לאחר עשרה חודשים של מאסרים מצטברים, סוף סוף יש לי הזכות להגן על עצמי בטרם ייגזר דיני. עד כה, ביליתי מעל חצי שנה במאסר, ועוד חודשים ארוכים במעצר, מבלי שאי פעם הוכחה אשמתי.
אני ניצב פה, כנאשם, על כך שסירבתי פקודה. אך הרי ברור לכל בר דעת כי האשמה זו הינה מלאכותית לחלוטין. איני חייל סדיר שסירב פקודה אחת וצריך לתת על כך את הדין. הינני אזרח המסרב להצטרף לשורות הצבא! גם אם על פי החוק היבש ניתן להעמידי לדין בגין סירוב פקודה, הרי שאם התובע היה מכבד את עצמו, את מערכת המשפט הישראלית ואת הציבור הישראלי אך במעט, הוא היה מבין כי עלי להישפט בערכאה אזרחית על הפרת "חוק שירות בטחון". אך מסתבר שלא רק שהתובע אינו מכבד את כל אלה, שותפים לו גם שופטי בג"ץ.
נאלצתי לסרב לפקודת ההתחיילות, כשם שיהודי דתי שיחויב לשאת צלב ייאלץ לסרב לכך. כשם שאותו אדם דתי לא יפר את חוקי דתו, כך גם אני איני יכול להתעלם מאמונתי ולהצטרף לארגון צבאי. כל ארגון צבאי. איני מוכן להיות שותף לארגון אלים, איני מוכן להיות חלק מהמיליטריזציה של החברה הישראלית ואיני מוכן לוותר על עקרונותיי. זו, בין השאר, הסיבה לכך שאני מופיע כאן היום בבגדיי האזרחיים. הבגד הוא מה שמסמל אותי כלפי חוץ. כשם שחשוב לתביעה שאופיע כאן במדים, כיוון שלטענתה הינני חייל, כך חשוב לי שלא להופיע כאן במדים, כיוון שאיני חייל. הדרישה שאופיע במדים היא חלק מאותה תביעה מלאכותית, שמציגה אותי כאילו אני חייל. ברור לכל בר דעת, ולכל אדם ישר, כי איני חייל, איני צריך להישפט על סירוב פקודה, ולא צריכה לעלות הדרישה שאופיע במדים. אשוב לכלא ולא אופיע במדים במקום שבו אמור הצדק לצאת לאור.
בפסיקתו לגבי תנאי מעצרי עד לתום ההליכים, הורה נשיא בית הדין, השופט כספי, שלא לתת לי פקודות שיסתרו את אמונותיי הפציפיסטיות, שכן נושא זה הוא העומד לדיון במשפט זה. כשם שהתחשבו בהוראה זו בבסיס בו אני עצור, כן ניתן לצפות כי בית הדין עצמו יתחשב בכך, וכך גם התובע. סוגיית הופעתי במדים הינה חלק מן הסוגיה שלפנינו, אם לא ליבה.
אך מעבר לכל זאת, הניסיון לכפות עלי גיוס בכלל, ולבישת מדים בפרט, הינו הפרה בוטה של זכותי לכבוד. עוד משחר נעוריי אמונתי באי-אלימות הינה דומיננטית במידה כזו, שהסתכנתי בגללה בבידוד בכיתתי ובעונשים מצד המורים. אך דבקתי בעמדתי. בשל כך למדו לכבד את דעותיי בבית ספרי, ועם הזמן נוצר דיאלוג פורה ביני לבין חבריי לכיתה. בשל כך, בסוף התיכון, יצאתי כשאני בוטח במערכות הישראליות, והייתי משוכנע שאותה הבנה לה זכיתי מחבריי, שעמדו לפני שלוש שנות שירות קשה בצבא, אקבל גם מצד המדינה. הייתי בטוח שבמדינה שלי, בה גדלתי כל חיי, בה חוקקו זה לא מכבר סדרת חוקי יסוד, אזכה לצדק. אולם המציאות טפחה על פני. אין צדק. שלוש פעמים פניתי לוועדה (שאמורה להיות אזרחית, מטעם שר הביטחון) ושלוש פעמים נדחיתי. שלוש פעמים פניתי לבית הדין הגבוה לצדק ושלוש פעמים נדחיתי. שבע פעמים נשפטתי בדין שהינו רחוק מלשקף את רוח חוקי היסוד ומגילת העצמאות, שמלאו לה 55 שנים. ועתה, עתה אני נשפט בפעם השמינית, משפט מלאכותי, אשר מסופקני אם יוציא את הצדק לאור.
מה עוד עלי לעשות על מנת להוכיח את כנות אמונותיי? האם עלי להתנהג כגאנדי בהודו? לא! אני רק בן 20. לא ניתן לצפות ממני להיות בעל ידע כפרופסור להיסטוריה, בעל השקפה מגובשת כפרופסור לפילוסופיה, ובעל ניסיון חיים כבן שבעים. זכותי, גם בגיל 20, ואולי בעיקר בגיל זה, לעמוד על דעתי, גם אם איני אף אחד מאלו. אחרת לא ניתן לצפות ממני להיות בשל לשירות צבאי. אבסורד הוא לחשוב כי בגילי אני בשל ללחום, להרוג ולהיהרג, אך לא להאמין בדרך חיים מקובלת פחות.
הייתי תלמיד טוב בלימודי האזרחות. ובתור שכזה, ידעתי לכל אורך הדרך כי זכותי הטבעית היא שאוכר כמשוחרר מטעמי מצפון. בשל כך ניסיתי כל אפיק משפטי, ולא נשברתי לאורך כל החודשים הללו. אם הייתי מנצל את האפשרות להשתחרר ע"י קב"ן, לא רק שהייתי עושה עוול לעצמי, הייתי עושה עוול למדינה, שלא היתה זוכה לעמוד בכל המבחנים המשפטיים בהם עמדה. לצערי, עד כה, היא נכשלה במבחנים אלו. אך אף על פי כן, חשוב להעמיד את המדינה במבחנים אלו. חשוב שכל אזרח יידע לעמוד על זכויותיו, ולא יירתע ממוסדות אשר אינם ששים להעניק לו זכויות אלה, ולכן מנסים לשבור אותו.
