בערבו של יום רביעי, ה-30 באפריל, מצאתי את עצמי בבהייה נינוחה מול הטלוויזיה שהתגלגלה לתוך תוכניתו של רפי גינת "בשידור חוקר" (ערוץ 2). התוכנית שמביאה לידיעת הציבור פשעים שלא נפתרו ואשר מבקשת את עזרתו של הציבור במידע שיזרום לאולפן, ולמעשה למשטרה, נוקטת שיטה מביאת רייטינג של ייצור מעין סרטוני פעולה הממחישים את הפשעים הנדונים.
כך, מול עיני התנהלה סצנת ניסיון לרצח של נהג מונית ובקשה למידע על הפושעים ולאחריה תואר מקרה נוסף – אונס בחיפה. ברור שכל ייצוג של אונס במדיה, אם דרך ידיעה בעיתון ואם בסרט או ביצירה ספרותית, הנו בעייתי ומסובך, שלרוב לוקה בסנסציוניות צהובה ומינית. מעטים ביותר המקרים בהם מובאים פרטים רלוונטיים בלבד, או שהסצנה מוצגת כאלימות ולא כסצנה ‘סקסית’. האונס בסרט ‘תלמה ולואיז’ הוא אולי בגדר הסצנה הידועה ביותר שמצליחה להציג אלימות. המקרים האחרים רבים לאין-ספור ונדמה שהידוע מהם הנו בסרט המתאר אונס קבוצתי על שולחן ביליארד, שאיני זוכרת את שמו (אני נוטה להדחיק שמות של יצירות שכאלה).
כאן, מול הטלוויזיה המציגה אונס הפך מבטי מבהייה סתמית למבט ממוקד וזהיר, כאשר במשך כל הזמן שאלתי את עצמי ‘אם יראו ציצים’. משהו החשיד עליי את הסיטואציה. בן זוגי אמר שלא יראו, ואכן מדוע שיראו ציצים בסצנה שעניינה לתפוס את האנס? אבל זה קרה. כמעט בחשאי, כאשר האישה קמה מן המיטה, לבושה בגופיה דקיקה וצמודה בצבע העור.
הפטמות שלה נראו דרך הבגד. למה?
נדמה שאין צורך לענות על השאלה המטרידה הזו, המקוממת, הממחישה שוב ושוב את העיסוק הבעייתי בפשעים כנגד נשים. לפעמים אני מוצאת את עצמי מתחננת כמעט שיפקידו את הייצוגים הללו בידיים אמונות, כאלו שעברו קורסים על דפוסיי אתיקה בהצגה ובייצוג פשעי מין בעיתונות (כן, בצרפת למשל יש קורסים כאלה, כאן ניתן לשמוע עליהם רק בכנסים העוסקים בתחום, כמין שמועה עמומה).
נדמה שאין עניין ללמוד את העניין. שופטים, עיתונאים, ואנשי טלוויזיה נמנעים מללכת לימי עיון שכאלה, לעתים נדמה שהם נוגדים את האג’נדה שלהם, זו המביאה רייטינג, זו השומרת על איזה ניצוץ המתענג על העניין, המסוגל להבין אותו כאיזו מעידה קטנה של חבר.
אולי לכן אין זה מפתיע שבאותה תוכנית של ‘בשידור חוקר’, לפני ‘סרטון ההמחשה’ אמר רפי גינת בטבעיות, שהאישה הודתה באונס ולכן נאלצה לברוח מבני משפחתה ולהתחבא, שהרי צמד המילים הזה – הודתה באונס – מורה על החברה כולה, ממנה נדמה שנשים נאלצות לברוח בשעה שהן הפכו לקורבן שכזה.
ראוי אולי, לרגע, לומר זאת במפורש – מי צריך להודות באונס – האישה או הפושע? דומה שבצמד המלים הזה מתקפל העניין כולו, היינו כיצד החברה עומדת במסריה הכפולים מאחורי האנס.
