בסרטו "שקרים אמיתיים" משחק ארנולד שוורצנגר בתפקיד של סוכן ממשלת ארה"ב הנלחם בטרור בעוד שאשתו מאמינה שהוא מנהל-חשבונות זעיר ומסכן. יכולתו לשקר היא כה מעולה כשהצליח להטעות את אשתו במשך שנים רבות. שר אוצרנו בנימין נתניהו עולה בכישרונו על שוורצנגר. השבוע גייסה ממשלת-ישראל 750 מיליון דולר בארה"ב, כנגד אגרות-חוב לעשר שנים הנושאות ריבית של 4.73% לשנה. נתניהו מיהר לבשר על כך ב"ידיעות-אחרונות" ב-12 ביוני: "הוכחנו שמשקיעים זרים מתרשמים עמוקות מהתוכנית הכלכלית ובעיקר מתחום הפנסיה. זאת הצלחה אדירה שלנו", אמר והוסיף: "המשקיעים התלהבו מהסדר הפנסיות, על רקע חוסר היכולת בגרמניה וצרפת להגיע להסכמה בעניין. אני אומר במפורש שישראל היא חלוצה בסוג הסדר כזה".
"ידיעות-אחרונות", כמו כל שלוחות התקשורת בישראל, פירסם את דברי הרהב של נתניהו ושל החשב הכללי באוצר ניר גלעד, כאילו היתה ההנפקה הצלחה גדולה ועדות לשובם של המשקיעים הזרים להאמין בחוסנה הכלכלי של ישראל, בגלל "התוכנית הכלכלית" כמובן. כתב העיתון ציין אמנם, שיתכן ש-15% מההנפקה נמכרה לגורמים ישראלים.
אף לא כתב ופרשן כלכלי אחד הרים גבה נוכח שקרים בוטים אלו. שתיקת הפרשנים הכלכלנים מתמיהה אף יותר, כשקוראים בדיווחיהם שהחשב הכללי התפאר: "לאחר שלוש שנים, בהן לא הצליח האוצר לגייס הון בארה"ב, חזרו המשקיעים להאמין בישראל".
האמנם? מה מייחד הנפקה זו, לעומת כל הניסיונות של האוצר הישראלי, באותן שלוש שנים בהן נכשל ב"גיוס" הון בארה"ב? התשובה: הנפקה זו באה לאחר הכרזת ארה"ב על מתן ערבויות לישראל בסך 9 מיליארד דולר ובעקבותיה של ועידת הפסגה האמריקאית-ישראלית-פלסטינית-ירדנית בעקבה. "העולם" חשב לתומו שחזרו ימי אוסלו. עובדה: ביום ההנפקה בוצע הניסיון הכושל לרציחתו של רנטיסי. כאשר הגיעו הידיעות על כך לשווקים הפיננסים, החלו מיד שערי הרבית של ההנפקה הישראלית לעלות והאוצר החליט להפסיק מיד את המשך ההנפקה. כלומר: כל מי שקנה אגרת חוב ישראלית מהנפקה זו, סבר שקנה אגרת מישראל כמו בתקופת אוסלו, שקיבלה ערבויות אמריקאיות ענקיות. אולם, מכיוון שמדובר בישראל בכל-זאת, המשקיע קיבל רווח גדול הרבה יותר על כי, בעוד ממשלת ארה"ב משלמת על אגרות לעשר שנים ריבית שנתית 3.2% הציעה ישראל תוספת של 1.5%. כלומר ריבית גבוהה בכ-47% מהריבית האמריקאית. כך, למרות הערבות האמריקאית וועידת עקבה ובגלל ה"ישראליות" שבאגרת, דרשו וקיבלו הרוכשים 47% יותר בריבית שנתית. האם זו היא "הצלחה אדירה שלנו", כדברי שר האוצר?
האם רוכשי האגרות, רכשו אותן בגלל "התוכנית הכלכלית של נתניהו" או, בגינה של הערבות שנתנה ארה"ב לרוכשים? האם היה דולר אחד "מגויס" ללא הערבויות וועידת עקבה, רק בגינה של התוכנית הכלכלית ו"הישגיו" של נתניהו בהרס תוכניות הפנסיה בישראל? האם יוכל האוצר עכשיו לגייס דולר אחד, עם קריסתם של סיכומי ועידת עקבה?
לגרמניה ולצרפת יש סיבות טובות להסס "ללכת בעקבות החלוציות" הישראלית בנושא הפנסיה. הן גם לא "הולכות" בעקבותיה של החלוציות הישראלית בסיכולים ממוקדים, כיבוש, התנחלויות, ביטולם של זכויות העובדים בחקיקה. המדינות האלה, לאחר כל שעבר עליהן במאה הקודמת, שומרות על מסורת הומאנית של כיבוד זכויות האדם, גם אם זה אינו בעשירון העליון.
נתניהו טועה ומטעה גם ביחסו לישראל את "החלוציות" בתחומי התוכנית הכלכלית שלו. קדמו לו: גרמניה, איטליה וספרד וגם צ’ילה, כאשר שלטו בהן מפלגות פאשיסטיות. השקר שבניסיון האוצר לתאר את ה"אמון בחוסנה של ישראל" כהצלחה אדירה בולט, כשהתברר בסופו של דבר שיש רגלים לסברה, שבנקים ישראליים בארה"ב ובתל-אביב, הם שרכשו כמחצית מן ההנפקה: "ההצלחה הגדולה" היתה מכירתן של אגרות-חוב בסך 325 מיליון דולר בלבד ללא הקונים הישראלים, בניגוד לשקריו של נתניהו ועדר הכתבים המגויס סביבו, כאילו "גויסו" 750 מיליון דולר מחוץ לישראל.
אתה משקף מציאות אמיתית בכל כתבותיך. אני מחכה כעת לכתבה על השחיתות, הזועקת לשמים, של הנפקת אל-על בבורסה. המוסר במדינה מתדרדר מיום ליום. תודה ממלכיאלי!
מאלף
שרש הרע אינו בכישלון או בהצלחת ההנפקה כי אם בנוצות הטווס המזויפות בהן התהדרו לריק השר ופקידיו