למתנחלים הידד הגיב:

בואו הביתה
אנו כבר לא נומר אף מלה
לא נהיה רעים
בואו הביתה
עוד מעט שוב בוקר יזרח
ולבד עצוב פה כל כך
בואו הביתה

יוסי שורץ בפ הגיב:

ניתן להבין את הסיפוק שאורי אבנרי חש כאשר המעגל נסגר והעולם כלו כולל בוש מסכימים כי הפתרון לסכסוך בין היהודים לפלסטינים הן שתי מדינות דמוקרטיות ועצמאיות כמובן.
אולם אבנרי יודע היטב כי אין כל סיכוי שבוש או שרון יאפשרו שחזון זה גם יתממש. ועל כן הוא מסיים את מאמרו במשפט הבא:
" יש בזה גם קצת סיפוק אישי. לפני 50 שנה היינו קומץ זעיר של ישראלים שדגלנו בפתרון מדיני זה. העולם כולו היה נגד. עכשיו זהו חזון כל-עולמי. עם או בלי בוש, עם או בלי שרון – החזון הזה יתגשם".

אולם אורי אבנרי שוכח פרט אולי תפל לגבי חזון זה, בנובמבר 1947 המעגל נסגר והעולם כולו קיבל החלטה בדבר הקמת שתי מדינות בפלסטין. ארצות הברית, וברית המועצות ווהנציגות הרשמית של היישוב היהודי כולם הסכימו לפתרון זה, אולם בהסכמה זו לא היה די. מה שקרה אחריה הוא גירוש הפלסטינים וסיפוח שטחים רבים למדינת ישראל.
יש חזון של מילים ויש מציאות על פני הקרקע של דם המוקז של הפועלים ושל הפלחים ושל העניים.

"מפת הדרכים" אינה רעיון חדש, בצוורתיה השונות תוכנית זו שאינה שווה את הנייר שעליה היא נכתבה, יורדת עלינו לפרקים ותמיד היא מגיעה לאותו מקום שנקרא שום מקום, כאשר הדרך לאותו שום מקום רוויה בדם של הקורבנות שלה, ההמונים הפלסטינים וגם יהודים רבים.

השאלה שיש לשאול היא איזה כוחות חברתיים יש להם את האינטרס ואת הכוח לממש חזון שמימי זה והמציאות הארצית זאת הממשית מוכיחה שוב ושוב כי אין כאלו כוחות חברתיים.
המדינה מפותחת ביותר בעולם מבחינה מדעית וטכנולוגית. כוחות שאילו הם נשלטו בצורה דמוקרטית על ידי ועבור המוני העם, ניתן היה לפתור בהם את כל השאלו של המחסור הקיים, משתמשת בכוחות אלו כדי לכבוש ולבזוז ולרצוח. והאו"ם, המבטא את החזון השמימי חושף עצמו כחותמת גומי של כוחות הכיבוש של ארצות הברית ואנגליה בעיראק. החלטתו האחרונה העניקה את עיראק מתנה כקולוניה לארצות הברית ואנגליה. ובוש מעניק לחברות הגדולות וקודם כל לבכטל שלו רשיונות ניצול ושוד המנוגדים לאמנת ג’נבה הרביעית, לחברות האמריקאיות הגדולות. והמדינות האירופאיות כורעות על הברכיים ומנשקות את רגלי בוש, מארגן מסע הצלב החדש במזרח התיכון. ואחרי עיראק מי תבוא?
וארצות הברית הזאת אומנם אומרת שהיא בעד פיתרון שיכלול הקמת מדינה פלסטינית, אך היא גם מבינה את הסתייגויות שרון והצורך שלו לבזוז גם את האדמות שנכבשו ב 67
האם פרושו של דבר שאין כוח שיוכל לעצור אותם?

בזמן המלחמה המזוהמת כנגד עיראק מליוני בני אדם הפגינו בתנועת השלום ברחבי העולם. הם האמינו כי חזון השלום הוא חזון יפה ועל כן הוא מספיק כדי למנוע את המלחמה, אך הם נוכחו לדעת שחזון זה עניין של מילים, במציאות קובע כוח. תנועת מחאה זו לא מתה גם לאחר נפילת המשטר בעיראק. היא עוררה מספר רב של שאלות בקרב המפגינים.

ההמונים מסיקים מסקנות מהניסיון. הם שואלים שאלות והשאלה החשובה ביותר שעלתה במוחם היא כיצד אפשר להתנגד לאימפריאליזם? האם ניתן להביסו? התשובה היא כן. אולם לא ניתן להביסו בעזרת רעיונות וצורות מלחמה של העבר. לא ניתן להביסו בעזרת מלחמות לאומיות או טרור אינדיבידואלי או בעזרת רעיונות של פציפיזם בורגני וחזונות שמימיים.
ניתן להביסו רק באמצעות מאבק מעמדי ומהפכה סוציאליסטית. כל שיטה אחרת נידונה לכישלון.

