בּוֹאִי אֶל הַמִּלְחָמָה,
יַלְדָּה,
אֶל צִלְצוּל הַמַּזְלֵג בַּשֻּׁלְחָן –
אֶל שְׁאוֹן צִקְצוּק הַגָּזוֹז.
נִשְׁמִי עָמֹק וְאִמְרִי:
תֵּל אֲבִיב חָפְשִׁיָּה !
מִמִּפְקַדְתִּי, בֵּית הַקָּפֶה,
אַשְׁלִיט חֵרוּתֵנוּ .
עֵטִי מַדַּיִךְ,
בִּתִּי,
סַרְבָּלִי עַל חָזֵךְ סִינָר עִם תָּוִית.
חַרְבוֹתַיִךְ לְסַכּוּ"ם כִּתַּתִּי.
כְּתֻמִּים הַשָּׁמַיִם וְיָפִים,
עֵת תֹּאמְרִי:
תֵּל אֲבִיב חָפְשִׁיָּה !
הַשִּׁחְרוּר קָרוֹב,
הַקַּלְגַּס רָפוּף וְיָגֵעַ
הָרְחוֹבוֹת מַזִּיעִים צֶבַע עַז
הַצַּר הוּא רָעוּד וְצָלוּעַ
כְּתֻמִּים הַשָּׁמַיִם וְיָפִים,
עֵת תֹּאמְרִי:
תֵּל אֲבִיב חָפְשִׁיָּה !
תגובות
לא ברור מדוע מכונה הטיפשות הזו -"שיר!
זה עומד כמעט ברמה של ההופעה המטופשת באירוויזיון לפני כמה שנים של "איש הרוח" המגוכח הזה.
לא ברור על מה הד"ר קיבל את הדוקטורט שלו. יש לי חשש שהוא זכה בו על קללותיו. תן כבוד – גם למי שאינך מסכים לו. כי יותר מטפשותו של השיר – תגובתך מעידה על זו שלך. ד"ר ליאור.
ל"לא ברור"- בתשובה לשאלתך- פילוסופיה פוליטית. מאחר ואני וחושב שיש איכויות תרבותיות, הרי יש מקום לביקורת רמה נחותה או מטופשת, כמו במקרה הזה.
לדוקטור ישנה הסמכה לתגובות סיטונאיות והטחת עלבונות
ל"אקדמיה". המילים :נחות, מטופש אינן עלבונות אלא מילות ביקורת. ללא ביקורת אין תרבות. אלא אם הכוונה שהאתר יהיה אתר של השמאל של כולנו חברים ומפרגנים.
אשמח לקבל עוד פרטים על אותו דוקטור שכותב ביקורת שירה, על אף שאינו יכול לאיית את המילה "מגוחך" כשורה (ראו הודעה ראשונה).
השם ליאור גרינפלד גם לא מראה נוכחות ב"גוגל".
סטאלין: "יפה תלמידי היושבים בציון.יפה. טוב למדתם את משנתי על רדיפות לגופו של אדם ולא לגופה של דיעה. טוב מאד".
חי נפשי, לו היה ניתן לכם הכח לשלוח את כולנו לגולג או למחנה לחינוך מחדש- לא הייתם מהססים לשנייה. אני שמח לראות כי קומוניזם לעולם יצעד יחד עם "רדיפה" ושנאת חופש דיעה בשם "האמת" הסובייקטיבית שלכם.
היאח תלמידי – לו תינתן לכם ההזדמנות – וגם אני אהיה "קורבן שלום". מעניין מה הייתם עושים עם מספרי הטלפון שלנו? מה הייתם עושים אילו ידעתם את מקורות פרנסתינו? האם תרצו לדעת היכן לומדים ילדינו? הטלת אימה ורדיפות פוליטיות של אנשים היא הרי "ה"אבן באבני היסוד של "המהפיכה".
ממש פלוגות המחץ של מפא"י הישנה והטובה.
חביבי, ההאשמה הגורפת שלך לוקה כלות. לא כך? אבל מה זה משנה. שנאתך מעוורת אותך.