הכותבת היא סופרת שספרה יצא לאור אבל, עברית אינה
יודעת: היא כותבת על תוכנית טלביזיה ומכנה את
הנראה בה כ"ייצוג" וממשיכה לכתוב על "ייצוגים" ועל "ייצוג פושעי מין.."(עורכי דין מייצגים פושעי-
מין והיא התכוונה בודאי לכתוב על הצגתם של פושעים כאלה).ובכן:הטלביזיה מציגה או,נכון יותר,משדרת ואינה "מייצגת"!.היש עורך כיתוב ב"הגדה השמאלית"?.
מדוע בכלל,צריך היה לפרסם בכותרת ראשית,קטע כזה –
משום שה"ציצים" (גם במינוח זה, הסופרת העברית,מכנה
אותן,במשפט אחד "פטמות" ובאחר "ציצים")נראו "מחחת
לגופייה"? מה רע בכך ? -האם על הכתב(ת) של כתבה משודרת, לעטוף את הקרבן בשמיכה ? האם צולמה קורבן-
האונס נגד רצונה ?. לסיכום:לאחר קריאת הנכתב (קצר,
לרווחתו של מגיב זה) מתברר, שהנושא הוא ה"אג’נדה"
(מישהוא צריל לרמוז לסופרת,שיש בעברית מילים מתאימות לתרגום מלועזית, כמו "נושא",למשל)של כיסוי עיתונאי למעשי אונס.זה הוא נושא חשוב ולכן, היה על המערכת להחזיר את הנכתב ברשלנות ולבקש מהכותבת הנסערת,להקדיש מחשבה נוספת לנושא (!), להקיפו מכל צדדיו ולחזור עם מאמר ראוי, בעברית תקנית.
"היא הייתה יחפה,שערה סתור,היו לה פ ט מ ו ת כאלה,
מין ענבים חומים שצצו מתוך גופייה לבנה" – כך נכתב
בסיפור קצר ("סושימי") מאת אורי שרבני,שפורסם במדור
"תרבות וספרות" ב"הארץ", בשני למאי 2003 – ביום בו
הופיע הקטע המשונה (מאמר?) של הסופרת שורק ב"גדה".
לתשומת לב הכותבת:רוצי אל מכונת הכתיבה ושלחי מכתב
זועם ל"הארץ", בתקווה שעורכו יפרסם אותו כשהוא
מתקן את העברית הקלוקלת ויערוך את התוכן ה"פוסט מודרניסטי".
מאמר חשוב מאד. איני מבינה את כותב התגובה לפני. כנראה בור בדיאלקטיקה הפוסט-מודרניסטית.
סוף סוף דעה לא בנושא מלחמה וכלכלה באתר. המשיכו כך.
אין ספק שבכתבה נאמרו דברי טעם ושיש לפתוח ולהרחיב את הדיון הציבורי בדרך הצגתן של נשים בתקשורת לסוגיה השונים. יחד עם זאת השפה הפוסטמודרנית היא לא יותר משיבושים מכוערים של השפה העברית, ניתן לומר אותם דברים בעברית תקנית.
מה פירושה של "דיאלקטיקה פוסטמןדרניסטית",שכותב
התגובה (אלדר משוש) מואשם ב"בורות" רחמנא לצילן,
בגין הערותיו הנכןנןת על בורותה בשפה העברית, של הסופרת האנטי-ציצית ?!.
למען הגילוי הנאות עדי חברה במק"י ובתעיוש.
נא לגלוש בגוגל ולראות זאת .
וואוו. נו אז מה. זה הופך אותה למה? לחברת סוד של הנשים? או אולי מתחרה של הערוץ השני? מה ההערה הזו?
הצילו!: קודם כתבה מי שכתבה על "דיאלקטיקה פוסטמורניסטית" ועכשיו: "חבורת סוד נשים" – מה זה ?
מדהים לראות את איימת הגברים [ושנאת הנשים] הפאליים והנבערים הנצמדים לחומרת השפה העברית התקנית [כביכול] ועוד מאשימים בפוסטמודרניזם את הסופרת עדי שורק, כאילו מדובר בקללה [מה לעשות "גברים יקרים", שהשיח הפמיניסטי הוא אחת מהמהפכות החשובות ביותר של הפילוסופיה במאה ה-20, אם לא החשובה ביותר, ומה לעשות שפמיניזם זה בחלקו, או תיאוריות פמיניסטיות אלה [על המגוון הלא יתואר שלהן,ועל שפע המחלוקות ביניהן] הן נגזרות של השיח הפוסטמודרני, לצד השיח הפוסט קולוניאליסטי והשיח הפוסט-סרוקטורליסטי.
