עופר הגיב:

ספירו , יקירי אם כבר מדברים על שקר לא בית המשפט העליון הוא שכתב במשפט נגד הארץ שהאמת אינה נר לרגליו, לידיעתך בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה כנגד שרון שנתנה בבית המשפט המחוזי. לגופו של עניין ספירו ראה איזה פלא ההתישבות באיו"ש ובאזח"ה עולה כפורחת. תשומת לבך רק לפני ארבעה ימים ביקרתי בגוש קטיף מקום מדהים עם איכות חיים נפלאה, אתה מוזמן. שמחתי מאד כשלמדתי שאתה אינך מאמי לשרון, גם אני יקירי סבור שמדובר במהלך טאקטי שבסופו אכן יתרחש תהליך טרנספר, אבל איש יקר לא כזה שאתה מבקש לערוך. הטרנספר האמיתי יהי כנראה בראש ובראשונה לערביי איו"ש, תשומת לבך ניסיון כזה כבר נעשה תחת שלטונו של אותו ראש ממשלה ובהצלחה לא מבוטלת. אז נכון מתחת גיבוב המילים, המסתיר דת פונדמנטליסטית, יכולתי להסכים למשפט או שניים, אבל תנוח דעתך ברוב הדברים אנו חלוקים. כן גם אני כמוך חושב שלכיבוש אין עתיד ולכן חשובה העברתם של תושבי איו"ש, שאינם מקבלים את שלטונה של מדינת ישראל למדינה פלסטינאית חדשה, שתקום בעבר הירדן המזרחי. אגב יתכן בהחלט שמה שיביא לתחילת פעילות כזו, עשויה להיות חטיפתם של מס’ חברי פרלמנט (אגב יש לי מספר מומלצים ואני משוכנע שלגבי חלקם ההסכמה תהיה שישארו שם ובתמורה נשחרר את מי שיבקשו-צוחק, ספירו, צוחק). לסיום מכובדי בכל פעם שרוחי נופלת מעט אני נכנס לאתר הגדה השמאלית מיד חוזר אלי מצב רוחי הטוב. אני מודה לך ולשכמותך על המאמרים המזכירים לי בכל פעם מחדש מיהו שליט הארץ הזו ועד כמה אתם, היונים צמאות הדם, מיעוט חביב ובלתי מזיק. הוסיפו וכתבו אנשים יקרים שלי ולו כדי להפיח מעט רוח רעננה וחיוך בפניהם של אנשים כמותי. בברכת שבוע טוב ותודה עופר הדרומי

אלכס קון הגיב:

ספירו, טענתי בעבר ואני מחזק היום את טענתי, שאתה בהחלט אינך שייך למחנה היוני אלא הינך נץ מובהק וקיצוני.
איש יוני היה יוצא כנגד כל גילוי של טרור והפרת זכויות אדם. ואילו אתה מעודד באופן פעיל חטיפה של שני חברי כנסת ישראליים, רק בשל הנקמה.

בעולם של עין תחת עין, כולנו נשארים בסוף עוורים, ופעיל זכויות אדם צריך לצאת כנגד כל הפרה של זכויות אדם, גם היא באה כנגד הפרה של זכויות אדם מהצד השני.

וגם אם באמת נדון בפתרון המזוויע שלך ברמה המעשית – האם אתה באמת חושב שחטיפת שני חברי כנסת ישראליים הייתה תורמת להפסקת הכיבוש? או שאולי זה היה גורם לעוד מבצע ישראלי אופנסיבי ולהמשך שפיכות הדמים?
עם הממשלה הנוכחית, הכנסת הנוכחית, והרמטכ"ל הנוכחי – האפשרות השנייה נראית לי סבירה הרבה יותר.

ועוד שלושה נקודות קצרות –

* הפתרון שלך בנוגע למתנחלים מזכיר את הפתרון שלך בנוגע לברגותי בשל היותו פתרון ניצי מובהק. אל תשכח שהממשלות עודדו באופן פעיל את בניית ההתנחלויות, ולא המתנחלים קובעים כמה תקציבים יוקצו להם, ולכן לא הם אלה שאשמים שאף אחת מהממשלות עד עכשיו מאז מלחמת ששת הימים לא טרחה להתמודד איתם.

