חברי אורי אבנרי חושש מאוד לגורל הפלסטינים כאשר הנשיא ג’ורג’ ו בוש ושותפו הבריטי, טוני בלייר, יחליטו לתקוף את עיראק. החששות האלה, שהופיעו בעבר גם בטור הזה, מבעתים עתה פלסטינים רבים, מכל המגזרים. החשדנות כלפי ישראל היא עצומה, ומבוססת היטב על לקחי העבר. הפחד האולטימטיבי הוא, כמובן, מניסיון של אריאל שרון לבצע גירוש המוני של פלסטינים, בחסות מסך העשן של המלחמה. גם אלה שאינם מאמינים ששרון ירהיב עוז להביך את האמריקאים בצעד מרחיק לכת כזה, נוטים לחשוב שלטרון חדשה היא בהחלט אפשרית.

ביוני 1967 השמיד צה"ל ארבעה כפרים באזור לטרון וגירש את התושבים, חרף מחאות של חיילי מילואים שהיו שם, כולל הסופר והעיתונאי עמוס קינן. גם שכונת המוגרבים הסמוכה לכותל המערבי נהרסה באותו סגנון, והמעשים האלה התקבלו בשתיקה שבהסכמה על ידי כל מרכיבי הקונסנזוס הלאומי כאן. עתה עלול הצבא להתנכל לישובים ערביים הסמוכים למתווה "גדר ההפרדה", והכל יתורץ בטעמי ביטחון. יודעי דבר אינם מטילים ספק בנטייתו הטבעית של שרון לבצע מעשים כאלה, וחילוקי הדעות נסבים רק על מידת המעשיות שלהם בנסיבות הבינלאומיות הרגישות. מסך העשן האמריקאי-בריטי יכול להוות אמתלה לשרון, להטיל איפול דומה, ואולי אף יעיל יותר, על הזוועות שהוא עומד לבצע בגדה וברצועה.

העירנות של שרידי השדולה ההומניסטית בפוליטיקה ובעלי בריתה בתקשורת היא חיונית. חובת המצפון היא לחבל ככל האפשר במזימותיו של שרון, שעלולות להמיט על כולנו אסון נורא לטווח ארוך. יש לנו חובה אנושית פשוטה כלפי השכנים הפלסטינים גם בלי הסיבות האנוכיות שלנו: שרון רוצה לגרום לעקירתם של אזרחים חפים מפשע, ולדון אותם לגורל של פליטות נצחית, מבזה, מתישה, ובחלקה גם קטלנית. מי שזומם לבצע מעשים כאלה הוא פושע מלחמה, שלא רק בלגיה אלא העולם כולו יוקיעו אותו במוקדם או במאוחר. אבל גם סתם ישראלים, שלא יימחו על הפשעים ולא יתקוממו נגדם ישלמו מחיר פוליטי, מוסרי, חברתי וכלכלי. כמו דרום אפריקה הגזענית (לשעבר) גם ישראל עלולה להידרדר למעמד של מדינה מצורעת, מחוץ לתרבות, לספורט ולכלכלה העולמית. אני מקווה שגם סתם אזרחים, שעדיין לא הגיעו לשפל המדרגה הפשיסטי והגזעני, מבינים את משמעות הדבר.   

אני מציע שאנשי ציבור שפויים, כולל גימלאים כמו דן מרידור, עמי איילון  ועוזי ברעם, שעדיין יש להם מעמד בתקשורת (חרף התקרנפות ההמונית בערוץ הראשון והשני), יקימו ועד לשמירת זכויות האדם של הפלסטינים כאשר תחל המלחמה החדשה בעיראק. לא רק הטרנספר עומד על סדר היום, אלא גם התוצאות הקשות של הסגרים, מניעת אספקה וסיוע רפואי והתנכלות למנהיגים פוליטיים בשטחים, יעמדו על סדר יומו של ועד כזה. בגרמניה הנאצית לא יכלו מתנגדי המשטר להתארגן נגד הרדיפות כלפי ליברלים, סוציאליסטים, קומוניסטים ויהודים, אבל לישראלים משכילים ומתונים אין תירוץ כזה. ההגנה על הפלסטינים הנרדפים תהיה אולי קשה, אבל יהיו לה הישגים. יש להפעיל את נשק הבג"צ, ובעיקר את אנשי המצפון בתקשורת, ולשבור את הצנזורה במקרה הצורך. צנזורה צבאית צריכה להגן על ביטחון ישראל – לא לאפשר לממשלתה לבצע מעשי פשע הנוגדים את כללי הצדק הטבעי ועקרונות המשפט הבינלאומי.

