לעתים הבנת השיח הישראלי נעשית למשימה מייגעת וסבוכה: מחד גיסא רוב של 53 אחוזים מן הציבור הישראלי תומך בסיום הכיבוש והסרת ההתנחלויות, ומאידך גיסא חלקים רבים של אותו ציבור עדיין מחזיקים בעמדות שהתיאור גזעניות יאה להן. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה השיח הישראלי גדוש בפיענוחים פוסט-מודרניים לאירועים ולתהליכים המתרחשים בישראל בכלל ובקרב הפלסטינים בפרט.
התעסקות אובססיבית אינה ממהרת לפנות מקומה לטובת דיון ציבורי שפוי ואמיתי בשאלות הבוערות שהעימות הנוכחי כופה על האג’נדה המדינית. התקשורת הרשמית והמסחרית, אשר מעצבת את דעתו של הציבור, לא תוותר על ההערכות של הפסיכולוגים המבקשים לנבא כיצד ינהג יאסר ערפאת במצב נתון, ומהר מאוד צומח לו ענף מחקר חדש שכל תכליתו היא חקר תופעת המתאבדים. וכשיש מגעים להפסקת אש צצים כל מיני מומחים לענייני "הודנה" וכיו"ב.
בעת שהעם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש צבאי ומצור פיזי, הציבור הישראלי שרוי במצב של כיבוש תודעתי, החותר להצדיק את הכיבוש הצבאי. עד כה השיטה עובדת: הציבור הישראלי אינו ער לעוול הנגרם לפלסטינים ולתוצאותיו ההרסניות לחברה הישראלית, וכשבכל זאת צפים על פני השטח הרהורים או ספקות, תמיד יהיה פרשן לענייני ערבים שיסביר לציבור מדוע העניינים מתנהלים בצורה שבה הם מתנהלים. מעגל קסמים זה כבר מתחיל להזכיר את המשטרים הערביים, אלא שכאן מיתוסף ערך כאילו-עיתונאי, והכל למראית עין כמובן.
הדוגמה הבולטת היא ללא ספק הבועה הענקית שהתקשורת בישראל מנסה ליצור סביב פעולות נגד אזרחים בהם המבצע הוא מתאבד. קשה לעבור שבוע בלי לקרוא או לראות את מיטב העדכונים המחזוריים, פעם על הערך הדתי והלאומי של החללים, שבהקשר זה המלה "שהידים" מבקשת להמחיש את מיקום השונות התרבותית בעמדת הסיקור, ולא את הכיבוש המתמשך שמאלץ את הפלסטינים ליצור מנגנון תקבולים טרנס-צנדנטי (נשגב) ליכולת לעמוד במחיר הקשה שגובה הכיבוש במישרין ובעקיפין. וכשההטיה הופכת לנרטיב המרכזי – כל השיח הולך ומסתעף לקלישאות פוסט מודרניות, הכיבוש מפסיק להיות ההקשר אלא רק ההוויה הקונטינגנטית (המייצגת).
לא אחת הועלו טענות כלפי האמהות הפלסטיניות המקריבות בניהן "רק כדי לטבוח ביהודים", כאשר למעשה ההבדל היחיד בין אמא של מתאבד כבוש, לאמא של חייל כובש – הוא שהאחרונה יודעת שהודות למונח "חוק" ולטכנולוגיה החדישה הבן שלה יכול להרוג בלי להיהרג. תשאלו את אמו של הטייס שהטיל את פצצת הטונה על שכונה צפופה בעזה!
עצוב אך מילה במילה אמת
רג’א – אני גאה כי אתה יכול להביע את דעותיך הקיצוניות בגלוי . נראה אותך עובר לארץ ערבית ומביע את אותן דעות .רוצחים שפלים ההורגים אמהות וילדים היו מקדמת דנא עוד לפני ה"כיבוש" .דרך זאת של מלחמה כאשר ה"לוחמים" מסתתרים מאחורי נשים וילדים היא אכן קשה אולם פירותיה ישאו פרי . נראה לי כי חבריך מתחילים להפנים כי בנשק לא יוכלו להכניע אותנו , רק במשא ומתן ופשרה יבוא הפתרון . כל המילים היפות שלמדת באוניורסיטה לא יכולות להסתיר כי סך הכל אתה רוצה לראות את כל היהודים בים .
מר זעאתרה היקר!
אותי מטרידה הרבה יותר העובדה שהתקפות פלשתיניות על חיילים (בניגוד לאזרחים) נקראות פיגועים. כאשר מבא נמצא בשטח כבוש זכותם של תושבי המקום ללחום בו. פיגוע התאבדות במרכז קניון בו נפגעים אזרחים חפים מפשע אינו מוצדק בשום פנים ואופן (כשם שהפלת פצצה על אוכלוסיה אזרחית היא נפשעת והאחראי לה חייב לשאת בעונש!). מעבר לכך פיגועים כנגד אוכלוסיה אזרחית אינם מקדמים את המטרות של הפלשתינים, והדבר הוכך בשנים האחרונות.
