סבך של סתירות פוקד את האימפריה של ג’ורג’ בוש השני
מספר גורמים עשויים לפזר את ענני הייאוש והתסכול בשמאל ובמחנה השלום. אני ער כמובן, כמו כולנו, לקשיים העצומים בפני מאבק השמאל נגד הברית ההדוקה הקיימת בין האימפריה – מעצמת העל היחידה, לבין שרון – מושל המחוז האחראי מטעמה באזור. לעתים קרובות תוקף והורג שרון בבוקר, וכעבור שעות, אך עדיין בשעת בוקר בארה"ב, מעניק הנשיא שירותי יחצנות לשרון בהסבר על ‘זכותה של ישראל להגן על עצמה’. בתנאים אלה הגיע מפלס היהירות הישראלית לפסגות חדשות. בוש, סבורים בירושלים, עמנו, ויש לנו על כן, הכשר להשפיל את הפלסטינים ואת הנהגתם מדי יום ביומו. בוש עמנו ויש לנו, על כן, זכות לחלק לפלסטינים ציונים על ביצוע המשימות שהוטלו עליהם. אך הברית הבלתי קדושה שבין בוש לשרון אינה אלא חלק מהמערך העולמי של האימפריה האמריקאית. מצב האימפריה רחוק מלהיות מצב שפיר. האימפריה של בוש נתונה בסבך סתירות. התעמקות בטיבן של הסתירות תצביע על תמורות חשובות המתחוללות בזירה הבינלאומית.
כושר העיכול אינו מדביק את כושר הבליעה
הסתירה הראשונה: עליונות צבאית מוחלטת מבטיחה כושר התערבות וכיבוש, אך אין היא מבטיחה יכולת בנייה מחדש של חברה מאוחדת פוליטית וכזו המתפקדת באופן נורמלי. במלים אחרות: כושר הבליעה של האימפריה עולה על כושר העיכול, או אם תרצו, אותו רעיון במלים של נפוליון: אפשר לעשות הרבה דברים עם כידון, אך אי אפשר לשבת עליו.
כזכור הבטיחה ארה"ב לבנות באפגניסטן מדינה מודרנית, ליברלית ומשגשגת. אך היום אין זכר לקואליציה מחוץ לקבול הבירה. בפריפריות של אפגניסטן דבר לא השתנה, פרט אולי לאלו שהשתנו לרעה. משקיפים בארץ זו מטעם Human rights watch מצבעים על הדמיון המובהק בין ההתפתחויות בעיראק ובאפגניסטן. "מצאנו שאפגנים רבים פחות בטוחים משהיו לפני שנה. בנוסף לפעילות מחודשת של הטליבן, נתגלו לנו בעיות חמורות במשטרה, בצבא ובשירותי המודיעין – אותם אנשים שהגיעו לשלטון באמצעות ארה"ב…" והם מסכמים: "מדיניות הקואליציה לזלזל בבעיות בטחון ולהסתמך על בריונים שכירים מקומיים נכשלה באפגניסטן ותיכשל שוב בעיראק." (John Sifton and Sam Zia-Zarif, International Herald Tribune, May 20, 2003).
הניצחון הצבאי בעיראק הפך לכישלון מדיני. אין זכר לנשק להשמדה המונית שהיה כידוע סיבת המלחמה הרשמית והמנומקת של בוש ושל בלייר. במקום חגיגות שחרור עממיות שהובטחו לדעת הקהל הבינלאומית, ישנה התנגדות המונית ומדינית ועלייה מתמדת בפעילות גרילה. הקשיים בחידוש האספקה והשירות אינם פוחתים. אך הדבר החשוב מכל: הנוכחות האמריקאית לובשת צורה ברורה של כיבוש צבאי לכל דבר. הרוח הרעה של וייטנאם מרחפת מעל חיל המצב של צבא ארה"ב וחודרת אל הזירה הפוליטית הפנימית האמריקאית. בארה"ב עצמה יורדת מידת התמיכה במלחמה וביוזמיה.
כיצד להישאר בלי בעלי ברית ולהפוך שנוא על כולם
הסתירה השנייה: ממשל בוש דורש את התגייסות שאר העולם למלחמתה של האימפריה ‘נגד הטרור’ בעוד שאר העולם מבקש לקיים את אורח חייו לפי ראות עיניו ולהחליט לבדו על סדר העדיפויות שלו בהתאם לאינטרסים שלו. מסע הניצחונות של ארה"ב בטווח הקצר מעורר קואליציה בינלאומית רחבה לחסום את ההגמוניה של ארה"ב.
התהום שנפערה בין ארה"ב לבין בעלי בריתה בנאט"ו בעקבות המחלוקת האדירה לגבי המלחמה בעיראק אינה מצטמצמת אלא מתרחבת. המחלוקת ממשיכה לקבוע את מהלך הדברים בזירות מדיניות, כלכליות ותרבותיות. המעמד של ארה"ב בדעת הקהל הבינלאומית כפי שנמדדה במשאל יוקרתי ביותר מראשית יוני השנה, מסתחרר והולך. (ראו: Pew Global Atittudes Project) הפיאסקו של הנשק להשמדה המונית ש’נעלם’ מערער את שלטון בלייר באנגליה וממשיך להשפיע על התקשורת בארה"ב, למרות חוסר ההתמצאות המפורסם של אזרחי ארה"ב בשאלות בינלאומיות.
