שואלים אותנו אם אנו מקיימים כאן, הערב, הפגנת תמיכה בשרון. האם "שלום עכשיו" תומכת באריאל שרון. עצם השאלה, הנשאלת ברצינות היא מדהימה. והתשובה אינה פשוטה. האם אנחנו תומכים באריאל שרון? לא הצבענו בעד שרון. באופן הסטורי איננו תומכים בשרון. לא תמכנו בו בלבנון. לא תמכנו בו כשהיה שר החקלאות וכשהיה שר השיכון, כשהגה, תיכנן וביצע את בניית "ההתנחלויות איכות חיים", עשר דקות מכפר סבא. לא תמכנו בו כשטירפד וחישק ומנע והזיק לניצני תהליך שלום בכל עת שבה צצו. לא תמכנו בו כשדרס את שלטון החוק, שיתף פעולה בקריצה עם הימין הקיצוני, עם אויבי השלום מקרב המתנחלים. לא תמכנו בו גם ברמה האישית בקבלת טובות הנאה, החווה שבנגב, המיליונים מסיריל קרן או אולי מאריה גנגר או אולי מדודי אפל. לא. לא תמכנו בשרון. לא תמכנו במדיניותו ולא הערצנו את אישיותו…
אבל שרון אומר: "הגיע הזמן לחלק את ארץ ישראל". ואנחנו אומרים אמן ואכן הגיע הזמן לחלק את ארץ ישראל. ושרון אומר: "הגיע הזמן לשים סוף לכיבוש". ואנחנו אומרים אמן ואכן די לכיבוש. ושרון אומר: "אי אפשר לשלוט לעולם על שלושה וחצי מיליון פלסטינים". ואנחנו מסכימים: אכן אי אפשר. ושרון אומר: "לא תהיה צמיחה כלכלית בלא הסדר מדיני" וזו אכן אמת לאמיתה.
אז האם אנחנו תומכים באריאל שרון? לא. למה? כי חובת ההוכחה עליו. 36 שנה נמשך הכיבוש. 36 שנה אנחנו לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ סיכוי לשלום. 36 שנה שרון הוא אויב השלום והפשרה וידיד אמת למתנחלים הורסי השלום.
ולכן חובת ההוכחה היא עליו. וניתן לעמוד בה בקלות. צריך לפנות עכשיו ומיד את עשרות המאחזים הבלתי חוקיים, שהוקמו בתקופת ממשלות שרון. צריך להפסיק עכשיו מיד ובאופן מוחלט את הבניה בהתנחלויות, כל בניה, לכל מטרה, בכל תירוץ, עכשיו ומיד.
נכון. יש גם נטל הוכחה משמעותי שעל הפלסטינים להרים. הנכונות האמיתית להימנע מטרור ולמנוע אותו. צריך לדרוש גם מהפלסטינים להסיק מסקנות ממלחמת השנתיים האחרונות. בכוח כנראה אף אחד מהצדדים לא ינצח. רק נשפוך עוד ועוד דם, עוד פיגועים, עוד חיסולים, עוד פיצוצים ועוד גירושים.
אבל באנו לכאן הערב להזהיר. קל קל מאד יהיה להוכיח שהפלסטינים לא עמדו במוטל עליהם, פיגוע אחד, מתאבד קטלני במרכז אחת הערים יכול לשמש כאליבי האולטימטיווי לחיסול פעם נוספת של התיקוה לשלום. התסריט מפניו אנחנו מזהירים הוא התסריט, שבו ידבר שרון גבוה גבוה על שלום בעודו עסוק במאמץ להוכיח שלא יהיה שלום בגלל הצד השני. אם זהו התסריט שצפוי לנו אז צפוי לנו עוד דם ואש והרבה דמעות.
אז האם אנחנו תומכים בשרון? כן אנחנו תומכים בשרון – תמיכה על תנאי. בתנאי שיעשה ולא רק ידבר. בתנאי שיתחיל בצעדים ממשיים לסיום הכיבוש. הכיבוש הוא אכן אסון. לסיים אותו פירושו לפרק התנחלויות; לסיים אותו פירושו להוציא את החיילים; לסיים אותו פירושו לדבר ולהידבר למרות כל הקשיים, למרות המכשולים, למרות היותו של הפרטנר הפלסטיני בעייתי. לסיים אותו – פירושו לחפש כל סדק להידברות ולא תירוצים להוכיח שאין עם מי לדבר.