מה עשוי להיות כל כך מאיים בסקירה ביקורתית חכמה ונחוצה של ניצול כפול ומשולש של קורבן אונס /קורבנית אונס – אישה. פעם אחת על ידי האנס עצמו, ופעם על ידי אמצעי הייצוג, כן… אמצעי הייצוג, דרכי הייצוג, אופני הייצוג וכיוב’ של התקשורת הלאומית הרואה בנשים מכשיר של המדינה לטובת העליונות הזכרית, וכמובן: פעם שלישית קורבן אונס רטורי של הגברים המגיבים בזעם [הנובע כנראה מהזדהות עם הגבר האלים באשר הוא, כמו גם מפחד מפני נשים המעיזות לדבר ולכתוב "אל תוך ההיסטוריה"].
טוב יעשה אתר הגדה השמאלית אם ימשיך לפרסם תגובות כגון אלה של נשים על אופני השפלתן והזנייתן בספירה הציבורית [גם] בתקשורת.
מה דעת הסופרת הנכבדה על נאנסת ערביה . היא קורבן אמיתי . גם עלולה להרצח על ידי משפחתה וגם נידונה לא להתחתן כל חייה . אם תתן עיניה בגבר אחד דינה להרצח על ידי בני משפחתה . גברים ערביים מתחתנים עם נשים יהודיות נשים ערביות לא יכולות לעשות כן . והגב’ משתעשעת כי ראו ציצים בטלויזיה . תואיל ללכת ולראות כיצד לבושות כיום בנות צעירות . גבר כי נתפס אונס יישב זמן רב בבית הסוהר . ערבי הרוצח את ביתו על " טהרת המשפחה " נחשב לגיבור . רעיון טוב לסופרת לעסוק בו במקום להתקשקש על שטויות .
יותם מיתמם: את תירוץ העברית המשובשת ב"דיאלקטיקה
פוסט מודרניסטית" כתבה אישה ולא גבר ! – אי אפשר
להכתיר, בעברית, את הנראה בטלביזיה כ"ייצוגי" ויש
בעברית מילים מתאימות לאג’נדה. המחברת/סופרת מוזמנת
לכתוב מאמר (בעברית) על הנושא. מה שכתבה ופורסם –
הוא קשקוש "מודרניסטי" או "פוסטמודרניסטי" ולא היה
ראוי לפרסום באתר רציני ולו רק בגלל הזניית השפה.
לעניין ה"ייצוג". מקובל לדבר על ייצוג במובן בו משתמשת בו שורק ונדמה לי שאף הגדרת הבעיה מולה עומדת האומנות היום, אחרי האוונגארד, נקראת "בעיית הייצוג". ייצוג מובא כאן במובן של אופן סימון וביטוי וזה שימוש לגיטימי במילה.
נדמה לי שאחדים מהמגיבים לאמור לא ראויים להתייחסות, במיוחד לאור העובדה שהם ניתלו בשפה (שהיא אכן לא משובחת ו"אג’נדה" זה סדר יום, אבל לאור האמוציות המובעות במאמר, יש ערך גם לאופן הביטוי הגס) ולא התייחסו לתוכן. אני סבורה שההגמוניה הגברית בתרבות מתענגת על היסודות הפורנוגרפיים באופן שבו אלימות מיוצגת ולפיכך ברור שיהיה קשה מאוד לשנות את אופני הייצוג בתקשורת ואת צורת השיח של מי שעוסק בדברים האלה.
אבל, תמיד יש אבל, הכותבת גם היא קצת פורנוגרפית בתיאור שלה את ההתרחשות בטלוויזיה. ועוד תהיה: מי רואה "בשידור חוקר" מי?
הכותבת שחתמה "גרבג" יודעת בןןדאי שהתרגום לעברית
של שמה, הוא "אשפה".
