ביום חמישי ה-6 במארס התפרסם בעיתון "הארץ" (עיתון לאנשים חושבים) מאמר בחתימתה של ענת באלינט, בו היא תוקפת בחריפות את עיתוני הערב הצהובים, המפרסמים חדשות לבקרים ידיעות שקריות כדי להגדיל את תפוצתם, או כדי לשרת את האידיאולוגיה של בעליהם. הכותבת הביאה דוגמאות רבות לשקרים שהתפרסמו לאחרונה ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות", כגון הכזבים של "מעריב" על ראש אגף החקירות במשטרה משה מזרחי, שהביא להרשעתם של נמרודי, האב והבן, בעלי העיתון.
למרבה הצער הכותבת סקרה רק את העיתונים המתחרים, ולא בחנה את הידיעות המתפרסמות בעיתונה – שכזביו ואי דיוקיו חמורים הרבה יותר מאלה של שני עיתוני-הערב. ה"צהוב" זועק ב"הארץ" מדי יום, בפרסום שיטתי של ידיעות שקריות המשרתות את הקו האידיאולוגי של עורכי העיתון, המצדדים בהתקפה אמריקאית על עירק או נאבקים ברשות הפלסטינית, בשכירים ובהסתדרות.
ביום רביעי 5 במארס – יום לפני פרסום מאמרה של באלינט – מצאו קוראי היומון כותרת לרוחב עמוד שלם מעל לידיעה המדווחת כי רוסיה הסכימה עם ארה"ב להימנע מלהביע התנגדות להצעתה החדשה של ארה"ב באו"ם. הידיעה הסתמכה על מקורות אנונימיים באו"ם. מחברה של הידיעה, הכתב נתן גוטמן, שולח מדי יום ידיעות שקריות כאלה בנושא עירק, כשעורכיו-מעבידיו מפרסמים אותן כלשונן וללא בדיקה – שהיתה כמובן מביאה לפסילתן.
הטלוויזיה הישראלית על שלושת ערוציה אינה מפגרת אחרי "הארץ", כמו גם שני עיתוני הערב. כתביה ופרשניה לענייני ערבים ואלה שבבירות המערב משדרים את השקרים על ארה"ב ומלחמתה בעירק. הם "מבטיחים" בכל יום אין-סוף פעמים שהמלחמה תתחיל מחר, מחרתיים, בעוד שבוע… ש"התורכים יתירו לאמריקאים להכניס את צבאם…" או ש"רוסיה וצרפת לא יתנגדו להצעות האמריקאיות-בריטיות במועצת הביטחון". עיתונאים-משת"פים-פרשנים אלה, אינם מתביישים לכתוב ולהשמיע שקרים, המתבדים כבר באותו יום.
ביום בו פירסם "הארץ" כאילו רוסיה לא תתנגד להצעה האמריקאית – הודיע שר החוץ הרוסי על ההיפך הגמור. ובאותו יום הודיעו שרי החוץ של רוסיה, צרפת וגרמניה כי יסכלו את ההצעות האמריקאיות. יש אמרה כי לשקר אין רגלים – אך נראה שיש לו מחשב ומיקרופון.
בעניין עירק – התקשורת הישראלית כולה מפרסמת בכוונה תחילה שקרים ומעלימה עובדות מנוגדות לכזביה. כך גם בכלכלה. רק לפני שלושה שבועות הכריז ראש הממשלה כי לא ניתן יהיה לתקן את המשבר והשבר במשק ללא הסדר מדיני עם הפלסטינים. לעומתו סבור שר האוצר החדש ש"אין קשר בין האינתיפאדה למשבר הכלכלי", ואיתו כל הכתבים והפרשנים הכלכליים, מבזבזים יריעות של נייר ושעות שידור, בדיונים עקרים על ההצעות "הכלכליות" אותן רוקח האוצר בניסיון-שווא לאחות את המשבר הכלכלי בתרופות-אליל.
אין ספק, שכל אחד ואחד מכתבים ופרשנים אלה יודע היטב שהדיון כולו הוא בבל"ת, בלשון הרחוב, ושללא הסדר עם הפלסטינים לא יהיה מזור למשק הקורס: מדוע, אם כך, אין הם מסרבים לדון בהצעות ומרשמי השקר ואינם אומרים וכותבים את האמת? מדוע הם משתפים פעולה עם נתניהו ושטרית? מה מבדיל בינם לבין שידורי התעמולה של מדינות דיקטטוריות ומה הוא ההבדל בין "הארץ" משתף הפעולה עם השלטון, בהונאת קוראיו בפרסום ידיעות כזב ובאי פרסום ידיעות אמת, לבין ה"שטירמר"? או בינו לבין עיתוניו של סדאם חוסיין.
חלקם של שקרני התקשורת – המשתפת-פעולה עם השלטון בהונאת הציבור – עושה זאת כדי להגדיל את תפוצת העיתונים ואת אחוזי הצפייה בשידוריהם. חלקם האחר עושה זאת מתמיכתם בתוכניות ההתקפה והכיבוש של ממשלות בוש ושרון; אחרים שונאים ומתאבים את ההסתדרות, את ערפאת, את מצנע, שוחט… לכן, הם סבורים שאין מוטלת עליהם חובת דיווח עיתונאית נכונה – מטרותיהם מקדשות את האמצעים – שלהם ושל מעבידיהם – ברוני התקשורת בישראל.