אני מתפלל שההפגנה הבאה שלנו אכן תהיה הפגנה בתמיכה באריאל שרון. אני מקווה שנוכל לעמוד רבבות אנשים בתמיכה בשרון – אני מקווה אבל מסופק.
הנאום של צלי רשף.הופיע באתר,כשעתיים לאחר נסיון
ה"חיסול" של שרון,את מנהיג החמאס ואת "מפת הדרכים" -גם יחד. הנואם, דובר "השמאל הציוני" – לא התייחס בדבריו הנבונים, ל"חיסולים" של שרון-מופז-לפיד, אך הזהיר מפני "טרור" פלסטיני.מנהיגי שלום עכשיו הצמחוניים, נמצאים עדיין בקונזציוס ה"ממלכתי".לא
נשתנה אצלם דבר,עדיין, מאז ישבו בממשלת-ברק,שקיבלה בין השאר החלטה על "הכשרת" מאחזים והתנחלויות,כפי שגילה עקיבא אלדר ב"הארץ" הבוקר,כשציטט את ההחלטתה של ממשלת העבודה-מר"ץ.
הרי מי יזכור לכם את עניין אי פינוי המאחזים? מפלגת העבודה ורבים מאנשי שלום עכשיו ורבים ממרצ (40 אחוז כמדומני) – תמכו בממשלת האחדות בשעותיה היפות.
אין מה לומר על כך. רק שאולי תלמדו כבר שכמו במשל העקרב והצפרדע – לא כולם יכולים לשנות את עורם. אפילו בגין שיצא ממצרים עשה דרכו ללבנון.
רנתיסי? עכשיו? אם החמאס היה מנסה להתנקש במנהיג ישראלי – האם לא היו מגדירים זאת כאן כבוז גדול של הפלסטינים על מפת הדרכים? התשובה ברורה. אגב, בפיגועים האחרונים בהם מתו חיילים ואזרחים היישום הישראלי "נמשך". נראה אם הפלסטינים "ימשיכו" גם הם.
הכל חרטא במקום הזה.
צלי רשף היה יועצו של אוד ברק, מחסל המפגינים והפרובוקטור שווידא היטב שלא יהיה הסדר עם הפלסטינים, שאישר לשרון פרובוקציה משלו על הר הבית, שחשב שכל המדינה היא סיירת מטכ"ל. צלי רשף הוא גם לא איש שמאל כלל, כי הדיכוטומיה בין ימין כלכלי (מובהק) לשמאל (פרווה) מדיני לא יכולה לעבור כשמאל. צלי רשף ודומיו (יולי תמיר "פה זה לא הקזינו של אבא שלך" סנדלים על גשר הירקון אהוד הוא ארתור רובינשטיין של דורנו אין מרכס באוניברסיטה) מעוניינים בדבר אחר מאשר מה שלו אני קורא שלום. הם מעוניינים בקיומה של מדינה ליברלית, איליטיסטית, אשכנזית אבל לא גלותית, שוויונית אבל לא למיעוטים, לעדות המזרח ולעשירונים התחתונים, ושכל השאר ישכון מחוץ לגדר.
אין שום סיבה להתנות את התמיכה בשרון במאום. מעשיו מדברים בעד עצמם: המשך החיסולים, הגדר הבלתי אפשרית, הדיבורים על "ירושלים שלנו לעד", המשך זריקת הכדור למיגרש הפלשתיני ("עכשיו הכל תלוי בהם") – כל אלה מראים באור מגוחך את המאבק, כביכול, שמתנהל בימין. אין שום מאבק אמיתי, כי אין שום רצון אמיתי לחזור לקווי 67, לא במילים ולא במעשים. לא ברורה לי ההתלהבות של שמאל ציוני כזה או אחר. אני שמאל ציוני, ואני לא קונה את הסיפור הזה.
שוב מתחיל ספין. ראש הממשלה בחקירות. במקום לעסוק בזה בהרחבה – עוסקים ברנתיסי. חבל.