הרדיפה אחר שיטות לא נכונות ומדיניות שגויה רק מגבירה את תסכול ההמונים. הם שונאים את התוקפנות האימפריאליסטית ואת הניצול והם מבקשים להשליכו. אולם זאת ניתן לעשות רק באמצעות מלחמה מעמדית. מלחמה שתביא סוף למלחמות שכן ניצחונה יביא סוף לניצול לדיכוי ולאלימות.

התנאים למאבק זה מתפתחים בכל העולם, בעיראק, במזרח התיכון בארצות הברית עצמה ואף בישראל, כפי שהוכיחה הפגנת הכוח של מעמד הפועלים, יהודים וערבים השבוע בירושלים, וזאת רק ראשית ההתעוררות של הפועלים מהחזונות הבורגניים. האלמנטים של המאבק המעמדי היו קיימים כבר בתנועת השלום בכל הארצות, אולם כאשר המחאה למען השלום נכשלה ולא עצרה את התוקפנות האימפריאליסטית, הגבולות של הפציפיזם הפכו להיות ברורים לאנשים רבים. העובדה היא כי ניתן להגיף את האימפריאליזם רק על ידי השלכת הקפיטליזם עצמו.

ניצחון המדוכאים במלחמה מעמדית יכולה להתממש רק דרך מהפכה סוציאליסטית. הניצחון של מהפכה אפילו בארץ אחת, במיוחד במדינה קפיטליסטית מפותחת יראה את הדרך לכל האנושות. למרות מכשולים על דרכה התנועה מפיקה לקחים מהניסיון.

.
האכזבה בעקבות תבוסת עיראק, במיוחד בקרב ההמונים הערבים לא תמשך זמן רב. לאחר תקופת מה, תתחדש תנועת ההמונים. מוקדם או מאוחר ההמונים ימצאו את דרכם למטרה שדורות של מדוכאים מחפשים. תהיינה בעיות, מבוכות, זיג זגים ואף נסיגות, אולם דרך בית הספר של הניסיון ההמונים יפיקו לקחים.

האימפריאליזם האמריקאי, בדומה לכל האימפריות המדכאות בהיסטוריה אינו יכול אלא לחזור לדרך המלחמה כיבושים והרס. אלו הם סימפטומים של שיטה הנעה אל ריקבונה הסופני. החרפת הניצול הקפיטליסטי סביב העולם מלבה את זעם ההמונים. הוא מוסיף עלבון למכה, הכאב והסבל הופכים לזעם והזעם יתפרץ במרידה.

המערבולות והתגברות חוסר היציבות משקפות את משבר השיטה בכל מקום. משבר המואץ על ידי האימפריאליסטים עצמם הפועלים להחרפת הסתירות.

לעת עתה האימפריאליסטים שיכורים מהצלחותיהם, אולם ניצחון זמני זה רק מגביר את היוהרה שלהם ואת חוסר השפיות שלהם. הם יתפתו להשתמש בכוחם הצבאי על מנת לדרוך על ארצות רבות ככול שיוכלו, זה יביא אותם לפעול מעבר לכוחם הממשי. זה יביא להתפוצצות אחת אחר השניה. זה יעורר את תנועת ההמונים להיקף ולעומק שלא ידענו בעבר.

מוקדם או מאוחר מעמד הפועלים יתפוס את השלטון בארץ זו או אחרת. בתנאים הנוכחיים, ניצחון ההמונים העמלים בארץ מרכזית אחת יתפשט לארצות אחרות, בהתחשב בעוצמה האדירה של המדע והטכנולוגיה, זה ייצור את התנאים לרווחה אדירה על בסיס כלכלה מולאמת ויפתח את הדרך לשחרור האנושות

במסגרת מאבק מהפכני זה גם יבואו לפתרונם היחסים בין ההמונים היהודים והערבים,לא בחזון בורגני תלוש מהמציאות, אלא במסגרת מדינה אחת משותפת סוציאליסטית פדרטיבית בה ליהודים יהיה ממשל עצמי כפי שלפלסטינים ולבדווים ולדרוזים, למדינה זו יחזרו הפליטים שגורשו על ידי הציונות ב48. תהיה זו מדינה במסגרת פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון. ..

במשך עשרות השנים האחרונות הכרנו את החשכה והדיכוי שהביא עמו האימפריאליזם. זו הייתה תקופה מהחשוכות ביותר במאה העשרים, אולם נוהגי השיירות במדבריות ערב היו אומרים כי החלק החשוך ביותר של הלילה הוא לפני עליית השחר. הבה ונכין עצמנו לשחר אדום חדש אשר ינקום את כל המפלות של העבר. שחר שיגשים את החלומות של דורות של פועלים ועמלים. זאת תהיה קפיצה אדירה קדימה מתחום ההכרח לתחום החופש.