הגרינפלד ("דוקטור") וברנע – הם אותו מגיב. נראה,
שגם סכיזופרנים גוייסו לפלוגות הסער של המגיבים הימניים,
ד"ר גרינפלד החביב, איש לא רודף אחריך. דעתך, אפילו שהיתה יותר מנוסחת כהשמצה, חשובה. פשוט יוצרים כאן איזה ויכוח בריא.
פשוט נראה מוזר שדוקטור לפילוסופיה מדינית טועה באיות המילה "מגוחך". אנחנו לא נבוא אליך הביתה.
זו מעט פרנויה לחשוב שישראל נשלטת בידי השמאל, אחרי 28 שנים שנים שבהן ההגמוניה שייכת לימין. אל בסיס האמירה "היטלר מת בברלין" עלי לבשר לך ש"בן גוריון מת".
אנחנו מלאי אהבה אליך, דוקטור. כולנו באותה סירה, כולנו בני אדם משועממים, שרוצים להנות ולסבול.
אופס. אל צ"ל על.
גם אני טועה, מר דוקטור.
קנט יו סי איי’ם
ברנינג ברנינג…
או מוטב:
קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו
חוסה על בריאותנו ולך דהר בגבעות מלאבס.
צ’או הר דוקטור
מגיב אחד צירף אותי לד"ר גרינפלד בקשר לפלוגות הסער של הימין. זה נשמע לי קצת ביטוי נאצי. יש בכך להעיד על רמת הדמגוגיה בתכתובת הזו,שיש בה לא מעט אידיאליזציה פוליטית של מעוותי מציאות של השמאל הראדיקלי.
אני לא יודע אם צ’יקי חשב על מייאקובסקי כשהוא כתב את השיר הזה, אבל יש כמה דברים במבנה השורות וגם בטון ובסימבוליזציה. אני חושב שזה שיר לא רע, אבל הוא מקומם אותי, דווקא בגלל התחושה הניהיליסטית שהוא מעביר, והטון המלא אהבה עצמית מופרזת. "בואי אל המלחמה" אומר צ’יקי לילדה (נשאיר את הפדופיליה לפעם אחרת) ואילו במלחמה הזאת ארד הוא המפקד. הוא גם נוטל לעצמו חירות מוחלטת לייצר נאולוגיזמים (מילים מומצאות), דבר שכשלעצמו אין בו פסול, אבל יש לעשות אותו, לטעמי, בזהירות רבה, לכן השורה היפה "הרחובות מזיעים צבע עז" כלואה בין שתי שורות מזויפות מעט שיותר משהן מעידות על אימאז’ מקורי, הן מעידות על רצונו של המשורר להתבטא בכל מחיר ובאופן אידיוסינקרטי. אשר לקביעה "תל אביב חופשיה", היא נראית לי בקונטקסט של השיר, נוגעת לחופש מאיסורים ולא חופש בחירה, מה גם שארד אומר שהוא "ישליט" את החרות, כלומר שזאת חרות עריצה, מכל מקום, "תל אביב חופשיה" היא תל אביב בה אדם חופשי לבחור מצב אחר מהמצב בו הוא נתון, אבל לא את המצב בו הוא נתון עצמו.
המשיב לפני אחת מהשתיים ,הוא שהוא יורד על ה"משורר"בציניות או שהוא מחנטרש כמוהו את המשך הקישקוש מההופעה המגוכחת של ה"משורר" באירוביזיון!
לזאכר, תודה על הביקורת ועל הייחוס (ובעיקר על הענייניות).
אני מסכים עם ביקורתך: השורות מזויפות ושאולות. אוסיף על דבריך, גם המצאת המילים – התנהלות עצמאית בדרך כלל – היא סמל לחוסר מקוריות ולעיבוש במקרה דנן.
הרתיעה שלך מהשיר היא ברורה ומוצדקת. לשיר יש ניחוח של מהפכה שהתיישנה, דהתה ואינה טובה עוד, למלחמה טפשית המנוהלת על ידי מנהיג המאוהב בעצמו, שובניסט, המעוניין לקטול גברים אחרים.
הבנת היטב את רוח השיר אפילו בלא להבין את משמעותו, והדבר מוכיח על רגישות רבה, טלפתית.
