יוסי שורץ בפ"ס הגיב:

לפחות 50 אלף עובדים מהסקטור הפרטי והציבורי, כאשר הם נתמכים על ידי הפנסיונרים, הגיעו היום לירושלים מכל חלקי הארץ על מנת להפגין כנגד תוכניות הממשלה לגזול את קרנות הפנסיה על מנת להמר עליהן בבורסה. הם הגיעו יהודים וערבים, רבים דברו רוסית, ביניהם פנים של צעירים רבים. הם הגיעו לקול הקריאה של ההסתדרות כצעד מחאה כנגד האישור הצפוי של תוכנית הממשלה בכנסת על ידי חבר הנוכלים השולט בכנסת. הם לבשו חולצות עם סמל עצור ועליו הכתובת :"אל תהמרו על הפנסיה". בכל מקום נראו סמלים ודגלים של העובדים במקומות העבודה השונים. הם נראו שלא במקרה כסמלים של יחידות קרב, אלא של מעמד הפועלים, הענק המתעורר. היו כאן עובדים במשרדי הממשלה, במועצות המקומיות, במפעלים שעדיין הממשלה לא הצליחה להפריט, עובדים מהנמלים כנמל אשדוד, עובדים מהמפעלים הגדולים בסקטור הציבורי.
צעירים רבים מ"הנוער העובד" על החולצות הכחולות והסרטים האדומים בלטו בקהל. הם הוליכו קריאות קצובות ומלאות מרץ בגנות ממשלת הגנבים המבקשת לשדוד את הפנסיות. דוברים ראשי וועדים דרשו מאבק מיליטנטי. פנסיונר המתקרב לגיל 90 תקף את הממשלה הגונבת לו את כבודו בשנים האחרונות לחייו. דוד מגן מטעם ההסתדרות דיבר והבטיח כי הפגנת כוח זו היא רק השיא של הפגנות בצמתי הרחובות הנערכת מזה יום האתמול בכל רחבי הארץ. קשה שלא להבין כי מעמד הפועלים בארץ זו עוקב אחר הנעשה בארצות האחרות, שכן טקטיקה זו היא הטקטיקה של "הפיקטרוס" בארגנטינה.
בנימין גונן ראש סיעת חד"ש בהסתדרות, אף הוא נאם. הוא דיבר כנגד הגנבה של כל מה שעבודת הפועלים בארץ זו בנתה. הוא מר ובצדק שממשלה זו חלשה וניתן להפילה. הוא הבטיח מאבקים נוספים, נאומו התקבל באהדה אולם גם באכזבה שכן לרוע המזל, הוא לא היה ברור דיו ולא קרא לשביתה כללית מאורגנת היטב של כל המשק.
ההפגנה הייתה מלווה בפעולה מיליטנטית של עובדי חברת החשמל אשר החלה אתמול. המאבק נערך על רקע החלטת הממשלה להפריט גם את חברת החשמל וכמובן אחר ההפרטה תבוא העלאת מחירים ניכרת. תוכנית ההפרטה כבר אושרה על ידי וועדת הכספים של הכנסת, חותמת הגומי של בעלי ההון.
העובדים דורשים את מלוא הזכויות שלהם והודיעו שלא יוותרו על שום זכות. כנגדם ניצבת ממשלת המעבידים כאשר יוסף פריצקי משינוי הודיע שלא יהסס להשתמש בצווי ריתוק. כרגיל במקרים אלו מה שיקבע הוא יחסי הכוח ביו העובדים וממשלת המעבידים.
ברור שאנו רואים את ראשית התפתחות המאבק המעמדי בארץ זו. בניגוד לאלו המאמינים כי מעמד הפועלים בארץ זו אינו מסוגל להיאבק משום שהוא שבוי בהכרה ציונית לאומנית, בר ר לכל מי שעיניים בראשו כי ההכרה של מעמד הפועלים על אף שהיא נגררת עד כה אחר המציאות, היא הכרה חיה ומתפתחת. הפועלים לומדים את הלקחים של המאבק מהמאבק עצמו.
מה שהיה חסר הוא מאבק על פרוגרמה מנצחת הקושרת את המאבקים המיידים כנגד הקיצוצים בפנסיה, כנגד ההפרטה, למען חינוך, דיור הולם לכול, רפואה איכותית לכול, למאבק למען שלטון מעמד הפועלים. כדי לסייע לעובדים להבין לקח זה ברית הפועלים הסוציאליסטית חילקה את הכרוז הבא:

מאבק לניצחון.

יחי המאבק של העובדים כנגד הקיצוצים.

המאבק של העובדים כנגד התוכניות של ממשלת המעבידים לקצץ בבשר החי, הוא מאבק חשוב ביותר שכל מי שלב אדום פועם בחזהו ולא הדאגה לעשירים חייב לתמוך בו..