בעבר כתבתי פעמים רבות שטרנספר יהווה עבורנו עילה למלחמת אזרחים, והדברים האלה אף צוטטו בדיונים בכנסת. כיום אני מתקשה להאמין, שיש לציבור ההומניסטי בארץ גייסות כלשהן למאבק אלים נגד פשעי מלחמה. יש להודות שנחלשנו מאוד, בעיקר בגלל תעתועיה של מפלגת העבודה, ושיש יותר ויותר אנשים בארץ, המוכנים לתמוך בפשעים מחרידים נגד הפלסטינים, כולל טרנספר המוני שיש לו היבטים של ג’נוסייד. אבל יש לנו עדיין כלים לפעול כאזרחים, להגן על שכנינו וגם על צלם האדם שבנו. 

בשנת 2003 השלטונות אינם יכולים לחסום את הדרך לדווח לעולם על המתרחש כאן, חרף האיפול. זכותנו וחובתנו לגייס כל איש תקשורת הגון ברחבי העולם, להזעיק את דעת הקהל העולמית גם בזמן מלחמה, לדאוג לבני אדם חפים מפשע, אפילו אם סדאם יצליח לפגוע במידה כלשהי בישראל. במלחמה נגד טרנספר, קטן או גדול, אין מעצורים, אין פחדים, אין אינטרסים אישיים או לאומניים שמעניינים אותנו. כאשר אנחנו נלחמים למען מגורשים פוטנציאליים, ואולי מצליחים למנוע את עקירתם, אנחנו משלבים מלחמה למען האנושות עם מאבק למען האינטרס הישראלי האמיתי: להיות חלק ממשפחת העמים, ולנסות להבטיח את עתידנו כחלק לגיטימי מהמרחב המזרח תיכוני. שרון עלול להרוס את הסיכויים של בנינו ובני בנינו לחיות כאן בשלום, ולא לעולם יוכל לסמוך על תאומו הסיאמי בבית הלבן.

עלינו להיערך בעוד מועד, ולא להשאיר את המלאכה רק לשמאל העיקבי. כל אדם הגון, עם יחס מינימלי לשלטון החוק והבנה בפוליטיקה אזורית ובינלאומית, הוא מועמד לחברות בארגון רחב שימנע את האסון מהפלסטינים, ואת השלכותיו מהישראלים. יתכן שאפילו רבנים כמו עובדיה ואלישיב (בעיקר עתה, כשהם מנושלים, לפחות זמנית, ממנעמי השלטון) יוכלו להבין את ההשלכות של התגרות קשה כל כך ב"גויים". אבנרי ירה, כדרכו, את היריה הראשונה והזעיק את דעת הקהל. אבל רבים אחרים צריכים להתעורר. אנחנו זקוקים לקולו של יוסי שריד, אחרי דבריה האמיצים של קודמתו שולמית אלוני בגנות מעללי הכיבוש השבוע. שישה הח"כים של מרצ יכולים להוכיח לתנועת שינוי הגזענית, שיש להם מסר ייחודי משלהם. גם תומכי המלחמה התוקפנית והזוועתית שבוש מתכנן יכולים להציל את כבודם, אם יתגייסו נגד ניצולה כדי להתעלל בפלסטינים. זו גם הזדמנות, אולי האחרונה, למחווה פומבית כלפי האזרחים הערבים שלנו ושיתופם בכל מאמץ להגנת אחיהם בשטחים מפני ידו הכבדה והאלימה של שרון.

Share on Facebook