צער רב גורם לי מאמר זה ממספר סיבות:
1)פעולות הטרור של המתאבדים הפלסטינאים הן פשע נגד האנושות,כמו הכיבוש,אך בכל זאת יש הבדלים במשורים רבים וטעות להכליל שתי תופעות אלה תוך הגדרה אחת.
2)אמא השמחה(או מוכנה) שבנה או בתה מתאבדים,אבדה לא רק צלם אנוש אלא אפילו צלם
חייה,בעל חיים,המגונן על צאצהם.
3)הטרור הפלסטינאי גרם נזק לעם הפלסטינאי גדול מאשר הכבוש.לא רק מחק את הלגיטימיות של מאבק זה מול הצד השני,מול העולם,אלא גם עוות וטשטש את היסודות של המאבק האמיתי של הפלסטינאים תוך נתוב לאמונה
דתית פנטית,בלתי רציונלית.
4)המטרות לעולם מצדיקות את האמצעים.אין ולא יכולה להיות מטרה נעלה אם האמצעי להשגתה
נפשע.
לאשר פרוליך – אם מסתכלים על זה מהזוית של הגנה על עהצאצאים, גם הורה שמרשה לבנו להתגייס לחייל קרבי אינו מגונן עליו.
רג’א,
אני שמח על הדברים שכתבת.
מה שנראה לי חשוב הוא שנוכל לשנות את הפוסט מודרניסטים במחנה שלנו – מסתבר שיש לא מעט כאלה.
מר רג’ה הנכבד, באם הינך רוצה להביע את
עמדותיך "המתקדמות" ו"המבינות את המציאות" של האחר, אזי הגיע זמן שתבין כי האחר מבחינתך הוא "ישראלי" ולא "פלסטינאי" ולכן :
א. נא לפרסם אותן בכלי תקשורת הערביים.
ב. ההתיחסות שלך צריכה להיות לא לנקודות השקפה או שיח שלנו ולניתוחו והביקורת עליו,
אלא על שלכם, כך שכל צד יעסוק בעינינין הוא.
ג. די לנו ב"יהודים שלנו" שכל כך טוב "מבינות" את הצד השני.
"הגדה השמאלית" היא של כולנו: ישראלים יהודים ערבים פלסטינאים, יהודי-גולה מהגרים
עולים – היא לא של זלצמן!
המאמר הזה משתמש בכל מניפולציה מילולית אפשרית כדי ליצור שוויון בין פעולות ישראל לפעולות הטרור הפלסטיני.
כבר למדתי שבאתר הזה לא צריך לנסות לשכנע או להסביר כי באמת לא ניתן לעשות זאת, הפער גדול מדי.
אך פטור בלא כלום אי אפשר:
יש לי שאלה פשוטה למר זעאתרה ועל סמך נסיון העבר אני יודע שכמעט בלתי אפשרי לקבל עליה תשובה ברורה.
אם ישראל תיסוג מכל השטחים שנכבשו ב 1967 כולל מזרח ירושלים, תפנה את כל ההתנחלויות !!!,תציע חילופי שטחים במקומות שלא ניתן להסתדר, תאפשר רצף טרטוריאלי בין עזה לגדה וכמובן כחלק מהתהליך תקום מדינה פלסטינית, האם תסכים לוותר על זכות השיבה ולסיים סופית את הסכסוך ?
אם התשובה חיובית אז יש פתרון קרוב וחבל על הדיבורים צריך לשבת, לדון, להסכים ולבצע.
70% מהישראלים יסכימו לתנאים הנ"ל.
אבל אם התשובה שלילית אז אתה אוייב שלי !!! לא בעל מחלוקת פוליטית אלא אוייב ממש. כי מימוש זכות השיבה משמעו החרבת משינת ישראל.
אם אתה רוצה להחריב את ישראל כמדינה אני מוכן לצאת למלחמה עד הכדור האחרון נגדך ונגד כל מי שחושב כמוך.
עכשיו אולי תבין מזווית אישית את הפרדוכס בעניין עמדת הישראלים היהודים שאתה מזכיר במאמרך.
לזה/זאת שהגיב/ה "לא של זלצמן".
הגדה השמאלית היא שלי ושלך משום שאנו מגדירים את עצמנו כישראלים.
כנ"ל תקף גם לגבי רג’ה, אך רק במקרה שהוא
מגדיר את עצמו ישראלי (במובן של ישראל מדינתו של העם היהודי) ולא כפלסטינאי.
שני מושגים הנ"ל, לפחות בתווך הזמן הנראה לעין, לא יכולים לדור בכפיפה אחד.
מי שלא מבין את העובדה הבסיסית הזאת הינו
עיוור ואני מרחם עליו.
גם המדינה היא לא של זלצמן ואיננה "יהודית".
אורח מתנחל (לקרוא) באתר לא לו (מסתבר)
ןמכתיב תקנות משלו.