הממשלה טוענת כי יש הכרח בקיצוצים כדי להציל את המשק מהתמוטטות. האמת היא כי קיצוצים אלו , אשר אם לא נבלום אותם יביאו לקיצוצים יותר נרחבים, הם תגובה של ממשלת בעלי ההון למשבר של שיטת הניצול שלהם. הסיבה למשבר אינה השכר "הגבוה" לכאורה, או התעסוקה הגדולה מדי,אלא רדיפת הבצע של בעלי ההון. זהו משבר הנובע מכך שכדי לשמור על הרווחים-פרי ניצול העובדים, המעבידים דורשים לקצץ בשכר ובתנאים, מה שרק יחריף את המשבר. אם אין קונים וכאשר מפטרים ומקצצים בשכר, אין קונים-והמשבר רק מעמיק.

לממשלה זו יש אחריות לדבר אחד בלבד, לעשירים ולעשירים בלבד. בארץ זו לחמש מאות משפחות יש שליטה על 80 אחוז מהנכסים בזמן שעובדים נזרקים לרחוב. משבר זה הוא חלק מהמשבר של השיטה הקפיטליסטית כולה, אשר נגדה נאבקים אחינו בכל העולם.

השאלה היא כיצד לנהל מאבק מנצח?

כוח העובדים הוא באחדותם ובמספרם. אנחנו הרוב ואין כוח שינצח אותנו אם נתאחד על פרוגרמה המגינה על האינטרסים של כל העובדים: על היהודים ועל הערבים, על הפועלים המקומיים ועל הזרים, על העובדים כרגע ועל המבוטלים, על הנכים, על המשפחות החד הוריות. על העובדים המאורגנים בהסתדרות ועל העובדים שאינם מאורגנים.

פרוגרמה זו חייבת לכלול תביעות מיידיות אך גם תביעות שתקדמנה את העובדים לשלטון פועלים במקום שלטון בעלי ההון. על כן התביעות חייבות להיות לא רק כנגד קיצוצים ובעד שירותים רפואיים, בעד לימוד חינם ומגורים הולמים לכל. אלא שבוע עבודה מקוצר ללא קיצוץ בשכר ובתנאים. מאבק כנגד ההפרטה והלאמה מחודשת של רכוש הציבור שהופרט תחת פיקוח העובדים. תפיסת מפעלים שרוצים לסגור אותם תחת פיקוח העובדים.

השביתה "הכללית" אותה ארגנה ההנהגה של ההסתדרות, לא הייתה ניצחון כפי שפרץ מבקש שנאמין. היא נכשלה משום שלא הייתה מאורגנת כראוי. באותה רגע שפרץ הסכים לעיקרון הקיצוצים בשכר ובמספר העובדים, במקום לדרוש את מה שמגיע לנו השביתה נידונה לכישלון. בניגוד לאידיאולוגיה של בעלי ההון כי אנו כולנו סובלים ועל כן על העובדים להראות אחריות כלפי המעבידים, המציאות היא שבעלי ההון מנהלים מלחמה כנגד העובדים כדי למלא את כיסם.

השביתה נכשלה גם משום שלא הקיפה את כל העובדים בכל הסקטורים. היא גם נכשלה משום ששלחו אותנו הביתה במקום לארגן הפגנת כוח. על כן יש להוציא את הלקחים. על מנת לנצח, יש צורך לארגן את כל העובדים לשביתה מוצלחת שתראה את כוחם של העובדים. שביתה בת 24 שעות מלאה שתסגור את כל המשק , תהיה הצעד הבא שיכול להוכיח כי לנו העובדים הכוח ולא לממשלת המעבידים. כדי להכינה יש צורך בעבודת הכנה בכל מקום עבודה, בהקמת וועדי פעולה בכל מקום, בהפגנות ענק. בגיוס תמיכה של הצעירים שנידונו לחיים ללא עתיד. מאבק ממשי של כולנו יחד יביא לניצחון.. אם ההנהגה הנוכחית של הסתדרות מסוגלת להסיק לקחים, ואם לא, יש להחליפה בהנהגה הנכונה לארגן את המאבק כמו שצריך

שוורץ, מנהיג ההפגנה ? הגיב:

הקוראים את כתבתו (כתבה ולא "מאמר") עשויים לחשוב
שהוא שאירגן אותה ומתפאר בהצלחתה, שיבושם לו.

אשר פרוליך הגיב:

ליוסי שלום:

אני לא יודע אם תוכל לקרוא שורות אלה כי המאמר
של אפראים יצאה מהמהדורה החדשה של "הגדה",אבל הנושא
כל כך חשוב שיש להמשיך לדון בו.

כתבתי כתגובה למאמר של אפראים שיש שתי בעיות
מרכזיות במאבק על "מפת הגזירות הכלכליות" של ביבי=
1)כישלון בגיבוש אלטרנטיבה ברורה ומעשית לקפיטליזם,בידי השמאל.
2)אובדן הבכורה על דעת הקהל הנשלטת היום על ידי
אמצעי התקשורת ההמונים(שהם למרבית הפלא בשליטת בעלי
ההון)

לנ"ל יש להוסיף גורם שלישי:חולשת ההנהגה של מעמד ה
עובדים.ביטוי לכך נראה גם בשמאל הרדיקלי,המבולבל,
חסר ביטחון עצמי,מפולג,מתעסק במלחמות אישיות קטנוניות וחסר הרמה הנדרשת להובלת מאבק קשה וארוך.

אני מקווה ששורות אלה תהינה רק אתגר לדיון ווכוח
פורה ורלונטי,בלעדיו,"חבל על זמן".