שר התחבורה אביגדור ליברמן, שהוא גם מנהיג של סיעה פשיסטית המטיפה לטרנספר, אמר בפומבי שהוא היה מוכן לספק אמצעי תחבורה לאסירים פלסטינים משוחררים "כדי להטביעם בים המלח". טוב שאין מסילת ברזל לאגם הזה, שליברמן סיפק משמעות מבעיתה נוספת לכינויו העתיק, "ים המוות", הקיים אגב גם בשפה הערבית. איש לא חלם לפטר אותו מהממשלה אחרי האיום הזה, שמשלב מנטליות גנגסטרית עם פשיזם גזעני. להסיע אנשים באורח מאורגן למקווה מים כדי לרוצחם נפש? גם הסלחנים שבתוכנו (ויש לי חברים ששיבחו באוזני את חוש ההומור של הקניבל הזה), שמוכנים לקבל את ההתבטאות המחפירה של שר בממשלת ישראל כבדיחה, בכל זאת מבינים את ההשלכות שלה כאשר היא נאמרת בפרהסיה.
אחרי ההברקה הזאת ביום ראשון, חזר ליברמן לטירופו המדאיג גם ביום שני השבוע. שר התחבורה איים על חבר הכנסת ג’אמל זחאלקה מסיעת בל"ד, ואמר "שבמקרה הטוב הייתי שולח אותך לכלא". מי שראה את ארשת פניו של האיש, נתקף בהלה אמיתית. במקרה הטוב? ומהו בעיני ליברמן "המקרה הרע"? אולי גם חבר נבחר בבית המחוקקים של ישראל הוא מועמד להטבעה בים המלח? אצל ליברמן הכל ייתכן.
רוחו הרעה של ליברמן מבעתת את התרבות הפוליטית הישראלית מזה שנים רבות. יש הטוענים שהוא מעין מפיסטו, השולט בנשמתו של פאוסט, הוא בנימין נתניהו. שר האוצר הפגין השבוע לעין כל את נפתולי נפשו השסועה. כראש השלוחה של הרוח הליברמנית בתוך הליכוד, הוא מבקש לטרפד את תהליך השלום הרעוע ממילא בכל כוחו, אבל כשר אוצר הוא תלוי בחסדי האמריקאים. אריאל שרון ידע היטב, שהפוטנציאל האופוזיציוני של נתניהו מוגבל על ידי אילוצי תפקידו. הרי הוא עצמו מחושק 24 שעות ליום מעצם חובתו כראש ממשלה לשרת את ארה"ב. לכן שינה נתניהו את הצבעתו בממשלה על שחרור האסירים. בהצבעה הראשונה הוא פעל כליברמניסט, ובשנייה כבורגני פרו אמריקאי הממלא את חובתו למרכז הלאומני. שר התחבורה עצמו חירף וגידף כמו בריון פשיסטי מצוי, אבל לא התפטר מחברותו בממשלה. ליברמן איננו ורתר הצעיר כמו בני בגין, ולא עולה על דעתו להתאבד, כפי שעשה גיבורו המיוסר של גתה. כדרכו הוא בוחן בקור רוח את כל האופציות, ומחכה בסבלנות לשעת הכושר לפעול. איש מסוכן, ובכלל לא מצחיק.
אנשי המרכז הלאומני שואבים תעצומות נפש מעלייתו של ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני למרכז הבמה האירופית. שגריר ישראל באיטליה, חברי מנוער אהוד גול, שפך ב"הארץ" קיתונות של חנופה על אחד האנשים המושחתים ביותר המקננים באליטה של מדינה דמוקרטית כלשהי. סוף-סוף מופיע בפרלמנט האירופי בשטרסבורג, אחד הארגונים השנואים ביותר בממסד הישראלי, פוליטיקאי שנשבע בשמו של נשיא ארה"ב ג’ורג’ ו בוש, ונושא נאומים בסגנונו של סילבן שלום. הוא אולי עלב בחבר פרלמנט מגרמניה בסגנון שנכחד אפילו ממדור המכתבים למערכת ב"מעריב", אבל השוטה האקצנטרי הזה הוא משלנו.
לא למדנו לקח. בעבר הלא רחוק אימץ הממסד הישראלי, בראשות שמעון פרס, את הגנב רוברט מקסוול, האיש ששדד את קופות הפנסיה של עובדיו ברשת המירור, ואימלל אלפי בני אדם. פרס חיבק אותו, ואף שלח את מזכירתו לעבוד אצלו. נשיא המדינה חיים הרצוג המנוח נימנה על חבריו הקרובים, וטומי לפיד ייצג אותו במזרח אירופה, ועשה לו פולחן אישיות בתל-אביב. את ההלוויה הממלכתית שערכו לו בארץ לא שכחו קורבנותיו בבריטניה. האיש מושחת עם קבלות? אז מה בכך? העיקר הוא מושחת בעדנו, ולא נגדנו.