הבנת השיח הישראלי הופכת למשימה הרבה פחות מייגעת וסבוכה אם מבינים דבר אחד פשוט: בכנען (ארץ ישראל המערבית או פלסטין למי שמעדיף אץ השמות האלה) לא היה כבר זמן רב שום סכסוך מהותי על קרקעות. גם המלחמה הנוכחית המתחוללת בארץ איננה על טריטוריה. זוהי מלחמה על זכויות אדם ועל זכויות חברתיות, בראש ובראשונה על הזכות לחירות ועל הזכות לשויון.
גם הסכסוך בין מדינת ישראל (שעדיין לא קמה, להזכירנו) לבין "הפלסטינים" (מיהם אותם "פלסטינים", דרך אגב?) איננו על קרקע, ולכן כל עניין "הורדת התנחלויות" או "פינוי ישובים" איננו מתחיל אפילו לגרד את לב הסכסוך האלים כאן. זהו סכסוך שנסב על דמות החברה (והשלטון) כאן בארץ, לא על עתידם של כמה נכסי דלא ניידי. אפשר לסיים את הסכסוך הלאומי בארץ מבלי לפנות אפילו התנחלות אחת, אך זה דורש שינוי מהותי בהגדרתה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית".
הנה מעט חומר למחשבה: מדוע נחוץ ארגון במו "ועד הסטודנטים הערבים"? האם הוא הוקם בגלל מה שמתרחש על גבעות השומרון, או בגלל הרצון להנחיל זהות לאומית "ערבית"?
עוד חומר למחשבה: עד כמה באמת מתעניינים תושבי כפרי השומרון בפליטים שעל שמם נקראת "הבעיה" המפורסמת? האם מדובר באחוה משפחתית אמיתית או ברצון של גורמים מסוימים להנחיל זהות לאומית "פלסטינית"?
דיון ציבורי שפוי ואמיתי בשאלות הבוערות באמת צריך להתמקד בשאלה: איזה חברה ואיזה שלטון אנחנו רוצים בארץ הזו? שלטון אפרטהיד ולאומיות מדירה (אקסקלוסיבית) או חברה משותפת (אינטגרטיבית)?
כשיתחיל הדיון הזה, בעתידם של תושבי הארץ, נגלה שלא "טרור המתאבדים" ולא "בעית הפליטים" ואפילו לא "בעית ההתנחלויות" הן הבעיות הבוערות כאן, אלא בעית שלטון האפרטהיד של ממשלות ישראל.
מצטער, שכחתי לחתום. במקום המלה "אלמוני" היה צריך להופיע שמי: דן תמיר. וכתובת הדואל היא dantamir@gmx.net.
שבוע טוב.
וגם האתר הזה. לאותו אחד שלא מזדהה בשמו אני
רק יכול להציע ללכת לשתות מי עזה, כהצעת חברו
ערפת. דרך אגב, גם המילה מתנחל (או מתישב)אינה שלילית מיסודה, אחרת כל מה שהוקם בארץ
עלידנו פסול מיסודו ואין לנו זכות קיום בה. את הקונוטציה השלילית המציאו חוגי "השמאל החדש" והנחילו אותה לערבים.
ולעצם הענין, אני מסכים עם ה"אלמוני" שהסכסוך
בארץ אינו על השטח, אלא על השליטה בארץ
כולה, אך חולק על מסקנתו. שיטת "האפרטהיד", כפי שהוא קורא לה, אכן היתה נהוגה ע"י התנועה הציונית מאז ומתמיד. אחרת לא
היתה שום אפשרות להקים חברה יהודית עצמאית
ונפרדת בארץ ובוודאי לא מדינה.
אנו לא חזרנו לארץ, עלמנת להטמע בקרב
הערבים שגרו בה. את זה כבר ניסינו לעשות
בגולה, ולא בהצלחה רבה. וזה בעצם היה המניע
לכל הרעיון הציוני המדיני, אשר דגל בהבטחת עתידו של העם היהודי ע"י ישובו מחדש בארץ כיחידה לאומית נפרדת.
אכן ולצערי הרב מגיפת הפוסט-מודרניזם מתחילה לנגוס בחלקים היותר רדיקליים של השמאל, זוהי תופעה שנובעת מצד אחד מהכרה בכשלונו של הקפיטליזם על תורותיו הפילוסופיות השונות ומצד שני חוסר בטחון ביכולת להעמיד אלטנטיבה בת-קיימא ראויה לחברת המעמדות. רק מאבק עיקש על התודעה יוכל לעצור תופעה זו.. ויפה שעה אחת קודם
להתראות..
רג’א
מה קשור הפוסט-מודרניזם לעניין?
תיארת מצב מודרניסטי לשמו.
אני מסוגל להבין את ההקשר לפוסט-מודרניזם, עם ההדרה של הפלשתינאים למרחב הטרנסצנדנטי והכל, אבל התכסיסים התעמלותיים של הציונות מסתכמים באוריינטליזם זול – שלא לומר גזענות בוטה.