הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 ביוני, 2003 10 תגובות

אנחנו מתכנסים היום, ישראלים ופלסטינים, פלסטינים וישראלים, ליצור משהו חדש לגמרי: קבוצת-פעולה משותפת למען השלום – לא, למען "הודנה", לא לפשרה זמנית, לא לעוד צעד קטן בתהליך אינסופי של צעד-אחר-צעד – אלא, לשלום אמיתי, שלום צודק, שלום של כבוד, שלום בין שווים.

מה שאנחנו מנסים לעשות הוא חדש לגמרי. אין אנו רוצים להקים עוד מסגרת לשיתוף-פעולה בין אויבים, אלא קבוצת-פעולה משולבת לגמרי. לא תנועה ישראלית עם זנב פלסטיני ולא תנועה פלסטינית עם זנב ישראלי. אלא ארגון שבו כולנו, ישראלים ופלסטינים, נהיה בו שותפים מלאים, נאבקים ביחד למען חזון משותף של פלסטין חופשית וישראל חופשית, החיות ביחד, זו בצד זו.


מכל האנשים שפגשתי במאבק הארוך למען השלום, האחד שחסר לי ביותר בוועידה זו הוא עיסאם סרטאווי, שנרצח לפני 20 שנה. אילו היה חי, הוא היה יושב כאן איתנו – אבל, גם במותו, הוא נמצא איתנו כאן. סרטאווי היה פטריוט פלסטיני, פידאי לשעבר, שהאמין שהדרך היחידה להשגת המטרות הלאומיות הפלסטיניות, היא רכישת ליבו של העם הישראלי. באותה מידה מאמין אני, שהדרך היחידה להבטחת עתיד בטוח ומשגשג למדינת-ישראל, היא רכישת לבו של העם הפלסטיני. סרטאווי האמין שהמאבק על דעת-הקהל הישראלית אינו משימה אחת מני רבות, אלא החזית העיקרית של המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי. באותה מידה, מאמין אני שהמאבק לצדק ולהתפייסות עם העם הפלסטיני, הוא המשימה העיקרית של כל פטריוט ישראלי. ואנחנו, אנו הפטריוטים הישראליים האמיתיים.


כאשר יצאנו בסיסמה: "שתי מדינות לשני עמים" – לא התכוונו להפרדה ובוודאי לא התכוונו לשני גטאות זה בצד זה, כשכל אחד מהם מוקף בחומות וגדרות אלקטרוניות. להפך, התכוונו לשכנות קרובה, שיתוף-פעולה, שותפות, גבולות פתוחים, תנועה חופשית של בני-אדם. כדי לשכנע את שני עמינו שזה אפשרי, שזה לא חלום נאיבי של כמה שוחרי-שלום, אנחנו צריכים להוכיח במאבקנו היומיומי שאנחנו מסוגלים לעבוד ביחד ולדבר ביחד, בקול אחד. זו היא טרגדיה, שבכל השנים האלה, ובייחוד אחרי אוסלו, לא קם ארגון-שלום משותף.


אמנם, נפגשנו לעתים קרובות בפעולות מחאה וסולידאריות רבות. יש לנו זיכרונות משותפים רבים: הכו אותנו ביחד, המטירו עלינו גז מדמיע ביחד – הפגנו ביחד פעמים רבות – אך, מעולם לא הוקם ארגון לפעולה משותפת קבועה, שיטתית, נמשכת, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש. עלינו לתקן עכשיו שגיאה היסטורית זו, שגרמה נזקים כה כבדים למאבקנו לשלום.


אנחנו נפגשים היום בימים שחורים: חיסולים ממוקדים, פיגועי-התאבדות, הריגת נשים וילדים, הפכו לאירועים שגרתיים. בשני הצדדים, חיים האזרחים באווירה של פחד, אובדן-תקווה ואדישות – לנו, אין כל סיבה לחוסר-תקווה. כאשר אנחנו מסתכלים אחורה על עשרות השנים של מאבקנו, אנו רואים שעניין השלום התקדם בהתמדה.