כבר כתבו תגובות כמו שאני הייתי כותב
אז בקיצור: הסרט שכותבת המאמר התכוונה הוא "הנאשמת"
אני חושב..
🙂
הכותב שמתכנה "האקדמיה ללשון" בוודאי יודע שהניסיון לתרגם אותו לבן אנוש לא צלח.
לדרך אגב- השם של הסרט הוא "הנאשמים" ולא "הנאשמת". נראה לי כי ה’טעות הפרוידיאנית’ שלך היא המשך לאופיין של שאר התגובות המשתלחות בעדי שורק ובשפה שלה, במקום להתמקד במה שהיא רוצה להעביר.
וחוץ מזה, אולי מישהו רוצה לספר לכיתה שפה עברית תיקנית מהי? האם העיתונות הפובליציסטית והספרות משתמשות תמיד במשלב שלקוח מתוך הספר הבגרות בלשון, דקדוק והבעה?
שימוש בסלנג, בשיבושי לשון ובלועזית הוא דרך הבעה לגיטימית, שלעיתים אף מחייה את השפה שלנו.
אז, "תרדו" מעדי שורק, ותתחילו "לעלות" על מה שהיא הצביעה עליו, כי זה החלק שראוי לדיון
איני יודע כיהתגובות בעצבניות מעידות על אי יכולת להתמודד עם הדברים המובאים במאמר
קשה להבין כיצד גלשו חלק מן התגובות לנושאים כמו חברותה של הכותבת באיזה מפלגה או תנועה או לפוסט-מודרניזם..
כל הויכוחים המיותרים רק מעידים שכאשר העניין מגיע לפרות הקדושות, כמו למשל להכיר בתודעה שאותה מייצרים אמצעי התקשורת הפופולריים, יש מי שמעדיף לחמוק מן הדיון כי "הנאורות" שלו אינה יכולה לסבול את המחשבה שזה קורה מתחת לאף שלהם ושל כולנו..
הגיע הזמן להבין שנושאים כאלה חשובים לא פחות מכלכלה ופוליטיקה.. בסופו של דבר הכל קשור בהכל.
רג’א
חיפה
מקריאה חפוזה בתגובות הקוראים על הטקסט החשוב של עדי שורק ניכר הפילוג המגדרי ביחס לאופני התגובה על הכתבה [חוץ מיותם – הצדיק בסדום], ומעל לכל ספק ניכר שהגברים הסקסיסטייים – חסידי מדינת הלאום הציונית ומחמירי השפה העברית לדורותיה – קיבלו מכת מחץ איימתנית בויכוח הנ"ל.
גברים – הצנע לכת בדבריכם הנלוזים, מורשת מילון האבות הפאלוצנטרית והלוגוצנטרית.
באמת… צר לי עליכם. טה-טה.
יותם, פה-לא-גוצנטרי או כן גוצנטרי, מהם כל מונחי הצנטריפוגה האלה אם לא שוב אותו צנטרום, רק בידיים של מישהו אחר? לכתבה של סורק יש המממממון רייטינג בגלל השם (הציצים) והיא עושה שימוש מיומן (פחות או יותר) בשפה כך שירצו לקרוא את הכתבה מאותו טעם שכל כך מקומם אותה. אל תשטיח את כל עניין הג’נדר.
יותם (מגיבה מתחזה בשם גברי) חוגגת כבר את "הנצחון"
-אין זה "קרב אחרון" וגם לא לוטו, שהמנצח יזכה את
מנחשיו בפרס הגדול, נושא המאמר הרשלני – חשוב מאד
ולכן,הביקורת על כתיבתו כלאחר יד – במקומה.כל מי
שמנסה להעביר את הוויכוח לפסים אישיים (כמו המגיבה
המתאדרת בשם "זמן האשפה" (ורוגזת על מי שתרגם את
כינויה לעברית) – אינו מתייחס כלל לוויכוח על המאמר ותוכנו.השימוש במילים לועזיות או ב"עברית"מתורגמת מלויזית, שלא במקומה – הוא שמוריד את הנושא מפסיו אל צידי הדרך.מקהלת המגיבות המנסה לעורר מדנים "בין המינים" אינה מסייעת לוויכוח אלא מסיטה אותו ממסלולו.