* הגיע הזמן שאנשי ימין כמוך וכמו יושב ראש הכנסת יפסיקו להתייחס לדמוקרטיה כאילו שזה "דפוק וזרוק" ויתחילו לכבד את המוסדות שמהווים חלק אינטגרלי ממנה, כמו למשל בית המשפט העליון. שים לב שבכל כך רבות מהסוגיות ה"ידידים" שאנשים קיצוניים מסוגך מוצאים בצד שלהם של המתרס, זה פשוט את הקיצוניים הימנים שאתה כל כך מתיימר לתעב.

* כל הכבוד שיש טור שלם שלך בלי השוואה אחת של ישראל לגרמניה הנאצית! כנראה שזה נשמט לך דרך מקרה… כלומר יש בולשביזם ופאשיזם, כי אתה בכל זאת נשאר נאמן לעיקרון שלך לחסום כל אפשרות שהמאמר שלך יגיע לאיזושהי חדירה תודעתית מלבד שכנוע המשוכנעים, אבל בכל זאת – כבודך על ההישג מונח במקומו.

יוסי שורץ בפ"ס הגיב:

על חלקו של האימפריאליזם האמריקאי והבריטי בשואה היהודית.
אני מעלה נושא זה כדי להזכיר להומוניסטים במי הם תומכים.
בדרכו אל המזרח התיכון כדי לנסות ולכפות את הסדר האימפריאליסטי על האזור, הידוע בשם הקוד "מפת הדרכים", נשיא ארצות הברית ג.בוש הצעיר עצר בפולין שם ביקר במחנות ההשמדה באושוויץ ובירקנאו, שם מצאו את מותם הנורא כמליון וחצי יוהידם ועשרות אלפים לא יהודים.
נשיא זה אשר זה עתה עולל פשעי מלחמה נוראים כנגד העם העיראקי לא התבייש בציניות האופינית לאנשים מסוג זה לאומר: ביקורי צריך לשרת כתזכורת כי יש להלחם ברוע מסוג זה".

המנצחים במלחמות הם הכותבים את ספרי ההיסטוריה מסיבה זו רבים לא יודעים מה היו חלקם של שליטי ארצות הברית ובריטניה בשואה. הם אוהבים לטעון כי לא היה להם מושג מה קורה ולא ידעו על תוכניות לביצוע טבח ביהודים. אולם כל מי שקרא את "מיין קמפ" של היטלר ידע מה היטלר תיכנן עבור היהודים.
צרציל ורוזבלט היו ממעריצי היטלר ומוסוליני בהם הם ראו לוחמים אנטי קומוניסטים דגולים.
כאשר הרצח ההמוני החל, ממשלות המערב טענו שאין להם ידע מה קורה. זה הי השקר, מפענחי הקודים החשאים שברו באנגליה את הקוד הנאצי של תחנות הרדיו של הגסטפו כבר ב1939
כאשר ההשמדה החלה בפולין ב1942, מפענחי הקודים העבירו אינפורמציה לממשלות בדבר טיהור שיטתי של היהודים ובדבר המשלוחים המיוחדים ברכבות.
אינפורמציה זו באה גם ממקורות אחרים כמו הפליטים, הפרטיזנים הפולנים וגרמנים שהתנגדו להשמדה.
. התגובה של משרד החוץ האמריקאי הייתה כי אלו הן שמועות קומוניסטיות הניזונות מפחד היסטרי יהודי. היהודים פשוט לא עניינו אותם. הם לא רצו פליטים יהודים. כאשר רומניה הציעה לשוח 700 אלף יהודים משרד החוץ האנגלי הגיב המילים" איזו הצעה מפחידה".
האוניה סנט לואיס שנשאה 1128 נוסעים יהודים שברחו מאירופה הוחזרה חזרה לאירופה אל מחנות המוות.
הם סירבו להפציץ את מסילות הברזל ואת מחנות המוות בטענה שאין להם את האמצעים הטכנים לכך.
רוזבלט וצרציל התנגדו לכל פעולת חילוץ שתציל יהודים ממות, בעוד הם טוענים כי הדרך להציל את היהודים היא לנצח במלחמה.
אחר המלחמה לא רק שנאצים בכירים רבים לא באו על עונשם אלא ארצות הברית, אנגליה ו הוותיקן ארגנו בריחה מסיבית של נאצים לקנדה, אוסטרליה, ארצות הברית, אך בעיקר לאמריקה הלטינית, למקומות כארגנטינה וצ’ילה שם הם יעבדו מאוחר יותר עם החונטה הצבאית ועם פינושט.
אם כך מדוע אנו לא יודעים על כל זאת בישראל, משום שכפי שהיסטוריונים רצינים יודעים, הציונות שיתפה פעולה עם המדיניות של סגירת השערים לפני היהודים, משום שמנהיגי הציונות האינו שיהודי שלא היגר לפלסטין מוטב שימות מאשר שיחיה במקום אחר.