היו זמנים, כאשר כמעט כל הישראלים הכחישו את עצם קיומו של עם פלסטיני. "אין דבר כזה כמו עם פלסטיני," אמרה גולדה מאיר, זִכרה לא לברכה. כיום אין כמעט ישראלי המכחיש את קיומו. לפני הרבה שנים, כאשר השמענו את הרעיון של שתי מדינות החיות זו בצד זו, היינו מיעוט זעיר בשני העמים. כיום, הרוב העצום של ישראלים ופלסטינים מקבלים רעיון זה, והעולם כולו תומך בו. לפני 30 שנה, כאשר יצרנו את המגעים הראשונים עם אש"ף, כינו אותנו "בוגדים" וכיום, זוהי מדיניות ישראלית רשמית. לפני שבע שנים, בהפגנה עם פייסל חוסייני המנוח, לרגלי חומת ירושלים, שברנו טאבו ישראלי והכרזנו שירושלים תהיה בירת שתי המדינות. כיום מקובל רעיון זה, ולוא גם בחירוק-שיניים.


אנחנו רחוקים עדיין מניצחון. הרבה מכשולים, הרבה סבל עוד צפויים לנו. אך אם נפעל ביחד, בנחישות ובדבקות, החזון שלנו ינצח. עלינו להיות מגדלור, האור הקבוע המראה את הכיוון והמצביע על הדרך.


 מה אנחנו יכולים לעשות בפועל?



  • להקים ועדות של אנשי-מקצוע כדי להכין בתוך שלושה חודשים, את הנוסח המלא של הסכם-שלום ישראלי-פלסטיני, שיכלול פתרונות מפורטים לגבולות, ירושלים, התנחלויות, פליטים, ביטחון, מים. נציג את ההסכם לציבור בשתי המדינות, כדי להוכיח שהסכם כזה אפשרי. אם יישארו פה ושם חילוקי-דעות, נגיד זאת בגילוי-לב.
  • להקים ועדת-אמת-ופיוס משותפת, לפי הדוגמה הדרום-אפריקאית, כדי לבדוק את ההיסטוריה של 120 השנים האחרונות ולקבוע תמונה אמיתית, מקובלת על שני הצדדים.
  • להקים משרד-הסברה משותף, כדי לפנות אל התקשורת הישראלית, הפלסטינית והבינלאומית.
  • להקים מטה-פעולה משותף, כדי לתכנן ולבצע מערכות ציבוריות נרחבות. אלה הם רק כמה רעיונות לדיון ואני משוכנע שישנם הרבה יותר. העיקר הוא, שנעשה זאת ביחד, כל הדרך ביחד, עד שהשלום, שכולנו רוצים בו, יבוא לארץ אהובה זו.

לפני כמה שבועות, כאשר ביקרנו אצל יאסר ערפעת, שאלו אותו עיתונאים מתי יבוא השלום. הוא אמר: "גם אורי אבנרי וגם אני נראה אותו עוד בחיינו." ערפאת הוא בן 74 ואני אהיה, בעוד כמה שבועות, בן 80 – אז בואו, נמהר!

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. יוסי שורץבפ"ס הגיב:

    שאלות לאורי אבנרי:

    מדוע אנו זקוקים לתנועת שלום התומכת בשתי מדינות הבנויות על ניצול המוני הפועלים והעניים, ולא למדינה אחת של הפועלים הפלחים העניים והפליטים?

    האינך חושב כי כל ניסיון לפתור את השאלה של היחסים בין יהודים וערבים על בסיס פריבלגיות לאחת הקבוצות רק תביא להמשך הסכסוך?

    האינך חושב כי חלוקת הארץ לשתי מדינות, כאשר למדינת המנצלים הישראלים יש שליטה על 80 אחוז משטחי הארץ, בעוד שלמנצלים הפלסטינים, אותם מייצגת הרשות הפלסטינית, על 20 אחוז מהארץ,כאשר הפליטים שגורשו ב48 אינם יכולים לחזור לארצם, לעולם לא יביא לשום פתרון, משום שהוא בנוי על חוסר צדק משווע?

    האינך חושב ש"מפת הדרכים" באה להשליט את שליטת בעלי ההון האמריקאים באזור, בדיוק כפי שכיבוש עיראק עושה זאת, ולא להפסקת סכסוך הדמים?

    האינך חושב שהתמיכה ב"מפת הדרכים", תביא בדיוק לאותן התוצאות שהביאו כל הסכמות האחרות הדומות, והאחרונה בהן הייתה אוסלו, להמשך שפיכות הדמים?

    האם אתה חושב שהמוני העם הפלסטיני ובדרכם גם חלק מהמוני היהודים הם שוטים כאשר הם מבינים שהתוכניות של הפקס אמריקנה, רק תבאנה למילוי כיסי בעלי ההון, בעוד הם נהרגים על מזבח הדולר?