איפה זה נגמר?
מצד אחד עדי משתמשת בציצים של הנאנסת כדי להביא רייטינג גם לעצמה ולמאמרה.
מצד שני איך אפשר לדבר על משהו בלי להזכיר אותו.
אז כדי לאזן ולפשר – הרי העניין – יגיב נא אדון בשידור חוקר וייתן את חוות דעתו על כך.
הדיון חייב להמשיך וצריכה להיות לו תגובה.
אני אשלח את המאמר לערוץ השני לקבלת תגובה.
משוש, להלן ניסוח מחודש של תגובתך:
1. נושא המאמר רשלני.
2.מי שמנסה להעביר את הוויכוח לפסים אישיים – לא מתייחס לנושא.
3.השימוש במילים לועזיות – לא במקום.
4. מקהלת המגיבות אינה מסייעת ומסיטה את הנושא.
5. יותם הוא אישה המתחזה לגבר.
6. זמן אשפה רוגזת.
7. טרוניות זה לא הקטע שלי.
9. איחלתי לחייל בהצלחה.
10. פאלי? מי, אני? קובע כאילו אני גדול הפוסקים?
אני? ג’נדר? יש בכלל דבר כזה?
11. איחלתי לחייל בהצלחה.
זהותי המינית על פי לידה = זכר/גבר.לא שיניתי את מיני מאז.
שלכם באהבת נצח – יותם.
בכל פעם שאני גולש ב"גדה" ןמעיין בתגובות ל"ציצים"
– אני מוצא שמגיבים(ות) "מצאו" בדבריי,מה שלא כתבתי.
דוגמא: מי הוא ה"חייל" אותו מזכיר(ה) פעמיים
המגיב(ה) "שישו בני מעיי" (יום יבוא ופסיכיאטר/ת
ינתח מדעית את כינויי המגיבים ויחקור/יפרסם את
מסקנותיו/ה על מי שמסתתר מאחרי האברים הפנימיים
שלהם). מגיבים אחדים, בודדים, התייחסו למאמר עצמו,
שסגנון כתיבתו ההמוני, מבטל למרבה הצער את ערכו
החשוב של נושא (ולא "אג’נדה) הכיסוי(ולא "ייצוג")העיתונאי של פשעי מין כנגד נשים (וגם גברים).
הליקוי במאמר הוא שטחיותו והאיפוס על ה"ציצים" –
במקום לעסוק בו, לא רק בהתייחסות לכתבה (כתבה ולא
"ייצוג") עיתונאית גסה הקורצת לאחוזי הצפייה (ולא
"רייטינג") בטלביזיה."הגדה השמאלית" היא במה לעיון
ודיון. אם היה הקטע (ולא "מאמר") מתפרסם במדור
ביקורת הטלביזיה – לא הייתה המהומה מסביבו, מתעוררת.
כשהנכתב (ולא מאמר) עוסק בזוטות ומתיימר לגרות את
הקוראים לתגובה,כשהכותבת עושה בכתיבתה בדיוק את
מה שעשה כתב הטלביזיה (גירוי)-נידונות הכוונות
הטובות והחשובות,לכישלון. המערכת הייתה צריכה להחזיר את הכתוב לכותבת ולבקשה לחזור עם מאמר מקיף
ומעמיק, בשפה העברית, כדי להעלות את הנושא לסדר
היום ("אג’נדה") הציבורי.
אלדר "היקר"!
אתה שהסטת את כל הדיון לשפתו הקלוקלת של המאמר של שורק [עד לרגע זה איני מבין, כמובן, מה קלוקל בה], ולמעשה כיסית בכך את ערוותך שלך, שהציצה דרך המלים הבאות: "מה כל כך נורא בלהראות קצת ציצים?"… "מה אתם רוצים שיכסו אותה בשמיכה?". ובכן, אתה תובע עכשיו שהדיון יחזור לסוגיה החשובה בה עוסק מאמרה של שורק.
