לפני כשבוע התחילה ההתנפלות האמריקאית על עיראק. 350 אלף חיילים, צי מטוסים אדיר, נושאות מטוסים, טילים מונחים ולא מונחים, פצצות מפלצתיות חדשות, 10 טונות כל אחת, כל המכונה הצבאית העצומה הזו, מופנית כעת נגד ארץ ענייה וחלשה, תשושה אחרי 12 שנות סנקציות אכזריות כאשר המרחב האווירי פתוח להתקפות אמריקאיות. אמריקה מפציצה את עיראק לתוך העידן הדמוקרטי, היא משחררת אותם מבארות הנפט שלה, כותשת את אוכלוסייתה ולאחר זה מוכרחה לכבוש נמלים עיראקיים עבור עזרה הומניטרית.

במלחמת המפרץ הקודמת, כך מעריכים, נהרגו עשרות אלפי תושבים (חיילים ואזרחים). לעומתם נהרגו כמאה חיילים אמריקאים. החשבון הוא בערך: אדם אחד מהאימפריה שווה כ-500 ילידים בארץ הרחוקה שיוצאים "לשחרר" אותה.

כך זה היה גם בווייטנאם. שם נספו כ-2 מיליון וייטנאמים, (חלק גדול מהם כתוצאת הנפלם שהשמיד את השדות והאנשים גם יחד). קורבנות החיילים האמריקאים הגיעו ל כ-55 אלף. כאן היה היחס יותר צר – 1:40. בעולם ה"חופשי" (ההתנפלות הנוכחית קיבלה כבר את השם האורווליאני "חופש לעיראק") ערכו של קורבן אמריקאי הוא עשרות אם לא מאות מונים לערכו של יליד בארץ קולוניאלית כל שהיא.

הרבה נכתב על חרושת הרצח התעשייתית המפלצתית במחנות המוות של מעצמה טכנולוגית אחרת כמו גרמניה הנאצית. אבל ראוי להפנות מבט גם לשיטת הרצח של מכונות המלחמה של האימפריאליזם המודרני.

הצבא האמריקאי מושתת על נשק ההיי-טק שלו ומנסה להימנע מקרבות פנים אל פנים על הקרקע. במלחמת המפרץ הקודמת האמריקאים כתשו את הצבא העירקי מן האוויר ואף התפארו בכך שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה הצבאית, חיל האוויר קובע את תוצאות המלחמה. כבר הודיעו לנו שאת הטנקים של העיראקים לפני בגדאד הם ירטשו בעזרת האפאצ’ים.

המלחמה האמריקאית היא מלחמה אימפריאליסטית קלאסית, זו מלחמה של "הציוויליזציה המערבית" בעלת מכונת הריגה מדעית משוכללת היוצאת להכניע את העולם השלישי או את החלק שאינו מוכן לקבל את עולו. לוחמי הציוויליזציה יושבים במרחק מאות קילומטרים ומשלחים מן הקרקע, האוויר והים את המפלצות המעופפות אל עבר מטרותיהם. הם לוחמים בעזרת לחיצה על השלט-רחוק, הכפתורים והמתגים. (האם הם לבושים בחגור מלא בשעת מילוי משימתם זו?). לחיילי העולם השלישי נשאר רק להתפלל לאללה – או כך היו רוצים הגנרלים האמריקאים להאמין. הם מזמן שכחו את לקחי האפוקליפסה של מלחמת וייטנאם. דר’ סטריינג’לאב ירד שוב מן המסך, לבש עור וגידים ומנהל עוד מלחמת כיבוש אימפריאליות.

כל זה לא מפריע למומחים הצבאיים של "הקואליציה" להתפלסף על ההבדלים בשיטות הלחימה של הערבים לעומת המערב. המומחה הבריטי אותו ראיתי על המסך הסביר שאנחנו (כלומר האירופאים) חונכנו על מלחמה ישירה של צבאות. האומץ והעוצמה מכריעים את התוצאה. הערבים לעומת זאת בונים על הפתעה – הם רגילים למדבר, שם הופעת לוחמים פתאומית, משום מקום, היא הקובעת. וכך גם נהגו כאשר פוצצו את מגדלי התאומים.

האם המומחה המכובד הזה, המפאר את שיטות הלחימה המערביות, לא למד כי הראשונים שהשתמשו בגזים כנשק במלחמה היו צבאות אירופה במלחמת העולם הראשונה. האם שמע על בני ארצו הבריטים שהיו הראשונים להפעיל מטוסים נגד לוחמי שחרור במושבותיהם, (מכאן זה אומץ כשיטת לחימה רגילה). האם שמע פעם על הטלת פצצה אטומית על אוכלוסייה אזרחית? והאם שמע פעם על שיטות השמדה נאציות?

לעיראק אין הרבה סיכויים לעמוד נגד מכונת המלחמה האמריקאית בדרך הלוחמה הקונבנציונלית. השיטה של העמים הקולוניאלים היתה לרוב מלחמת גרילה. לכך יש מסורת ארוכה ומפוארת של מלחמות השחרור של ארצות קולוניאליות. הדוגמה הידועה היא וייטנאם. מעבר לערפל הקרב נראה שאכן העיראקים מנסים למשוך את האמריקאים למלחמת גרילה אורבנית. אנו מתבשרים יום ביומו שהנה אום קסר, נצריה, בצרה ונאיף נכבשו ע"י האמריקאים והאנגלים כבר כמה פעמים אבל שוב מתגלה שם התנגדות בתוך הערים האלה לאחר הכיבוש כביכול.

בוש הכריז (בלי להניד עפעף) שעיראק מהוה סכנה לקיומה של ארצות הברית! מי יאמין להבלים אלה? מי יכול להצדיק יציאת המעצמה האדירה בעולם לארץ רחוקה וענייה כדי להגן על עצמה? קשה להאמין אבל יש שנשבים בשקרים גסים אלה. יתר על כן בלי האמון של חלק גדול של האוכלוסייה בארה"ב בכך, היה קשה לבוש ומרעיו לצאת למלחמה. אך הנה התברר במשאלים (של ניו יורק טיימס והסי.בי.אס.) ש-42% מהאמריקאים מאמינים שסאדם חוסיין אחראי אישית בהתנקשות במגדלי התאומים והפנטגון! ולפי משאל של איי.בי.סי, מאמינים 55% שסאדם תומך באופן ישיר באל קעידה. (הם לא שמעו מעולם על היריבות הקשה בין אל קעידה למשטר החילוני בבגדאד). כלומר אזרחי מדינה זו חסרים אף את האינפורמציה הבסיסית ביותר לגיבוש דעה משלהם על המצב: צירוף מפחיד של סופר תחכום במערכת מלחמתית ובורות וחוסר דעת האוכלוסייה.

אלא שאין לטעות, גם הבורות וחוסר הדעת של האוכלוסייה הושגה באמצעים סופר מודרנים. אמנות הדיס-אינפורמציה והספין, התיישרות של כלי התקשורת ויותר מכל של רשתות הטלוויזיה והעיתונות הנפוצה, הכינה את הציבור למלחמה זו, והצליחה במסע הדמוניזציה נגד סאדם ועיראק. אל לנו לשכוח שהמושג של "שטיפת המוח" הומצא באמריקה. אנו יכולים רק להתעודד שגם בארה"ב אנו עדים להפגנות האדירות המתקיימות ברוב ערי ארה"ב, ליציאת סופרים, משוררים, שחקנים ובימאים ואנשי רוח רבים אחרים נגד המלחמה.

בכל העולם גוברת ההתנגדות למלחמת עיראק, אין כמעט עיר בירה בעולם בה לא יצאו אזרחיה לרחובות במחאה גדולה נגד המלחמה – יש רק יוצאת מן הכלל אחת: ישראל. אין כמדומני ארץ אחרת בעולם התומכת בלב ונפש במלחמה זו. אולי זה לא צריך להפתיע, הרי בימי העצמאות שלנו מתעופפים דגלי ארצות הברית בכל מקום. כאילו באמת כבר הפכנו למדינה ה-52 של המעצמה הגדולה. וביום פלישת צבא ארה"ב לעיראק מפרסם "עיתון המדינה" כותרת צעקנית בראש הדף: God bless America!.

קשה ממש לעצור את רצון צה"ל לשעוט ולטוס לתוך עיראק אבל הידידה הגדולה (בינתיים) לא מרשה – זה לא נוח לה ברגע זה. בינתיים אנו מסתפקים בהשאת עצות במלחמה נגד "הטרור" והנה אולי העצות התקבלו כבר ואנו מתבשרים על "סיקולים ממוקדים" שצבאות הפולשים כבר החלו בהם..

במשך השנים הרבות שאנו למעשה ואסל של אמריקה באזור זה סיגלנו לעצמנו הרבה מהמושגים האמריקאים. להלן רשימה תמציתית:

• אנו כמוהם מאמינים בעליונות הכוח ביחסינו עם מדינות אחרות.
  
• אנו כמוהם קוראים לאויבינו "טרוריסטים".
  
• אנו כמוהם מכירים בזכותנו לפתוח במלחמות מנע. כך עשינו במלחמת 56′ ו-67′. האמריקאים נהגו כך בגרנדה, בפנמה בוייטנאם ועכשיו בעיראק.
  
• אנו כמוהם לא נשמעים למועצת הביטחון. אנחו התעלמנו מכ-25 החלטות או"ם בעניין נסיגה מן השטחים, התנחלויות בשטחים, הפרות זכויות אזרח, החזרת פליטים ועוד. ארצות הברית יצאה למלחמה זו בהתעלמות ממועצת הביטחון. אנחנו כמוהם אומרים "אום שמום".
  
• אנו כמוהם מאמינים שרק לנו מותר להחזיק נשק השמדה המוני. אנחנו כמוהם יכולים באופן חד צדדי לחסל נשק כזה של אחרים. האמריקאים רודפים אחרי נשק שאיננו, ואנחנו ע"י הפצצת כור עיראקי.
  
• אנחנו כמוהם מתעלמים מדעת העולם על מעשינו. אנחנו מגיבים: "אנטישמיות!" ו"כל העולם נגדינו". האמריקאים מצאו פתאום שיש "אירופה ישנה", "פחדנית" ו"אגואיסטית".
  
• אנחנו כמוהם גוזרים את ההיסטוריה כך שהיא מתחילה בנקודה שפוגעים בנו. אנחנו כמוהם רוצים לנתק את הקשר בין סיבה למסובב, רוצים למחוק מזיכרוננו מה קדם לפיגועים. אנחנו ביחס לפלסטינים, כאשר בעינינו כיבוש ודיכוי אינם קשורים לאינתיפאדה או לפיגועים. האמריקאים ביחס לפיצוץ מגדלי התאומים והפנטגון. בעיניהם אין כל קשר למעשה (הנפשע) לבין יהירותה של מעצמת על השולטת בגלוי או במסווה בחלק גדול של העולם.
  
• אנחנו כמוהם דורשים "Regime Change", כלומר החלפת המנהיגים של יריבינו. אנחנו דורשים להחליף את ערפאת. אבל זו לא הפעם הראשונה שניסינו ידינו בהחלפת משטר. בעבר החלפנו את השלטון החוקי בלבנון והמלכנו בביירות את אנשי הפלנגות הרצחניים. אלא שניסיון זה של שרון ושמיר (למזלנו) לא הצליח. האמריקאים רוצים להחליף עכשיו את סדאם חוסיין. אין בין מתנגדי המלחמה מי שליבו יוצא לקראת סדאם חוסיין. החלפת סדאם חוסיין היא רצויה ביותר אבל זה עניינו של העם העיראקי. הדרישה האמריקאית היא מתחסדת. בעבר כידוע תמכו בו בכל לב, גם כאשר ביצע פשעי מלחמה. התביעה האמריקאית היא אמתלה להתערבות והשגת השליטה על עיראק כמנהג מעצמות אימפריאליסטיות מימים ימימה.. בכלל בעניין "החלפת משטרים" יש לארה"ב ניסיון מרשים: באיראן סילקו את הנשיא מוצאדק שהלאים את הנפט והמליכו תחתיו את השאח. הם ניסו להפיל ולרצוח את פידל קסטרו (ללא הצלחה), אבל הם הצליחו להפיל את נשיא צי’לה, איינדה, אחד המנהיגים הנאצלים והנאורים שהיו אי פעם בדרום אמריקה. הם החליפו את נורייגה מפנמה שהיה בן טיפוחם עד שרצה להלאים את התעלה. הם החליפו את השלטון בניקרגואה, הפילו את הנשיא ארבנץ בגואטמלה כאשר רצה להנהיג תיקונים חברתיים מתקדמים. וזו רק רשימה חלקית של החלפת מנהיגים בארצות אחרות שלא רצו עוד להיכנע לרצונה של ארצות הברית.
  
• אנחנו כמוהם יש לנו תקשורת צייתנית, גנרלים כפרשנים מדיניים. אנחנו כמוהם יש לנו עיתונות שבסופה של עניין או אפילו מהתחלה מיישרת קו עם השלטון.
  
• אנחנו כמוהם מאמינים בתאצ’ריזים בלתי מרוסן ובעיקר בהורדת מסים מן העשירים ביותר במדינה (ראו הצעות בוש) והטלת העול על העובדים, מחוסרי העבודה, גמלאים (ראו הצעות נתניהו).
  
• אנחנו כמוהם מייעדים לישראל את התפקיד של כלב השמירה על האינטרסים האמריקאים באזור.
  
• וחשוב מכול: אנחנו כמוהם לא חולמים אפילו על הענקת עצמאות לעם הפלסטיני והקמת מדינה פלסטינית עצמאית באמת והחזרת השטחים הגנובים. שרון מבין טוב מכל השמאל המתון והליברלים שלנו ב"הארץ" שאין לו בעניין זה מה לפחד מבוש ובוודאי לא מטוני בלייר.

Share on Facebook