    כמובן שאינך חייב לענות לי, אולם כמה זמן לדעתך יעבור לפני ששאלות אלו תשאלנה בקול רם על ידי רבים

  2. יעקב הגיב:

    וכדי שזה יצליח להלן עוד שלוש נקודות:

    – הכרה העם הפלסטיני במדינת ישראל בגבולות שייקבעו בהסכם (67), כמדינה יהודית !!!!!!

    – ויתור מוצהר בבירור, סופי ומוחלט, על השאיפה למימוש זכות שיבה פיזית לפלסטין שלפני 1967 דהיינו היום ישראל. זיקות רגשיות מותרות לשני העמים.

    – הכנסת סעיף ברור שלא משתמע לשתי פנים שהסכסוך הישראלי פלסטיני הסתיים לחלוטין ואין ולא תהיינה עוד תביעות עכשוויות, הסטוריות ועתידיות של העמים זה אל זה.

    ללא הנקודות הללו…חבל על הזמן והמאמצים.

    כל הסכם שישאיר על כנה את התביעה למימוש זכות השיבה הפיזית ( בניסוח זה או אחר ) סופו למעשה הוא פוטנציאל לתכנית השלבים.לחיסול ישראל.

    ללא הסעיף המכיר בישראל כמדינה יהודית, ערביי ישראל יהפכו לצד בתביעות להגדרה עצמית לאומית בגבולות ישראל מייד לאחר הסכם השלום והקמת המדינה הפלסטינית. מייד יהיה לנו סכסוך ישראלי- פלסטיני חדש/ישן או למעשה המשך תכנית השלבים ומייד תהפוך המדינה הפלסטינית לאוייב של ישראל על בסיס תמיכתה במאבק הפלסטינים אזרחי ישראל.

    אם הסעיפים לעי"ל מקובלים על התנועה החדשה, אולי יש סיכוי לשלום אמת.

  3. עמי הגיב:

    יוסי שורץ מציב סימן שאלה על הצורך בהפרדות לשתי מדינות.

    אין ספק כי הקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל אינה יכולה לפתור את כל בעית הניצול הקפיטליסטי.

    אך הכיבוש מהווה כח ניצול ודיכוי של הפועלים הפלסטינים בצורה הכי אכזרית וקשה. וכן מהווה אמצעי לחץ על העובדים בישראל, לעבודה זולה, ותחת מפגעי המילחמה מקצצים בזכויות הסוציאליות ובזכות ההיתארגנות.

    לכן הדרישה ל"שתי מדינות לשני העמים" היא חלק בלתי ניפרד ממאבקי העובדים.

  4. יוסי שורץ הגיב:

    הדיקטטורה הבורגנית והדמוקרטיה הפרולטרית.

    עמי.

    כל תומכי הפתרון של שתי מדינות בורגניות, האחת על 78% משטחי הארץ, השניה על 22 אחוזים משטחי הארץ, מבקשים להכניע את המאבק המעמדי של ההמונים לשליטה של בעלי ההון. במקרה זה לבעלי ההון האמריקאים היהודים ושל הרשות הפלסטינית. הטענה שלהם כמובן שהסדר החברתי של המנצלים הוא הדבר הראלי היחידי.
    הם טוענים זאת תוך התעלמות מוחלטת מההיסטוריה של ארץ זו. האם חלוקת הארץ ב47-8 הביאה לפתרון כל שהו? ברור שלא. האם הוא הביא לפתרון בהסכמי קמפ דויד או באוסלו? ברור שלא. אלו הביאו רק לניצול גובר, לנישול ולשפיכות דמים רבה.

    האמת היא שעל בסיס השיטה הקפיטליסטית בשלב זה של שקיעת הקפיטליזם, אין אפשרות לפתור כל שאלה חשובה. האם אתה רוצה לשכנע מישהו כי אותה ארצות הברית אשר כבשה את עיראק למטרות שוד, תוך שלילת זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, תעניק לפלסטינים מדינה עצמאית? ברור שלא. לכל היותר מדובר על פיקציה כאשר הרשות הפלסטינית עושה את מלאכת הדיכוי הישיר במקום צה"ל.
    שום פתרון לא יבוא אלא על בסיס המהפכה הסוציאליסטית של הפועלים הערבים והיהודים.

    בוויכוחים עם המרקסיסטים תומכי שלטון בעלי ההון, חוזרים שוב ושוב על אותו ארגומנט: המרקסיסטים תומכים בדיקטטורה של הפרולטריון כפי שהתנהלה בברית המועצות תחת שליטתו של סטלין, בזמן שהם תומכים בדמוקרטיה ובשינוי הדרגתי של החברה עד כדי הפיכתה לדמוקרטיה מושלמת.