בשעה שארה"ב הולכת ומתבודדת, נזקק בוש לבריונות ביחסים הבינלאומיים. ה"פיננשל טיימס" של לונדון מטפל במאמר מערכת (3 ביולי 2003) בכמה דוגמאות: "ביטול סיוע צבאי ל-50 מדינות על כך שסירבו לתמוך בפטור לכוחות אמריקאיות מתביעה אפשרית בבית משפט הפלילי הבינלאומי… עם ממשל בוש מגיעה האיבה לארה"ב לשיאים חדשים… ולאחרונה החליטה ארה"ב להתעמר דווקא במצריים כשביטלה מגעים עמה בנוגע להסכם סחר דו-צדדי. ומדוע? כעונש על כך שהמצרים סירבו לתמוך בארה"ב במערכה נגד הקהילה האירופית בעניין המזון שעובר טיפול גנטי." המאמר הראשי מציין את הנכונות של ושינגטון להעניש את מצריים בעיצומה של שלב מכריע בדיפלומטיה מזרח תיכונית שבו אמורה מצריים למלא תפקיד מפתח.
אפשר להביא רשימה ארוכה של מתחים בקרב שותפים לחברי נאט"ו שנחשבו לפני שנה כגורם מונוליתי. הגישה של חד-צדדיות קיצונית (Unilateralism) שולטת בכיפה בארה"ב ושאר העולם מתבקש להיערך בהתאם. בתוך כך, לאחר הפוגה קצרה, מתחדשת הפעילות של התנועה נגד המלחמה ואחותה התנועה נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית. קהל המונים של 80,000 איש הפגין מול המפגש של הקהילה האירופית ביוון ועוד היד נטויה.
It’s the economy stupid
הסתירה השלישית: הגירעון בקופה של האימפריה מאמיר ואילו הקיפאון בכלכלה העולמית בכלל ובמשק האמריקאי בפרט נמשך.
כל המשקים העיקרים בכלכלה העולמית סובלים מרמות צמיחה נמוכות. נכון שאין סימנים של התמוטטות כללית של המערכת. אך, על פי הנתונים הרשמיים, למרות ‘יובש’ ממושך, אין ההתאוששות ואיש אינו בטוח מתי יצא המשק בארצות המערב וביפאן ממיתון נמשך של שנים. על כל פנים, האנליסטים דוחים שוב ושוב את מועד ההתאוששות.
הקשיים במשק בארה"ב גורמים לכך שפרשנים רבים גורסים שהכלכלה היא התחום שבו הממשל פגיע ביותר, ופגיעות זו עלולה לסכן את בחירתו מחדש של בוש. נוסף על כן, נתוני אבטלה מהחודש שעבר מראים עלייה מ-6.1% ל-6.4% בחודש אחד. הבורסה עולה וירדת, הדולר עולה ויורד אך אין סימני התאוששות בתחום הקובע: צמיחה.
הנושאים המרכזיים בפרשנות הממסדית על הכלכלה העולמית הם ‘דיפלציה’ ו’דכדוך’. סכנת הדיפלציה פירושה בינאום מצב המשק היפאני שבו שער הרבית קרוב לאפס ולא היתה שום צמיחה במשך העשור האחרון. ה’דכדוך’ מתייחס לעובדה שאף אחד מהמשקים החשובים לא מסוגל לשמש כתר למערכת כולה. המערכת העולמית אינה יוצאת ממצב של קיפאון.
החרפת כל הסתירות ביחד או החרפה רצינית של אחת מהן בלבד תחוללנה שינויים לטובה במצב הבינלאומי.
ההתפתחות המשולבת של כלל הסתירות האלה: מגבלות הכוח הצבאי של ארה"ב בשינוי בסיסי של הנתונים המדיניים והחברתיים; סכנת הבדידות הגוברת המכריחה את האימפריה לבחור בין מדיניות של הגמוניה מוחלטת לבין נסיגה אל דרכי הידברות ושיתוף פעולה בינלאומיים; היוקרה הצונחת של בוש וממשלו הניאו-שמרנית בקרב דעת הקהל הבינלאומית – בשעה שכל אלה מתחוללים באקלים כלכלי פסימי – כל אלו הם שיחוללו תמורות חיוניות וחיוביות בחיים הבינלאומיים, והם שיכריחו את ארה"ב לסגת ממסע הכיבוש ולנטוש במידה זו או אחרת, במוקדם או במאוחר, את חלומות השלטון היחיד העולמי.
—
התמורות המתחוללות תוך הבשלת הסתירות הנ"ל יכריחו, בסופו של דבר, את הממשל בארה"ב להסתגל לרעיון שאין אפשרות לכונן שלום במזרח התיכון מבלי להכיר בזכויות הצודקות של העם הפלסטיני. ראוי, על כן, לנתח את האזור ואת המאבק סביב מפת הדרכים לאור התמורות הנ"ל. אבל זה נושא למאמר נוסף.
המצב להיום,ה20 ביולי 2003 : ארה"ב לא ניצחה
באפגניסטאן ובעירק. הטליבן עדיין נלחם באמריקאים ואילו בעירק,סופגים הצבאות הפולשים, אבידות,מדי יום. המשך הפעילות הצבאית בשתי החזיתות,מטילה עונס כבד על האוצר האמריקאי,הסובל כמו בישראל,מירידה תלולה בהכנסות ממיסים. בחירתו של הנשיא בוש לכהונה שנייה,אינה מובטחת כלל -הוא וממשלו,זקוקים להצלחה מדינית אחת,לפחות ומקומה,ככל הנראה,במזרח התיכון-בזירה הישראלית.התעקשותו,בינתים,של ממשל בוש על ביצועה של "מפת הדרכים", היא גם חלק מ"המחלחמה בטרור" -על כי,הוצאת הערמונים של הכיבוש הישראלי מהאש המזרח-תיכונית, תעקר במידה רבה,את שנאת ההמונים הערביים,לארצות הברית ואת המוטיביציה של רבים בתוכם,להצטרף לארגונים הנלחמים בנשק,באמריקאים.