הכנסת אישרה ביום רביעי את תוכניתו של שר האוצר בנימין נתניהו לטיפול במשבר הכלכלי החמור. התוכנית מתיימרת להיות "תוכנית להבראת המשק", אך להערכתנו אין בה כדי להוריד את האבטלה או להעלות את המשק על מסלול של צמיחה. באופן אבסורדי במקום ליצור מקומות עבודה היא שולחת אלפי עובדים למעגל האבטלה. חלק מסעיפי התוכנית ממשיכים את המדיניות שהונהגה בכל מהלך המשבר בשנתיים האחרונות, קרי, קיצוצים בהוצאות הממשלה כתשובה כביכול למשבר, וחלק מסעיפיה אינם קשורים כלל למצב המשק והם בגדר ניצול הזדמנות על ידי קובעי המדיניות להנהגת שינויים קיצוניים בהסדרים מרכזיים במשק עליהם התבססה מדינת הרווחה תוך כינון מהפך בתחומי יחסי העבודה והפנסיה.

המשבר החמור במשק הישראלי החל באוקטובר 2000 עם תחילת האינתיפאדה והוא הולך ומחריף. המשבר בהיי-טק והמשבר בעולם, אך במיוחד העימות האלים עם הפלסטינים, הולידו משבר כלכלי חמור המתבטא בירידה נמשכת בתוצר לנפש בסדר גודל של יותר מ-10%. קובעי המדיניות בחרו להתמקד בהיבט אחד של המשבר: בקשיים שנוצרו בתקציב המדינה בשל הירידה בגביית המסים. אסטרטגיית התגובה שלהם אינה מתאימה לטיפול בסיבות למשבר או בתוצאותיו הקשות שכן היא ממוקדת אך ורק בתוצאה אחת – הגרעון בתקציב.

בחסות מסך העשן של הטיפול בקשיים בתקציב מקדמים קובעי המדיניות תוכניות ישנות שלהם לקצץ את הסקטור הציבורי ולכונן כלכלת שוק חופשי ובכך להבריא כביכול את המשק. כוונת קובעי המדיניות היא לנצל את המשבר התקציבי כדי למוטט את מדינת הרווחה או מה שנותר ממנה, ולהוליך את ישראל למודל "אמריקאי" בו השוק ישלוט לבדו והמדיניות החברתית תיפגע. התוכנית הכלכלית החדשה חושפת דווקא את עמדתם של מגישיה כנציגי השקפה ואינטרסים העומדים בניגוד לאלו של הרוב בחברה הישראלית התומך בביסוסה של מדינת הרווחה.

הטיעון של שר האוצר, כאילו הסיבה למשבר היא הסקטור הציבורי ה"שמן" הסוחב על גבו את הסקטור העסקי ה"רזה" היא בבחינת דמגוגיה ממוקדת. היא אינה מביאה בחשבון כי בישראל הוצאות ביטחון של 10% מהתמ"ג, הגבוהה מאוד ממדינות אחרות. בהתחשב בהוצאות הביטחון המשק הישראלי אינו חריג יחסית למשקים אירופיים בהם מתקיימת מדינת רווחה. הן רמת ההוצאות על שירותים ציבוריים והן רשת הביטחון החברתית בישראל אינם מוגזמים כלל. להיפך, הם חלשים ומוחלשים באופן עקבי.

תוכנית הקיצוצים כוללת מהפך בתחומי יחסי העבודה והפנסיה והיא המשך ברור למהלך בו החל השר סילבן שלום בדצמבר 2002 (אשר נגד יישומה עתרנו לבג"ץ – בג"ץ 366/03 מחויבות נ’ שר האוצר). בשני תחומים אלה הממשלה מציעה להפר הסדרים קיימים, באופן כוחני וחד-צדדי, ולכפות על העובדים והגמלאים הסדרים חדשים, המשחקים בעיקר לטובת בעלי ההון. הן הורדת השכר והן צמצום זכויות הגמלאים והפיכתן לתלויות בבורסה תואמות את עניינם של האחרונים. אופן התנהלות זה, המציע כביכול לעובדים מו"מ אך למעשה ההצעות הן בבחינת "Take it or leave it". אם לא יסכימו, השלטון יכתיב לעובדים ולציבור בכלל הסדרים כלכליים הנוחים לבעלי ההון. הסדר כזה, מקומו לא יכירנו במדינות דמוקרטיות והוא מתאים רק למשטרים שאינם דמוקרטיים ואשר בהם הריבון מכתיב ללא מו"מ את ההסדרים הכלכליים.

בניגוד להסכמים חתומים מוצע לפטר עובדים ולהוריד שכר. התעלמות ממעמדם המחייב של החוזים הקיבוציים מתאימה לחלום ישן שמקדמים אבירי השוק החופשי כבר זמן רב תחת סיסמת "הגמשת שוק העבודה".

הרפורמה המוצעת בפנסיה מהווה אף היא מחטף. אין חדש בעובדה שיש קשיים רבים בביטוח הפנסיוני, אך שורש הקשיים אינו במשבר הנוכחי. קובעי המדיניות, אם מתוך כוונה ליישם את ההצעה או מתוך רצון להעלותה כ"עז" לצורכי מיקוח, מציעים פתרון הסותר הסכמים מחייבים בין הממשלה, ההסתדרות וקרנות הפנסיה ומנחיתים אותה חד צדדית על ציבור המבוטחים תוך שלילת זכויות המבוטחים.

בנוסף, מופיעים בתוכנית סעיפים רבים החותרים ליישם בחברה הישראלית את שלטונו המוחלט של השוק. למשל, בתחום החינוך מופיעה הצהרה כי יונהגו הסדרים של ניהול עצמי בבתי הספר תוך הנהגת מימון לא שוויוני. במקום מערכת חינוך ציבורית, שוויונית ואיכותית, מנסה התוכנית להעמיק את החינוך הפרטי והלא שוויוני שיהיה איכותי רק לעשירים. הדרך להפרטת מערכת החינוך, תחת סיפור הכיסוי המופרך על "הבחירה החופשית של ההורים", תוביל דווקא להנצחת הפערים גם בחינוך.

התוכנית שוּוקה לציבור בעת שהיה מוטרד בחרדות המלחמה בעיראק ועם הפלסטינים כפתרון לחוליי המשק, אך אין בה, אפילו לפי דברי משווקיה, כדי להוריד את האבטלה או להעלות את המשק על מסלול של צמיחה. שר האוצר מוכר לציבור, ובפרט לתומכיו, מצג שווא על חוליי המשק והתרופות להבראתו שאין להן אחיזה במציאות. התוכנית להבראת כלכלת ישראל שיצאה מבית מדרשו של השמרן הכלכלי נתניהו תביא להעמקת המשבר ואנו דוחים אותה.

Share on Facebook