וגם את זה אתה מסייג, אגב שאלתך מדוע זה אינו נתון במדור טלוויזיה… ומה הקשר של אונס למאמרים כבדי ראש, כביכול, אשר עוסקים בביטחון, כלכלה וכו’. מומלץ לך להתחיל לעשות קישור בין אונס נשים ואלימות כלפי נשים בכלל בחברה הישראלית, לבין 36 שנות כיבוש ו-55 שנות עצמאות לאומית-ישראלית-דכאנית.
תודה, כמובן, לאתר "הגדה השמאלית" שמיטיב להבין את הקשר בין אלמנטים אלה.
קרא קצת ספרים אדון נכבד… זה לא יזיק – לא לך ולא לעברית שלך. טה-טה.
ליותם המשכיל, החכם, קורא הספרים, בר אוריין,
חכם מכל אדם, משכמו ומעלה ועוד, כמובן: חטאתי,
אשמתי וכמעט בגדתי, אעשה ביקורת עצמית בנוסח
הבולשביקי המדעי ואכפר על חטאיי המציצים מכל
שורה בתגובותי. עכשיו אתה שבע רצון ?!
כן?
חבל שהדיון הפך לדו שיח בין יותם לעלדר (השיבוש במקור). אבל שטף התגובות מפתיע.
תתכבד נא הסופרת סורק ותוסיף תגובה משלה?
דווקא התפתח פה ברשימת התגובות (טוקבק) דיון פוסטמודרניסטי מעניין (למעט כמה תגובות לא-חעניין, שגם להן מקום בשיח הפוסטמודרניסטי), דבר נדיר בארצנו. עוד הוכחה לצורה שבה הפלטפורמה (אינטרנט) משנה את איכות הדיון. אותי כולכם שכנעתם: המבקרת, המבקרים את המבקרת, המבקרים את המבקרים וגו’.
גרבג’ טיים הוא ביטוי מעולם הכדורגל. כדורגל כידוע משחקים 90 דקות. אבל לפעמים ברור במהלך המשחק שהמשחק כבר הוכרע או שלתוצאתו אין חשיבות במאבק לאליפות, ינצח מי שינצח. הזמן שנותר עד סוף המשחק נקרא זמן אשפה, מפני שהשחקנים כבר לא איכפת להם כלום והם לא מתאמצים והקהל משתעמם. למה בחרה מי שבחרה בכינוי הזה לעצמה זה כבר ענין לפסיכולוג שמכיר אותה. בילוי נעים.
רם, אתה באמת רציני באמירה שאין נאראטיב אחד מבין השניים המסתמנים בתגובות שמדבר אליך יותר? לו היית נדרש לנקוט עמדה אתית, והיה מדובר בעניין כבד משקל יותר מאשר תגובה למאמר, כמו למשל לו הייתה בידך ההחלטה כיצד על התקשורת לייצג אונס, האם לא היית נוקט את אחת העמדות?
לאחד שבמקרה יודע:
אתה יודע המון על כדורגל.
אתה גם יודע המון על פסיכולוגיה.
אתה גם יודע המון עלי.
וואו, אתה יודע המון.
אגב, המונח גארבג’ טיים לקוח אך ורק מעולם הכדורסל. תשאל מומחים, תשאל.
את המגיבה "זמן אשפה" כדאי לזמן לפסיכיאטר, על פי
הכינוי שבחרה בו ותגובותיה העצבניות.
מר "אקדמיה ללשון", "אחד שבמקרה יודע" "פסיכולוג" וכו’ וכו’. אתה מאותגר פאלית קשה….
בוודאי שאני הייתי נוקט עמדה, לו אני העורך, הכתב, האחראי על הפרסום, או אם הנושא היה מטריד אותי במידה. מסתבר שהוא לא.
אני בסה"כ שמח למגוון הקולות המנומקים.
פלורליזם, זה סוד כוחנו. אחד/ת יראה עירום (כמו ב"הנאשמים", שוודאי קשה לומר עליו שהוא מצדד/מעודד מעשי אינוס), ואחת/ד תבחר שלא להראות. ולכל אחד יש דעה, ומתקיים דיון.
ולכך כיוונו דברי.