ושכחתי לציין את מעצרם של חברי התנועה האיסלאמית, שזו פרובוקציה לשמה, ניסיון להעביר את הבעירה של השטחים אלינו, כאילו שלא מספיק לנו הכיבוש מעבר לקו הירוק.
זה שראש הממשלה בחקירות, זה רע מאד. אבל זה שהוא מוביל אותנו לאבדון, זה אפילו יותר גרוע.
קראתי את התגובות לדבריי בהפגנה ב-31 במאי. קראתי ולא האמנתי…
חזרתי וקראתי את הדברים שאמרתי – דברים שמטילים ספק כבד ביותר בכוונותיו של ראש הממשלה, דברים חד משמעיים וברורים לגבי המדיניות שצריכה להינקט בעת הזאת…
קראתי שוב את התגובות והצטערתי על עצמנו. האם הנטייה הזאת בשמאל הישראלי להוכיח כל הזמן, כי האחר איננו שותף אמיתי לאידאולוגיה היא הדרך למאבק משותף…???
מסופקני…
צודק. במאה אחוז. רק אל תשכח שדבריך בהפגנה יכולים להיות יפים. אך המעשים, כמו שאתה דורש משרון, הם החשובים. ומה לעשות ומפלגת העבודה ואנשי מרצ חתכו ימינה. את האשם על אי הליכה משותפת בדרך השמאל אל תפיל על אלו שנשארו שם. פנה לחבריך שזנחו את הדרך ונתנו לפחד ולנקמה להוביל את ליבם.
לגבי שותפות אמיתית. מרצ מתפרקת והעבודה גם היא. ופתאם יש סוציאל דמוקרטיות. ואולי לא. והחבר’ה שם הם מהמעגל נקרוב אליך. הלא כך? כלומר פיצולי דרך לא מפסיקים להתקיים – ולא בגלל השמאל פה.
ובמקום שמפלגת העבודה – בה אתה חבר? – תודה על האמת ותבקש את סליחת מצביעיה והאזרחים על היותה חברת קואליציה בזמנים "הקשים" – כדי לייצר שמאל חזק – היא משאירה את הבמה לשרון ומדי פעם מתחננת שיעשה מעשה כזה או אחר. אם בכלל. שלא נדבר על התוכנית הכלכלית ומעשיו של שוחט בהפרטות ובייבוש הנכים השובתים במשך כחצי שנה.
הגיע הזמן להתעורר ולדעת לקבל ביקורת גם משמאל בלי שזה ישמע כרצון לפצל. כי המעשים הם החשובים לא ההצהרות לפני הבחירות כדי לנגוס במרצ בחד"ש ובליכוד – בכולם ביחד.
מי ייתן ושלום עכשיו / מרצ / העבודה יצטרפו לפעילויות שמאל כמו של תעאיוש בשמן ולא רק באנשיהן לפעמים – כדי לחזק את השמאל ולא להקטינו. כי אי הצטרפותן מחליש את השמאל ואת המאבק לשלום יותר מאשר ביקורת זו או אחרת.
בכל אופן אני מקווה לקרוא מאמרים נוספים שלך ושמח לראותך באתר זה.
שי
צלף רשף מיתמם,מתחמק ו/או,גרוע יותר:יודע שתגובתו
אינה עונה אמת למגיבים על נאומו בהפגנת "שלום עכשיו". הוא יודע ש"הקואליציה לשלום" שהוא חבר בה,
מחרימה את תנועות השלום השמאליות, הערביות- יהודיות
והערביות בישראל. הוא יודע שחבריו להנהגת הקואליציה
יושבים בתת הוועדות הסודיות של הוועדה לחוץ וביטחון
(שם ותוכן המדברים בעד עצמם) בכנסת, המאשרות "חיסולים" כשהשב"כ וה"קבינט" פונים אליהם
ואומרים הן,לכל גחמות הממשלה ו"קהילת הביטחון" ללא
הבדל אם אלה בראשות העבודה או הליכוד.מנהיגי "הקואליציה": רן כהן, חיים אורון ואבשלום ווילן (שלושתם ממר"ץ) שרו במקהלה, כשכינו
את נרתיסי "בן מוות" והתלוננו על "הזימון המוטעה"
של הנסיון הכושל לרוצחו.אפשר לכתוב עוד – אך זו היא
תגובה שצריכה להשאר קצרה.