זה נכון שכל עדת החנפים שנהנתה מידו הנדיבה של מקסוול משתדלת עתה להצניע קצת את הפרשה. לפיד ממש מתקפד כאשר מזכירים לו את הגנב מלונדון, ופרס עוטה, כדרכו, את ארשת הצדקנות וההתנשאות שלו, או עונה בשאלה (אתה שואל או טוען? אני חייב לך תשובה? אנחנו מכירים את הסגנון הזה עד לעייפה). אבל עתה, כשהאליל התורן של הממסד הישראלי הוא ברלוסקוני, שהתחמק מישיבה ממושכת בכלא האיטלקי בעזרת תרגילים משפטיים של עורכי דין שעלו הון תופעות, אז מותר לרתום אפילו את השגריר שלנו ברומא למלאכה הבזויה. השגריר אהוד גול תמיד היה ישראלי טוב ופטריוט, והוא מאמין באמת ובתמים שהוא משרת את האינטרס של המדינה. אבל אנחנו, שבחרנו לחיות מחוץ לממסד (שבתוכו נולדנו) חייבים ללמוד וללמד גם אחרים להבחין בין האינטרס של ישראל (שלומם ורווחתם של תושביה, והתחברות עם הכוחות טובים בעולם, לא עם הרעים) לבין האינטרס של החוגים השליטים. התפשטות טריטוריאלית, עינויי עצירים, רצח מנהיגים פוליטיים, רצח בלא משפט, נישול, כיבוש והתנחלות – כל אלה מזיקים לישראל ומסכנים את עצם קיומה.
מי שחושב שהגשמת היעדים המזיקים האלה מחייבת אותנו להתחבר עם כל חלאות המין האנושי בעולם, פשוט מוסיף חטא על פשע. הממשלה מסתבכת כמו עבריין טירון, שבתהליך ארוך נקלע לחברתם של אנשי הפשע המאורגן. במהלך השנים חברו כל ממשלות ישראל לגנרלים הרצחניים של דרום אמריקה, לשליטים המושחתים של העולם השלישי, לגזענים הלבנים בדרום אפריקה שהעריצו בגלוי את אדולף היטלר, לאנשי המאפייה הגרועים ביותר במדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, וקיעקעו את תדמיתה של המדינה ופגעו גם בעתידה. גם המאמץ בהתרועעות עם טיפוסים כמו ברלוסקוני יתנקם בסופו של דבר בישראל. האיש הוא גביר גדול, פוליטיקאי עם עסקים חובקי עולם ואפילו קבוצת כדורגל יוקרתית (מילאן), אבל כמו מושחתים רבים באיטליה לפניו, הוא יסיים את הקריירה שלו בכלא. רק אז יתחבאו כל ידידיו בישראל בחוריהם עד יעבור זעם. ממילא אף אחד לא משלם כאן מחיר על מחדליו, ולראייה פרס עדיין מככב בצמרת מפלגת העבודה. מישהו התחשבן איתו על מקסוול? מישהו התחשבן עם לפיד? אולי בטור הזה, שעם כל חשיבותו האמיתית או המדומה, עדיין לא קובע את גורלם של פוליטיקאים בישראל.
הכוחות ההומניים באירופה נמנים על מבקריה של ישראל, ואילו ידידיה הם דווקא הנוכלים, או אנשי הימין הלאומני והכוחני. במקום לראות בכך עובדה מוצקה ובלתי נמנעת, יש לבחון את מעשיה של המדינה בשטחים הכבושים וביחסיה עם מדינות ערב ולהבין את הסיבות. אלא שקל יותר לפטור את מותחי הביקורת כאנטישמים, חרף העובדה שהם עומדים בראש החזית האירופית נגד הגזענות בכלל, ושנאת היהודים בפרט.
הבנת הנכתב
ידידי ירון לונדון הוא אחד הכותבים המחוננים בעיתונות העברית, ובצד האינטלקט ניחן גם בחום אנושי ובחוש הומור. הוא אולי מוכר יותר כאיש רדיו וטלוויזיה, אבל גם לעיתונות הכתובה תרם לא מעט. כל האיכויות החשובות האלה אינן מונעות גם ממנו לטעות, ומי כמוני מבין את האילוצים הכרוכים בכתיבת טור לעתים כה תכופות.
ביום שני השבוע ביקש לונדון לפתח תיאוריה, שמובילה למסקנה די מקובלת בציבור החילוני: "החרדים", בהכללה גורפת, מתקשים לשתף פעולה עם הממשלה החילונית ועם מוסדות המדינה, ובעיקר הם חשדנים כלפי בתי המשפט והמשטרה. לכן התחמק חבר הכנסת יעקב ליצמן (אגודת ישראל) וסירב להסגיר חבר כנסת שחטא בהצבעה כפולה. ליצמן, הכפוף לגדולי התורה, חושש שיחשבו אותו חלילה למלשין, או "מוייסר". מכאן שהחרדים, שאותם מייצג במקרה הזה ח"כ ליצמן, חושבים "שהארץ קדושה אבל המשטר השורר בה טמא", ומתייחסים לשלטון הישראלי כפי שיהודי הגולה התייחסו לגויים שמשלו וגם התעמרו בהם. אני משוכנע שרוב קוראיו של לונדון בעיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות" הסכימו איתו, בלי להתעמק בטקסט, ואולי אפילו ציקצקו בלשונם. לצקצוק הזה נודעת חשיבות פסיכולוגית רבה. היא גורמת למצקצקים לחוש זכים ומוסריים, כמעט צדיקי עולם. השנאה למיעוטים בארץ הפכה למכת מדינה, וגם החרדים סובלים ממנה. אני לא טוען שהם לא תרמו לאיבה האופפת אותם, אבל ייתכן שיש לעצור קצת, ולשקול את האפשרות שאולי הגזמנו.