מסיבה זו לא שמענו ולו מילת ביקורת אחת משום מקום ביחס לציניות הנוראה של ביקורו של בוש באשוויץ, קשר הצביעות מחבר מדינות בורגניות רבות גם בשאלת השואה היהודית
הפתרון הוא לא בתמיכה זו או אחרת ברבי מרצחים אלו אלא בסילוקם מעל במת ההיסטוריה.

גדעון ספירו הגיב:

יש אנשים, בין אם הם חברי חד"ש ובין חברי מרצ, שמזדעזעים מהרעיון שפלסטינים יעצרו שני חברי כנסת ישראלים מבין המתנחלים. הם מוחים על כך בשם ההתנגדות לטרור. הם נגד פעולות טרור.
הם אמנם לא יצאו במחאה כה נרגשת כאשר ישראל עצרה שני חברי פרלמנט פלסטינים, בפעולת טרור ישראלית, אבל זה מפני שהם בכל זאת פטריוטים ישראלים. הם אופוזיציה של הוד מלכותה, שבתנאים הנוכחים נראית בעיניי כאופוזיציה דה-לה-שמאטה.

יורשה לי להעיר, כי מעצר חברי כנסת שהם מתנחלים, לא זו בלבד שאינה פעולת טרור, אלא עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי.
אמנת רומא של האו"ם, שעל פיה הוקם בית הדין הפלילי הבינלאומי בו יישפטו פושעי מלחמה, החליטה גם כי ההתנחלויות הן פשע מלחמה. חברי כנסת מתנחלים, נימנים עם חבורת המנהיגים המעודדים ותומכים באופן פעיל בפשע המלחמה, מה שהופך אותם לחשודים בביצוע פשעי מלחמה, מה שמחייב את מעצרם והעמדתם לדין.

יתכן שהייתי סלחני כאשר הצעתי את מעצרם במטרה לשחרר את חברי הפרלמנט הפלסטיני העצורים בישראל. שמא מוטב לעצרם ולהעבירם לבית הדין הפלילי הבינלאומי שיחליט האם להעמידם לדין ולהשאירם במעצר עד תום ההליכים.

יוסי שורץ בפ"ס הגיב:

לחבר רגיס

The Allies’ role in the Holocaust
Official Secrets: What the Nazis Planned, What the British and Americans Knew
By Richard Breitman
Penguin, 2000
325pp., $21 (pb)
REVIEW BY PHIL SHANNON
It was “the greatest and most horrible crime ever committed in the whole history of the world”, said British Prime Minister Winston Churchill of the Holocaust. Britain, the USA and other capitalist states often cite their moral disgust at the Nazi program of mass extermination of the Jews as one of the noble reasons why they went to war against Hitler, rather than dwell on their less than noble imperialist interests. The actual, racist behaviour of such “humanitarians” as Churchill towards the millions of Jewish and other victims of Nazism, however, speaks more loudly than their rhetoric.
Richard Breitman’s book exposes the abject failure of the political leadership of the Allies to do more than a fraction of what they could have done to save the Jews. The reasons offered for their lack of action are shown to be lame excuses.
The claim, made during the war and repeated by historians such as Martin Gilbert, that the Allies’ political leadership did not know that there was a genocidal Holocaust planned or taking place in Europe until very late in the war defies all credibility. Anyone who could read Hitler’s Mein Kampf manifesto or listen to Nazi leader’s speeches should have had no illusions about what the Nazis wanted to do to the Jews.
Those in the Allied governments who were anti-Semitic, and there were quite a few of them, were wilfully blind to what was intended. The British ambassador to the Third Reich sympathised with Nazi concerns over the “disproportionate” number of Jews in business, the professions and in the education system. Capitalist government leaders such as Australia’s Robert Menzies, Britain’s Churchill and US President Roosevelt admired Hitler and Mussolini for their tough anti-communist and anti-union policies.
When the mass killings started, Allied governments clung to the claim that they couldn’t be certain of what was happening. This was a convenient lie. The code-breakers working for British intelligence had in 1939 cracked the German police radio codes which later revealed large-scale massacres of Polish and Soviet Jews after the German Army invaded eastern Europe.
Allied agents inside German military intelligence were also reporting massacres. The chauffeur of the Gestapo head in Prague, for example, reported thousands of Ukrainian Jews being forced to dig trenches and then being shot and falling into them. British military intelligence concluded that there was “evidence of a policy of savage intimidation if not ultimate extermination” and that the German police “were killing all Jews who fell into their hands”. These radio decrypts and intelligence assessments were included in frequent briefings to Churchill.
When the extermination camps in occupied Poland came on stream from 1942, the code-breakers had already, from December 1940, broken the more sophisticated Enigma codes used by the SS who ran the camps. Regular SS messages about hundreds of thousands of “additions” and “subtractions” of prisoners at camps like Auschwitz showed the Holocaust to be in full swing. German railway decrypts also showed large movements of “special cargo” into the camps.
Information from eyewitnesses, refugees, the Polish underground and anti-Nazi German industrialists with mines near Auschwitz corroborated the radio intercepts.
The US State Department initially called the information “a wild rumour inspired by Jewish fears”, while the chair of the British Joint Intelligence Committee said the information was being used “to stoke us up”. In the eyes of these governments, Jews were not the best victims for generating war fever. When knowledge of the Holocaust eventually became undeniable, a variety of excuses were trotted out for the Allies’ inaction.
The British and US governments simply did not want Jewish refugees. Whilst public pressure was mounting for the Allies to take in more Jewish refugees, the British home secretary only talked of admitting one to two thousand to be confined on the Isle of Man, because of a lack of accommodation! When Romania, a German “satellite” country, offered to release 70,000 Jews, the British Foreign Office called this “a frightful prospect”.
The United States’ “tight immigration policy” offered no hope to the potential victims of genocide. In 1939, the St Louis ocean liner, carrying 1128 German-Jewish refugees, was turned back by US immigration officials because the immigration quota for Germany had been met. The mass graves and the gas chambers were not so rejecting.
Public demands to rescue Jews and to stop the Holocaust, fell on the deaf ears of Allied governments. The governments said there were not enough ships to transport Jews from Europe, an excuse which had lost any substance by 1943 when the Allied war outlook had improved considerably. They claimed that the railway lines and bridges leading to the slave labour/extermination camps, and the gas chambers and crematoria in them, could not be bombed because the planes did not have the necessary range, payload or precision.
In fact, the Allies did not even bother to investigate the technical issues. Anyway, distance was no longer a problem once the Allies had bases in Italy from 1943, from where they launched bombing raids against factories and oil refineries as little as 10 kilometres from Auschwitz (bombing raids were also careful to avoid US-owned factories in Germany).
Roosevelt and Churchill opposed large-scale rescue plans, not because of logistical problems, but because they were fearful they would be successful. They fed the public the official line that the best way to help the Jews was to win the war as soon as possible. The costs of this unnecessary and inhumane policy of military victory at all costs were borne by the Jews.
The final sop the Allied governments threw to the public was the promise that the Nazi murderers would be punished after the war. This failed to square the ledger, however, especially as those Nazi war criminals who were deemed to be valuable to the Cold War crusade against socialism were allowed through the immigration net that had so successfully kept their victims out. German capitalists (for example BMW and Volkswagen) who profited from the Jews being worked to death as slaves were spared prosecution.
However, far from the Allied governments’ behaviour being “a departure from the values of Western democratic societies”, as Breitman argues, their shameful inaction was in keeping with the values of “Western democratic” societies.
The capitalist “champions” of the war for “freedom, democracy and human rights” confronted the Jews with anti-Semitism at official levels and with racist immigration laws. The “anti-fascist” war against the Jews’ executioners was a reluctant choice forced on the West only when Nazi Germany overstepped US and British imperialist boundaries.
US trade and investment flourished in Nazi Germany, even during the war years. Ford, General Motors, General Electric, Standard Oil and IBM were just some companies that took advantage of the war-profiteering opportunities made possible by Nazi terror.
Whilst Breitman pulls the big punches that might have been levelled at the real — capitalist — values of the Western bourgeois democracies during the Holocaust, he clearly shows that the Allied governments knew about the Nazi genocide of the Jews. They chose not to act.
The Allies waged war against their fascist rival, but in keeping with their traditions of the slave trade and massacres of colonial and indigenous peoples, they did not wage war against genocide, racism or the profits-first system.
ביחס לחלקה של הציונות ביחס לשואה היהודית ראה:
1.
2. The Hidden History of Zionism: Table of contents
The Hidden History of Zionism Copyright (c) 1988 by Ralph Schoenman All Rights Reserved Reposted here by permission The Hidden History of Zionism by Ralph Schoenman is presented online for personal use only.
http://www.balkanunity.org/mideast/english/zionism
וכן:
-Marvin Lowenthal, ed., The Diaries of Theodor Herzl, p. 6. Cited in Lenni Brenner, Zionism in the Age of the Dictators, (Westport, Conn.: Lawrence Hill, 1983) p. 6.
-Brenner, The Iron Wall.
-Brenner, Zionism in the age of dictators , p. 48.
-Rabbi Solomon Schonfeld, Britain’s chief Rabbi during World War II. Faris Yahya, Zionist Relations with Nazi Germany, (Beirut, Lebanon: Palestine Research Center, January 1978), p. 53.
-Judgment given on June 22, 1955, Protocol of Criminal Case 124/53 in District Court, Jerusalem..
.
94-Ben Hecht, Perfidy, (New York: 1961), pp. 58-59. Ibid., p. 60.
95-"Proposal of the National Military Organization – Irgun Zvai Leumi – Concerning the Solution of the Jewish Question in Europe and the Participation of the N.M.O. in the War on the side of Germany." Original text found in David Yisraeli, The Palestine Problem in German Politics. 1889-1945. (Ramat Gan, Israel: Bar Ilan University, 1974), pp. 315-317, Brenner. Zionism, p. 267.