    אולם כפי שתראה בהמשך, מהותו של הויכוח הוא תמיכתם של זרזירי העט בשלטון בעלי ההון כנגד השלטון של מעמד הפועלים.

    מהי דמוקרטיה?

    הטריק האהוב על האידיאולוגים של הסוציאל דמוקרטיה הוא הטיעון כי הדמוקרטיה קימת כישות עצמאית ממעמדות, להעמידה כנגד הדיקטטורה כישות עצמאית, ולטעון כי יריביהם קומוניסטים כפשיסטים שייכים למחנה המנוגד.

    המושג דמוקרטיה כולל שתי מילים ביוונית: דמוס –העם ושלטון. זה היה המשטר שפותח באתונה. משטר נחמד מאוד עבור האזרחים בעלי העבדים, אולם היש מישהו המאמין לרגע כי לעבדים הייתה דמוקרטיה?

    אנו רואים איפה שהשאלה אינה מנותקת ממעמדות, משטר דמוקרטי עבור מעמד אחד(בעלי העבדים) הוא דיקטטורה ברוטלית עבור מעמד אחר.(העבדים).

    הדמוקרטיה הבורגנית זו שעלתה בעקבות המהפכות הבורגניות בארצות הברית וצרפת, הייתה מראשיתה, דמוקרטיה של בעלי ההון בלבד. הדמוקרטים האמריקאים למשל היו בעלי עבדים. במשך תקופה ארוכה רק בעלי הון מסוים יכלו להצביע, בעוד מרבית האוכלוסייה כולל הנשים היו מחוסרי זכות זאת. משמע הם חיו בדיקטטורה. זכות הבחירה כללית הושגה לאחר מאבקים גדולים מאוד של מעמד הפועלים ושל שאר האוכלוסייה. במקומות מסוימים כבקנדה השחורים של נובה סקוטיה זכו בזכות זאת רק לאחר מלחמת העולם השניה.
    הסוד של הדמוקרטיה הבורגנית הוא שהיא קיימת באופן לגלי-פורמלי בלבד, כולם שווים לפני החוק, אולם בפועל במקום הקובע ביחסי הייצור יש דיקטטורה גלויה של בעלי ההון. כתוצאה בעלי ההון יכולים לקבוע שכר ויכולים לפטר את העובדים ולהרעיבם משום העיקרון הבסיסי של השיטה הקפיטליסטית: קדושת הבעלות הפרטית, המוגנת על ידי החוק המשטרה והצבא.
    אם כאשר עלה המשטר הבורגני הרי הוא היה מאופיין בריבוי בעלי הון זעיר, הרי כיום אנו חיים בתקופה של מונופולים ושל שלטון ההון הפיננסי הגדול. משמע רק קבוצה קטנה של בעלי הון הם המעמד השליט. מעמד זה שולט לא רק על הפוליטיקאים בפרלמנט והם ושיטתם קובעים את ההחלטות החשובות, אלא שיש להם מונופול על אמצעי התקשורת-דהיינו את השליטה במחשבה.
    תקופה זו של ההון הפיננסי מתאפיינת באלימות נוראה כנגד הנשלטים: דיקטטורות צבאיות ומשטרים פשיסטים המשרתים את בעלי ההון בזמן משברים.
    לא ניתן להגיע לסוציאליזם המשרת את המוני העם דרך הפרלמנט בניגוד לשקר הסוציאל דמוקרטי משום שהכוח לא נמצא בפרלמנט אלא אצל בעלי ההון הגדול אשר הצבא משרת את שליטתם. ההוכחות לכך הן מרובות שכן כאשר עולה ממשלת שמאל דרך פרלמנט במקרים רבים היא תופל על יד הצבא בהפיכה צבאית.( ראו למשל צ’ילה, ).
    אלו הטוענים שניתן לשנות פני דברים אלו בהדרגה פשוט משקרים, שכן בעלי ההון לא ייתן שיוציאו מהם את ההון "שלהם " בדרכים שלוות. הם ישתמשו בכוח הצבא והמשטרה כדי לשמור על מה שמאמינים הוא רכושם.