נאמר עלי כי איני "מגובש בדעותיי", אך נותרתי כשיר לשירות צבאי מלא. נאמר עלי כי איני מסוגל "להסתגל למערכות", אך עדיין נותרתי כשיר לשירות צבאי מלא. האם אין כאן סתירה? האם אין כאן די עדות כי ניסו לעקוף את האמת – שהינני פציפיסט – רק כדי לחייב אותי בגיוס? האם לא מספיקה במקרה שכזה חמת הספק, שאולי, עד כמה שהסיכוי לכך קלוש, הינני אכן פציפיסט? שעות של ראיונות בפני ועדות, עתירות לבג"ץ, עדויות של פרופסורים, של חברים, של משפחה, עבודות מכל תקופת נערותי – כל אלה אין בהם כדי להעלות ספק שאולי יש דברים בגו?
עתה, אני עומד למשפט בוגר הרבה יותר משהייתי לפני שנתיים, ואף לפני חודשיים. נשחקה אמונתי במערכת המשפט הישראלית. המערכת ביזתה את כללי המוסר הבסיסיים פעם אחר פעם, וכעת, היא אף מבזה את עצמה בהעמידה אותי לדין בגין סירוב פקודה.
ההגנה שלי פשוטה היא: אני פשוט פציפיסט. לכל דיעה. עוד מהיותי בן 13. אוכיח זאת באמצעות עדויות, מסמכים, עבודות שהגשתי בביה"ס ושימוש במילים גבוהות בכדי להוכיח את כנות כוונותיי. אך בבסיס ישנה אמת אחת – אני פציפיסט, ואיני צריך להיות רטוריקאי יווני, פילוסוף אנגלי, או דמות כגאנדי בשביל להיות מוכר ככזה.
אני יודע את צדקת דבריי. זו הסיבה שאהיה מוכן לשבת במאסר שנה, שנתיים ואף שלוש. לי לא יהיה קשה, כי אדע שאני הולך בדרך הנכונה. מי שתקשה עליו השינה בלילה יהיו אותם אלה שגזרו עלי להיות אסור. זאת משום שהם יידעו בעומקי נשמתם כי עשו עוול לאדם ישר. הם יידעו, שרמים בדרגתם ככל שיהיו, הם פחדו, ולכן בחרו בדרך הקלה; דרך של רדיפה של מערכת שלמה אחר אדם צעיר בן 20. אך דרך זו תרדוף אותם. כל אותם אנשים יהרהרו יום אחד על כל אשר קרה, וינסו להבין מדוע, כאשר היו בני 40, 50 או 60, בין אם קצינים בכירים, שופטים, או פוליטיקאים, בחרו דווקא לשלול את זכויותיו של צעיר בן 20.
אך מעבר לכך, מה שירדוף אותם יותר מכל, יהיה שהם הם האחראים למוות של אינספור מאות ואלפי גברים, נשים וילדים. ומדוע? מכיוון שאין להם אומץ. אומץ להודות כי טעו, אומץ להודות כי דרך המלחמה אינה הדרך הנכונה. הם יצטרכו לחיות עם הידיעה שגרמו לסבל ולמוות מיותרים. אני רק אצטרך לחיות שלוש שנים בכלא.
עתה, משהבהרתי את עמדתי בנוגע לסיטואציה בכללותה, ולרמת ה"פציפיסטיות" הנדרשת ממני, אחזור מעט לאחור, ואנסה, בכל זאת, להסביר את הפציפיזם שלי ומקורותיו.
במשך השנים האחרונות התפתחה אצלי אמונה עמוקה כי ישנה דרך אחרת. הבנתי שאנו לא חייבים להמשיך לייצר בתי קברות של אלפים, כפי שניתן לראות פזורים ברחבי אירופה, עדויות לעבר שחור. אני מאמין שכל סיכסוך בו אנו, או כל אומה אחרת בעולם, נתקלים , ניתן לפתור סביב שולחן משא ומתן, ללא כל צורך להגיע לעימות אלים. אין לי ספק בכך. הסיבה העיקרית בגללה פורצות מלחמות היא "כבוד". כפי שניתן לראות בעדויות על מלה"ע הראשונה, כל ראשי המדינות האירופיות צפו את בוא המלחמה, ולא רק שלא עשו ניסיונות של ממש למנוע אותה, הם הביאו אותה לכלל מימוש בשם כבוד ארצותיהם. במקרה של מלחמה זו מחיר הכבוד היה כמעט 40,000,000 הרוגים, פצועים ונעדרים.
לאחר שראיתי במו עיניי את שדות הקטל של אותה מלחמה,לאחר שלמדתי בשיעורי היסטוריה על אותה מלחמה ומלחמות אחרות, ולאחר שחשבתי רבות על הנושא והתבוננתי בסכסוכים עכשוויים ברחבי העולם כולו, הגעתי למסקנה שאפשר אחרת.
האם, כדי שישרור שלום, כפי שיש כיום, בין צרפת לבין גרמניה, היה צורך בשלוש מלחמות גדולות בתוך פחות ממאה שנים, ובמיליונים של הרוגים? אני מאמין שלא. אני מאמין שבבסיס ההתנהגות האנושית קיים רצונו של כל אדם לחיות חיים שלווים, חיים של כבוד. לכן, אם ניתן לכל אדם את הכבוד המגיע לו, נזכה ממנו בחזרה לכבוד. כך נוכל להגיע למצב של פיוס, כמו זה השורר בין גרמניה לצרפת, בכל מקום. במקום "הכבוד הלאומי", שעליו נלחמו במחיר לא ישוער, פנו שתי המדינות לדרך של שיתוף פעולה, המבוסס על כבוד אנושי לכל אזרחיהן. אני מאמין שבכל מקום בעולם ניתן ליישם דוגמה זו, ולא נדרשות לכך שלוש מלחמות איומות ונוראות. בכל מקום של סכסוך בעולם, ניתן לשבת יחד, לדבר ולהגיע להבנות ולפשרות, תוך פנייה תמידית אל האמיתות הבסיסיות:
- כל אדם הוא טוב מטבע ברייתו ,וחפץ בכבודו האנושי הבסיסי, ובכלל זה האפשרות לכלכל את עצמו ואת משפחתו.
- "כבוד" של מדינה הוא מושג שהינו פתח למאבקים ולמלחמות ועל כן יש להשתחרר ממנו ולהחליפו בכיבוד ערכים אנושיים, ערכים של חיים.
הבחור סובל מתסמונת היהודי הגלותי.
תופעת היהודי שהולך כצאן לטבח היא תופעה מקוממת, בלתי נסבלת. עדיף שילך להשתחרר אצל הקב"ן מאשר שייצג את התופעה הזאת, שמופיעה כמו מחלה במספרים גבוהים במיוחד בעם היהודי.
התנצלות:
בתגובתי הקודמת (תגובה ל"פראייר"), כתבתי "בלד" והתכונתי כמובן ל"תעל". טעות תמימה הנובעת מהפרעת זיכרון קשה לגבי ראשי תבות, ובכל זאת, הפוסל במומו פוסל ונמצאתי פוסלת במומי. סליחה.
לפראיר: אתה טועה בהגדרת הפציפיזם שאתה מציע. פציפיזם אינו אי-יכולת רגשית, הוא עמדה אידאולוגית ועקרונית (שאני אישית איני אוחזת בה, אבל לא זו הנקודה).
שלוש השנים שאתה וחיילים אחרים עשיתם בצבא היו מרגשות אותי יותר אילו הייתי חושבת שיש בהן תועלת ולא נזק. וההערה שלך לגבי ייחוס משפחתי היא רשעות ותו לא. איזו פריוילגיה קיבל בן-ארצי בזכות ייחוסו המשפחתי?
חוץ מזה, טוב תעשה עם תבדוק גם את שאר ה"עובדות" שלך – האם חד"ש הולכת עם התנועה האסלאמית (לא שבל"ד היא סמל הקומוניזם בעיני, אבל זו לא התנועה האסלאמית) והאם חד"ש אינה תומכת בלאומיות יהודית לצד זו הפלסטינאית (שתי מדינות לשני עמים וכו’). כשמשתמשים בסרקאזם על בסיס עובדות לא נכונות, זה יוצא קצת מצחיק.
אתה פושע=מאסר עולם!!
יוני פושע?
שהוא לא הורג, לא מוכן להרוג ולא מוכן לקחת חלק במכונת ההרג המזרח תיכונית הזאת?
אם הוא פושע אז סטאלין והיטלר וקיסינג’ר וסדאם הם זוכי פרס נובל לשלום (במקרה של קיסינג’ר הוכחה התזה שלך).
הרוג כמה שיותר בשם אינטרס לאומני שיוצק לאחר מכן או בזמן מעשיך וזכה לתואר חסיד אומות העולם. בקש למנוע הרג ויקטלגו אותך כפושע שעונשו כשל רוצח (מאסר עולם).
עולם הפוך.
יוני, אתה אחד האנשים היותר ראויים שהיהדות והציונות ונפש האדם הצמיחה לאנושות. היה גא.
ליוני – דעותי רחוקות מדעותיך כרחוק מזרח ממערב . אולם אני מעריך אותך כי אתה נלחם עליהן במלא העוז . כבוגר המערכת הצבאית אתן לך מספר עצות והערות .
אתה בחור צעיר בעל דעות מגובשות שבעצמך אתה אומר שהן אמונות כעין דת פרטית שלך – הלחם בעדן ושלם את המחיר !
אולם דע לך כי בהמשך חייך תאלץ להתפשר על הרבה דברים .
לדוגמא – חיי הנישואין הם מסכת של פשרות ומה תעשה אם אשתך תגיד לך אעשה כך וכך כי זו אמונתי האם תכה אותה או תתפשר .
דוגמא נוספת העיסוק שלך – כיום אתה עוסק במלחמה על דעותיך ברבות הימים תתחתן ותביא ילדים לעולם תצטרך להתפשר על העיסוק שלך כדי להביא פרנסה לביתך . בקיצור כל החיים הם מסכת של פשרות .
כאשר ואם תגיע לעמדות ניהול תגלה שהנחתך כי "כל אדם הוא טוב מטבע בריאתו" היא משאלת לב . יש הרבה רוע בעולם . השקף על ילדים משחקים וראה כמה רעים ואכזריים יכולים הם להיות ולכן יש להשגיח עליהם ולחנכם .
הערה למשפט אחד במאמרך "אחראים למוות של אינספור מאות ואלפי גברים נשים וילדים " תחליט – אינספור הוא מספר אין סופי , מאות ואלפי גברים נשים .. הוא מספר סופי .
לגבי מלחמת העולם הראשונה – גם כאן סתירה אם "כל אדם הוא טוב מטבע בריאתו " איך נוצר הטבח הנורא במלחמה זו ובאילו שאחריה .
סיכום אני מעריך את מאבקך וחושב שהמערכת מתעקשת לשוא היו צריכים לשחרר אותך מזמן.
הדעות שלך הן מגובשות כשל אדם דתי אולם התשתית שלהן היא רעועה עליך ללמוד הרבה כדי לבסס אותן מדעית .
אני מאחל לך הצלחה בחייך האישיים לאחר השחרור מהצבא .
שכנעת אותי שמטעמי מצפון אינך יכול לשרת בצבא ההגנה לישראל, למרות שאיני מסכים עמך כלל ועיקר.אנו מוקפים אויבים שרוצים להשמידנו ואם חפצים חיים אנו עלינו לקום ולהצטרף לאותו גוף שקיים לצורך זה. אבל מאחר וקימת אצלך חסימה מוחלטת מפני שירות בגוף החשוב הזה, עליך לטעון שאתה מודע למחויבות החוקית והמוסרית שלך לתרום 3 שנות התנדבות למדינה /לקהילה ולהציע את עצמך למוסדות לחינוך מיוחד, לבתי- חולים ,לבתי-אבות, למגן דוד וכו’…
יוני – אתה בעיני התגלמות האדם הטוב והאדם הנכון. הלוואי ועוד היו רבים כמוך במדינת ישראל. אתה דוגמא ליושר והגינות.
כל התגובות המתלהמות נובעות מפחד.
אם זו יראת (פחד) אלוהים ואם זה הפחד שהטרור מיצר (בכוונה תחילה של הנהגת מדינת ישראל).
חזק ואמץ.
אתה וכל שאר סרבני הגיוס, וסרבני השרות בשטחים הכבושים, כולכם ביחד זהו העתיד של מדינת ישראל.
אני מקווה שעוד רבים וטובים ילכו בדרכך/דרככם ומתוך ההריסות תקום מדינת ישראל שוחרת שלום אמיתי.
מערכת החינוך הקורסת יוצרת שטופי מוח ומורעלים ואתה טיפה של נחמה בתוך כל הרוע והגועל שמדינת ישראל יצרה בשלושים ושש שנות כיבוש.
אי אפשר להיות כובש נאור.
צר לי כי מדינת ישראל וכל רשויותיה פוחדים להביט במראה ומעדיפים לכסותה בבדים שחורים.
אתה גיבור בעיני – הגיבור האמיתי.
דור עתיד נפלא – כן ירבו.
תודה בשמי ובשם משפחתי על כי אתה נושא את העונשים הבלתי נסבלים מצד מערכת שהייתה צריכה לשפוט את עצמה ולכלוא את עצמה.
תודה – תודה – תודה.
יוני היקר, אני איני ממש פציפיסטית אך כן תומכת בסרבנות במצב הנוכחי. איני בררנית במיוחד בקשר לסוג הסרבנות. עם ובלי קשר, אתה בעיני אדם אמיץ ועקבי, הלואי שהיו רבים כמוך. בסרובך אתה מייצג אותי ורבים כמותי, ועל כך אני מודה לך.
בתגובתי מהבוקר הצעתי למר בן ארצי לבקש המרת השרות הצבאי לתרומה אחרת למען הקהילה. אף לא אחד מהקוראים התיחס להצעתי זו. אל תתנו לי לחשוב שאתם נגד תרומה כלשהי לקהילה!!!
יוני שלום.
זכותך הדמוקרטית בין אם אתה פציפיסט או בין אם אתה מאמין שאל לו לאדם אנושי להשתתף בדיכוי של העם הפלסטיני, לסרב ולשרת בצבא. אני תומך תמיכה מלאה בזכותך זו וכמוני יש רבים. על כן המשפטים כנגדך שנועדו לשבור את רוחך הם פגיעה בזכויות הדמוקרטיות.
יחד עם זאת , אם תשרת בצבא או לאו, הדבר לא ישנה את העובדה שהכיבוש ימשיך והצבא ימשיך להתקיים ולהגן על בעלי ההון בארץ זו המעונינים בהמשך הכיבוש. בניגוד למיתוס אותו מפריחים בארץ זו, הצבא אינו שייך להמונים, הוא כלי דיכוי-המונופול על האלימות המשמש את בעלי ההון והכוח, אשר האינטרס שלהם מנוגד לחלוטין לאינטרסים של רוב האנשים-הנשלטים.
לכן, הדרך היא שינוי החברה של היום הבנויה על הקניין הפרטי של הקפיטליסטים והפיכתה לחברה הבנויה על הרכוש הקולקטיבי, שכן כל עוד יימשך הקפיטליזם יהי הצבא שיפעל למען האינטרסים של המעמד השליט.
מי שמבקש לשנות את החברה, אינו יכול להסתפק בהצלת נפשו בכך שלא ישרת. הדרך היותר נכונה היא דווקא לעבוד בצבא כדי לארגן את החיילים הפשוטים על האינטרסים שלהם, החל מהגנה על זכויות הביטוי, הכנסה נאותה, התארגנות כמו איגודים מקצועיים, בחירת הקצינים על ידי החיילים עצמם, והחדרת ההכרה שיום אחד ניתן יהיה לסייע למעמד הפועלים להגיע לשלטון.
בוודאי שהדבר דורש אומץ לב לא פחות ואולי יותר מאשר לא לשרת בצבא. בוודאי שפעולה מסוג זה תאיים יותר על בעלי ההון ועל המפקדים שלהם.
אני מודע היטב לעובדה כי שרות בצבא ידרוש תמיד החלטות אמיצות מה עושים ומה מסרבים לעשות( למשל הכאת אזרחים, טבחים, התעללויות ועוד דברים שצה"ל עושה ועל כך יום אחד אלו האחראים ייתנו את הדין).
אני הייתי בצבא כאיש מילואים ב 1967 בחטיבת ירושלים, התנגדתי למלחמה משום שהבנתי שהמטרות שלה היו הפלתו של המשטר של נאצר כחלק מהתוכניות של שליטי לארצות הברית להפיל את כל המשטרים הבלתי מזדהים. במסגרת זו נתתי הרצאות לפני חיילים רבים על אופי המלחמה ומדוע היא כנגד האינטרסים שלנו-העובדים, במסגרת זו גם מנעתי פעולות שוד למשל בכפר צור אל באחר. בסיטואציות אחרות ניתן לעשות אף הרבה יותר.
למשל החיילים השמאליים בצבא הבריטי ששהה במצרים, הקימו "פרלמנט של חיילים", שבו דנו על כל השאלות. כאשר הצבא הבריטי דיכא את הפרטיזנים היוונים שהתמרדו כנגד הכיבוש הבריטי, הם הצליחו דרך חיילים בחיל האוויר הבריטי להכניס למטוסים כרוזים של תמיכה בהתמרדות במקום פצצות. תאר לעצמך את ההפתעה הנעימה של הפרטיזנים היוונים. לרוע המזל הם נבגדו על ידי סטלין שהסכים לחלוקת העולם לאזורי השפעה והמזרח התיכון נפל ליד האימפריאליזם ( זוהי גם סיבת חלוקת הארץ ב48(
למשל: הסיבה שהצבאות האימפריאליסטים שניסו לכבוש את רוסיה הסובייטית לאחר מהפכת אוקטובר, מנעו מהפיקוד לעשות כן כאשר הם מתמרדים.
מכל מקום בהצלחה במשפט
לשוורץ – נעים לקרוא את מאמריך , תמיד תחזור על המנטרה של המהפכה , פועלים וכו’. תרשה לי לחלוק עליך בנושא הצבא . הצבא מטבע בריאתו בנוי על הררכיה כאשר בראש הצבא עומד מפקד הכפוף לדרג המדיני בין אם זה מלך נשיא או ממשלה . יוצא מן הכלל משטר צבאי כאשר ראש הצבא הוא ראש המדינה . כדי להשיג את היעדים הצבא אינו יכול להיות ועד בית המרבה בויכוחים .כדי להשיג את יעדיו חיבים הכפיפים במשמעת מלבד פקודות בלתי חוקיות בעליל.הצבאות מבחינה זאת זהים מתקופת יוון העתיקה , רוסיה הסובייטית ומדינות דמוקראטיות .יש שטחים נוספים שאין בהם דמוקרטיה של ועד בית . קבוצות ספורט כגון כדורגל או כדור סל – השחקנים נשמעים למאמן ללא ערעור .בבתי חרושת נשמעים למנהל .בכתה נשמעים למורה וכן הלאה . כל סטיה מביאה לאנרכיה .הערה :בוא נקבל את דעתך , החיילים בוחרים את מפקדם במחלקה 40 חיילים 21 מהם בחרו במפקד ו 19 התנגדו האם יכולים הם להפר את הוראותיו בטענה כי הם לא הצביעו בעדו . שוורץ חשוב קצת , לא כל העולם נסוב על מהפכות מרכסיזם וכד’, אל תסבול כל כך , לך לסרט טוב או הצגה , מסעדה טובה ( לא מסעדת פועלים ) , תהנה מהחיים , כל יום שעובר לא חוזר !
ומה אתה חושב שהוא נגד תרומה לקהילה? אני בטוח שהוא תרם בחייו הצעירים יותר מרוב הליכודניקים בחייהם הבוגרים. ואני בטוח שהוא מעוניין בהמרת שירותו לשירות אזרחי. שאלתך מעידה עליך יותר מאשר עליו. ושאלתך השנייה מעידה רק עליך. צר לי.
המגיב/ה: [אלמוני]
דבריך מאד מענינים אך לא ניתנים ליישום. האזרחים תמימותם גדולה ולא מבינים שהממשלה אינה ההורים של ההמונים . הממשלה דואגת לדבר אחד בלבד : להשאר בשלטון כמה שיותר וזה אומר לטפח ולדאוג כל הזמן לאלו שיש להם הכח והיכולת "לארגן " ניצחון בבחירות . ההמונים הם בשר תותחים וכחומר ביד היוצר והשלטון דואג לכך שיהיועסוקים ומוטרדים בבעיות בטחון ופרנסה ולא יהיה להם הפנאי והיכולת להתנגד לשלטון. בתגובה קודמת שלי כתבתי שהאינטרסים של המנהיגים באיזור ושל המנהיגים בעולם שתהיה כאן מלחמה /סיכסוך "על אש קטנה" כי למנהיגים זה המצב האידאלי. בנוסף לכך האיזור שלנו היה מסוכסך משחר ההיסטוריה והיו סיכסוכים עם הפוגות(ככתוב:"ותשקוט הארץ 20 שנה…ותשקוט הארץ 30 שנה).חבל על המילים וההתרגזויות, העולם כמנהגו נוהג ומאחר והמצב הוא ככתוב:"ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה…"צריך לנהוג לפי הכלל:"ובימים ההם החכם ידום…". כל אלו מחזירים אותנו למקורות ולאמונה בבורא עולם שהכל נהיה בדברו(ואני אינני אדם דתי). לסיכום, אני ממליץ בפניךובפני הקוראים לקרוא את ספר משלי ולראות שאין חדש תחת השמש.
.)
יש מי שנלחם בשבילך זה כן בסדר? אתה אדם חנון ולא איכפת לך מהעם היהודי שנפגע יום יום מטרור,מעניין מה היית חושב אם לא היה כאן צבא ולא היה מי שילחם בשבילך…
יוני בן ארצי היקר
ככל שעוברות עלי השנים כך הולכות ונשמטות ממני האמונות והאמיתות וההבנות. נקודת האחיזה האיתנה היחידה שנותרה לי במציאות הנוכחית היא האמונה שאין עוד בכוחו של היצור הזה הקרוי אדם להציל את עצמו מפני עצמו. והנה, אתה בא ובמשפטיך המופלאים שכל אחד מהם כמוהו כאקורד מתוך הסמפוניה החמישית של באטהובן, גורם לי להטיל ספק אפילו באמונה אחרונה זו. האם לנטור לך טינה על כך? האם להודות לך? אולי הנכון ביותר לומר הוא- ראה ערך אהבה.
ליוני ולכל התומכים בעמדתו:
גם אם אתה פציפיסט מלידה, העוול שיגרם לאחרים שצריכים להגן עליך יהיה גדול מהעול שיגרם לך אם תצטרך לשרת.
טעות בידך. העול שנגרם למדינה מהכיבוש הוא גדול לעין שיעור אם יוני ישרת. אם רבים לא ישרתו – ייגמר הכיבוש – והעול יפחת.
כבוגר אותו בית ספר שאתה למדת בו בירושלים, קשה לי שלא להתייחס לדבריך על הפער בין הסובלנות הבסיסית לה זכית בבית הספר לעומת ההתעמרות של הצבא ומערכת המשפט.
כך הדבר, ואל תנסה להסיק מסקנות מאוירת ההקשבה והכבוד אותו חוית באותו בית ספר לבין מה שנעשה בחברה הכללית. עצתי לך, כדי למנוע סבל מיותר ממך. מצא דרך אחרת להשתחרר מהצבא. את עמדתך העקרונית כבר הבעת, ולנצח את המערכת כבר אין סיכוי. עשה גם לעצמך, אתה עוד צעיר, צא מהכלא והחל בחיים האזרחיים.
זו הבעיה כנראה. אנשים כמוך עושים לביתם וממשיכים בכיבוש כאילו ישראל כולה אינה ביתם. יוני, אל תקשיב לכאלו עצות.