עליך להבין לדעתי כי ביקור של רב מרצחים כבוש לא נועד לגנות פשעי מלחמה אלא להצדיק פשעי מלחמה כנגד העם העיראקי.

השאלה אינה מי היה צאדם חוסין-דיקטטור שידיו מגואלות בדם, אלא כי 1. פשעיו בוצעו בשרות האימפריאליזם האמריקאי.
ארצות הברית החליטה לסלקו רק משלטש עיניים על הנפט בכווית.
ארצות הברית פגעה בעם העיראקי למטרות שוד ולא למטרה אחרת משום שהיא תומכת ותמכה בכל משטר דיקטטורי שמילא אחר מבוקשה ופעל כנגד המוני העם.

ולסיום, מי שמניח כי מלחמת העולם השנייה הייתה מלחמה לא על שווקים אלא למען רעיונות מופשטים כדמוקרטיה מול פשיזם, מוטב שישאל איך זה מסתדר עם הניצול והדיכוי של ה"עולם השלישי" שהיה במלחמה נחלת בעלי ההון הבריטים, הצרפתים וגם האמריקאים( למשל קובה והפליפינים).

יוסי שורץ בפ"ס הגיב:

איזה איש חכם.
הפכת את הוצאת פינגווין להוצאת ספרים קומוניסטית, שאין לה כל בעיות לטעון טענות כה חמורות מבלי לחשוש מהעמדה לדין בש הוצאת דיבה.
אמור לי מה מנת המשכל שלך חביבי.

יוסי שורץ בפ"ס הגיב:

האם אתה חושב לפני שאתה כותב?
הוצאת פינגווין תכתוב מאמר ביקורת כה רציני על איש כה לא ידוע וקומוניסט גס ומשמיץ? שינוי חזית הטיעון אינו משנה כהו זה את חולשת הטיעון עצמו.

אלמוג שבתאי הגיב:

רק רציתי להצביע על כך שספירו לא כתב "עניין מה היה קורה אילו…", אלא "טוב היה אם…" ויש הבדל. אני איני תומכת בצנזורה, וכמו כן סבורה שאם המצב הוא של "או רצח אזרחים או חטיפת חברי כנסת" ברור שמוטב חטיפה, אלא שאין הדבר כן. יבוטל החוק נגד הסתה לאלתר, אבל זה עדיין לא יפה להסית.