    לא ניתן איפה להעביר את הרכוש שנוצר על ידי העובדים על ידי נישול המנשלים, ולא ניתן אלא לעשות זאת על ידי מהפכה סוציאליסטית אשר תגן על עצמה. דהיינו על ידי מה שהמרקסיסטים אומרים ביושר-הדיקטטורה של מעמד הפועלים. מהפכה שאינה מוכנה להגן על עצמה היא פשוט תיכבש בכוח על ידי בעלי ההון שיעשו יד אחת בכל העולם. זה מה שהתרחש לאחר מהפכת אוקטובר, כאשר הרפורמיסטים של אותו דור העמידו עצמם בשורה הראשונה של צבא ההון.

    דיקטטורה זו של מעמד הפועלים היא צורה הרבה יותר מפותחת של דמוקרטיה, אלא שזו דמוקרטיה של רוב האנשים: פועלים איכרים עניים. זעיר בורגנות מרוששת, עניים. לדמוקרטיה זו מתנגדים הסוציאל דמוקרטים משום שהם משרתים את האדונים שלהם.

  5. דובר אמת הגיב:

    ליעקב – מסכים לכל מילה מדבריך . יש פה מאבק מר בין שני עמים שהאינטרסים שלהם מנוגדים .
    הכותבים באתר זה מזדהים באופן מוחלט עם אינטרסי הצד הערבי . הצבא שלנו מושווה לצבא הנאצי , עראפת כליל השלמות ראש הממשלה שלנו הוא רוצח וכד’ . מדובר ב300 אנשים המייצגים 1200 ,חלקם ערבים . כמה מאות יהודים עם כל הכבוד מדברים רק בשם עצמם . שלום עושות ממשלות נבחרות . יציג עצמו אורי אבנרי לבחירה הרי הוא בגילו של שרון ונקבל תחת מחאה את החלטת הרוב . זאת הדמוקרטיה בהתגשמותה !

  6. מורה ההלכה הגיב:

    אין גבול לליברליות ואורך הרוח של עורכי האתר-הם נותנים לשוורץ לחחזור כתוכי על המנטרות שלו מתחת לכל מאמר, די.

  7. אורית העפולית הגיב:

    מר אבנרי היקר: ככה לא בונים שלום, שלום יוצרים מתוך עוצמה והכנעת האויב עלי ידי הורדתו כנוע ומתרפס על ברכיו וחייו, בעיקר שכהאויב הוא הפלסתינים, ורק אז אולי להפגש וגם אז לשמור היטב על הגב מפני סכין טועה.
    ומעבר לכך:
    אני קוראת מכאן אל השב"כ שאמון על מניעת חתרנות מדינית לבדוק את תוכן הדברים המתפרסמים באתר זה כמו גם את כותביו.
    אין מדובר בשמאל קיצוני, מדובר באנשים אשר עברו מטהמורפוזה כללית. אין מדובר על סימפטיה אל האויב כי אם שתוף פעולה עימו מתוך אמונה בצדקת דרכו ויותר מכך שנאה אל כל מה שמייצג ומסמל את היישות הישראלית הציונית. אין מדובר בבגידה, זהו שלב אחד מעבר לכך …זה בעצם האויב בעצמו לא גיס חמישי כי אם סוס טרויאני בקרבנו.

  8. מבקש שלום בלי לרדוף אותו. לאורית העפולית הגיב:

    לא הייתי רואה את הקבוצה הזאת כסוס טרויאני, כיון שאנשיה ניחנו בתמימות חנונית ופעילותם נובעת מכך. אפשרות נוספת היא רצון להישרד, פיזית. בכך הם דומים יותר לרחב מיריחו שבוגדנותה הייתה למטרת הישרדות.ואגב רחב, לאחר כיבוש יריחו, נאמר: "ואת רחב ומשפחתה החייה יהושע ויחיו בקרב ישראל עד היום הזה". אם כן, יש לאבנרי וחבריו שורשים גנטיים עמוקים ביותר בעם .

  9. p-files.org הגיב:

    והאם יהייה הד לתנועה הזאת גם ברחוב הפלסטינאי?
    כוונתי היא האם היא תצא נגד הקיצוניים משם, כפי שיוצאים אנו נגד הקיצוניים מכאן…?

  10. תיקים (FILES ) מגיבים הגיב:

    רובוט ממוחשב FILES ORG מהלך ממאמר למאמר ומתחזה לאדם… הוא גם מעיד על עצמו שהוא
    ("אנו") יוצא "נגד הקיצוניים מכאן" – מי מכיר מי יודע רובוט זה ? מי שמאחוריו, אין לו שם ? יקום ויזדהה ולא ישלח אותנו לכתובת וירטואלית, כשהוא "מגיב" על מאמרים של כותבים בשמם.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים