי. איזה שירה קסומה, איזה הוגה דגול. נימרודי סוחר הנשק משלם טוב בגלובס? יעני, פוזה של פציפיסט בשרות סחר הגולגלות. כאילו חכם, אבל חבר’ה, הבינו, צ’יקו ארד זה בחור שאין לו דבר וחצי דבר להגיד, פרט לאמביצייה אישית מטורפת, שום דבר אחר, ממש לא, רק שתיקת קבר תמצאו שם.
אחד מאלה שהיבהיר לנו ביד רמה, שעכשו עידן הקליקות, ואם אתה לא שם, אתה לא קיים. וכך מביאים זבל ומראים לנו מאיפוא משתין הדג, ואיך עבדקן הקליקות החצוף יכול להחדיר כל זבל לכל מקום. כשמרקס דיבר על כך שהיצור המודרני נעשה בחבורות אנשים, הוא לא התכוון להתגודדות בחבורות זאבים נוסח צ’יקצ’קו. ניסיתי לא להקיא. אבל צ’יקו, אל תטרח, לנין זה לא תחומך, אלא הכרישים דווקא, שאתה מבין בחושיך החדים איך לפעול בשרותם. גלובס כבר אמרנו? אני במקומך, לא רק שהייתי מנפנף בדגל סוריה, אלא גם מתפשט עם ניפנוף שיער נוסח ריטה באירוביזיון.
זין כמו צדק לא מספיק שיהיה, אלא צריך גם להראות, ומי שיחטוף יחטוף. אבל התחת, זה מה שהיה מדבר אז ברמה, ארוביזיון ותחת הולכים עכשו קומפלט. זה החיים לפי צ’יקו, רק התחת שורד.
באיזו רצינות צ’יקו הפך ממקרה לארוע, ומזמר כושל למשורר , ממשורר לאומן, ומאומן לסנדלר,
באיזו רצינות צ’יקו תוקע בהפוכה לכל מי שלא בטוח שהוא כיור בלי מטרה, כי לא מספיק לשפוך,
צריך גם להכיל , לפעמים לסגור ת’ברז , לפעמים להבין שמילות תואר שיוספו לתואר זמר כושל כ "משורר", "אמן", "מחזאי", וכו’ לא רק שיגרמו לברז להפסיק לטפטף, אלא גם לשיבר להישבר ולמים להסתם.
איכס.