המגיבה "זמן אשפה" היא גם המגיב "זמן צפייה בשיאו"
וגם עוד מילים מאוצר המילים ה"פוסט מודרניסטי" שלה,
המיועד ליודעי אנגלית עתיקה, עדכנית וחדשנית- של מי
שאין לו עניין בנושא עצמו אלא באישיות המופרעת של
עצמם,
הגיע הזמן באמת שהשמאל, שמאל של ממש ולא רק שונאי מתנחלים והתיישבות, יכתוב יבטא, יצעק את צעקת השימוש בגופן של נשים בתקשורת הישראלית. נראה לי לא פעם שהישראלי החדש, זה שחושב עצמו ליבראל, מאמין שהליברליזם מוביל אותו אוטומטית לפורנוגרפיה ולסטיות..
על כל מילימטר של רייטינג מיד צץ גופה של אישה, אבל לא האישה האמיתית, אלא זו שבנויה במעבדות המדיה, דקה, חזה מוצק, בלונדינית וחייכנית.
בעוד הגבר מהפרסומת הישראלית נראה מכוער כפי שהוא באמת, שמן, קירחף, אשכנזי חיוור עם משקפיים, האישה חייבת להיות זו שבפנטזיות של הקופי רייטר ולא זו שיופיה בהבעת פניה ובחשיבה שלה..
מחכים לשמאל שיגיע, השמאל לא יבוא ? השמאל גם לא מטלפן ?
נראה לי שעל רקע ההחלטה להחזיר את ערוץ פלייבוי, ראוי לחדש את הדיון בסוגיית הציצים.
אחרי חקיקת חוק שהוריד את הערוץ, גבר הכוח המסחרי על מועצת הכבלים ועל החוק והחזיר את הפלסטיקיה הנבובה הזאת.
ואגב, שאלה לגב’ "עדיין", אשכנזים חוורים וממושקפים זה "מכוער באמת"? מה עם היופי הנשקף מהבעת פניהם והחשיבה שלהם?
האם פגמים שישנם או אינם בהתנסחות הכותבת מעלים או מורידים כהוא זה מעצם טענתה?
ערוץ 2 במיוחד וגם שאר ערוצי הטלוויזיה הם ווולגריזציה מתמשכת ופורנוגרפיה של כל הנושאים ובעניין זה אין שום הבדל בין החדשות השוטפות,פוליטיקה,בידור,תרבות וכן הלאה.
לא חייבים לחטט בפחים רק בגלל שהם מלאים. לא חייבים לראות טלוויזיה
אין תמונות של שדיים בושה וחרפה!!!!
באמת מעניין.
לפעמים אדם נקלע לשיחה שהתרחשה לפני שנה ומשום מה קורא את כולה.
רק דבר אחד לא ברור לי, מהפרספקטיבה של שחרור, מה רע בלהראות שדיים ?
זה שכתב את הסיפור זה אודי שרבני ולא אורי
כל אחד פה מנסה להראות שהוא חכם בלנסות להפליץ תאוריות משלו..
אני מאמין בתאוריה הזאת!!! שניתן לעוות טיפה את האמת מספיק בשביל לקבל תמונה מזויעה של מצב שלאו דווקה בהכרח הכי נכון…
מי לא היה עם בחורה שצעקה את שני הביטויים "נו די" ו"תמשיך" באותה גניחה כמעט?..
צודקת צריך להיות מישהו שיעמוד מאחורה ובאמת ידע מה הוא משדר לטלויזיה ומה סתם ניסיון כושל להשגת רייטינג שישכח בשבוע שאחרי (עד כדי כך שרפי גינת צריך לספר לנו את כל הסיפור מחדש כדי לספר לנו מה המשטרה עשתה עם זה בעצם)
וזה לאו דווקה בקטע של אונס גם אם הלכת מכות עם מישהו הוא יספר את הסיפור מאוד מאוד שונה ממך…
הסצנה שחשבת עליה של האונס על שולחן הביליארד היא מהסדרה אוז, והוא אחת הסצנות המזעזעות בסדרה לדעתי (אונס כנגד הנטייה המינית של אדם מרגיש לי חמור יותר מאשר אונס רגיל.
https://www.youtube.com/watch?v=iAU9IEkdT_M