אם אני מבין נכון את יוני בן-ארצי אז למאבקו אין קשר להתנגדות לכיבוש. הוא היה מסרב לשרת בצבא גם אם לא היה כיבוש, ולמעשה היה מסרב לשרת בצבא של כל מדינה. אני מכבד את השקפותיו ורצונו, ואני חושב שלמאבקו האישי יש גם תרומה למאבק הכללי נגד המילטריזציה הפושה בחברה הישראלית.
עם זאת איני חושב שיש להטיל על בחור כה צעיר את עול הישיבה הממושכת בכלא. הוא סבל מספיק ובחיים האזרחיים אם ירצה יוכל להמשיך ולפעול בדרכים אחרות לקידום השקפותיו.
יוניחושף את מערכת המשפט הצבאית ואת חברי ועדת המצפון,בערוותם.אם היה להם חלקיק מהיכולת האינטלקטואלית שלו,הכל היה שונה…חזק ואמץ.."וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
הציעו לך לשרת שירות לאומי במדים. אתה מתנגד לכל אלימות שהיא… שיהיה. לעשות שירות לאומי על מדים זה לא אלימות. זה כלל לא משנה מה "המדים מייצגים" כל עוד אתה נשאר פצפיסט. להיות פצפיסט זה לא לא להכיר בנחיצותו של צבא, אלא אי יכולת רגשית ליטול חלק בפעולות לוחמניות.
סרבנות פוליטית היא דבר שאני רחוק מלתמוך בו, אך מסוגל להבינו.לעומת זאת, טענותיך לפאצפיזם נשמעות מגוכחות משהו כשמעמידים מולן ציטוטים שלך לשאלות יושבי ועדת המצפון כפי שהובאו במקומון של רחובות וסביבותיה ("ערים", כמדומני), וזו עוד היתה כתבה אוהדת. משהו על אי רצון לבזבז שנים אלו על צבא והעדפת לימודים אוניברסיטאים (וואלה , אתה מעדיף ללמוד, שיואו, איזו הפתעה) וכהינא וכהינא.
בתור אחד ששירת שלוש שנים בצה"ל הרשה לי שלא להזיל דמעה על השנה שבילית מאחורי סורג ובריח. זה רחוק מלהשתוות לתנאים מהם "נהנים" חיילינו וזאת במשך שלוש שנים.
וכמה נפלא שיש לך את הייחוס המשפחתי שתוכל להיבנות עליו כסמל למצפון ומוסר. מסתבר שביבי כן טוב למשהו.
סלח לי אם לא אגיב לתגובתך לתגובתי, אם ארצה דמגוגיה יש לי מספיק בערוץ 33. מה גם שנתקלתי באתר זה במקרה. לא נראה לי שאשוב אליו-קיפוח עדתי,פאשיזם, דיקטטורה של גנרלים, קיל ווייטי לא עושים לי את זה.
עכשיו סלח לי, אני פשוט חייב לרוץ לאימי המזרחית , לומר לה שתיזהר מאבי האשכנזי שרק רוצה לדפוק אותה. וגם להתקשר לאחי המעורב הגנרליסט לעתיד שעסוק להגן על בעלי ההון הפאשיסטים בתפקידו כקצין בשטחים בשל חוסר תודעה מעמדית.
אה, כן, וכמה נפלא שחד"ש תומכת באתר זה.שהרי ידוע שזה מאוד קומוניסטי לתמוך בלאומיות אחת (פלשתינית) ולשלול לאומיות אחרת (יהודית). וגם השילוב הדתי של הליכה יד ביד עם התנועה האיסלמית מאוד נאה למפלגה, שכן ידוע שאין כמו דת לסמל קומוניזם. ציני? אני?
חוסר תגובה מצהמגיב/ה: מימון בן גדליהו-רמת אביב ג’
שכנעת אותי שמטעמי מצפון אינך יכול לשרת בצבא ההגנה לישראל, למרות שאיני מסכים עמך כלל ועיקר.אנו מוקפים אויבים שרוצים להשמידנו ואם חפצים חיים אנו עלינו לקום ולהצטרף לאותו גוף שקיים לצורך זה. אבל מאחר וקימת אצלך חסימה מוחלטת מפני שירות בגוף החשוב הזה, עליך לטעון שאתה מודע למחויבות החוקית והמוסרית שלך לתרום 3 שנות התנדבות למדינה /לקהילה ולהציע את עצמך למוסדות לחינוך מיוחד, לבתי- חולים ,לבתי-אבות, למגן דוד וכו’…
ידך מעיד עליך דברים שליליים!
מדוע מר בן ארצי הצעיר אינו מוכן להציע שרות חליפי של תרומה לקהילה.?
מדוע מר בן ארצי הצעיר אינו מוכן להציע שרות חליפי של תרומה לקהילה.?
סתם לזרוק מילים?! ע"מ לכסות עת ערוותו שהתגלתה לעיני כל ואין הוא טורח לכסותה?!!!
אני תומך בדעות של יונתן…
הכרתי את יונתן כשהיתי בכלא 4 ,וזה שונה מאוד בין זה שאדם מכיר אדם דרך התקשורת לבין זה שמכיר אותו אישית . ואני מעריך את אומץ לבו של יונתן והיכולת שלו ללכת בדרך שבחר למרות כל הלחצים והקושי ואי ההבנה של האנשים במדינה הזאת לאמונות ודעות של בני אדם
שכנעת אותי שמטעמי מצפון אינך יכול לשרת בצבא ההגנה לישראל, למרות שאיני מסכים עמך כלל ועיקר.אנו מוקפים אויבים שרוצים להשמידנו ואם חפצים חיים אנו עלינו לקום ולהצטרף לאותו גוף שקיים לצורך זה. אבל מאחר וקימת אצלך חסימה מוחלטת מפני שירות בגוף החשוב הזה, עליך לטעון שאתה מודע למחויבות החוקית והמוסרית שלך לתרום 3 שנות התנדבות למדינה /לקהילה ולהציע את עצמך למוסדות לחינוך מיוחד, לבתי- חולים ,לבתי-אבות, למגן דוד וכו’…
יעשה או לא יעשה יונתן בן-ארצי שרות לאומי – הוא כבר עשה שרות חשוב לחברה.