לא מצדה ולא אושוויץ הגיב:

על מנת שלא יחזרו האסונות שהיו לעם היהודי,אנוצריכים מדינה חזקה עם צבא חזק המצויד במיטב הנשק, עם ראש ממשלה גיבור ההכרעות במערכות ישראל-מר אריאל שרון-מלח הארץ,עשוי ללא -חת שיודע לדבר עם שונאינו בשפתם. וידידה אדירה -ארה"ב, עם נשיאה הדגול מר בוש שמלמד את העולם את השפה שאויבי האנושות מבינים. יישר כח לאריאל שרון,בשר מבשרנו. בהצלחה מנתנאלה דרורי

ניסו לוין- מענה לתגובה שלפני הגיב:

חלק נכבד משליחי הציבור היה קרוב לוודאי יוצא חשוד בחקירת משטרה. אבל אלו הם מסממני התקופה שבה נמדדת האישיות הציבורית באיזה כח יש לה להשיג טובות הנאה לתומכים. לגבי ראש הממשלה שלנו אותו צריכים לשפוט לפי מה שהוא עשה למען בטחון ישראל ומה הפוטנציאל האישי שלו להגן על האינטרסים של המדינה בתקופה כה קשה. ולדעתי בנקודות חשובות אלו מגיע לו ציון גבוהה.

רגיס הגיב:

חבר שורץ,
הספקתי לקרוא את הקטע הארוך באנגלית על הציונות בטרם הורד. הוא לא סיפק אותי, אבל נעזוב זאת. מרגע שהורד, אין טעם להמשיך בויכוח. אני מצטער על הורדת הקטע, אבל סבור שיש לך מה שקרוי בלשון משפטית "רשלנות תורמת".
אתה נוטה לכתוב תגובות ארוכות, שלא אחת הן ארוכות יותר מהרשימות עליהן אתה מגיב, ולעתים הן כלל לא מתייחסות לנושא של הרשימה.
אינני מכיר אותך. קראתי אי אלו דברים מפרי עטך, ואני מסיק כי דעותינו חלוקות בנושאים רבים. זה לא נורא. אבל הרושם שמתקבל מתגובותיך הארוכות הוא, שאינך מעוניין להשתלב בויכוח אלה לכפות על הקוראים את סדר היום הפוליטי שלך. אינני מכיר את חברי המערכת, אבל לא אתפלא אם מי מהם, או כמה מהם, מפרשים את תגובותיך כנסיון השתלטות על האתר, והדבר מגרה את בלוטות המחיקה שלהם.
עצתי לך, כי תסתפק בתגובות קצרות, משהו כמו 150 מלים, ותשתדל כי התגובה תהיה קשורה לנושא המאמר עליו אתה מגיב.

רגיס הגיב:

חבר שורץ,
אני מסכים איתך שהשלטון בישראל נשלט על ידי בעלי הון, אבל זה לא כל כך רלבנטי לאתר זה כמו גם לאתרים אחרים.
לא צריך להיות בעל הון כדי לפתוח אתר. גם אתה יכול לעשות זאת. וכאשר תעשה זאת, אתה תקבע מה יפורסם ומי יפרסם.
מי שהקימו אתר זה רשאים לקבוע את אופיו ואת תכניו. אם הם סבורים שתגובותיך ארוכות מדיי או לא שייכות לנושא המאמר עליו אתה מגיב, הם עושים מעשה שכל עורך עיתון עושה, ואני מניח שגם אתה נוהג כך בעיתון אותו אתה עורך (אם יש דבר כזה). מוחקים.

אם תיכנס לאתר של נודיסטים ותתחיל לפרסם שם מאמרים ארוכים על עקרונת המהפכה של תנועתך או ארגונך, הם פשוט ימחקו אותם בנימוק: לא שייך לעניין, אנחנו רוצים שיג ושיח על בעיות נודיסטים ולא על המהפכה.

אני מאד מכבד את היותך מרכסיסט. אני מנחש שאינך היחיד המגדיר עצמו כך מבין הכותבים באתר. מי כמוך יודע שהמחלוקות בין המרכסיסטים היו והינן קורעות לב, ולא מעט יריבויות עד כדי עוינות התפתחו בגלל השאלה "מיהו מרכסיסט" ו"מהו מרכסיזם". בברית המועצות תלו כמה אנשים בגלל שפרשו את מרכס אחרת מהקו המרכזי.

כל זה אינו שייך לזכותם של בעלי האתר או מי שמכהנים כחברי מערכת לקבוע מה יפורסם ומה לא. ועל כן אני חוזר על עצתי. תנסה לנתב את מסירותך היוקדת לרעיונות בהם אתה מאמין לאתר אותו תקים, אם אינו קיים, ואילו כאן תגיב למאמרים כאשר אתה באמת חולק על בעל המאמר בגלל הנושא עליו כתב, ואל תנצל זאת להכנסת פרוגרמות אידיאולוגיות ארוכות, שמתפרשות כאן כנסיון השתלטות.