האקלים הפנטי השורר אצלנו ברוב הנושאים, מנע אולי מהקוראים להבחין בסתירה משוועת ברשימה הכתובה היטב של לונדון. צאו וראו: לונדון מתאר את התלבטויותיו של ח"כ ליצמן, וטוען ש"לגבי דידם של שולחיו, החיים בישראל הם כחיים בגולה", על כל המשתמע מכך. אבל באותה פיסקה עצמה הוא יודע לספר שח"כ ליצמן "נועץ ברבותיו ושוחרר מן האיסור" (להיות "מוייסר", ח.ב). משפט המפתח הזה מזים את כל הטקסט של לונדון. הרבנים, שהם ורק הם קובעים את דרכי ההתנהלות של הפוליטיקאים החרדים, קבעו שדווקא מותר למסור למשטרה את שמו של החוטא נגד הנוהל הפרלמנטרי, ואולי גם נגד החוק. בקיצור, לא דובים ולא יער, אלא הלכה פסוקה של "רבותיו" של איש אגודת ישראל לשתף פעולה עם החוק נגד מפיריו.
אני לא מכחיש, כמובן, שעצם התלבטותו הארוכה של ליצמן מוכיחה שיש אצלו שרידים של מנטליות גלותית (הקיימת גם אצל ישראלים חילונים, ומאפיינת את דרך הסתכלותם על העולם הלא יהודי), ושיש לכולנו דרך ארוכה ללכת בה עד שנגיע לממלכתיות אמיתית. אבל פיסת המידע החשובה ביותר במאמר של לונדון, מלמדת אותנו שהרבנים דווקא מתמודדים בתבונה עם שרידי הוויית העיירות הקטנות במזרח אירופה, ומנווטים את צאן מרעיתם להתנער מהחשדנות כלפי שלטון החוק.
I agree with Mr Baraam that the soviet way of justice were you couldnt buy good lawyers to defend you was much more effective.
i call upon all civilized nations to go immidietly to such a kind of absolute justice were Mr baraam and his freinds will decide who he is guilty and who is not.
Mr Justice’
Thank you for delving into your massive intellectual resources, and coming up with such a brilliant quip. You must work hard to improve your spelling, though. Respectfully, Haim Baram
במאמר זה מובעים ביטויים קשים ובוטים ה"תורמים" לשיח הציבורי שלנו – סיעה פאשיסטית , מנטליות גנגסטרית , נפשו השסועה , שוטה אקצנטרי , עדת חנפים , חלאת המין האנושי ועד כהנה וכהנה . האם זאת רמת השיח שאתה שואף לטפח ?האם אתה מצפה מאלה שמתנגדים לדעתך שיפנו אליך באות שפה ?
מרשה אני להעיר לך הערה , בלי משים הערת במאמרך הערה גזענית – מנטליות גלותית כאשר אתה מכליל עדה מסוימת ומדביק לה תכונה אתה חוטא למטרה .
להוה ידוע לך כי בפולין היו לפני המלחמה כ 3.5 מיליון יהודים מתוכם הושמדו כ 3.2 (שאינם יכולים לענות לך ).
בעירות אלה בתקופת המאה ה 20 היו חילוניים , בתי ספר עבריים , תנועות נוער, ציונים ולא ציונים וגם קומוניסטים .ומעניין היתה גם סובלנות בין דתיים וחילוניים . לשלול את הגולה טוטאלית על מנת ליצור יהודי סינטטי זה רעיון עוועים של בן גוריון , גם בברית המועצות ניסו לעשות זאת ואתה אולי מבלי משים מצטרף למטילים רפש על " הגולה " .
"אמנון" כותב בתגובתו: "מרשה אני להעיר לך הערה , בלי משים הערת במאמרך הערה גזענית – מנטליות גלותית כאשר אתה מכליל עדה מסוימת ומדביק לה תכונה אתה חוטא למטרה" .
לפי הבנתי, כותב המאמר-חיים ברעם- עושה בדיוק את ההיפך- הוא מתפלמס ובהצלחה כנגד הנימה האנטי חרדית המיותרת, לדעתו, במאמר של ירון לונדון, מאמר שהוא נושא המאמר. טוב יעשה "אמנון" אם יקרא מחדש את מה שברעם כתב