כאסטרטגיה, רציתי להשאיר את הטקסט כמה ימים ללא הסבר וביאור, ולקרוא את התגובות. וזה היה שווה בשביל הביקורת שלך.
עבור הקונטקסט אסביר, כי את השיר קראתי ב"בית ביאליק" בארוע לכבוד 94 שנים להקמת תל אביב-יפו שהתרחש ביום ה’ האחרון (שבו השתתפו גם צ’יץ’ וקדישמן!). שיר זה עוסק ברעיון של הקמת רפובליקה ריבונית בתל אביב-יפו ובעצמאות מהקלגס הישראלי-ערבי. אחרי הסבר זה, בוודאי הכול ברור יותר.
מעניין שגם הדוקטור (או לא הדוקטור) המריר, הפילוסוף המדיני המדופלם, אריסטו של הפס-הרחב, הצליח להבין בתת המודע את המשמעות, כשציטט בהגחכה חיבור סטאליניסטי. אותו דוקטור רב-פנים גם תפש כי אין זה ממש שיר, ולו מתוך שטקסט זה כמעט ואינו פונה לרגש – זהו טייק אוף על מעין ‘חיילים אלמונים’ של אברהם "יאיר" שטרן, להג קומוניסטי וכמה פסוקים שכל ילד ממושקף מכיר מדברי הנביאים. הז’אנר של השיר יועד להיות המנוני, עמוס בחרוזים גדולים ולא מתנצלים, פוליטי במובן המפא"יניקי של המילה, אבל עדיין מלא להט, החסר, לפי דעתי, באקצנט של השירה העברית של דורנו ושל הדור שלפנינו.
קראתי אתמול, יום א’, בערב יהודי-ערבי נגד הכיבוש של משוררים ב"צוותא". ערב מוצלח מאוד, במיוחד בגלל הטקסטים של המשוררים הערביים עמוסי הפאתוס והלהט, שלא היכרתי.
בגדול, ישנה השאלה מהו שיר ומהו זה שאינו שיר. הבעיה עם סוגיה זו שהיא מניחה כי שיר עליון על לא-שיר. אני סבור ההפך: דוקא פורמט של שיר הוא מוגבל וכמעט חסר ערך, ולכן אני משתדל לכתוב לא-שירים כמו זה.
ובנוסף לתגובתי הקודמת, יקרא נא העורך את דברי המשורר איש שמאל בעיני עצמו ויחליט האם אתר זה תומך בחברה שויונית ובצדק לכל בישרסטין או ברפובליקת צ’יקי.
במקום תנועת "די לכיבוש" יש להקים את תנועת "די לחינטרוש השמאל הראדיקלי"
ראשית תודה לצ’יקי על ההבהרות והקומפלימנטים. זה תמיד מתקבל בברכה ואני נכון לנקוט, אחרי ההבהרה, טון פחות לוחמני ומאשים. בכל זאת יש לי שאלה שנובעת מהתגובה. מצד אחד לשיר "ניחוח של מהפכה שהתיישנה ואינה טובה עוד" וגו’ וחוסר המקוריות הוא אמצעי בידו של המשורר לבקר שיח שהתעפש. מצד שני, "השיר נועד להיות המנוני, עמוס בחרוזים גדולים ולא מתנצלים" ו"מלא להט שחסר", כלומר כאן יש התייחסות אפירמטיבית לטון שבחלק הראשון של התגובה נאמר שהוא מייצג "מנהיג מאוהב בעצמו, שוביניסט שרוצה לקטול גברים אחרים" וכו’. לכן למרות ההבהרה, לא לחלוטין נהיר אם הטון המהפכני אה-לה פוטוריזם/מהפכנות רוסית של תחילת המאה ה-20, מגוחך בעיניך או רצוי.
אשר לדעה שפורמט של שיר הוא בעל ערך מועט ומוגבל, בעוד שפורמט של לא-שיר עדיף (אני יודע, מבחינת הכותב ולא כקביעה אבסולוטית…) אני חושב שעצם הנחת הבינריות בין כן שיר/לא שיר היא בעייתית, כמו גם השאלה "מהו שיר", שאם אני לא טועה, דוד אבידן עונה לה ששיר הוא "מה שהוא אומר שזה שיר". השאלה עצמה מניחה שיש שיר ולא שיר ולדעתי, הגישה לפיה "שיר הוא מה שאני אומר שזה שיר" (אני בוודאי לא מצטט נכון) היא בעייתית כמו הגישה שאומרת "שיר הוא תבנית המצייתת לחוקים כאלה ואחרים". לצורך העניין, מה זה חשוב מהו שיר ומהו לא שיר, או מה עדיף, שיר או "לא שיר". בשני המקרים יש שאיפה להגדרה. שתי המגמות לוגוצנטריות, גם אם זאת המעדיפה את ה"לא שיר" פחות אורתודוכסית.
אני גורס שלא שיר הוא גם שיר, שבסופו של דבר, צורות ותיקות אכן פחות מרגשות מבחינת היוצר, או מרגשות בעיקר כהיסטוריה, אבל זאת משום שהן לא מצליחות להיות אמינות, ולא משום שלא מוטל עליהן לרגש. בסופו של דבר, הדברים שמהם נהניתי בשיר של צ’יקי, הם מה שהצליחו להימלט מהפרקטיקה האנטי שירית (כאמור, "הרחובות מזיעים צבע עז", דימוי אקספרסיוניסטי יפה, טראקלי במקצת, וגם מצלול יפה) ובכלל, אני חושב שתפקידו של הלא שיר הוא למלט משהו מהאנטי שיריות.
הערה טכנית:
דוד אבידן בקש מקוראיו, בסופושלדבר, להסביר גם "מזשיר"?
לגבי השאלה הראשונה, אני לא מפריד בין המגוחך והמוצדק, בין פאתוס ופאתטיות אלא מנסה להשתעשע בקרקס המילים.
לגבי הסוגיה השניה, אני מסכים איתך. אבל אני אוהב לחבק ביקורות שליליות המוטחות בי. (הרי זהו אבסורד לנסות ולכתוב "לא-שיר", זה כמו לאפות "לא-עוגה" או ללדת "לא-תינוק").
זה ממש דומה ללא פלוץ.
אני אהבתי את זה מאוד
מתאר בדיוק את התחושה שיש לפעמים
שיעזבו אותנו בשקט בתל-אביב שלנו
גם את הפאתטיות שברצון הזה
גם את הנואשות שבו
ואת הכמיהה להיות רגילים כבר
להלן דעתי בנושא:
השיר דלוח ואומנותי ומגוחך: "קרקס של מילים" = תחת. את העניין הזה מיצינו לפני שנים רבות.
יש להפסיק להתנכל לדוקטור: הוא ודאי בחור משכיל.
כמו כן: אני מחזק את ידי מר צ’יקי ארד (הופעתך באירוויזיון שבתה את ליבי) ומבקש מהדוקטור שלא להתנכל.
"שיר הוא כל מה שאני קורא לו שיר" – דוד אבידן
אגב, קשה מאוד לצאת מחוץ לפואטיקה, בגלל המטאפורות החזקות והסימבוליקה שמובנת בשפה. אפילו מדעי הטבע משתמשים במסמנים סמליים, ולכן פתוחים לפרשנות אונטולוגית ואפילו פסיכואנליטית.
והשיר לא רע, במיוחד אם מתעלמים מההופעה הספקטאקולרית (במובן הגי-דבורי של המלה (-; ) של כותבו באירוויזיון וכל זה.
השיר נבון ונכון.אבל מה קורה עם " פריס חופשיה" "מדריד חופשיה " וכו’ – השיר על הכיור מרגש יותר ולא חשוב אם התכון לשיר לממטרות. – מסעודה.
צ’יקי כתב את השיר כשהיה ילד, עכשיו הוא נשאר ילד אבל השיר מקבל מילכוד אדיר,
זה נשמע כמו השיר של היידר במלודיה של
ווגנר, אם זה היה שווה משו. אבל זה לא שווה
זה רק טקסט של ילד מגודל.
אחלה שיר.
כיף של שיר, קראתיו עכשיו בספר "נושאת המטוסים" – נחמד שהוא שיר ותיק מלפני 13 שנה…