קַיִץ שֶׁל אַהֲבָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמִּזְרָחִית.
הָעִזִּים לוֹחֲכוֹת עֵשֶׂב יָבֵשׁ וּמוֹעֲדוֹת עַל אֲבָנִים.
גְרֵיטְפוּל דֶּד חָמֵשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם.
רוֹעֵי צֹאן בְּגָלָבִּיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת. מְחִית
חוּמוּס עֲזוּבָה מִתְקַלְקֶלֶת בַּשֶּׁמֶשׁ בַּמִּזְנוֹן שֶׁל נָעִים.
נָעִים יָצָא לַפֶסְטִיבָל בְּמֶכָּה. הוּא מַגְשִׁים חֲלוֹם.
אֲחוֹתוֹ שֶׁל נָעִים לֹא מְכִינָה לַבַּנֶה בַּמִּטְבָּח.
הִיא שׁוֹכֶבֶת עִם הַגִּיטָרִיסְט שֶׁל פָרִיד
אֶל-אַטְרַשׁ. הִיא חָזְרָה מִטִּיּוּל בְּקָהִיר.
הִיא שׁוֹכֶבֶת עִם הַמַּזְכִּיר שֶׁל הַמֻּפְתִּי שֶׁל רָמָאלְלָה. הָלַךְ
כְּבוֹד הַמִּשְׁפָּחָה. תְּחִי הָאַהֲבָה הַחָפְשִׁית.
הִיא מְפַזֶּמֶת אֶת שִׁירֵי הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר.
קַיִץ שֶׁל אַהֲבָה
אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֶׁבַע
קַיִץ שֶׁל אַהֲבָה
בַּחֲזָרָה אֶל הַטֶּבַע
דָּאוּד וְאַחְמֶד לוֹעֲסִים פֶּטְרוֹזִילְיָה בֶּחָצֵר.
מִסְגָּד אֶל-אַקְצַא בּוֹהֵק בַּשֶּׁמֶשׁ כְּאִישׁוֹן עֲנָק.
לָא אַלְלָה אִלָּא אַלְלָה, וּמוּחַמַד מַסְטוּל אַלְלָה.
קַסְיוּס קְלֵי מִתְאַסְלֵם וְנָאצֶר מִתְנַצֵּר:
כָּךְ נִשְׁמָר הָאִזּוּן, מִשְׁתַּבַּחַת הַקַּרְמָה וּמַשְׁמִין הָאַרְנָק.
וְרָחֵל אִמֵּנוּ מְחַשֶּׁשֶׁת בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.
הַמִּי"ג הַסּוּרִי לֹא מַצְלִיחַ לְהִתְרוֹמֵם.
הַסְּטוּדֶנְטִים יוֹצְאִים לָרְחוֹבוֹת שֶׁל דַּמֶּשֶׂק. וְהַחוֹמָה
שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם מְקֻשֶּׁטֶת בְּפִרְחֵי יָקִינְתּוֹן.
נְעָרוֹת יְחֵפוֹת שֶׁל עַם מִתְהַוֶּה רָצוֹת בַּסִּמְטָאוֹת שֶׁל שְׁכֶם.
הַר הַבַּיִת בְּיָדֵינוּ. אַהֲבָה וְלֹא מִלְחָמָה.
רַבִּין, דַּיָּן וְנַרְקִיס צוֹעֲדִים בְּשִׂמְחַת נִצָּחוֹן.
קַיִץ שֶׁל אַהֲבָה
אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֶׁבַע
קַיִץ שֶׁל אַהֲבָה
בַּחֲזָרָה אֶל הַטֶּבַע
יכולת ששמתי לב אליה כבר בשירים רבים של סיון בסקין – להעביר אווירה מתוך המצלול והמקצב, מעבר לתכנים. את כותבת על "ילדי הפרחים" שלהגדה המזרחית 67, ואפשר לשמוע ברקע את המוסיקה הנכונה:
במיוחד ב"פזמון" אבל בהחלט לא רק.
ק?י?ץ ש??ל א?ה?ב?ה
א?ל?ף ת??ש??ע מ?או?ת ש??ש???ים ו?ש??ב?ע
ק?י?ץ ש??ל א?ה?ב?ה
ב??ח?ז?ר?ה א?ל ה?ט??ב?ע
אבל אחרי 67 הגיעה שנת 73 ועדיין.
עוד ארוכה הדרך.
סיון, קיץ של אהבה, ב67′ לא ידענו מי נהיה ומה יהיה, לא ידענו שנכתוב בלדות יפות על קיץ 67′ היפה. ומה כן ידענו, ומה אנחנו יודעים עכשיו, ומה נדע לבטח? ש"המת מת בקיץ והשיר נכתב בחורף" (י. לאור), וגם סתיו כמעט עבר, ועוד מעט אביב, וכשנחגוג את חג האביב, על יציאת מצריים, "נחגוג" גם על דם ה"מצרים" שנקמנו בהם על שהרגו בנו וטבחנו בהם שבעתיים, ועל שולחנותינו בקבוקים אדומים.
מקסים.
שיר מקסים.
שיר יפהפה ומקסים.
אנא ממך ,קראי דרור ליכולתך והמשיכי בשפעת שיריך האקזוטיים והרומנטיים המשובבים לבבות האוהבים.
די כבר עם החומוס, הלבנה והעיזים
נמאס
זה לא הכל
זה לא העיקר
זה לא משקף