הבן אדם בכלא. לא שמעתי שנתנו שם שירותי אינטרנט לאחרונה. בכל מקרה יש ערב בצוותא לשחרורו. אתה מוזמן.
יוני
בלילות הארוכים והדביקים, בשכבך על המיטה הצבאית בכלא, כשאתה מעביר עןד לילה בבית העצורים על לא עוול בכפך, רק תחשוב על כך שאסור לך להשבר, הרבה אנשים תומכים במאבק שלך.
אתה נושא נס הדגל, השפוי כמעט היחיד העומד בפתח האומר "המלך הוא עירום", הגיע זמן שיהיה סוף למילטריזם האכזרי שחבורה מאוד מצומצמת של אנשים כופה על שאר הציבור (לחבורה זו יש אינטרס כי היא מתפרנסת מעטיני משרד הבטחון המפלצתי בתקציביו המוזבזים).
אל תישבר
אל תוותר
שכור לך עו"ד מוכשר שיעשה את המלאכה
לבד לא תצליח
תן להם בראש!
צריך אלטרנטיבה לשירות הצבאי, מדינה לא יכולה להכריח את אזרחיה להקריב שלוש שנים למערכת השיקרית והבזבזנית של צה"ל
זה משול להקרבה של בנך למולך
אזרח מודאג
תרומה לקהילה חלף שירות צבאי .
ליוני,
אין ספק שריח ההדוניזם נישא למרחוק מדבריך ואולי גם ריח התמימות,זכור כי לכל מטבע יש שני צדדים ואנא זכור את חבריי אשר אינם עוד בין החיים שבזכותם הינך מרהיב עוז כנגד המדינה באיצטלת הפצפיזם.
הפטריוטיזם הוא המפלט האחרון של המגיב
אין ספק שהאוכל החם, מיטת הקפיצים והמקלחת החמה בכלא 4/6 הם רדיפת תענוגות (=הדוניזם).
בזכות חבריך שסרבו להישאר בין החיים (כלומר שהתגייסו לשרת) – כולנו כאן מדממים.
דעתי כדעתך ידידי, לוחמי החופש של החמאס ראויים להימנות עם חסידי אומות העולם ואילו אלה ש"סרבו" להישאר בחיים (משמע מתאבדי אירגון הטרור המכונה צה"ל) ראויים לכל גינוי,עלינו לגרש את משפחותיהם ולפוצץ את בתיהם שהרי הם הסיבה לתחלואות מדינת ישראל (התכוונתי לפלסטין) ורק בזכותו של האזרח האמיץ בן ארצי וחבר מרעיו אשר מחרפים נפשם במקלחות החמות של הכלא נוושע,לאחיי היקרים שממשיכים לשרת,תנו לכלבים לנבוח-השיירה תמשיך לעבור.
אני רוצה לחזק את דבריו של המשוחרר!!
יוני, זה לא קשור לפטריוטיות, אבל מעט כבוד והערכה לאלו שמתו בשביל שלך תהיה מדינה להתלונן עליה לא ישו לך שום דבר.
חוץ מזה, כל המלחמות שלך לא תורמות לאף אחד.
תלחם כדי שבנים יוכלו לעשות שירות לאומי- כדי שאתה תוכל לעשות שירות לאומי.
תלמד קצת מעמיתך מתן שראוי להרבה יותר הערכה ממך. הוא לפחות רואה קת מעבר ל"אני אני אני"
חזרתי מאירופה אחרי 7 חודשים תמימים ושם מדברים על הסכם שוויץ שעוד מעט יהיה כאן שלום ולא יצטרכו צבא גדול. אז כנראה ישחררו את הסרבנים.
יונתן – חזק ואמץ.הבבושה היא לנו, שאיננו יודעים לכבד אלא את הבריון,הקומבינטור, וזה שאינו יודע לשאול.
אני בא לחזק אותך בדרך שאתה נוקט במאבקך(לא בסיבה) .בהשקפתי הנני ממוקם באגף הימני של מחנה השמאל. אני משרת במילואים ואעשה זאת עוד הרבה שנים,כנראה. אני מחזק אותך על טוהר מידותיך ועל היושר ,היושרה והעקביות שאתה מגלה במאבקך הקשה.אני יודע שמשפחתך מקושרת היטב אך אתה בחרת בדרך האמיתית שלך. אתה מלח-הארץ וקורצת מחומר שהולך ונעלם במדינה שלנו.
נודע לי שבית המשפט צריך לקבל החלטה בענינו של יוני בן -ארצי, האם זה נכון?.בכל מקרה אני שולחת ברכות חיזוק לצעיר המיוחד הזה. אולי בעתיד הוא יהיה ממנהיגי המדינה!
התגובה שמעלי היא שלי וטרם קבלתי התיחסות עליה!
ליב"א, חזק ואמץ!
עם זאת ברצוני למחות על השימוש בביטוי "מיליונים של אנשים". למה לא להשתמש בסמיכות: "מיליוני אנשים"?
יונתן, אני מזדהה עמך לחלוטין.
אף אני נאבקתי על זכותי שלא לשרת בצה"ל מטעמי מצפון לפני כ-5 שנים, ורק לאחר שתי ועדות, עדויות ומסמכים רלוונטיים, הורשיתי לפעול בהתאם לאמונותיי.
עד לקבלת הפטור המיוחל, בהיותי בת 18, נאלצתי לנהל ויכוחים היסטוריים-כלכליים (!) על תולדות עם ישראל ומודלים אלטרנטיביים לפיתרון סכסוכים, עם מועצת הפטור, שפרטי העומדים בראשה אף לא נמסרו לי, ואני מניחה שמתוך כוונה תחילה להותיר אותי באפילה.
לאחר הועדה המתישה, קיבלתי מכתב לפיו בקשתי נדחתה היות שחברי הועדה התרשמו ש"היכרותי עם ערבים ישראלים" היא שהשפיעה עליי כך, כאילו היה זה טיעון תקף כנגד דעותיי – ולא סיבה לגיטימית לגיבוש דעותיי שהובילו לבקשתי לפטור…
רק בועדה השנייה השתכנעו חברי הועדה משום-מה שאכן, עמידתי על דעותיי כי אין לשרת במסגרת מיליטריסטית כלשהי כל עוד אין מדובר ב"הגנה עצמית" אלא, דה-פקטו, במצב של תוקפנות מצידנו, לא תועיל בצה"ל, והואילו לוותר על שירותיי.