בישראל כבר היה תקדים להתנהגות מבישה ובלתי מקצועית של תקשורת משת"פית: בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים: אחריה, היכו הכתבים והפרשנים על חטא, ועד היום הם מנסים לתרץ את מעשי הבלע שעשו אז בהונאת הציבור.
מה לך כי תלין, כל הכתבה הינה נוטפת ארס ושנאה כלפיי כל מי שאינו כמוך. די תן קצת כבוד ומקום גם לאחרים.
שמוש רק באלטרנטיבה בלי מתן שופר לשלטון עצמו יביאו לחורבן מהר מכפי שניתן לתאר.
מה גם שההתנגדות למלחמה העבירה את הכותב על דעתו החיפוש אחר טעויות עיתונאיות בתם לב אינן ולו כגרגר קטן לעומת התעמולה הגסה הפרועה והלא מדוייקת (אנדרסטייטמנט) של הכותב.
מר לביב הינו אחד העיתונאים ישרי הדרך והאוביקטיביים שכותב בעיתונות הישראלית. אני מתמיד בקריאת מאמריו ולומד מהם. ושוב: יישר -כח
.
כדאי להביא הדברים האלה לידיעתו של אלכס מסיס
הטוען כך זה 25 שנים.
26 שנים.
המגיב המכנה עצמו "הפוסל במומו פוסל" כתב, ללא ספק, את תגובתו – כשהוא
מסתכל במראה. הוא כותב על אי-דיוקים ואינו מביא לחיזוק דבריו, אפילו
אי-דיוק אחד.
שיתוף הפעולה של רבים מכתבי ופרשני העיתונות, הרדיו והטלביזיה בישראל –
הוא, נושא ללימוד בבתי סםר לעיתונות ותקשורת בכל העולם, אין אח ורע,
להשתעבדות כזו למולך הממשלתי, המיוחד לישראל: הכתבים והפרשנים, כותבים
ו"מפרשים" כרצונה של כל ממשלה, ליכוד או עבודה – אין הם מפלים לרעה,
ימין או שמאל הממשלות מתחלפות כל שנה-שנה וחצי ואילו סגל העיתונות.
הכתובה והאלקטרונית, הוא בעל קביעות לחיים ארוכים.
בישראל, ישנה תופעה מיוחדת במינה, שאינה קיימת בארצות מפותחות אחרות:
הכתבים אצלנו כותבים גם מאמרים בשמם. אלוף בן ב"הארץ" הוא קול-אדוניו
שהם האורים והתומים שלו ("מקורות מדיניים" או "מקורביו של..") אך, כשהוא
כותב מאמרים בחתימתו, הוא הופך את הקערה על פיה וקוראיו, ככתב ופובליציסט, מסיקים שהידיעות שהוא מפרסם ככתב הן כוזבות. זו רק דוגמא
אחת מרבות.
בקפיטליזם החדש התקשורת היא השליטה האמיתית והיא פועלת עקרונית נגד המשטר, המדינה והחברה שנציגיה אישרו את רשיון שידורה/ זיכיונה-לצרכי אינטרסי החברות הכלכליות הגדולות העומדים מטבעם בניגוד לצרכי הציבור והפרט. לאינטרסים אלה צורך חיוני לכפות צהובונות כנורמה, ובכלל זה תעמולה לערעור תשתית המדינה כסוג של צהובונות (מבחינה זו ובכלל, הדמיון בין כל סוגי המדיה ללא הבדל בעלויות,עולה הרבה על המבדיל). הערכתו של מר לביב לגבי הקשר בין התקשורת לממשל (הנבחר) היא מיושנת, נכונה לעידן הקדם טלויזיוני, כלומר לטרום הקפיטליזם החדש והמציאות אינה עונה על ראיה זו. מר לביב וקודמו שנזכר, פשוט לא מגיבים על המציאות, לא משתנים ולא מחדשים.
אין בעמדה זו משום טענה, כאילו בתק’ הקדם טלויזיונית התקיים קשר שלילי מבחינת הציבור בין התקשורת לממשל.
במבט פרספקטיבי מתקבל הרושם, שהעתונות המפלגתית היתה ראויה יותר להגדרה עתונות, מהצהובונות שתפקידה לשרת את החברות הכלכליות (ושרות זה תקף באותה מידה לגבי מדיה בכל הבעלויות, כולל מדיה בבעלות ציבורית).
עד לפני כחודש הופיע בדך הבית של "הגדה" בצד שמאל למעלה, אינקס של חברי המערכת והעיתונאים הכותבים. אני מעונינת לקרוא כתבות שלך באתר בחודשים הקודמים. איך ניתן לאתר אותן? תודה. אסתי
מדפיסים אלכס מסיס במקום המיועד לכך – בפינה השמאלית
(כמובן) העלינה של דף הבית ("חפש באתר")ותקבלי את רשימת כל המאמרים שפורסמו. כך גם, של כל כותב וכותבת.
הארץ עיתונות מגויסת
אכן הארץ הוא עיתון מגוייס למזימות של הציונות והאימפריאליזם הבין לאומי .
במזימה מתוחכמת העיתון מותח ביקורת על הכיבוש אך הוא עושה זאת רק על מנת להחשב כמתקדם .
עמירה הס סוטה חדשות לבקרים מהקו של היו"ר עראפת ומחבלת באינטרס הפלשיתינאי והיא עושה זאת בהוראת צפעיליה בציונות הבין לאומית .
אסור לשכוח שהארץ הוא עיתון בורגני ציוני .
כתבה חשובה בהארץ. מורפולוגיה מסעירה של הכותבת