במשך שנים נאלצנו, גם בשמאל, לקבל את העובדה כי בעולמנו קיימת רק מעצמת-על אחת ויחידה, היא ארה"ב. ואכן, הקביעה הזו שישנה מעצמת-על אחת ויחידה הפכה להנחת יסוד אצל אלה שביקשו לנתח בעיות בינלאומיות חשובות. הפרשנות המקובלת הפנימה את העובדה המכרעת של עליונות ארה"ב – בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, יחסי הכוח הצבאיים, והטכנולוגיה. בקיצור, בכל התחומים החשובים של המאמץ האנושי פרט, כמובן, לתחום הדעת והתרבות.
על רקע מאורעות הימים האחרונים החלו מדברים הפרשנים היותר רציניים על כך שישנה מעצמת-על נוספת, והיא דעת הקהל הבינלאומית. האמת בקביעה זו נחשפת בימים אלה מול עינינו. אך כדי לרדת לשורשי המושג הזה – דעת הקהל הבינלאומית – רצוי לעמוד על שלושה מרכיבים המעצבים אותה.
המרכיב הראשון הוא הנכונות הנחרצת של תנועות לאומיות שונות בעולם השלישי להקריב קורבנות עצומים למען עצמאות וכבוד לאומי. מאבק הפלסטינים הוא ביטוי מובהק לכך וההתנגדות העיקשת של עיראקים נגד התוקפנות האמריקאית היא הוכחה נוספת לקיום נכונות כזאת.
המרכיב השני המעצב את דעת הקהל הבינלאומית הוא התחדשות הפיצולים והפילוגים בקרב מדינות המערב. במקום המגמה, שדובר עליה כה רבות, של התהוות אימפריה אל-לאומית ועל-לאומית חובקת עולם, הולכים ומתחדשים ניגודים חריפים בין המעצמות השונות. אנו עדים להפיכת המשבר הדיפלומטי בין ארה"ב ואנגליה מצד אחד לבין צרפת, גרמניה ורוסיה מהצד השני, לעימות פוליטי וכלכלי חמור.
המרכיב השלשי והחשוב ביותר בדעת הקהל הבינלאומית היום הוא ללא ספק תנועות השלום והמחאה נגד המלחמה בעיראק. תנועות אלה ממשיכות להזרים מיליוני מפגינים לרחובות ולכיכרות. התנועות מתחזקות ככל שהמלחמה מתמשכת ומתאמתות האזהרות על אסונות הנגרמים בעקבותיה. הולכים ומתרבים המקומות בהם צוברות תנועות השלום והמחאה תאוצה שמסוגלת לאיים על ממשלות ולחולל שינויים במפה הפוליטית.
ואם במפות מדובר, רצוי לציין כי ‘מפת הדרכים’ אינה יורדת מסדר היום למרות הקרבות בעיראק. הדבר מדהים אך במשך כל שלבי ההכנות של בוש ובלייר למלחמה וגם בשעת פתיחתה התאמצו מנהיגי ארה"ב ואנגליה לעשות רושם על דעת הקהל הבינלאומית שהם עמלים כדי לקדם שלום ישראלי-פלסטיני. אך קשה, אם לא בלתי אפשרי, לטשטש את הצביעות של בוש (ובעצם גם זו של בלייר) בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בוש ובלייר יצטרכו להבהיר היטב את כוונותיהם המדויקות בטרם מישהו יאמין שלא מדובר בתמרון נוסף של פרופגנדה זולה. אף על פי כן, עלינו לרשום לפנינו את העובדה הניצחת שהסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו יורד מסדר היום הבינלאומי. פלסטין נראית בברור באופק למרות ערפל הקרב באזור.
האומנם ?
"וההתנגדות העיקשת של עיראקים נגד התוקפנות האמריקאית היא הוכחה נוספת …. "
את זה העתיד עדיין צריך להוכיח. אני דווקא מאמין שברגע שהמשטר העירקי המושחת יעקר, תעלם ההתנגדות ותתחלף בהתלהבות.
והברקתך לגבי המעצמה החדשה, דעת הקהל העולמית. גם כאן ניצחון אמריקאי מהיר יהפוך את היוצרות. גם היום ,יחסית, כמות המפגינים שולית לעומת התומכים בצעד האמריקאי והבריטי.
ואשר לפלשתנאים, מסכים אני שהמתנה היפה ביותר הן לעם ישראל והן לפלשתנאים אכן בדרך ונראת באופק.
מתנה זו תתממש כאשר ארה"ב ביחד עם אירופה וחלק ממדינאי המדינות הערביות יעיפו את המנהיגות הטרוריסטית השולטת בעם הפלשתנאי ותציב במקום מנהיגי החלומות והנקמות השולטים היום מנהיגי מעשי ויצירה.
לציוני מתון : אכן דברים נחרצים ! אולם הם מהווים משאלת לב .