כל אותו זמן היה עליי להוכיח שאני טבעונית (אני לא), ילדת פרחים (אני לא), ופעילה בארגוני שלום (אני כן).
כל מי ששירת בצה"ל מבלי לבחור בכך – כרוב אזרחי המדינה שאני מכירה -לא יבין שמדובר ב"ברירת מחדל" מעוותת ביותר, הקיימת בשל חינוך קלוקל לשנאה ולאלימות, במקום לסובלנות. אין ביטוי טוב יותר לחוסר הסובלנות, מאשר יחסם של האחראים על השחרור מסיבות מצפון בצה"ל, שמבחינתם דיעה אנטי-מיליטריסטית פשוט אינה דיעה לגיטימית, והם רואים בה דיעה "מקולקלת".
בשולי הדברים אעיר, כי המערכת הצה"לית כפי שהתוודעתי אליה עד לקבלת הפטור הנה רקובה מכל צד אפשרי – התנגדויותיי למערכת זו אינן רק בשל היותי פציפיסטית, אלא אף בהיותי אישה ואדם הרואה בכבוד האדם ערך מרכזי.
כמעט מכל גבר בעמדה בכירה שנתקלתי בו החל מהצו הראשון ועד לפטור, זכיתי לשמוע הערות נתעבות ביותר. כך, בבדיקה הרפואית שבה עלינו להישאר עם חולצה לגופנו בלבד, טרח הרופא הצבאי "להתלוצץ אתי" על כך שעם כאלה רגליים, אני צריכה ללכת לחיל רגלים. רופא העיניים אמר לי, "עזבי, את לא צריכה משקפיים – לא חבל להסתיר עיניים כאלה?", אמרות שאין צורך להרחיב בדבר פסילותן לכשעצמן, ובעיקר על הרקע המנצל של אדם במעמד "גבוה" יותר ובחורה צעירה שאין לה מנוס אלא לעמוד מולו במעמד פגיע.
האם לא הגיע הזמן שהמדינה תשרש את החולי, האלימות והשוביניזם מצבא "ההגנה" לישראל, במקום להשקיע את משאבי הציבור בניסיון לעשות "המרת מצפון" לאזרחיה?!
טוב אני מגיבה רק על מעט הודעות מלמעלה אחרת התגובה שלי תהיה ארוכה מכדי לקרוא:
abanibi –
שיחרור אצל הקב"ן הוא פשע הרבה יותר חמוד (אצל מי שלא באמת זקוק לזה), שכן שם לא רק שלא מתגייסים לצה"ל, אלא גם נוטשים את העקרונות.
כל הרעיון בסרבנות הוא לבוא ולצעוק בקול רם את מה שאנשים לא מוכנים לשמוע. ואם אפשר לעשות קצת בעיות לצבא זה תמיד נחמד… המטרה היא לא לקבל שיחרור מהקב"ן ולצאת, לא מעוניינים פה להקל עליהם.
אמנון –
קודם כל אל תמהר להסיק שכולם יתחתנו ויגיעו לעמדות ניהול במפעלים בורגניים.
דבר שני – פשרה בנישואים או במפעל היא הכרחית ואין דינה כדין פשרת עקרונות. חייבים להתפשר בחיים כדי להגיע לתוצאות, וזה לא תמיד רע – ראה ערך הסכמי שלום למינהם. גם שם יש פשרות, ואלה פשרות שהסרבנים מעוניינים להגיע אליהן.
מימון –
בנוגע לשירות הלאומי – בוודאי שכל סרבן צריך להסכים לקבל על עצמו חובת שירות מדינת ישראל בתחומים אחרים. אני חושבת שסרבן שלא מוכן להתנדב בארגון צדקה מכל סוג שהוא באמת עובר על החוק וצריך להיכנס לכלא. לא להתגייס לצה"ל זה דבר אחד שנוגע לאמונה, אבל ברגע שאדם מסרב לבצע כל חובה למען המדינה – כאן כבר ניתן להאמין שאינו באמת פצפיסט, אלא סתם מנסה להתחמק משלוש שנות תרומה. אנשים כאלה באמת יכולים לעזוב את הארץ, מכיוון שאין להם כוונה לעזור לאף אחד פה. אני מאמינה שרוב ככל הסרבנים מוכנים לשירות לאומי.
מפתיע באיזו קלות אנשים מקבלים את המדינה כגורם שסביבו סובבת שאלת התרומה לחברה מול אגואיזם. האם לא ניתן לתרום לחברה בפעילות שנוגדת את טובת המדינה ? לדעתי רק כך ניתן במדינת אפרטהייד כמו ישראל. ישראל היא במקרה הטוב ביותר מדינה שעצם קיומה מזוהה עם אידאולוגיה מסוימת ולכן הדרישה "לתרום למדינה" היא דרישה להזדהות עם האידאולוגיה הציונית (ולמעשה לתרום לדיכוי גזעני). פציפיסט אמיתי במדינה כמו ישראל יימנע ככל יכלתו מלתרום למדינה ויחפש דרכים לתרום לחברה בצורה שמנותקת מהמדינה. כך יעשה גם כל אדם הגון שאינו פציפיסט (כמוני למשל).
Dear Joni,
I cry with you. But I am also happy, that peolple like you are fighting for human rights in such evil time. Kurt Eisner was a pazifist who wanted to create better life for us. The german fashist filled him first and then they killed all of us. An you show us, that we are still a life.
Hazak veematz
Sammy Golde
לריאל פוליטיק
האימרה "אין חדש תחת השמש" לקוחה מספר קהלת ולא מספר משלי כפי שכתבת.
מדי פעם מתחשק לי להיות קטנוני…
כן הוא פושע משום שהוא לא מוכן להגן על ילדים ונשים מפני רצח טרוריסטי
ולכן הוא שותף לטרור האיסלמי