דובר אמת הגיב:

לנילי : אני מבין כשאת תקבלי ירושה תתרמי אותה לעניים . אל תדוני אדם לפני שתגיעי למקומו .
שרי לא בחרה להיוולד לאביה . מי שזוכר את הבנק כשהיה שייך להסתדרות ומשוה אותו להיום אינו יכול שלא להתפעל מהשיפור שחל בו . מדינה מודרנית לא יכולה להתקיים בלי בנקים . תיקונים כן אך לא לשפוך את התינוק עם המים .

גיא אברהמי הגיב:

וכמובן שפעילות נמרצת, גם אם הדבר נראה קשה ואף בלתי אפשרי, לסיום הכיבוש והמלחמה, היא שתביא אולי גם לכך שלא תהיינה עוד משפחות שכולות.

גיא אברהמי הגיב:

אני אישית סולד מכל אותן נוסחאות אינסטנט לאושר, הנפוצות בעיקר בארה"ב, אבל בכלל בעולם המערבי. דוגמה אחת חדשה היא הפרוייקט החדש של שרי אריסון שלאחר פיטורי העובדים התפנתה להפיץ את הנוסחה שלה לאושר. המשותף לכל האידיאולוגיות הללו הוא שהן מצמצמות את הדיון אל תוך האדם עצמו ואינן מייחסות חשיבות לתנאים האובייקטיבים.
בכך תורות אלו הן גם אגוצנטריות (שלא לומר מעודדות אנוכיות גרידא) וגם ריאקציוניות בעליל. האושר אינו תלוי באדם בלבד, הוא תלוי בגורמים חיצוניים (אולי אפילו בראש ובראשונה בהם). רדיפת האושר הפנימי איננה אלא אשליה עבור מזה הרעב, עבור הנפגע והעשוק, עבור הנאנסת, עבור הכלוא בעוצר בכפרו ללא אפשרויות מחייה. אני דוגל בכל תורה אשר מטיפה למעורבות ולעשיה חברתית אשר מטרתה לשים קץ לסבל האנושי שמסביב, ולא לקבל אותו כהרכח וללמוד לחיות עם זה. שרי אריסון אולי מוכשרת ממני אם היא חיה בשלום עם עצמה, אותי פחות מעניין השלום הפנימי שלי ויותר כיצד ניתן לסיים את הכיבוש. אין ספק שזוהי משימה קשה הרבה יותר, אבל פירותיה אינם אשליות אסקפיסטיות מנת חלקם של החזקים בחברה אלא ניסיון לאושר אמיתי המבוסס על תנאים אובייקטיבים.

שולה הגיב:

לדן תמיר:

אתה צודק.
זה המצב.
זה העם היהודי.
מאוחדים על-ידי "קרעכץ" אחד גדול !

פלא שאני לא מבינה למה כתוב לי בתעודת הזהות שאני יהודיה ? (ושעוד מתעקשים שזה יהיה כתוב לי שם ? כמו איזה עונש ?)

על קפיטליזם ואיזונים כלכליים הגיב:

הטעות האנושית הקריטית הנפוצה ביותר במאה השנים האחרונות היתה שאם יקחו את עושרם של העשירים ויחלקו אותו לעניים ירווח לכולם.

ההצלחה בתחום כלשהו היא רק המעטה החיצוני של יצירתיות, חריצות, יוזמה ומעוף. התוצאה השל כל התכונות האלה מתבטאת בכל תחום באופן שונה: במחקר היא יכולה להניב פריצת דרך מדעית ובכלכלה היא יכולה להניב גם עושר אישי. נטילת העושר מהעשירים וחסימת האפשרות שלהם להתעשר תעצור מייד את האנשים האלה מלהשקיע את מרצם וכשרונם בפיתוח כלכלי וכך תיווצר מייד ירידה גדולה ברמת החיים עבור הכלל.

הטענה הקומוניסטית היתה שמעמד הפועלים חייב להפעיל דיקטטורה שתכפה שוויון כלכלי על הכלל. זאת איוולת מוחלטת כי הדיקטטורה הזאת מרוקנת מייד את המוטיבציה הבסיסית של בני האדם לעבוד ולהצליח. (עיין ערך ברה"מ)

כל מה שניתן לעשות הוא לנהל חברה של איזונים בין העושר האישי לבין צרכי הכלל. חייבים להסתכל על חברה כזאת כעל גוף אנושי.

הרי אין איש הטוען באמת שהידיים חשובות יותר מהאינטלקט או הרגליים מהעיניים. יש צורך לאזן בין כול חלקי הגוף. כדי לעשות זאת באופן היעיל חייבים להכיר במספר עקרונות:

– עשיית רווחים כספיים היא יכולת שתהיה תמיד נתונה בידי חלק מן האנשים ולא בידי כולם כי לא כל אדם מוכשר לכך.
– רק מעטים מבני האדם יכולים ורוצים לעבוד רק למען הכלל מבלי לדאוג לרווחת עצמם.
– מתוך המעטים הללו רק מתי מעט יודעים ליצור רווח כלכלי.
– יש צורך להכיר בעובדה שללא מתן האפשרות האינדיבידואלית להתעשר לא תתכן צמיחה כלכלית.
– יש צורך להטיל מגבלות סבירות על יכולת השליטה של העשירים בחיי הכלל ולהגביל את טובות ההנאה שהם יכולים להפיק. לשם כך קיימים חוקים מאזנים רבים ובראשם מיסים, רווחה, פיקוח על קרטלים, חוקים וארגונים חברתיים, בתי משפט ועוד רבים.

בתוך מאבק האיזונים הזה ישנו מרחב של עוולות ועיוותים מתמיד הנובע מהחולשות האנושיות הבסיסיות ביותר. חובת החברה לשפר את עצמה ולתקן את העוולות הללו באופן מתמיד.

מה שלא יכול להתקבל בחברה האו להכריז על שיטה שאינה מכירה בעקרונות הללו ומכריזה על נטילה בכוח של רכוש או זכויות של חלקים שונים בחברה דוגמת הקומוניזם מחד או קפיטליזם דורסני מאידך.

ללא אנשים כמו שרי אריסון לא היה משק כלכלי בישראל.