בעוד כותב המאמר חוזה נפילת ארה"ב בחינת תמות נפשי עם פלישתים . אתה רואה עתיד ורוד – התמוטטות " ציר הרשע ". המציאות שאני רואה היא הרבה יותר אפורה . דבריו של הנשיא בוש בדבר ציר הרשע נבלעו , כנראה שהאמריקאנים עדיין לא הפנימו כי לפניהם ציר רשע המכיל בנוסף לעיראק את סוריה עראפת לוב ובסתר מדינות נוספות .אישית חבל לי על כי היה ניתן להקים פה בישראל הרכב מנצח בין ערבים ליהודים אולם השמחה בזמן המטרת הטילים והפגנות התמיכה הסאדם בכפרי הערבים בארץ כיום מוכיחים כי השלום והפשרה רחוקים מאיתנו שנות דור לפחות .
ישנם הרבה תמימים, או שמעדיפים להראות תמימים. הגיע הזמן לאמר את האמת: הערבים רוצים את כל השטח של ארץ-ישראל. ולאחר שיגשימו את חלומם יכבשו גם את הממלכה ההאשמית ,ויגשימו את 2 גדות לירדן , זו שלנו זו גם כן. ואנחנו, הציונים , מתגמשים כל הזמן ו-מ2 גדות לירדן ירדנו למדינה יהודית לצד מדינה פלסטינאית. אצלם אין כל שינוי בדרישה: הם דורשים את הכל, והשוני הוא רק בטקטיקה.לכן אנו היהודים הציונים מתפללים כל יום להצלחת היוזמה של הנשיא בוש להדברת ציר -הרשע ולהקמת מנהיגות ערבית חדשה במקום המנהיגות של כנופיות הטרור,ואז יהיה עם מי לדבר ולעשות שלום. לגבי "המעצמה- השניה" -דעת הקהל העולמית, מישהו חכם אמר פעם: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
ככה זה. כל המגיבים לפני אינם רואים בדמוקרטיה האמיתית הכרח. הם מעדיפים עריצות של אימפריה על פני דמוקרטיה. האימפריה יכולה להיות גם ישראל כמובן.
איני מבין מדוע כל תפילות הימין הן כוחניות. הכוחנות הניכרת במשך שנים בעולם היא אמריקאית (להזכירכם ישראל חימשה ולימדה את איראן ההיא – רודנית בנשמה) – הן בתמיכה בציר הרשע (עיראק, בן לאדן, סעודיה, כווית, קטאר, מצרים, ירדן). או בקיצור ארצי השליטים היחידים העושים כדבר ארה"ב וגם רודים בדעת הקהל המקומית שלהם.
הציונים המגיבים מעלי מעריצים את הכוח הזה כל עוד הוא משרת את מטרתם ואינם חפצים כלל ועיקר בדמוקרטיה אמיתית. אח"כ הם כמובן יכתבו שהמשטר הסעודי הוא בין הנוראים בעולם, וכו….
לא רק זו, הם גם יזכירו את השואה (אם כי לא נראה שהיה אכפת לרוב הישראלים שעיראק על כל אזרחיה תושמד באש בארות הנפט שלה או במתנות דרזדן 2 של ארה"ב). ובהקשר השואה הם יאמרו כי לשמאל אסור להשוות את מה שקורה כאן למה שקרה בגרמניה בתחילת 33′.
אני מציע לימין לא לערב את השואה ואת חג’ אמין אל חוסייני (כי יוזכר כמובן המכתב ההוא של הלח"י לנאצים). הגיע הזמן להבין שאת הפשעים הגדולים ביותר והמתוכננים ביותר בצעו אירופים כמונו (הציונים) ולא הערבים. ניסיון הדמוניזציה שמנסים לעשות לערבים הוא אווילי. אז הוא הרג כמה בכימי, אז אסאד הרג אלפים בחמה, אז המלך חוסיין הרג אלפי פלסטינים. אף אחד מהם לא הרג מיליונים כמו האירופים במלחמותיהם.
הרוע האמיתי הוא מערבי. וישראל משום מה מעריצה אותו ושוכחת למה באמת הוא הביא.
אין ספק שלאורך ההיסטוריה האיסלאם היה ידידותי ליהודים(ראה " תור הזהב" בספרד) והנצרות עשתה ביהודים אין ספור של פוגרומים ואת השואה. כעת אנו יושבים במזה"ת ונלחמים לקיומנו כל הזמן. כל הזמן בוחשות המעצמות בחלקת ארץ קטנה זו ולא נותנות לסים את מצב הלוחמה. אולי כעת הנשיא האמרקאי יעשה את השינוי הדרוש ויביא לשלום במזה"ת– לזאת אנו מתפללים ולא לכוחניות. ותכניסו לכם טוב , טוב לראש שלהיות ציוני זה לא להיות ימני. הציונים הטובים ביותר במדינה שלנו נמצאים דווקא בשמאל–אנשי הקיבוצים והמושבים,בוני הארץ ומגיניה. והייתי מוסיף אליהם גם את "בניעקיבא" וישיבות ההסדר.
אם כך, מדוע לדעתך ישראל (וטובי שמאליה) אינם עושים רבות להיטמע באזור אלא מחזקים ומתחזקים איזה כיבוש לא מובן (ישיבות ההסדר, הקיבוצים והמושבים).
ציונים לחדר האוכל. ציונים…. לחדר האוכל.
אולי הגיע הזמן שמה שצריך לעשות הוא להקים מדינה רב לאומית שתיצג את כל אזרחיה של מדינת ישראל ערבים כיהודים ולא מדינה ציונית ולאומנית שמפלה את אזרחיה הלא יהודים.
כי הם לא יודעים מה שאנחנו יודעים.
איני יודע מה אתה יודע. אבל מה שיודע העולם היהודי שחי לאורך אלפי שנים בשיתוף עם העולם הערבי לא יודע העולם היהודי שחי שנים תחת עול האנטישמיות של העולם המערבי האישכנזי (כפי שאתה מכנה בלעג – ביחסך ליוצאי ארצות מערב ומזרח אירופה) ומתעלם מכך שאלו הארצות הללו אשר המיטו על העם היהודי את האסונות הגדולים ביותר שלו. לא רק זאת, הפריחה הגדולה שהיתה בתור הזהב בספרד לא באה בגלל הספרדים אלא בשל "הכובשים" המוסלמים. הנח לכל שטיפת המוח שעברת על ידי הממסד האשכנזי (בגין, פרס, ביבי והמשתכנזים החדשים – שטרית, מופז, פואד) בנוגע למיהו ערבי וחשוב שוב. אולי תגלה שלחיות לצד תרבות ערבית טוב עשרות מונים לעם החי במזרח התיכון ולא לכפות – כמו לאורך כל ההסטוריה – את תרבות "המערב הנאור" על זו של "היליד הנחשל".
אנשי אירופה ואמריקה הלבנים הרגו יותר אנשים במאה ה-20 מאשר נהרגו אי פעם בהיסטוריה בכל המלחמות. ובקור רוח מדהים.
אז בדוק שוב האם הערבים של המאות האחרונות הכניסו אנשים לתאי גזים, האם מחקו ערים שלמות, האם הקריבו מיליונים עבור רעיונות, האם השתמשו במסות של אנשים כהמשכו של משא ומתן ללא רצון אמיתי להגיע לעמק השווה.
במסקנתך אל תשכח לבדוק מדוע ישראל בוחרת במודע בצד זה של המוסר האנושי ומעל לכל בדוק מדוע הצליחו לשכנעך כי מוסר זה הוא המוסר העליון. לכשתבין, אנא גלה גם יותר דאגה לחלש ולאחר, שאינו שונה ממך שוני רב – וקבל את עצמך. נסה לקבל את עצמך כאדם – לפני היותך מזרחי או אשכנזי. כי דרך ארץ קדמה לתורה. זכור זאת לעד.
בגלל שבכל הדורות רודפים את היהודים ככתוב:"שבכל דור ודור קמים עחינו לכלותינו". אנו חיבים לעמוד על המשמר כל הזמן. מי שמסכן אותנו ב-55 שנות קיום המדינה אלו הם ,לצערי, בני-דודינו הערביםומהם אנו צריכים להזהר. בנוגע לאחד המגיבים שטען שרוב אוהבי הדודנים שלנו הם אשכנזים, אינני מסכים עמו כלל ועיקר.האנטי-ציונים שבנינו אינם מתחלקים עפ"י מפתח עדתי. כן ידוע לי שרובם של האנטי ציונים גר באיזורים יותר יוקרתיים של המדינה.
ניצ’ו. מי שסיכן יותר פה – אלו אנחנו את הפלסטינים שחיו כאן קודם. סיכנו אותם עד כדי גירושם מבתיהם ומאדמתם. מאבקם, גם אם דרכו לעתים אינה ראויה, אינו יכול שלא להתקיים בעולם בו אנו שולטים על עם אחר 35 שנה ללא כוונה כנה להפסיק שליטה זו.
באופן מפתיע העם הכבוש הנוסף שחי פה בארץ – עם העצמאים, עובדי המדינה ואנשי ההון הצטרף לצד המדכא ואינו מבין שבסופו של דבר הוא מדכא את עצמו.
איני פוחד מאף אחד הבא לכלותי. הפסקתי לפחד. אני כבר מספיק חזק, בדגש על מספיק, כדי שאף אחד לא יעז לכלותי – למעט אני עצמי. והנה כי כן העם בישראל עושה כל מאמץ לקבל את רודנות המלחמה וההון כדי לכלות את עצמו.
כמה עצוב.